חביבין ישראל, יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו

בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו

(הנחה בלתי מוגה)

חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה כו' שנאמר1 כי לקח טוב נתתי לכם תורתי גו'2. ויש גורסין (במחזור ויטרי ועוד3) שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. וגם כאשר אין גורסין התיבות שבו נברא העולם (כגירסת אדמו"ר הזקן בסידורו), הרי פירוש דברי המשנה שהתורה נקראת כלי חמדה (כלי דייקא), הוא, שבה נברא העולם, כפירוש רש"י שהתורה כלי גדול וחשוב הוא שבו נברא העולם, שנאמר4 ואהי' אצלו אמון, אמרה תורה אני הייתי כלי אומנתו כו'5. ועל זה מביא ראי' ממ"ש כי לקח טוב גו', כפירוש הרע"ב שטוב קאי על מעשה בראשית שנאמר בו6 וירא אלקים כי טוב, ולקח קאי על התורה שנאמר בה7 יערוף כמטר לקחי. וזהו שהתורה (לקח) היא כלי חמדה (כלי אומנתו) שבו נברא העולם (טוב). וצריך להבין, מהו השבח דתורה שהיא כלי חמדה שבו נברא העולם, הרי עיקר מעלת התורה שהיא שעשועי המלך הקב"ה שמשתעשע בה, כמ"ש8 ואהי' אצלו גו' שעשועים גו', אצלו דייקא, כי אלקים הבין דרכה כו', אבל נעלמה9 מעין כל חי10, ולמה משבחים אותה בהענין דכלי חמדה שבו נברא העולם, ולא בהענין העיקרי שבה שהוא למעלה מהעולם לגמרי. וביותר יוקשה ע"פ המבואר בדא"ח11 בפירוש הכתוב ואהי' אצלו אמון גו', שכאשר דוד קרא דברי תורה בשם זמירות, כמ"ש12 זמירות היו לי חוקיך גו', אמר לו הקב"ה דוד זמירות קרית להו (בתמי'), ועד שנענש על זה כו'13, כי, דוד הי' משתבח במעלת התורה כפי שהיא שייכת לעולמות (שכל חיות וקיום העולם תלוי בדקדוק אחד מדקדוקי התורה, וע"י התורה נמשך תוספות אור וחיות בעולמות כו'), וזה הי' חטאו שלא שבח את התורה במעלתה העיקרית שהיא למעלה מהעולמות לגמרי, עד כדי כך שאין לשבחה כלל בתהלת חיות כל העולמות מאחר דלא ממש חשיבי כו'. ועפ"ז יוקשה ביותר במשנה זו, למה משבחים את התורה בכך שהיא כלי חמדה שבו נברא העולם. גם צריך להבין מה שמקדים לפנ"ז חביב אדם שנברא בצלם כו', חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו', ולאח"ז מוסיף חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה כו', מהו הקשר השייכות וההמשך דג' ענינים אלו.

ב) ויובן בהקדם המבואר במאמר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ד"ה חביבין ישראל דחג השבועות תרמ"ו14 (לפני שמונים שנה) [שכנראה מיוסד על ד"ה אם בחוקותי תלכו תרכ"ו15 (לפני מאה שנה) לאדמו"ר מהר"ש (ושייך גם לד"ה חביבין ישראל להצמח צדק באור התורה16 (שיצא לאור זה עתה17)), ועליו מיוסדים גם מאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר18] בפירוש כלי חמדה שבו נברא העולם, שיש בזה ב' פירושים. פירוש הא', שע"י התורה נברא העולם, כמארז"ל5 (הנ"ל) התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, וכמו מלך בו"ד כשהוא בונה פלטרין אינו בונה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים כו', כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, וכמאמר19 אסתכל באורייתא וברא עלמא. ופירוש הב' במ"ש שבו נברא העולם, שכל המכוון מבריאת העולם הי' בשביל התורה, כמארז"ל20 תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקיימו ישראל תורתי מוטב וכו'. וכמ"ש21 אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, שעשיית הארץ היתה בשביל האדם, והאדם בשביל בראתי גימטריא תרי"ג22, שכל עשיית הארץ הוא בשביל קיום התומ"צ ע"י נשמות שבגופים. וכן אמרז"ל23 אלה תולדות השמים והארץ24, אלה בזכות מי הם עומדים ובזכות מי הם קיימים, בזכות ואלה שמות בני ישראל25, ואלה בזכות מי כו', בזכות אלה העדות והחוקים26. וזהו גם משארז"ל27 בראשית ב' ראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית. ועפ"ז יתפרש כלי חמדה שבו (בשבילו) נברא העולם, שהמכוון מבריאת העולם הוא התורה, שניתנה לישראל (חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבשבילו נברא העולם), שעי"ז שישראל מקיימים התומ"צ נשלמת כוונת הבריאה.

ג) ומקדים לזה חביב אדם שנברא בצלם כו' חביבין ישראל שנקראו בנים למקום כו'. והענין בזה, דהנה, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, קאי על נפש האלקית, נפש השנית בישראל, שנמשכת ממחשבתו וחכמתו ית' כמו שהבן נמשך ממוח האב (כמבואר בתניא28). וחביב אדם שנברא בצלם, קאי על נפש השכלית שנקראת צלם29. ועז"נ30 אך בצלם יתהלך איש, שההילוך דנפש האלקית בנפש הבהמית הוא ע"י בחי' צלם, דקאי על נפש השכלית, שהיא הממוצע ביניהם לחברם. וביאור הענין31, דהנה, נפש האלקית ונפש הבהמית הם בעצם רחוקים זמ"ז בריחוק שבאין ערוך לגמרי, כי, נפש האלקית היא בבחי' רוח האדם העולה למעלה32, שטבעה ותשוקתה תמיד לעלות למעלה, וכל ענינה אינו אלא אלקות וענינים רוחניים, והיינו, שלא זו בלבד שקודם ירידתה למטה היתה שייכת לעניני אלקות בלבד, וכמ"ש33 חי הוי' גו' אשר עמדתי לפניו, שעומדת תמיד באהבה ויראה לאלקות34, אלא עוד זאת, שגם בירידתה למטה, הרי מצד עצמה (לולי ההעלם וההסתר של הגוף ונפש הבהמית שצריכים להסירו) שייכת היא רק לענינים רוחניים. משא"כ נפש הבהמית היא ההיפך מזה לגמרי, שהיא בבחי' רוח הבהמה היורדת למטה32, שנמשכת לענינים תחתונים כו'. ועם היותם רחוקים זמ"ז בתכלית, מ"מ, ירדה הנשמה למטה ונתלבשה בגוף ונפש הבהמית כדי לתקנם (שהרי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל)35, ע"י קיום התומ"צ שנתלבשו בענינים גשמיים שבעוה"ז הגשמי (וכאמור, שזוהי כוונת הבריאה כולה, כמארז"ל שאלה תולדות השמים והארץ עומדים וקיימים בזכות ואלה שמות בני ישראל ובזכות אלה העדות והחוקים). אמנם, כדי שנפש האלקית תוכל לפעול התיקון דנפש הבהמית, יש צורך בממוצע, שזהו ענינה של נפש השכלית, והיינו מה שיכול האדם להשיג ולהתבונן בגדולת ה' בשכל אנושי, ועי"ז יש ביכולת נפש האלקית להסביר גם לנפש הבהמית כו'. ולולי נפש השכלית אי אפשר לנפש האלקית לפעול על נפש הבהמית, כי, נפש הבהמית, כיון שכל ענינה אינו אלא שנמשכת לעניני מטה, הנה בשמעה שמדברים אודות אלקות, הרי היא בורחת מזה (ווי זי הערט אַז עס רעדט זיך וועגן אלקות, אַנטלויפט זי דערפון). וכפי שרואים במוחש באדם שמושקע בתאוות גשמיים, שבשמעו שמדברים אודות ענינים רוחניים, הנה בידעו שאפשר שיפעלו הדברים עליו, ויפריעו לו להיות מונח בתאוותיו כו', הרי הוא בורח מזה. ולכן, האפשרות שנפש האלקית תוכל לפעול על נפש הבהמית אינה אלא באמצעות נפש השכלית, שעל ידה בא ההסבר של נפש האלקית באופן ששייך ומובן גם לנפש הבהמית, ועד שגם היא תבוא לאהבה את ה', כמ"ש36 ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, בשני יצריך37.

ד) והנה פעולת נפש האלקית על נפש הבהמית באמצעות הממוצע דנפש השכלית (שעז"נ אך בצלם יתהלך איש) היא ע"י התבוננות שכלית. וזהו"ע הקדמת שמע גו'38 לפני ואהבת גו' בכל לבבך, שכדי לפעול ואהבת גו' בכל לבבך, בשני יצריך, ה"ז ע"י הקדמת שמע גו', ששמע הוא לשון הבנה והשגה39, כמו דבר כי שומע עבדך40. ועוד זאת, שענין ההתבוננות מבואר בתיבת שמע עצמה. דהנה, שמע הוא שם ע'41. ע' הוא ז' מדות עליונות כפי שכל א' כלולה מיו"ד, ושם ע' הוא הארה (שזהו"ע השם שאינו אלא הארה) מבחי' ע', הארה בלבד מבחי' ז' מדות העליונות. וזהו תוכן ההתבוננות דשמע, שהתהוות כל העולמות אינה אלא מהארה בלבד מבחי' המדות (שם ע').

והענין בזה, דהנה, השייכות לעולמות היא רק מבחי' המדות, כמ"ש כי אמרתי עולם חסד (ראשית המדות, שכולל גם שאר המדות) יבנה42, זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה43, משא"כ בחי' המוחין שהם למעלה מעולמות לגמרי. וכמו עד"מ באדם למטה, שנקרא אדם ע"ש אדמה לעליון44, שהמוחין יש להם מציאות גם בלא הזולת, שהרי גם בלא זולת יכול לישב לעצמו ולהשכיל השכלות, ויתירה מזה, שלפעמים הזולת מבלבל אותו, וכדי שיוכל להעמיק בשכלו צריך להיות בפרישות והתבודדות דוקא. משא"כ המדות שמציאותן היא רק כשישנו הזולת להתחסד עמו ע"י השפעת החסד45, וכן בשאר המדות. ודוגמתו למעלה בבחי' אדם העליון, שגילוי והתפשטות המדות העליונות שייך להתהוות העולמות. וזהו שמהטעמים לבריאת העולמות הוא כדי שיתגלו כוחותיו ופעולותיו כו'46, בגין דישתמודעון בי'47. אמנם, המדות העליונות עצמם הם באופן של בלי גבול, שאין סוף להתפשטותן [דאף שמדות הם מלשון מדידה ושיעור, שהו"ע ההגבלה, הרי, הגבלה זו אינה אלא בערך לבחי' המוחין שהם למעלה מעולמות לגמרי, דלא כהמדות שנמשכים ומתגלים בעולמות שהם בבחי' גבול, אבל בערך לעולמות הרי המדות העליונות הם בבחי' בלי גבול, שאין סוף להתפשטותן], ולכן אי אפשר להיות התהוות העולמות מהמדות העליונות עצמם, כי אם מבחי' שם ע', שהוא הארה בעלמא מבחי' המדות העליונות. וזהו שמע גו' אחד, שהתהוות העולמות, שכללותם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות השמים שמרומזים בתיבת אחד48, אינה אלא מהארה בלבד (שם) מבחי' המדות העליונות (ע'). ויתירה מזה, כפי שממשיכים באמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שאין זה אלא הארה דהארה כו'49, כמ"ש50 כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים, שגם בחי' שמו (הארה) היא למעלה מהעולמות (נשגב שמו לבדו), ורק הודו, הוד וזיו מבחי' שמו, נמשך להיות מזה התהוות ארץ ושמים51.

וזהו שמע גו' ואהבת גו' בכל לבבך, שכדי לבוא לאהבת ה' בכל לבבך, שגם נפש הבהמית תתהפך לאהבה את ה', צ"ל הענין דשמע, שזהו"ע ההתבוננות בשכל (ע"י נפש השכלית) בהענין דשם ע', שכל העולמות אינם אלא מהארה בלבד, שעי"ז יתעורר באהבה לאלקות, שלא יהי' לו שום רצון בעניני העולם שמתהווים ע"י שם ע', ויתירה מזה, שלא יחפוץ לא בשם ולא בע', כי אם ליבטל וליכלל בעצמות אוא"ס. וזהו תוכן הציווי ואהבת את ה' אלקיך, ואהבת לשון ציווי, כידוע52 הקושיא איך שייך ציווי על אהבה (מדה) שבלב, והתירוץ הוא, שהציווי הוא על ההתבוננות, ועי"ז יהי' במילא ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, שגם נפש הבהמית תתהפך לאהבה את ה' אלקיך, את דייקא, להיות טפל ובטל לאלקות (ע"ד דרשת רז"ל53 את הטפל לבשרו), וה' אלקיך דייקא, שהוי' יהי' כחך וחיותך54 (כחך וחיותך גם דנפש הבהמית).

ה) אמנם אהבה זו שבאה ע"י התבוננות שכלית (שעלי' נאמר ואהבת לשון ציווי, שהציווי הוא על ההתבוננות בשכל, כנ"ל), היא במדידה והגבלה, דכיון שהשכל שמולידה הוא מוגבל, הרי גם האהבה שנולדה מזה, עם היותה בכל לבבך ובכל נפשך, שחודרת בכל הכחות הפנימיים כו', הרי היא עדיין במדידה והגבלה. ועל זה בא הפירוש השני במ"ש ואהבת את ה' אלקיך, שסופך לבוא לידי אהבה. דהנה, ידוע55 שיש ב' פירושים בתיבת ואהבת, פירוש הא', לשון ציווי, ופירוש הב', לשון הבטחה. ולכאורה אינו מובן, מה ניתוסף בהפירוש שסופך לבוא לידי אהבה לאחרי שישנה כבר האהבה שע"י הציווי. אך הענין הוא, שבפי' הא' ואהבת לשון ציווי, כיון שהציווי הוא על ההתבוננות בשכל שעי"ז יבוא ממילא לאהבה, הרי האהבה היא במדידה והגבלה, כנ"ל. וזוהי ההוספה שבפי' הב', ואהבת לשון הבטחה, שמלבד האהבה המוגבלת שבאה ע"י קיום הציווי על ההתבוננות (כפי' הא'), סופך לבוא לידי אהבה שלמעלה ממדידה והגבלה, שזהו"ע דבכל מאדך, בלי גבול56.

וצריך להבין, כיצד יבוא לאהבה שלמעלה ממדידה והגבלה, בכל מאדך, כיון שסו"ס באה האהבה ע"י ההתבוננות דשמע כו', התבוננות שכלית שהיא במדידה והגבלה. אך הענין הוא, שהענין דבכל מאדך בא לאחרי ובהמשך להענין דבכל לבבך, בשני יצריך דוקא, היינו, שלאחרי שנפש האלקית פועלת על נפש הבהמית שתתהפך לאהבה את ה' (שענין זה נעשה ע"י ההתבוננות השכלית שבאמצעות נפש השכלית), הנה ע"י בירור וזיכוך נפש הבהמית, באים לאהבה דבכל מאדך שלמעלה ממדידה והגבלה. והמשל לזה57, מהתגברות ותוקף מרוצת המים לאחרי הסרת הסתימה שהיתה מונעת ומעכבת את הילוך המים, שלא בערך לגבי הילוך ומרוצת המים לולי הסתימה, לפי שבמקום הסתימה מתאספים ומתקבצים מים רבים שכחם הולך וגובר עד שפורצים את הסתימה וגורפים אותה עמהם בתוקף מרוצתם. ודוגמתו בנמשל, שההעלם וההסתר דנפש הבהמית על הנפש האלקית הוא בדוגמת הסתימה שמונעת ומעכבת מרוצת המים, ובירור וזיכוך נפש הבהמית הוא בדוגמת פריצת הסתימה שגורמת מרוצת המים בהתגברות ותוקף גדול, שזהו"ע האהבה דבכל מאדך שלמעלה ממדידה והגבלה, שנעשית לאחרי וע"י הסרת ההעלם וההסתר דנפש הבהמית, בירורה וזיכוכה והפיכתה לאהבה את ה'.

והטעם שע"י בירור וזיכוך נה"ב, בכל לבבך בשני יצריך, באים לאהבה שלמעלה ממדידה והגבלה, בכל מאדך (שהרי המשל ממרוצת המים הוא רק הוכחה בלבד, ולא הסברת הדבר), הנה ידוע58 ששורש נפש האלקית הוא מעולם התיקון, ושורש נפש הבהמית הוא מעולם התהו שלמעלה מהתיקון [וכמו הבהמה (וכללות מין החי, ועד"ז צומח ודומם), ששרשה מעולם התהו, שהוא למעלה מעולם התיקון, ששם הוא שורש מין המדבר59]. ומעלת עולם התהו על עולם התיקון, שבעולם התהו האורות מרובים והכלים מועטים, דלא כבעולם התיקון שהאורות מועטים והכלים מרובים. וכיון ששורש נה"ב הוא מעולם התהו שבו האורות מרובים, לכן, ע"י בירור וזיכוך נה"ב באים לאהבה דבכל מאדך שהיא למעלה ממדידה והגבלה, בדוגמת ריבוי האור דתהו שהו"ע שלמעלה מהגבלה.

ו) וביאור הענין, דהנה, הפירוש דאורות מרובים דתהו הוא (לא רק ריבוי בכמות, אלא) גם ריבוי באיכות, היינו, שהאורות הם נעלים יותר, ועד שמהות האור דעולם התהו הוא מהות אור שאינו בערך כלל למהות האור דעולם התיקון. והדוגמא לזה מהאור דלמטה, שיש בו כמה חילוקים, כמו אור הנר, אור האבוקה, אור המדורה, אור הלבנה ואור החמה60, שלא זו בלבד שאורו של כל א' מהם מרובה (בכמות) משל חבירו, אלא עוד זאת, שהוא מהות וסוג אור נעלה יותר, אלא שמ"מ ה"ה בערך זל"ז. אמנם, ישנו עוד מהות וסוג אור שבאין ערוך לגמרי, שזהו האור שנברא ביום ראשון שעליו אמרז"ל61 שהי' אדה"ר צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, דהפירוש בזה הוא לא רק שהי' צופה ומביט בו עד סוף העולם הזה (שגם זה שלא בערך יותר מהשיעור המוגבל והמצומצם שבו שולטת עין האדם62 אפילו בשעה שמאיר אור השמש), דא"כ הול"ל מתחלת (או מראשית) העולם ועד סופו, וכיון שאומר מסוף העולם ועד סופו, מובן, שהכוונה היא על ב' עולמות, שעל זה נופל הלשון מסוף העולם ועד סופו, ב' סופין. וקאי על ב' העולמות הכלליים (שבהם נכללים כל העולמות שבסדר השתלשלות) עלמא דאתגלייא ועלמא דאתכסייא, שבהם הי' אדה"ר מביט ע"י אור זה. וא"כ, ה"ז מהות וסוג אור שבאין ערוך לגמרי. ולכן, כשראה הקב"ה שאין העולם ראוי להשתמש באור זה, עמד וגנזו כו'61, היינו, שאין זה רק מיעוט האור (בכמות), אלא שאור זה נגנז לגמרי, ולא נשאר ממנו אפילו אפס קצהו. אמנם, גם האור היותר נעלה שהי' מאיר ביום ראשון הוא אור דעולם התיקון, שהוא באופן של מיעוט האור (אורות מועטים) בלבד. ומזה מובן גודל מעלת והפלאת האין ערוך דריבוי האור דתהו (אורות מרובים) כמה פעמים ככה. והיינו, שהאורות דתהו הם אורות פשוטים שנתגלו מעצמות אוא"ס הפשוט בתכלית הפשיטות שאינו בגדר התחלקות והגבלה בכלים. ואף שמזה שנקרא בשם אור מוכרח לומר שיש כלי, כי אין מציאות לאור בלי כלי, מ"מ, הכלי הוא במיעוט (כלים מועטים), היינו, שהכלי הוא בבחי' ביטול לגמרי, שלכן אינו מעלים ומגביל את האור, כי אם, שהאור מאיר בפשיטותו כמו שהוא מצד עצמו שאינו שייך לשום התחלקות והגבלה. משא"כ בעולם התיקון הוא להיפך, שהאור הוא במיעוט והכלי הוא בריבוי, היינו, שנוסף לכך שהאור עצמו הוא באופן של מיעוט, מהות אחר של אור שאינו בערך כלל למהות האור דעולם התהו, הנה עוד זאת, שהכלי הוא בריבוי, היינו, שהאור המועט עצמו בא בהעלם ובהגבלה ע"י ריבוי הכלים.

ז) ויש להוסיף בזה ע"פ המבואר במק"א63 שהספירות דתהו הם בבחי' נקודות, שאין בהם התחברות והתכללות זה עם זה, והיינו, שכל ספירה היא בבחי' הנקודה העצמית שלה, שזהו בחי' הכתר שבה, שאינו בא בבחי' הרכבה והתכללות עם ענין זולתו, וזוהי סיבת השבירה דכל ספירה כדי שתוכל להיות ספירה אחרת, כמ"ש64 וימלוך גו' וימת כו', שכל ספירה אינה יכולה לסבול את זולתה, להיותה בבחי' נקודה העצמית שלא שייך בה הרכבה והתכללות. משא"כ בעולם התיקון יש רק בחי' התפשטות הספירות, שזהו"ע מיעוט האור, שלא מאיר בחי' עצמיות הספירות, כי אם בחי' התפשטותן בלבד, ולכן ה"ה בבחי' התכללות, שכל ספירה כלולה גם מהספירה ההפכית כו'. והסיבה לכך היא מפני שהספירות דתהו הם בתכלית הביטול והדביקות באוא"ס ב"ה, שלכן הם בבחי' נקודה העצמית שאין בה התכללות כו'. ויובן ע"פ המשל מרב ותלמיד (שנתבאר לעיל65), שתלמיד אמיתי הוא שבשעה שיושב לפני רבו לקבל ההשפעה שפתותיו נוטפות מור66, היינו, שהוא בבחי' ביטול בתכלית, שנשאר בו רק נקודה העצמית דהמקבל, ואז אינו בבחי' משפיע כלל, דאיידי דטריד למבלע לא פליט67, לא רק לאחרים אלא גם לא לעצמו, היינו, שעדיין אינו שייך להבין את הענין לעצמו, מפני התקשרותו וביטולו להרב לקבל עצם השכל שבאותיות הרב, ובודאי שלא יוכל לקבל סברא אחרת ועאכו"כ סברא שהיא היפך שכל הרב. משא"כ לאחרי שמתרחק מן הרב, ומתחיל להתבונן בשכל שקיבל מרבו להבינו לעצמו, הנה אז אינו בבחי' ביטול בתכלית להיות רק נקודה העצמית דהמקבל, אלא הוא בבחי' התפשטות להשפיע לעצמו את השכל שקיבל מהרב שיבוא אצלו באופן של הבנה והשגה דחב"ד (ועד שיומשך גם במדות כו'), ואז יוכל לקבל ולסבול גם סברא אחרת ועד לסברא הפכית כו', אף שמצד הנקודה העצמית דהמקבל אין נתינת מקום לזה כלל. ודוגמתו בהחילוק שבין עולם התהו לעולם התיקון, שמצד הביטול שבספירות דתהו, שזהו"ע מיעוט הכלי, מתגלה האור בפשיטותו באופן שאינו שייך להתחלקות והגבלה, שזהו"ע ריבוי האור. והפכו בעולם התיקון, שריבוי הכלי מעלים ומגביל אפילו את מיעוט האור ששייך להתחלקות והגבלה.

ח) ומכל זה מובן שריבוי האור דתהו הוא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה. וזהו הטעם שהאהבה דבכל מאדך, שלמעלה ממדידה והגבלה, באה ע"י הקדמת בירור וזיכוך נפש הבהמית דוקא (בכל לבבך בשני יצריך), כי, נפש הבהמית שרשה בעולם התהו ששם הוא ריבוי האור באופן של בלי גבול, למעלה מהאור המוגבל דעולם התיקון ששם הוא השורש דנפש האלקית. ולכן, כאשר נפש האלקית פועלת פעולתה בבירור וזיכוך נה"ב, שעי"ז מתגלה שרשה מהאור הבלי גבול דעולם התהו, אזי נעשה גם אצל נפש האלקית האהבה דבכל מאדך, אשר עם היות שאין זה אלא מאד שלך56, ובמה נחשב הוא לגבי בחי' מאד שלמעלה שהוא בלי גבול האמיתי, ה"ז חסד הוי', שהמאד שלך, שהוא בלי גבול רק לגבי כחותיו המוגבלים של האדם, יעורר את המאד שלמעלה, אמיתת הענין דבלי גבול, דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ כו'68, שאין בו שום ענין של הגבלה (שזהו"ע האות שבא בציור מוגבל, שמזה יכול לבוא אח"כ ענין של העלם והסתר כו'), ולא שייך בו העלם והסתר כלל.

וזהו מ"ש69 משכני אחריך נרוצה גו', משכני לשון יחיד, ומסיים נרוצה לשון רבים, שעי"ז שנפש האלקית מושכת את נפש הבהמית ופועלת עלי' לאהבה את ה', אזי נעשה נרוצה לשון רבים, שגם אצל נפש האלקית נעשה ענין המרוצה, באופן של בלי גבול, מצד שורש נפש הבהמית בריבוי האור דעולם התהו. וזהו גם מ"ש אך בצלם יתהלך איש, כמשנת"ל (ס"ג) שצלם קאי על נפש השכלית, שהיא הממוצע להיות פעולת נפש האלקית על נפש הבהמית, ועי"ז יתהלך איש, יתהלך דייקא, הליכה אמיתית שהיא באופן של בלי גבול70, כי, עי"ז שנפש האלקית פועלת על נפש הבהמית נעשה גם אצלה העילוי דבלי גבול, שזהו"ע ההליכה.

ט) ויש לקשר זה עם מש"נ71 אם בחוקותי תלכו וגו' ואולך אתכם קוממיות. והענין בזה72, שתכלית ירידת הנשמה למטה הוא להיות בבחי' מהלך, כמ"ש73 ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, כי, קודם ירידת הנשמה למטה ה"ה בבחי' עומד, וע"י ירידתה למטה נעשית בבחי' מהלך, שבאה לבחי' האהבה דבכל מאדך, בלי גבול. וענין זה נעשה ע"י בחוקותי, לשון חקיקה, דקאי על החקיקה בנפש הבהמית שתהי' מוכשרת לקבל גילוי אור אלקי, שזהו"ע דושכנתי בתוכם74, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד75. וזהו אם בחוקותי תלכו, שע"י החקיקה בנפש הבהמית לפעול בה הבירור והזיכוך כו', עד שתתהפך לאהבה את ה' (בכל לבבך בשני יצריך), נעשה ענין ההליכה דבל"ג, שזהו"ע דבכל מאדך. ועוד ענין בזה, כפרש"י אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה, לימוד התורה באופן של יגיעה דוקא, ויגיעה אמיתית שהיא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה דוקא, ובאופן של חקיקה, שאין זה דבר נוסף אלא מיני' ובי' (כמבואר בארוכה במק"א72). וזהו גם מה שממשיך בכתוב76 ונתתי גשמיכם בעתם, שענין הגשמים רומז על התורה שנקראת בשם גשם77. והענין בזה, שע"י היגיעה בלימוד התורה זוכים לגילוי אור הבלי גבול78. ומסיים ואולך אתכם קוממיות, ב' קומות79, דקאי על ב' הקומות דנפש האלקית ונפש הבהמית, שבהם נעשה ענין ההילוך בלי גבול.

וממשיך בכתוב76 ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. וצריך להבין, מהו הקשר והשייכות דיבול הארץ ופירות האילן לבחוקותי תלכו. אך הענין הוא, דהנה אמרו חז"ל80 כל תולדות שבמקרא חסר וא"ו, בר מן תרין, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם24, ואלה תולדות פרץ81. ומפני מה אינון חסרין וא"ו, כנגד ו' דברים שניטלו מאדם הראשון, וחשיב ביניהם פרי הארץ ופירות האילן, דבתחילה נבראו הדברים על מליאתן (עולם על מילואו נברא), וכיון שחטא אדה"ר נתקלקלו. ואין חוזרין לתיקונן עד שיבוא בן פרץ. וזהו ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, שרומז על תיקון ומילוי החסרון שבעולם שיחזור להיות על מילואו כמו לפני החטא, שענין זה יהי' ניכר גם בפרי הארץ ופירות האילן. ועל זה אמרו חז"ל82 בפסח נידונין על התבואה ובעצרת על פירות האילן. וזהו אם בחוקותי תלכו וגו' ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, שע"י העבודה דקיום התומ"צ למטה שעי"ז נעשה בבחי' מהלך (בחוקותי תלכו), שמתגלה אצלו גילוי אור הבלי גבול, ה"ה פועל המשכת וגילוי אור הבלי גבול גם בעולם, ועד להשלימות האמיתית דהעולם שנעשה דירה לו ית'83, דירה דייקא, בדוגמת דירת האדם שבה מתגלה בכל עצמותו84, היינו, שנעשה בעולם גילוי העצמות.

י)ו"ד) וזהו גם כללות הענין דמתן תורה. דהנה, התורה לא בשמים היא85, אלא ניתנה למטה דוקא, לנשמות בגופים, בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו. ועאכו"כ בנוגע למצוות התורה, שקיומם הוא בעוה"ז הגשמי דוקא, בהדברים הגשמיים שבהם נתלבשו עניני המצוות, ועד שאפילו המצוות דחובת הלבבות צריכים להיות נרגשים בבשר הלב הגשמי (כמבואר במאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר86). וזהו שאמרו חז"ל87 שכאשר מלאכי השרת טענו להקב"ה תנה הודך על השמים88, אמר הקב"ה למשה החזיר להם תשובה, היינו, שהתשובה על טענת המלאכים היתה יכולה להיות ע"י נשמה בגוף דוקא, ועל זה השיב משה רבינו באמרו לפני הקב"ה רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה וכו', אמר להן (למלאכי השרת) למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם וכו', היינו, שכל ענין נתינת התורה הוא למטה דוקא, ועד למקום הכי תחתון דלמצרים ירדתם ויצה"ר יש ביניכם כו', ששם צריכים לפעול בירור וזיכוך התחתון, כי, דוקא ע"י בירור וזיכוך התחתון באים לבחי' הבלי גבול, ע"ד משנת"ל בנוגע לבירור וזיכוך נפש הבהמית ששרשה בעולם התהו שבו ריבוי האור בבחי' בל"ג, ומזה מובן גם בנוגע לכל עניני העולם שבהם נפלו הניצוצות משבירת הכלים דתהו, שע"י הבירור והזיכוך שלהם נמשך ומתגלה שרשם בעולם התהו שבו ריבוי האור בבחי' בל"ג, ועד להמשכת וגילוי העצמות למטה דוקא, כיון שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים83.

י)א) ועפ"ז יתבאר מאמר המשנה חביב אדם שנברא בצלם כו', חביבין ישראל שנקראו בנים למקום כו', חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כו'. והענין בזה, שמתחיל לבאר מעלת נפש השכלית, חביב אדם שנברא בצלם, ומעלת נפש האלקית, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום (כנ"ל ס"ג), שעל ידם נעשה בירור וזיכוך דנפש הבהמית (כמשנת"ל שפעולתה של נפש האלקית בנפש הבהמית היא באמצעות נפש השכלית), שעי"ז נמשך ומתגלה בנפש האלקית ריבוי האור הבל"ג דעולם התהו ששם הוא שורש נפש הבהמית (כנ"ל ס"ו). וממשיך לבאר שענין זה נעשה בעיקר ע"י התורה, שעז"א חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כו', דקאי על התורה. והענין בזה89, דעם היות שאמרו חז"ל90 על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, היינו, שמלבד קו התורה ישנו גם קו העבודה, עבודת הקרבנות, שדוגמתם היא עבודת התפלה, תפלות במקום קרבנות תקנום91, וישנו גם הקו דגמילות חסדים, שקאי על קיום המצוות, כי צדקה (גמ"ח) היא כללות כל המצוות92, מ"מ, העיקר הוא קו התורה (שעז"א חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כו'), כי, שורש התורה הוא בבחי' שלמעלה מתהו ותיקון, ולכן על ידה נמשכת הנתינת כח לב' הקוין דעבודה וגמ"ח, שענינם הוא רצוא (תפלה) ושוב (קיום המצוות) ששרשם בתהו ותיקון, ועל ידה נעשה החיבור דנפש האלקית להתלבש בנפש הבהמית ולבררה ולזככה ולהעלותה לשרשה בעולם התהו, שעי"ז יאיר גם בנפש האלקית ריבוי האור הבל"ג דעולם התהו.

ויש להוסיף בזה, ע"פ המבואר במאמרו של כ"ק מו"ח אדמו"ר93 כפל לשון המשנה חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה כו', שחביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה קאי על גליא שבתורה, וחבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה קאי על פנימיות התורה. וממשיך לבאר שזהו פירוש הפסוק1 כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, שלקח טוב נתתי לכם קאי על גליא שבתורה, כפירוש הבעש"ט שגליא דתורה אפשר שתהי' שלכם באופן בלתי רצוי, שמצד הסברות והחידושים שמחדש נעשה יש ומציאות [היפך אמרם ז"ל94 ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול, כי תורה דילי' היא], ושוכח שהתורה היא תורת ה', ולא עוד אלא שמצד לימודו בשכל אנושי יכול להיות אצלו קושיות ח"ו על התורה ועל הנהגתו של הקב"ה, וכמו הקושיא מדוע דרך רשעים צלחה וכו'95. ועז"נ תורתי אל תעזובו, שמוכרח להיות גם הלימוד דתורתי, פנימיות התורה, עץ החיים96, שעי"ז יהי' גם לימוד גליא דתורה (לקח טוב נתתי לכם) כדבעי. ועפ"ז י"ל, שע"י החיבור דפנימיות התורה עם גליא דתורה, החיבור דנשמתא דאורייתא עם גופי תורה (כמ"ש בזהר97), חיבור נשמה וגוף (סתים וגליא) שבתורה, נעשה גם החיבור דנשמה בגוף, היינו, החיבור דנפש האלקית עם נפש הבהמית והגוף, לבררם ולזככם ולהעלותם לשרשם ומקורם בעולם התהו, שעי"ז יאיר גם בהנשמה ריבוי האור הבל"ג כו'.

וזהו גם שמוסיף במשנה שהתורה היא כלי חמדה שבו נברא העולם. דהנה, נתבאר לעיל (ס"ב) שיש בזה ב' פירושים. פי' הא', שהתורה היא כלי אומנתו של הקב"ה שעל ידו נברא העולם, ופי' הב', שהמכוון בבריאת העולם הוא בשביל התורה. ויש לומר בתיווך ב' הפירושים, שהמכוון בבריאת העולם הוא כמארז"ל98 עה"פ99 שוקיו עמודי שש זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו, שזהו מה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, ובשביל זה היתה ירידת התורה למטה דוקא, וכללות הענין דמ"ת הי' באופן דוירד ה' על הר סיני100, היינו, שהקב"ה ירד למטה, ולא באופן שהעלה את בנ"י למעלה101, כי דוקא ע"י הירידה למטה נשלמת הכוונה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. ונמצא, שהשבח דתורה בשייכות לבריאת העולם (שהתורה היא כלי אומנתו של הקב"ה שבו נברא העולם), הוא, שע"י התורה נשלמת כוונת העצמות להיות לו ית' דירה בתחתונים, שיהי' בעולם גילוי העצמות. וכמשנת"ל (ס"ט) בפירוש אם בחוקותי תלכו גו' ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, שע"י התורה נעשית שלימות העולם על מילואו, ועד להשלימות שתהי' בגאולה העתידה, ע"י משיח צדקנו, אלה תולדות פרץ, במהרה בימינו, בעגלא דידן.