בשעה שהקדימו, ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תשכ"ו

בס"ד. ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תשכ"ו

(הנחה בלתי מוגה)

בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע1 באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע2. ועוד זאת, שבשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב3 ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ברישא עושי והדר לשמוע2. והנה, לפי הפירוש הפשוט שנעשה הו"ע הקבלת עול (ונשמע הו"ע ההבנה והשגה), צריך להבין, מהו החידוש בכך שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, עד כדי כך שיצתה בת קול ואמרה מי גילה רז זה לבני, דלכאורה, איזה רז יש בזה, הרי מובן בשכל הפשוט שקיום התומ"צ צריך להיות מצד קבלת עול דוקא, גזירת המלך, ולא מצד ההבנה וההשגה של שכל האדם, כי, התורה והמצוות הם שכל הבורא וציוויי הבורא, ומצד ריחוק הערך של הנברא לגבי הבורא, לא שייך שיהי' להנברא איזה השגה בעניני הבורא, ואדרבה, האפשרות שתהי' להנברא איזה הבנה והשגה כו', זהו ענין של רז (ענין נפלא וסודי), כיון שאין זה אלא מצד חסד הוי' עלינו, שגילה לנו מקצת טעמא דקרא ומקצת טעמי מצוות, ולולי זאת, לא שייך כלל שתהי' איזה הבנה והשגה כו', וא"כ, הרי מובן בפשטות שאי אפשר לקבל התורה אלא ע"י קבלת עול דוקא, ואין זה ענין של רז. וגם, לפי הפירוש הפשוט שנשמע הו"ע ההבנה וההשגה, צריך להבין, מהו הטעם שנתנו להם כתר גם כנגד נשמע, דבשלמא הכתר שניתן להם כנגד נעשה, הרי זה לפי שנעשה הו"ע הקבלת עול שלמעלה מהשכל, וכנגד זה ניתן להם כתר, שהו"ע העטרה שלמעלה מהראש וסובב ומקיף את הראש, אבל מה שייך נתינת הכתר (שלמעלה מהראש) לנשמע שהו"ע הבנה והשגה (שזהו ענינו של הראש, בחי' המוחין). ועכצ"ל, שגם נשמע הו"ע של קבלת עול, שלמעלה מהשכל, שלכן ניתן להם כתר (גם) כנגד נשמע, ואילו הקבלת עול דנעשה הו"ע נעלה ועמוק יותר, בבחי' רז.

ויובן הענין מהמשך מארז"ל הנ"ל שזהו רז שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, שמזה מובן, שהענין שהקדימו ישראל נעשה לנשמע הוא בדוגמת מש"נ במלאכים עושי דברו לשמוע בקול דברו. וע"פ המבואר בזהר4 בפירוש עושי דברו לשמוע בקול דברו, עושי דברו ודאי דמתקנין להאי דבר (זיי מאַכן אויף דעם דבר), ומכאן ולהלאה, כיון דאתקנת, כדין אינון קיימין לשמוע מה דאיהי אמרת, הרי מובן, שכן הוא גם במה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, שהפירוש דנעשה הוא (לא רק הקבלת עול לעשות ולקיים את התומ"צ, אלא גם) שישראל הם עושי דברו, שהם עושים ופועלים את גילוי דברו ית' במ"ת, בעשרת הדברות, שבהם נכללים כל תרי"ג המצוות וכל התורה כולה5. ולאחרי הענין דנעשה, עושי דברו, אזי באים גם לשמוע בקול דברו, שזהו"ע דנשמע. אך צריך להבין, כיצד באמת יכולים ישראל להיות עושי דברו, לפעול ולעשות כללות ענין התגלות התורה במ"ת.

ב) ולהבין זה יש להקדים תחילה6 כללות הענין דמ"ת בעשרת הדברות, שירד הוי' על הר סיני ברעש גדול, קולות וברקים כו', דלכאורה, הרי רוב עשה"ד הם דברים פשוטים שגם השכל האנושי מחייבם, ולמה הוצרך להיות גודל הרעש (שטורעם), קולות וברקים כו'. וגם צריך להבין מהו כללות החידוש דמ"ת, הרי גם לפני מ"ת קיימו האבות כל התורה, כמארז"ל7 קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, והיינו8 מפני שלמד את כל התורה, ובודאי לימד ג"כ ליצחק בנו ויצחק לימד ליעקב ובניו (וכמארז"ל9 אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה הי', וכן יצחק ויעקב), והנחיל להם גם קיום כל התורה, וא"כ, מהו החידוש שבמ"ת.

ג) והענין בזה, כמבואר בארוכה במק"א10, שבמ"ת ניתן הכח להמשיך ולפעול קדושה בדברים הגשמיים שבהם מקיימים המצוות, משא"כ קודם מ"ת, הנה אף שגם המצוות שקיימו האבות היו בדברים גשמיים, כמו עבודת אברהם בהכנסת אורחים שהיתה בגשמיות כפשוטו (כמסופר בתושב"כ11 ובארוכה יותר בתושבע"פ12), וכן העבודה דיצחק בחפירת הבארות13, וכן עבודת יעקב בהמקלות14, שכל זה הי' בגשמיות כפשוטו, שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו15, מ"מ, ע"י עבודתם בדברים גשמיים פעלו כל ההמשכות רק ברוחניות, אבל בדברים הגשמיים עצמם לא נעשה שינוי כו'. וזהו החידוש דמ"ת, שע"י קיום המצוות ממשיכים קדושה בדברים הגשמיים שבהם מקיימים את המצוות, וכן בתורה, שהיא עצמה כתובה בדיו על הקלף, ותכליתה שתבוא בהבנה והשגה במוח הגשמי של האדם הלומד תורה. וזהו שאמרו רז"ל16 שקודם מ"ת היתה גזירה שעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ובמ"ת בטלה הגזירה, כי, החידוש דמ"ת הוא שתהי' המשכת הקדושה בדברים הגשמיים, שזהו"ע שתחתונים יעלו לעליונים, עי"ז שעליונים ירדו לתחתונים. וזהו גם מה שהתורה ניתנה למטה דוקא, וכפי שהשיב משה רבינו על טענת המלאכים תנה הודך על השמים17, כלום למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם וכו'18, ולכן, התורה לא בשמים היא19, ואדרבה, חברים מקשיבים לקולך גו'20, שהעליונים באים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים, וכמארז"ל21 שהקב"ה אומר למלאכי השרת אני ואתם נלך לשמוע הפס"ד דב"ד של מטה, והיינו, שגם לימוד התורה למעלה נמשך מלימוד התורה למטה דוקא. ועפ"ז יובן גם מה שמ"ת הי' ברעש גדול, קולות וברקים כו', שזהו מצד גודל החידוש דמ"ת בהמשכת העליון לתחתון והעלאת התחתון לעליון.

והביאור בזה, דלכאורה, כיצד יתכן באמת שעליונים ירדו לתחתונים ותחתונים יעלו לעליונים. אך הענין הוא, דהנה כתיב22 א-ל דעות הוי', שיש ב' דעות שהם הפכיים זמ"ז23, דעת תחתון, מלמטה למעלה, כפי שנדמה לנו שלמטה הוא היש ולמעלה הוא האין, וזהו שאנו אומרים שהבריאה היא מאין ליש. ודעת עליון, מלמעלה למטה, הרי זה להיפך, שלמעלה הוא היש ולמטה כלא חשיב ממש. וזהו כללות החילוק שבין עליונים (שאצלם הוא דעת עליון) לתחתונים (שאצלם הוא דעת תחתון), באופן שיש גזירה שעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים. אמנם, הוא ית' כולל ב' הדעות, והיינו, שזוהי מדריגה שלמעלה משניהם, ועל ידה יכול להיות החיבור וההתאחדות דד"ע וד"ת, דהיינו, לבטל הגזירה, ולפעול שעליונים ירדו לתחתונים ותחתונים יעלו לעליונים, שזהו ע"י דרגא שלמעלה מהגדר דעליונים ותחתונים, שעל ידה יכולים להתחבר שניהם, ובאופן שהעליון שאין למעלה ממנו יורד לתחתון שאין למטה ממנו, ועי"ז הנה גם התחתון שאין למטה ממנו עולה לעליון שאין למעלה ממנו, וכמרומז בעשרת הדברות עצמם, שהתחלתם בתיבת אנכי, אנכי מי שאנכי24, דלא אתרמיז בשום אות וקוץ כלל24, וגילוי זה נמשך בדברים פשוטים ביותר שאודותם מדובר בהמשך עשה"ד.

ד) והנה בכדי לעורר ההמשכה וההתגלות מבחי' היותר נעלית הנ"ל, הוצרכה להיות עבודת בנ"י באופן שהוא מעין ודוגמא לזה, שזהו מה שהקדימו נעשה לנשמע. ויובן25 בהקדם מאמר רז"ל במשנה26 למה קדמה פרשת שמע לוהי' אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות (שבזה נכלל גם עול תורה, שהרי בפרשת והי' אם שמוע מדובר גם אודות לימוד התורה). וע"ד מארז"ל במכילתא27 שכאשר בנ"י ביקשו מהקב"ה גזור עלינו גזירות, אמר להם, קבלו מלכותי תחילה ואח"כ אגזור עליכם גזירות. והענין בזה, שגם עול מצוות (שלאחרי קבלת עול מלכות שמים) הוא באופן של קבלת עול, וכמודגש גם במאמר המכילתא אגזור עליכם גזירות, גזירות דייקא, כמו חוקה חקקתי גזירה גזרתי28 אין לך רשות להרהר אחרי'29, אלא שהחילוק בין עול מצוות לעול מלכות שמים הוא, שעול מצוות הוא הביטול לרצון העליון, ועול מלכות שמים הוא הביטול לבעל הרצון, שזהו קבלת עול כללי. וצריך להקדים הקבלת עול כללי (עול מלכות שמים) לקבלת עול פרטי (עול מצוות). וזהו גם ענין הקדמת נעשה לנשמע, כמבואר בלקו"ת ד"ה צאינה וראינה30, שהביטול דנשמע הוא הביטול לרצון העליון, והביטול דנעשה הוא הביטול לבעל הרצון, שהוא המקור לכל הרצונות, ונקרא רעוא דכל רעוין, וממנו נמשכים הרצונות הפרטיים שבכל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. והיינו, שנשמע פירושו שמקבל עליו לשמור ולעשות מצוה פרטית מתרי"ג מצוות, שאז התקשרותו היא בבחי' הרצון הפרטי שבמצוה זו, שהוא המשכה פרטית מבחי' רעוא דכל רעוין הנ"ל. אך ענין הקדמת נעשה לנשמע היינו שאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה, לכל אשר יחפוץ הננו מוכנים לעשות, הרי זו התקשרות בבחי' רעוא דכל רעוין, שהוא המקור שלמעלה עדיין מהתגלות הרצון, ומשם יכול להיות נמשך כמה בחי' רצון כו'. ועז"נ מי גילה רז זה כו', כי, כדי לומר כל אשר דיבר ה' נעשה, צריך לעורר את בחי' הרצון שבנפש שלמעלה מהשכל וההשגה, בחי' יחידה שבנפש, שהיא מסותרת ומכוסה בשכל ומדות דנה"ב, שנמשך אחריהם בתאוות העולם שעוסק בהם בשכלו ומדותיו, ואז אין מתגלה הרצון הנ"ל, שלכן נקרא בשם רז, כי הוא מכוסה ומוסתר, וצריך להוציאו מן ההעלם אל הגילוי, למאוס בתאוות עוה"ז ולבחור לו ה' לחלקו ולגורלו כו', דהיינו בחי' הפקירות ממש כו'. ועי"ז מעורר גם למעלה גילוי הרז, שהוא גילוי רעוא דכל רעוין, שזהו מה שנתגלה במ"ת. ודוקא ע"י התגלות בחי' רעד"ר הנ"ל, שהיא למעלה מבחי' ההשתלשלות, הי' יכול להיות החידוש דמ"ת שתהי' המשכת אלקות למטה, עליונים ירדו לתחתונים, ועי"ז תחתונים יעלו לעליונים.

ה) ועפ"ז יובן שהענין שהקדימו ישראל נעשה לנשמע הוא כמו ענין עושי דברו לשמוע בקול דברו שנאמר במלאכים. והענין בזה, דהנה, דבר ה' (דברו) הוא בחי' המלכות, שממנה נמשכת חיות העולמות כו', והיינו, שבזה גופא שהוא ית' מלך עליהם, הרי הם חיים וקיימים. אך צריך להבין מהיכן תהי' ההתעוררות להתהוות מדה זו, דבשלמא במלך בשר ודם, שיש מציאות של עם זולת המלך (דאף שאין מלך בלא עם31, הרי מציאות העם ישנה גם בלי המלך), לכן מתעורר בו מדת המלוכה להתנשאות עליהם ולומר אנא אמלוך כו' (והיינו עי"ז שהעם מעוררים אצלו את הרצון למלוכה, כי מצד עצמו הנה משכמו ומעלה גבוה מכל העם32, וצריך לפעול בו שישפיל את עצמו להיות מלך עליהם), משא"כ למעלה, שטרם התהוות מדת ההתנשאות לא הי' מציאות של עם כלל, שהרי רק ע"י המלוכה וההתנשאות הם מתהווים מאין ליש, א"כ, על מי תהי' התפשטות מדת ההתנשאות, מאחר שבאמת אין כאן עם כלל זולת ע"י התנשאות זו. אך הענין הוא, שע"י השאגה של המלאכים (כדאיתא בזהר הנ"ל4 ששאגין כאריין תקיפין כו') בבחי' אור חוזר, הרי הם מעוררים למעלה במהותו ועצמותו ית' להיות לו רצון למדת המלוכה. וזהו עושי דברו, דמתקנין להאי דבר, שהם גורמים בנין המלכות הנקרא דבר ה'. ואחר שנבנית מדת המלכות ע"י השאגה של המלאכים, אזי הם מקבלים ממנה ההשפעה, שזהו ענין לשמוע בקול דברו (ברישא עושי דברו, ואח"כ לשמוע בקול דברו). וכמו"כ בישראל, שע"י שהקדימו נעשה לנשמע עוררו והמשיכו בחי' רעוא דכל רעוין, שממנו נמשך אח"כ גילוי הרצונות הפרטיים שבכל רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, ונמצא, שהם גרמו תחילה עשיית הרצונות הפרטיים דרמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת ע"י המשכתם ממקורם בבחי' רעוא דכל רעוין, בעל הרצון, שיהי' הוא ית' רוצה בהן, שזהו ע"ד עושי דברו. ולאחרי שישראל הקדימו נעשה ופעלו המשכת הרצונות הפרטיים שברמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, אזי הי' גם הענין דנשמע, ששמעו וקיבלו הרצונות הפרטיים (ע"ד לשמוע בקול דברו לאחרי עושי דברו).

וכשם שהענין דעושי דברו אצל המלאכים הוא ע"י השאגה בבחי' אור חוזר כו', כך גם בישראל, שמה שעוררו ופעלו למעלה גילוי בחי' רעד"ר הי' זה ע"י הקדמת המצור ומצוק דגלות ושעבוד מצרים (כידוע בענין כור הברזל דמצרים שפעל שנזדככו בנ"י ונעשו ראויים לקבלת התורה33), שעי"ז באו לידי צעקה בבחי' אור חוזר, כמ"ש34 ויאנחו בני ישראל גו' ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים, והיינו, שהיו בתכלית המיצר, ללא התפשטות כלל, מלבד נקודת החיות כו', ועי"ז נעשה גם ענין המיצר למעלה, להניח את הכל על הצד, ולירד ולצמצם ולהשפיל את עצמו כביכול להתלבש ברצונות פרטיים שבמצוות, וכן בחכמת התורה, אף שמצד עצמו הרי הוא למעלה מבחי' הרצון ומבחי' החכמה (וכמבואר בשער היחוד והאמונה35 בפירוש הכתוב36 כולם בחכמה עשית, שלגבי' ית' נחשבת מדריגת החכמה כאילו היא בחי' ומדריגת עשי').

ו) והנה העילוי דבחי' רעד"ר שהמשיכו ישראל ע"י הקדמת נעשה לנשמע, שזהו המקור לכל הרצונות הפרטיים שברמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, הוא כמו העילוי שיש בתורה לגבי מצוות. והענין בזה, דהנה ידוע שהתורה נקראת אדם, כמ"ש37 זאת התורה אדם, שהיא בבחי' ציור אדם, רמ"ח אברים ושס"ה גידים, שזהו"ע מצוות התורה, כידוע שרמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת הם כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים38. אמנם, עיקר קריאת שם אדם הוא ע"ש הדם שבאברים, כי אדם הוא א' דם39. והנה40 אנו רואים בענין הדם, שאף שמתלבש ברמ"ח אברים שהם שונים זמ"ז, מ"מ, מהות הדם הוא בכל האברים בשוה, ואין שינוי בין הדם שבראש לדם שברגל, שהילוכו בשוה בכל האברים, וכידוע בענין התפשטות והילוך החיות המלובש בדם הוא הנפש41 שיוצא מהלב וסובב והולך אל כל האברים וחוזר אל הלב כו'42 (כמבואר בספרי הרפואה). וענינו בנמשל הוא התורה, שהיא הארת והמשכת בחי' רעוא דרעוין, שלמעלה מבחי' התחלקות לרצונות הפרטיים שברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שכנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים. וזהו גם הטעם שהתורה היא למעלה מהתחלקות של זמן ומקום, כמארז"ל43 כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, גם כאשר הלימוד הוא בלילה ובחוץ ולא ע"י כהן, שבאופן כזה אי אפשר לקיים המצוה דהקרבת עולה, ואעפ"כ, ע"י לימוד התורה הרי זה כאילו הקריב עולה, והיינו לפי שהתורה היא בחי' רעד"ר שלמעלה מהתחלקות כו'.

ולהעיר שיש עד"ז גם במצוות, במצות התשובה, שעל ידה יכולים לתקן ולמלא את כל מה שהחסירו ופגמו ח"ו בקיום המצוות, והיינו לפי שמגעת בבחי' רעד"ר שהוא המקור שממנו נמשכים כל הרצונות הפרטיים שבפרטי המצוות44. אמנם, מה שהתשובה היא בבחי' רעד"ר שלמעלה מהתחלקות, הרי זה רק לגבי ההתחלקות שבכל שאר המצוות, אבל גם בענין התשובה יש ענין של התחלקות ושינויים כו'45, וכמבואר בתניא46 שעיקר התשובה היא בלב, והלב יש בו בחי' ומדריגות רבות, והכל לפי מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום כו', ולכן, גם לאחרי שכבר עשה תשובה נכונה, יכול להיות שהיום לא נתקבלה תשובתו כו'. ואילו אמיתית התגלות בחי' רעד"ר שלמעלה מהתחלקות לגמרי, הרי זה בענין התורה דוקא (ורק מצד ענין ההתכללות שבתומ"צ יש דוגמתו גם במצוות, במצות התשובה).

ז) והענין בזה, דהנה47, אף שהתורה היא בחי' אדם, דאורייתא מחכמה נפקת48, הרי זה רק כפי שנמשכת ויוצאת (נפקת) מההעלם אל הגילוי, אבל בשרשה ומקורה שממנו לוקחה כתיב49 וממדבר מתנה, שבחי' מדבר היא למעלה מעלה מבחי' אדם, כי במדבר כתיב50 אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. ובאדם גופא הו"ע המצח51, שהוא תמיד במדריגה אחת ולא ניכר בו שינויים כמו בפנים כו', והיינו לפי שהמצח הוא כלי לבחי' הרצון שלמעלה מהחכמה, בחי' רעוא דכל רעוין, שהוא למעלה מהתחלקות, ובבחי' זו נאמר52 כי לא אדם הוא להנחם, שלא שייך שם שינויים כמו בבחי' אדם. וענינו בנפש האדם הוא בחי' היחידה שבנפש, שנקראת יחידה ע"ש שמקבלת מבחי' יחיד53, בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן54, שאין בה התחלקות וריבוי, ובמילא אין בה גם שינוי כו', כי ריבוי ושינוי היינו הך. וזהו ענין התורה, ששרשה ומקורה מבחי' מדבר אשר לא ישב אדם שם, אלא לפי שכל ענין התורה הוא להיות נמשכת למטה דוקא, לכן נמשכה התורה בבחי' אדם, שזהו שאורייתא מחכמה נפקת, אבל עיקרה ושרשה הוא מבחי' שלא ישב אדם שם, שזהו בחי' הרצון שלמעלה מהחכמה, בחי' הכתר. ולהעיר גם מהידוע בענין פנימיות אבא פנימיות עתיק55. והיינו, שכתר בכלל הו"ע הרצון (שבזה שייך שינויים כו'), ואילו פנימיות הכתר, ובפרט פנימיות עתיק, הוא למעלה גם מענין הרצון, והו"ע בחי' רעוא דכל רעוין, בחי' בעל הרצון, שבחי' זו עוררו בנ"י ע"י הקדמת נעשה לנשמע, שהו"ע הביטול לבעל הרצון, כנ"ל בארוכה.

ח) ויש להוסיף בביאור השייכות דהקדמת נעשה לנשמע לקבלת התורה שהיא בחי' מדבר אשר לא ישב אדם שם, שזהו גם מה שהתורה ניתנה במדבר דוקא56. דהנה57, מדבר אין בו שום צמיחה, אלא רק עפר הארץ שהוא בחי' דומם58, והיינו, לפי שתוקף חום השמש שורף ומכלה את הלחלוחית שבעפר הארץ, עד שאינו ראוי לזריעה, שלא יצמח שם מאומה, וגם בעלי חיים לא ימצאו שם, מפני שאינם יכולים לסבול תוקף החום, ומפני העדר מחייתם שם, וכ"ש שאינו ראוי לישוב בני אדם (ולא כמו שדה, שאף שאינו מקום ישוב בני אדם, מ"מ, יש בו כל מיני צמחים, עשבים ותבואות ואילנות, ולכן יש בו גם בעלי חיים כו'). ויתירה מזה, שבארץ גופא נשאר רק חלק הדומם שבו, דהיינו דומם שבדומם. דהנה, בארץ גופא כלולים בהעלם גם בחי' צומח חי ומדבר, וכידוע שהכל הי' מן העפר59, וכולם מקבלים מן הארץ, שיש בה כח הצומח כו', ויש ארץ מגדלת חכמים וכו'60. ואילו במדבר, הנה מצד חום השמש יצאו ונכלו חלקי הצח"מ שבארץ, והיינו, שנחסר גם באיכות העפר, ונשאר בו רק בחי' הדומם שבדומם, שאין ממנו השפעה כלל. וענינו בבחי' המדבר שבאדם הו"ע הביטול בתכלית, בבחי' כיווץ וצמצום כל עצמותו, עד שנשאר בו רק בחי' נקודתו העצמית, בחי' הכתר שבו, שאז הוא בבחי' דומם שבדומם, שגם לעצמו אינו בבחי' השפעה כלל, כמו המדבר, שגם בארץ אין בו רק חלק הדומם בלבד. ויובן ממשל התלמיד היושב לפני רבו, כמארז"ל61 כל תלמיד שאין שפתותיו נוטפות מור וכו', שצריך להיות בתכלית הביטול, שנשאר בו רק הנקודה העצמית, היינו, מה שהוא כלי לקבל, שזהו העצמיות שלו שהוא מקבל, ואז אינו בבחי' משפיע כלל, אפילו לא לעצמו, היינו, להבין את הענין לעצמו, כי, כאשר יושב לפני רבו, הרי הוא טרוד לקבל עצם נקודת שכל הרב, ואיידי דטריד למבלע לא פליט62, לא רק לזולתו, אלא אפילו לעצמו, ורק לאחרי שמתרחק מרבו, אזי מתחיל להתבונן בשכל שקיבל מרבו להבינו לעצמו, שאז אינו בבחי' מקבל בלבד, אלא הוא בבחי' התפשטות להשפיע לעצמו ולהבין השכל שקיבל, לברר ולנתח את השכל שמקבל מרבו שיהי' מובן ומושג היטב בשכלו מהי הנקודה ומה הם הפרטים, מהו העיקר ומהו הטפל וכו', ולאחרי שבא להבנה והשגה, בא גם לבחי' הדעת שכולל חו"ג ומכריע ביניהם, ואח"כ נמשך במדות שבלב, ועד למחשבה דיבור ומעשה בפועל. וכל זה אינו שייך כאשר יושב לפני רבו, שהרי נוסף לכך שחכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו63, ועאכו"כ לפני רבו, ועאכו"כ כאשר הרב הוא בעילוי שבאין ערוך, הנה עוד זאת, שהוא בתכלית הביטול ללא התפשטות כלל, אפילו לא להשפיע לעצמו ולהבין השכל שמקבל מרבו, אלא הוא בבחי' כלי ריקן64, בחי' דומם שבדומם, כמו המדבר, כנ"ל. וזהו גם ענין הקדמת נעשה לנשמע, שהוא הביטול לבעל הרצון, תכלית הביטול, יותר מאשר הביטול דנשמע שמקבל על עצמו לעשות רצון פרטי זה65, בדוגמת הביטול דמדבר בבחי' דומם שבדומם. ולכן עי"ז זכו לקבלת התורה שהיא בבחי' מדבר אשר לא ישב אדם שם, ועל ידה באים לתכלית הביטול דיראה, כמ"ש66 ויצוונו הוי' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את הוי' גו'.

ט) וזהו בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע כו' שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, כי גם נשמע הו"ע של קב"ע שלמעלה מהשכל, עול מצוות, שזהו הביטול לרצון העליון, ולפנ"ז הוא הקב"ע דנעשה, עול מלכות שמים, שזהו הביטול לבעל הרצון, בחי' רעוא דכל רעוין. ולכן הנה ע"י הקדמת נעשה לנשמע עוררו גילוי בחי' רעד"ר, ועי"ז נמשכו ונתגלו משם הרצונות הפרטיים שברמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, ולאחרי שנמשכו הרצונות כו', הרי הם שומעים ומקיימים אותם, שזהו"ע דנשמע. וענין זה הוא כמש"נ במלאכים לשמוע בקול דברו, לאחרי שהם עושי דברו. ויתירה מזה, שגדלה מעלתם של בנ"י ממעלת המלאכים, כי, מה שהמלאכים הם עושי דברו הרי זה בנוגע לבחי' הדיבור שהוא המקור להתהוות העולם, שזהו"ע עשרה מאמרות שבהם נברא העולם67, ואילו מה שישראל הם עושי דברו, הרי זה בנוגע לעשרת הדברות (כללות התומ"צ) שהם כנגד עשרה מאמרות, אבל למעלה מהם כו', כידוע68 בפירוש הכתוב69 עשרה עשרה הכף בשקל הקודש. ועי"ז שעוררו והמשיכו מבחי' רעד"ר, נעשה גם החידוש דמ"ת שיומשך אלקות למטה, והיינו, שבחי' אנכי מי שאנכי, דלא אתרמיז בשום אות וקוץ, תומשך בדברים הפשוטים שבהמשך עשה"ד, עד וכל אשר לרעך, שנעשה בהם המשכת הקדושה, רק שעתה אין זה נראה לעינינו, אבל לעתיד לבוא יתגלה מה שכבר נפעל עכשיו.

והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה70, שבערב חג השבועות ישנו הענין דהקדמת נעשה לנשמע, שהו"ע הביטול לבעל הרצון כו', ובאופן של הפקירות (כלשון הצ"צ באוה"ת71), שמפקיר את כל הענינים ומוסר את עצמו ללימוד התורה כו'. ועי"ז זוכים לשני הכתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, שקושרים מלאכי השרת לכל אחד מישראל, ולמחרת זוכים למתן תורה וקבלת התורה, וכהנוסח המקובל – כלשון רבינו נשיאנו – קבלת התורה בשמחה ובפנימיות72.