The Patriarchs lived rich, involved, and long lives, performing a variety of activities and interacting with many people. Nevertheless, the Chumash describes only a tiny fraction of these activities. Accordingly, when the Chumash does relate an event that happened to them or an action they performed, it is obviously for a reason – that the story convey a spiritual insight or lesson that we can apply in our lives.

Therefore, Ramban was puzzled by the narrative of Yitzchak digging wells related in this week’s Torah reading. As Ramban writes,1 “the story does not provide us with any practical benefit, nor does it increase our esteem for Yitzchak.” In resolution, Ramban explains Yitzchak’s digging wells as a metaphoric activity, alluding to the Three Batei HaMikdash his descendants would build.

In the sichah to follow, the Rebbe explains the symbolism implied by this analogy. Jewish Law elaborates on two types of bodies of water: a mikveh, a manmade pool in which water collects, and a maayan, a natural-flowing spring. A well represents an intermediate state between the two. On one hand, man must expend effort and labor to dig a well. On the other hand, the well’s water – which is its essential element – is not created by human activity. When people remove the earth and other impediments blocking its flow, the water that is below the earth’s surface bursts through and fills the well.

This is the point of analogy to the Beis HaMikdash. The Beis HaMikdash must be built by human activity; indeed, constructing it is a mitzvah. However, man’s efforts only set the stage. The fundamental aspect of the Beis HaMikdash is the manifestation of the Shechinah, the Divine presence, which results from G‑d’s initiative alone.

Building on the parallel between the three Batei HaMikdash and the three wells dug by Yitzchak’s servants stated by Ramban, the Rebbe describes the successive stages in the interplay between human activity and the manifestation of G‑dliness in the three Batei HaMikdash. He highlights the unique individual quality each Beis HaMikdash expressed and explains the progression to the ultimate fusion of human activity with G‑dliness that will be manifest in the Third Beis HaMikdash.

Digging Wells; Building the Beis HaMikdash


In his commentary on the Torah, Ramban writes about the wells that Yitzchak dug:2

The Torah speaks at length about these wells, even though the simple meaning of the story does not provide us with any practical benefit, nor does it increase our esteem for Yitzchak. Both he and his father followed the same pattern and dug wells. However, this narrative comes3 to hint to a hidden message, informing us of future events. For “a well of living water” alludes to the House of G‑d that the descendants of Yitzchak would build. Therefore, the verse refers4 to “a well of living water,” thus recalling the verse,5 “G‑d, the source of living water.”

The first well, called Esek,alludes to the First Beis HaMikdash…. The second, called Sitnah,refers to the Second Beis HaMikdash…. The third, called Rechovos,refers to the Future Beis HaMikdash that will be built, speedily in our days, without dispute or strife. In that era, G‑d will expand (yarchiv) our boundaries… And concerning the Third Beis HaMikdash, it is written,6 “It became wider (verachavah) and it rose higher and higher.” And it is then that “we will multiply in the land.”7


ברמב״ן על התורהא כ׳ ע״ד הבארות דיצחק: "יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה, אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו כי באב להודיע דבר העתיד, כי באר מים חייםג ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק ולכן הזכיר באר מ״ח כמו שאמרד מקור מים חיים את ה׳, וקרא הראשון עשק ירמוז לבית הראשון . . והשני קרא שמה שטנה . . והוא הבית השני . . והשלישי קרא רחובות הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה והא־ל ירחיב את גבולנו . . וכתיב בבית השלישיה ורחבה ונסבה למעלה למעלה ופרינוו בארץ".

Now, there are other allusions to the three Batei HaMikdash in the stories of the Patriarchs. For example, Sifri8and the Midrash9state:

Avraham saw the Beis HaMikdash built, and he saw it destroyed, and he saw it… rebuilt and perfected in the Ultimate Future, (as it is written,10 “G‑d will see… G‑d will be seen”). Similarly…, Yitzchak saw the Beis HaMikdash built, and he saw it destroyed, and he saw it rebuilt and perfected in the Ultimate Future, (as it is written,11 “See the fragrance of my son, like the fragrance of the field that G‑d blessed”…). Similarly…, Yaakov saw the Beis HaMikdash built, and he saw it destroyed, and he saw it rebuilt and perfected in the Ultimate Future, (as it is written,12 “How awesome is this place! Certainly, it is nothing other than the House of G‑d).”13

והנה הרמזים ע״ד ג׳ בתי המקדש אצל האבות מצינו גם במ״א, כדאיתא בספריז (ובמדרשח) ש״כן אתה מוצא באברהם שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו . . בנוי ומשוכלל לעת״ל (כמש״נט "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה . . יראה"), וכן אתה מוצא ביצחק שראה אותו בנוי [וראה אותו חרב וראה אותו בנוי] ומשוכלל לעתיד לבוא (כמש״ני "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳״) . . וכן אתה מוצא ביעקב שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי ומשוכלל לעולם הבא (כמש״ניא "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים")"יב.

Yet by explaining the allusion to the Beis HaMikdash in the narrative of Yitzchak digging wells, Ramban does more than add meaning to a story whose “simple meaning… does not provide us with any practical benefit.” Although the Patriarchs’ visions of the Batei HaMikdash are alluded to in the verses (as explained by Sifri), Ramban’s explanation which associates Yitzchak’s wells with the Batei HaMikdash reflects an added dimension:

אולם י״ל שברמז הבארות המבואר ברמב״ן יש חידוש לגבי הראי׳ דבתי המקדש של האבות המרומזת בכתוב (כדרשת הספרי כו׳) [בנוסף לעצם הענין, שבפירושו של הרמב״ן מוסבר סיפור ארוך בתורה ש״אין בפשוטי הספור תועלת"]:

a) Sifri and the Midrash mention the Patriarchs’ visions only in general terms – that they saw the Beis HaMikdash as it was built, destroyed, and rebuilt – without explaining that they had visions of the First, Second,14 and Third15 Batei HaMikdash. By contrast, the allusions to the Batei HaMikdash made by the names Yitzchak gave the wells – Esek, Sitnah, and Rechovos – hint at each of the three Batei HaMikdash in particular, as Ramban16 explains.

א) הרמז שבספרי (ומדרש) משמיענו זה רק באופן כללי "ראה אותו בנוי וחרב ובנוי וכו׳", מבלי לפרש ולפרט שראו את ביהמ״ק הא׳ הב׳יג והג׳יד; משא״כ ברמז הבארות מפורטים כל ג׳ בתי המקדש (המרומזים בתוכן שמותיהם של הבארות - עשק, שטנה ורחובות, כמבואר ברמב״ןטו).

b) Sifri and the Midrash relate that the Patriarchs merely saw the Batei HaMikdash. Yitzchak’s digging of the wells, by contrast, was “an act of the Patriarchs” that serves as “a sign for their descendants,”17 serving as a catalyst for18 and empowering19 his descendants to actually build the Batei HaMikdash.

ב) בספרי (ומדרש) הרמז הוא רק שה­אבות ראו את בתי המקדש, משא״כ בהך דהבארות ה״ז בבחי׳ "מעשה אבות סימן לבנים"טז, שמעשה יצחק בחפירת ג׳ הבארות הי׳ סימן וגרםיז - נתינת כחיח - לעבודת הבנים, הבנין דג׳ בתי מקדש.

Not Merely a Vision

Selections from Likkutei Sichos - Bereishit (SIE)

Insights into the Weekly Parshah by the Lubavitcher Rebbe selected from the Likkutei Sichos series.


We can explain this concept based on the axiom that all the acts of the Patriarchs, particularly those mentioned in the Torah, are – as is true regarding every aspect of Torah – significant in every detail. Accordingly, the reason the three Batei HaMikdash are alluded to specifically by Yitzchak’s actions of digging wells – even though all the Patriarchs saw the Beis HaMikdash built, destroyed, and rebuilt – is because here the focus is on a dimension of the Beis HaMikdash that shares a particular connection with Yitzchak.


ויש לבאר זה ע״פ הידוע שכל מעשי האבות, ובפרט המפורשים בתורה, ה״ה (ככל עניני התורה) בתכלית הדיוק. וא״כ מובן שזה שג׳ המקדשות נרמזים במעשי אבות גבי יצחק דוקא, אף שמצינו (כנ״ל) שכל האבות ראו ביהמ״ק בנוי וחרב ובנוי, הוא לפי שמדובר כאן בענין מיוחד שבביהמ״ק השייך ליצחק דוקא.

It is possible to say that the allusion here is to each of the Batei HaMikdash individually, rather than to the general concept of a Beis HaMikdash – that it would be built, destroyed, and rebuilt, as the other Patriarchs saw the Beis HaMikdash – because here the emphasis is not on the common factor shared by all the Batei HaMikdash, but on the unique individual quality each one expressed. In turn, the distinction between the Batei HaMikdash results from the fact that each one was built in a different way than the other two. Their distinct qualities are therefore alluded to not by the Patriarchs’ visions of the Beis HaMikdash, but rather by their actions – and, more specifically, by Yitzchak’s digging wells.

ויש לומר, שענין זה מודגש בזה שבמעשה יצחק יש רמז פרטי לכל בית מקדש בפ״ע, ולא באופן כללי "בנוי וחרב ובנוי" (כמו בזה שהאבות ראו הביהמ״ק), כי המדובר כאן אינו בענין השווה בכל בתי המקדש אלא בענינם ותוכנם המיוחד של כל אחד מהם, הבא כתוצאה מזה שכל אחד נעשה ונבנה באופן שונה מהשנים, ולכן נרמז דוקא (לא בזה שראו את ביהמ״ק, אלא) במעשה האבות - ובמעשה אבות גופא - בחפירת הבארות דיצחק.

Making a Place for G‑d to Dwell


This concept can be clarified by first explaining the connection between the Batei HaMikdash and digging wells.

There are two general types of bodies of water acceptable for ritual immersion:20


ויובן זה בהקדם תוס׳ ביאור בהשייכות בין בתי המקדש לחפירת בארות דוקא:

a) a mikveh, which is made by human activity, and b) a spring, which is of Divine origin and not made by man.

במקוואות מצינויט (בכללות) שני אופנים: מקוה מים - הנעשה בידי אדם, ומעין שהוא בידי שמים, ואין בו תפיסת ידי אדם.

Wells represent an intermediate state between the two. On one hand, they are made by man’s digging, his expending of effort and labor. On the other hand, the well’s water – which is its essential element – is not created by human activity. Instead, by digging a well and removing the earth, a person makes it possible for the water that is below the earth’s surface to burst through and fill the well.21

בנוגע לבארות הנ״ל מצינו בזה: הם נעשו על ידי חפירת האדם בעבודה ויגיעה, ולאידך - נביעת המים בהבאר (שזהו עיקר ענינו) אינה באה ע״י פעולת האדם, אלא שעל ידי עבודתו בחפירת והסרת העפר פורצים המים הנמצאים תחת האדמה בתוך הבארכ.

This point has halachic significance. As Rav Yosef Caro writes,22 “A well that is made by human activity, even though its water does not flow outside the well, is governed by the laws applying to a spring for all purposes.” The rationale is that “the water is not brought into the well by any human activity. A person merely digs in the earth to reveal the water. Thus, (even though the water was revealed via human activity), it is obvious that a well is governed by the laws apply to a spring23 for all purposes.”24

ולהעיר שזה נוגע להלכה - "דבארות העשויים בידי אדם שמים נובעים מהם אף ע״פ שאין מימיהם יוצאין לחוץ דין מעין גמור יש לו"כא, כי "איןכב בהווית המים שום תפיסת ידי אדם אלא שחפר בקרקע כדי לגלות המים (אע״ג דע״י אדם נתגלו המים) פשיטא דדין מעיין גמור יש לו"כג.

Similar concepts apply with regard to the Beis HaMikdash and its construction. The ultimate purpose of the mitzvah of building the Sanctuary and the Beis HaMikdash is expressed by the command,25 “Make a Sanctuary for Me and I will dwell within,” i.e., the fundamental purpose is that G‑d’s presence dwell in these structures.26 Yet we are commanded “Make a Sanctuary for Me.” Before G‑d “dwells within,” man’s activity is required; he must make the dwelling for G‑d.

Moreover, this human activity is required not just to build the structure, preparing for the holiness to be manifest as a manner of course. Instead, the command is “Make a Sanctuary for Me” – i.e., even the sanctity of the Sanctuary and the Beis HaMikdash comes about through the activity of the Jewish people, as will be explained.

וי״ל שאותו הדבר הוא בנוגע לבית המקדש ובנינו: תכליתה של מצות עשיית המשכן וביהמ״ק הוא - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״כד - תוכנם הוא השכינה של הוי׳ שבהם (שבאה משמיא)כה, ויחד עם זה נצטווינו "ועשו לי מקדש", וצ״ל לפני ה״ושכנתי" עשיית ופעולת האדם - "ועשו"; וי״ל יתירה מזו: חיוב זה של מעשה האדם אינו רק על הבני׳, והוי (רק) הכנה לקדושה החלה לאחרי זה בדרך ממילא, אלא נצטווינו "ועשו לי מקדש", שגם חלות הקדושה על המשכן והביהמ״ק באה ע״י מעשה בנ״י (כדלקמן) -

This resembles digging wells. Even though the essential element of the well, the water, already exists naturally,27 Scripture puts a focus on man’s act of digging the well.28Indeed, one who digs a well becomes the owner of its water, as reflected by the verse, “The water is ours.”

ע״ד חפירת הבארות, שאף שהתהוות עיקר הבאר (המים) הוא בידי שמיםכו, מ״מ הכתוב מקשר זה עם פעולת החפירה של האדםכז. והתפירה עושה הבעלות של החופר על המים, "לנו המים".

A Responsibility Incumbent on Mankind


Possibly, too, this conception of the mitzvah of building the Beis HaMikdash – that its building and sanctification must come about through human activity – also has a halachic consequence.


ויש לומר, שגדר זה במצות בנין ״מקדש״ - שבנינווקדושתו צ״ל ע״י מעשה בנ״י דוקא - נוגע גם להלכה:

a) Rambam rules,29 “Everyone – both men and women – is obligated to build and assist, physically and financially, in the building of the Beis HaMikdash, as with the Sanctuary in the desert.” Now, the nature of this obligation requires clarification. First of all, the building of the Sanctuary is one of the mitzvos that is an obligation of the community as a whole and not an individual obligation of each person.30 What then is the intent of the statement “Everyone… is obligated to build”?

Moreover, there is a well-known discussion in the circles of Torah scholarship31 regarding the women’s obligation to build and assist in the construction of the Beis HaMikdash,32 as they did in the construction of the Sanctuary, as indicated by the verses,33 “And in addition to the women, the men brought…,” and “Every wise-hearted woman spun with her hands.”34 Now, the building of the Sanctuary is a time-bound positive commandment, a category of mitzvos from which women are usually exempt.35 As Rambam writes:36 “The Sanctuary must not be built at night, as indicated by the verse,37 ‘On the day the Sanctuary was erected.’ Implied is that the Sanctuary may be erected by day, but not at night.” Why then are women obligated to participate in the construction of the Sanctuary and the Beis HaMikdash?

א) פסק הרמב״םכח "הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר". ויש לעיין בתוכנו של חיוב זה, שהרי מצות בנין "מקדש" היא מהמצוות שהן חובת הצבור - ולא חובתו של כל איש ואישכט - ומה הפירוש ד״הכל חייבין לבנות כו׳״? ועוד - ידועה השקו״טל בהא דנשים חייבות לבנות ולסעד בעצמם כו׳ (דכתיבלא ויבאו האנשים על הנשים וכתיבלב וכל אשה חכמת לב בידי׳ טוולג) - הרי בנין המקדש הוא מ״ע שהזמן גרמא, ד״איןלד בונין את המקדש בלילה שנאמרלה וביום הקים את המשכן, ביום מקימין לא בלילה".

It is possible to resolve that question by saying that Rambam’s intent was not that women have a personal responsibility chovas gavra, in Talmudic terminology – to build the Sanctuary. Rather, this obligation stems from the object, the cheftza, of the Sanctuary.

This is paralleled by another law stated in that halachah, “The Torah study of young children should not be interrupted for them to participate in building the Sanctuary.” Rambam previously stated this law in Hilchos Talmud Torah.38 He repeats it here to teach that the reason “the Torah study of young children should not be interrupted” is not only because the duty of children to study Torah is not superseded even by such a lofty objective as building the Beis HaMikdash, but because this requirement is implicit in the commandment to build the Beis HaMikdash.39In other words, the mitzvah of building the Beis HaMikdash itself mandates that the Torah study of young children should not be interrupted to help the Beis HaMikdash be built. (More particularly, it could be said that the rationale for this law is that the Torah study of young children aids the continued existence of the Beis HaMikdash.)

Based on the above, an explanation can be given regarding the law, “Everyone – both men and women – is obligated to build and assist, physically and financially, in the building of the Beis HaMikdash.”Rambam is not stating that there is an obligation binding on a given individual to participate in the mitzvah to “Make a Sanctuary for Me,” since that mitzvah is incumbent on the Jewish people as a collective. Instead, he is clarifying that this obligation stems from the Beis HaMikdash – i.e., that the building of the Beis HaMikdash, by definition, must be accomplished by the community as a whole. This is implied by the plural form of the command, “Make a Sanctuary for Me,” that it be made by all of the Jewish people. (Therefore, it is equally relevant to all Jews, men and women.)

וי״ל שב״הכל חייבין כו׳" אין כוונתו של הרמב״ם לומר שזהו חובת גברא, אלא שהוא דין בחפצא דהמקדש, וכעין דין הסמוך באותה ההלכה: "אין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין", דאף שכתבו כבר בהל׳ ת״תלו, חזר וכפל הדין כאן ללמדנו, דמה שאין מבטלין תינוקות של בית רבן הוא לא רק מחמת חיוב ת״ת שאינה נדחה אפילו בשביל בנין בית המקדש, אלא שזהו דין בבנין ביהמ״קלו*, שגם מצד ביהמ״ק אין מקום לבטל תשב״ר לבנין (ובפרט את״ל - שהלימוד של תשב״ר מסייע בקיום בנין הבית) - עד״ז הוא בהדין ד״הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים", שאינו חובת גברא לקיים מצות ועשו לי מקדש (שעל הציבור), אלא שהוא חיוב מצד המקדש, שגדר בנין המקדש מחייב שבנינו יהי׳ על ידי הציבור "ועשו" עשיית כלל ישראל (ולכן שייך זה לכל ישראל, אנשים ונשים).

b) Similar concepts apply also to the location and the layout of the Beis HaMikdash, on which its holiness depends. True, the sanctity of the place comes from Above – “I will dwell.” But first, the Jewish people must fulfill the mitzvah “Make a Sanctuary for Me,” creating the necessary preconditions for that.

ב) כשם שהוא בנוגע למעשה הבנין, כן הוא גם בשייכות למקום הבנין וצורתו וכו׳, שבזה תלוי׳ קדושתו - דאף ש״ושכנתי" דהקדושה במקום זה באה משמיא, צ״ל בזה מקודם קיום מצות "ועשו", הכנה ע״י האדם,

It is possible to say that this also includes “seeking out,” laboring to find the intended location of the Beis HaMikdash. As Sifri states:40

Should you wait until a prophet tells you where the Beis HaMikdash should be located?

No, for it is written,41 “You shall inquire after His dwelling and come there” – i.e., seek it out and find it,42 and afterwards, the prophet will tell you.

All of the above results from the intended purpose of the command “Make a Sanctuary for Me,” being that the Beis HaMikdash should not be a gratuitous gift from Above, but should come as a result of man’s activity and effort, that he “seek it out.”43 This parallels a well, which comes into being through work and labor, digging the well.

וי״ל שכולל יתרה מזה "שידרוש", יתייגע למצוא את המקום וכו׳. וכדאיתא בספרילז "יכול תמתין עד שיאמר לך נביא ת״ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומוצאלח ואח״כ יאמר לך הנביא". והיינו לפי שהמכוון והמטרה של הציווי "ועשו לי מקדש" הוא, שהמקדש (לא יהי׳ מתנת חנם מלמעלה, אלא) יבא ע״י עשי׳ ויגיעת האדם, באופן של ״דרוש״לט – בדוגמת "באר", שבא ע״י תפיסת ידי אדם באופן של עבודה ויגיעה, חפירת בארות.

Seeking a Place for G‑d’s Dwelling


Based on these statements above, it is possible to clarify the novel achievement in the construction of the Beis HaMikdash as compared to the Sanctuary made by Moshe in the desert, and similarly, the differences between the three Batei HaMikdash:


עפ״ז מובן החידוש בבתי המקדש על המשכן שעשה משה במדבר, וכן החילוק בין בתי המקדש עצמם:

With regard to the Sanctuary, it is written,44 “You shall erect the Sanctuary according to its guidelines as I showed you on the mountain.” At Sinai, G‑d showed Moshe how the Sanctuary should be built.45 Thus, “making” the Sanctuary did not involve “seeking out,” because it was constructed according to the specific directives that G‑d taught and showed Moshe. Consequently, the “making” of the Sanctuary was lacking, because the Jewish people did not have to labor in “seeking out” the manner in which it should be built. (Thus, it did not resemble digging wells.)46

במשכן נאמרמ "והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר", שהקב״ה הראה למשה סדר הקמתומא; ונמצא שהעשי׳ ("ועשו") שבמשכן לא היתה באופן של "דרוש", כי הקמתו באה ע״י מה ש(למדו ו)הראהו הקב״ה, ובמילא לא נתקיים בזה ״ועשו״ בשלימות - עשי׳ באופן של יגיעה ו״דרוש" (ע״ד חפירת בארות)מב.

A different pattern was followed in the construction of the First Beis HaMikdash. True, “Everything was in writing, from the hand of G‑d, which He gave me to understand,”47i.e., G‑d showed David the entire plan of the Beis HaMikdash, and David wrote it down and gave it to Shlomoh. Nevertheless, the actual construction of the Beis HaMikdash involved the participation of many Jews over a long period of time. Moreover, the construction was accomplished not by David, to whom the prophecy was conveyed, but by Shlomoh.

Furthermore, even David himself, though he received a vision “from… G‑d, which He gave me to understand,” expended his own energies on the task. Thus Sifri39 states, continuing its explanation of the charge to “seek it out and find it”:

We find this illustrated in the following verses regarding David, of whom it is written:48 “Remember, G‑d, for David all his affliction, that he swore to G‑d, he vowed to the Mighty One of Yaakov, ‘I shall not come into the tent of my house…, I shall not give sleep to my eyes… until I find a place for G‑d, dwellings for the Mighty One of Yaakov.’ ”

Thus, it is evident that David made strenuous efforts to try to find the location for the Beis HaMikdash. Only afterwards was he notified of it by a prophet, as Sifri proceeds to state.

אבל בבית המקדש הא׳, אף שנאמר בזה "הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל״מג, הרי בנין הבית נעשה ע״י בנ״א ובריבוי עצום (במספרם ובאריכות הזמן), ועוד זאת - שהבנין נעשה על ידי שלמה ולא על ידי דוד (שאליו היתה הנבואה), וגם בשייכות לדוד שאמר "הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל", איתא בספרי שם בהמשך להדרשה הנ״ל ״לשכנו תדרשו . . דרוש ומוצא ואח״ב יאמר לך הנביא״ - "וכן אתה מוצא בדודמד זכור ה׳ לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה׳ נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי וגו׳ אם אתן שנת לעיני וגו׳ עד אמצא מקום לה׳ משכנות לאביר יעקב", היינו שדוד השתדל והתייגע למצוא את מקום המקדש, ורק אח״כ נאמר לו מהנביא (כבהמשך הספרי).

This may be one of the reasons why the Sanctuary in the desert was only a temporary dwelling, as the prophet Nathan said in G‑d’s name,49 “I have not dwelt in a house…, but have walked in a tent and in a tabernacle.” Or to quote Rambam,50“The Torah explicitly describes the Sanctuary that Moshe our teacher built, but it was only temporary.” The Beis HaMikdash, by contrast, was a permanent dwelling,51 as Rambam states:52 “Once the Beis HaMikdash was built in Jerusalem, it became forbidden to build it in any other place…. There is no eternal House other than in Jerusalem, on Mount Moriah.” Since the permanence of the Sanctuary depends on the actions of the Jewish people – their “seeking out” the location, preparing for the holiness to rest there, and actually constructing a large building – the fundamental concept of a dwelling for G‑d was primarily manifest in the Beis HaMikdash and not in the Sanctuary.

ויש לומר, שזהו אחד מהטעמים שהמשכן הי׳ דירת עראי, כמ״שמה "לא ישבתי בבית גו׳ ואהי׳ מתהלך באהל ובמשכן״, וכלשון הרמב״םמו "וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והי׳ לפי שעה", משא״כ בית המקדש הי׳ דירת קבעמז, וכלשון הרמב״םמח "כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן כו׳ ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המורי׳״ - כי ענין הקביעות דמקדש תלוי בעשיית בנ״י, באופן ד״דרוש" - באופן הכשרת הקדושה כנ״ל, ובהבנין גדול מאוד בפועל, וזה הי׳ (בעיקר) במקדש לא במשכן.

When Man’s Labor Bears Fruit


Regarding this aspect of the Beis HaMikdashi.e., man’s activity and actions in preparing the setting for the manifestation of G‑d’s presence – the Second Beis HaMikdash surpassed the First, for


והנה בגדר זה דמקדש, פעולת ועשיית האדם, ישנו עילוי במקדש הב׳ לגבי המקדש הא׳:

a) The act of building the Beis HaMikdash was not prompted by Divine revelation, like the Sanctuary that was shown to Moshe, nor by the instructions of a prophet, like the First Beis HaMikdash. Instead, it came as a result of the command of Koresh.53 Moreover, he also participated in its construction.54

א) מעשה הבנין לא בא על ידי התגלות (ו״הראת" ע״י) ה׳ (כבמשכן) או על ידי הוראת נביא (כבבית ראשון) כ״א על ידי ציווי של כורשמט (וגם הוא השתתף בהבניןנ).

b) There was some uncertainty about the layout of the building, unlike the design of the First Beis HaMikdash, as Rambam writes:55

The design of the structure built by King Solomon is described explicitly in the Book of Kings. In contrast, the design of the Future Beis HaMikdash, though described in the Book of Yechezkel, is not explicit or explained. Thus, the people in the time of Ezra built the Second Beis HaMikdash according to Shlomoh’s structure, while including certain details from Yechezkel.56

ב) גם צורת הבנין לא היתה ברורה כמו בבית הא׳, וכמ״ש הרמב״םנא "(בנין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים, וכן) בנין העתיד להבנות אע״פ שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר, ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל״נב.

Thus, in the construction of the Second Beis HaMikdash, the process of “seeking out and finding” the details of its construction was more intense than that involved in building the First Beis HaMikdash. In the First Beis HaMikdash, the labor of “seeking out and finding” involved primarily identifying the desired location, while in the Second Beis HaMikdash, it was necessary also to seek out the details of its layout and design.57

ונמצא, שבבית שני הרי הדרישה ("דרוש ומוצא") של פרטי הבנין היתה יותר מבבית הא׳ (וי״ל דשם הי׳ ה״דרוש ומוצא" רק בנוגע למקומו, משא״כ בבית שני) שהוצרכו לדרוש וכו׳ בנוגע לפרטי הבנין וצורתונג.

As explained above, the permanence of the Beis HaMikdash is dependent on the actions of the Jewish people – “Make a Sanctuary for Me” – and the labor and effort they expend. Therefore, this dimension was manifest to a greater degree in the Second Beis HaMikdash than the First, as reflected in the prophecy,58 “The glory of this later House will be greater than the First.” For the Second Beis HaMikdash was larger, and existed longer,59 than the First Beis HaMikdash.

וכיון שענין הקביעות במקדש תלוי במעשה ופעולת בנ״י, "ועשו לי מקדש", באופן של עבודה ויגיעה כנ״ל, שזה הי׳ בבית שני יותר מבית ראשון, לכן גם "גדול יהי׳ כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"נד שהי׳ גדול בבנין ובשניםנה, קביעות יותר מבית הראשון.

The above explanations clarify why “the sign to their descendants” regarding the three Batei HaMikdash came specifically from Yitzchak’s acts. (True, Scripture mentions that Avraham also dug wells, and Ramban states that Yitzchak followed Avraham’s pattern in doing so. However, it was primarily Yitzchak who labored and invested effort in digging the wells, for this reflected the novel thrust of his Divine service. As is well-known,60 the respective modes of the three Patriarchs’ Divine service are associated with the three “pillars,” Torah, sacrificial service, and deeds of kindness.61 Avraham’s primary attribute was kindness; Yitzchak was associated with sacrificial service; and Yaakov, with Torah study. Deeds of kindness and Torah study are (as a whole) associated with drawing influence down from Above,62 while sacrificial worship and its parallel in man’s Divine service involves elevating a person and enabling him to draw close to holiness.63

ועפ״ז מובן זה שה״סימן לבנים" על ג׳ בתי המקדש הוא במעשה יצחק דוקא (אף שחפירת בארות היתה לפנ״ז על ידי אברהם, וכמפורש בהכתובים, וכלשון הרמב״ן ״הוא ואביו עשו אותם בשוה״) - כי עיקר ענין העשי׳ והיגיעה והעבודה הוא חידושו וענינו של יצחק דוקא, כידוענו שענינם של ג׳ האבות הם ג׳ העמודים דתורה עבודה וגמ״ח, אברהם מדתו מדת החסד, יצחק - עבודה, ויעקב - תורה, וחסד ותורה הם (בכלל) השפעה מלמעלה, ועבודה היא העלאת והתקרבות האדם לקדושה.

Perhaps for this reason, as our Sages state, the First Beis HaMikdash is associated with Avraham and the Second Beis HaMikdash with Yitzchak.64 For primarily, it was in the Second Beis HaMikdash65 that the command “Make a Sanctuary,” i.e., that man invest labor and effort in its construction, was fulfilled.66

וי״ל שמטעם זה (כמבואר ברז״ל) הבית הא׳ הוא כנגד אברהם והבית הב׳ כנגד יצחקנז, כי עיקר הענין ד״ועשו", עשיית ועבודת האדם, הי׳ בבית השנינח דוקאנט.

Infusing Eternality


Nevertheless, clarification is still necessary: How is the above explanation – that the permanence of the Beis HaMikdash is dependent on man’s actions in “Making a Sanctuary for Me” – consistent with the statement of Ramban cited earlier, that the third well, over which there was no strife, parallels the Third Beis HaMikdash. Only that Beis HaMikdash will “become wider and rise higher and higher” and will remain for all time (this being the truest and most complete expression of permanence).

The correlation between the two statements appears problematic, because the timeless quality of the Third Beis HaMikdash stems from the fact that it will be, to quote the Zohar,67“the building constructed by the Holy One, blessed be He.” As Rabbeinu Bachya states:2

It may be that the reason Yitzchak mentioned G‑d’s name in connection with the third well, and did not do so in connection with the first two wells, is that the first two Batei HaMikdash were built by mortals, by Shlomoh and Koresh. By contrast, the Third Beis HaMikdash will be the handiwork of G‑d, built from Heaven; it will never be destroyed. Therefore, G‑d’s name was mentioned in connection with it.


אמנם צריך להבין:

איך מתאים משנת״ל, שעיקר ענין הקביעות שבמקדש קשור ותלוי ב״ועשו לי מקדש", מעשה ופעולת האדם דוקא - עם המבואר ברמב״ן שם, שבאר הג׳ שלא רבו עלי׳ היא נגד ביהמ״ק השלישי, שרק עליו נאמר "ורחבה ונסבה", שיהי׳ קיים בקיום נצחי (שזוהי אמיתית ושלימות ענין ה״קביעות״) - והרי הנצחיות של ביהמ״ק הג׳ היא לפי שהוא (בלשון הזהרס) "בניינא דקוב״ה", וכמבואר בבחיי כאן: ומה שהזכיר את ה׳ בבאר השלישי ולא עשה כן בשתים הראשונות, יתכן לומר טעם מפני שהראשונים היו בנין בשר ודם על ידי שלמה וכורש אבל השלישי יהי׳ מעשה ה׳ ובנין שמים ולא ישלוט בו חורבן לכך הזכיר בו הש״י.

These sources indicate that the First and Second Batei HaMikdash, since they were built by mortals, lack the dimension of timelessness. By contrast, specifically in the Third Beis HaMikdash, which will not be built by mortals, will attributes of permanence and timelessness be manifest in their fullest sense.

והיינו, שביהמ״ק הא׳ והב׳, שהם "בנין בשר ודם" ("בניינא דבר נש") אין בהם ענין הנצחיות, ודוקא ביהמ״ק הג׳ שלא יהי׳ "בנין בשר ודם" יהי׳ בו ענין הקביעות והנצחיות בשלימות.

The reason for this is self-evident. Since man is mortal – “from the time he is born, he begins to dry out”68 – nothing that he makes can be timeless. By contrast, no concept of change can apply to G‑d, as it is written,69 “I, G‑d, have not changed.” Accordingly, His handiwork is also eternal.

בפשטות הטעם בזה הוא: מכיון שאדם יש לו תכלה (ובפרט שמשעה שנולד מתחיל להתייבשסא), אין מעשי ידיו נצחיים; ומעשה ה', שהקב״ה לא שייך בו שום ענין של שינוי ח״ו, כמ״שסב אני ה׳ לא שניתי, כן מעשי ידיו הם נצחיים.

Nevertheless, clarification is still required: How is it possible that the First and Second Batei HaMikdash, in which the Jewish people actively participated, fulfilling the mitzvah “Make a Sanctuary for Me,” did not have this quality of timelessness, while the Third Beis HaMikdash, whose construction will not come as a result of the fulfillment of this mitzvah, will possess this quality?

אבל עדיין חסר ביאור: כיצד יתכן, שביהמ״ק הא׳ והב׳ שהי׳ בהם יותר ענין העשי' וקיום מצוה של ישראל ("ועשו לי מקדש״) - אין בו עילוי זה (דנצחיות), ובבית הג׳, שחסר בו לכאורה שלימות קיום מצות "ועשו לי מקדש", יהי׳ בו עילוי זה?

The following explanation can be offered:70 The reason the Third Beis HaMikdash will be “the handiwork of G‑d, built from Heaven. Therefore, it will never be destroyed”2 is that it will be preceded by – and come as a result of – the actions and the Divine service of the Jewish people over the entire course of this long exile. These efforts are the most perfect example of man’s actions and Divine service, surpassing even those involved in building the First and Second Batei HaMikdash. Therefore, such Divine service specifically will enable the Third Beis HaMikdash to be built as G‑d’s handiwork and to exist eternally.

ויש לומר הביאור בזהסג:

זה שביהמ״ק הג׳ "יהי׳ מעשה ה׳ ובנין שמים ו(לכן) לא ישלוט בו חורבן" הוא לפי שבא ע״י מעשה ועבודת בנ״י שלפנ״ז, במשך (אריכות) זמן הגלות, שזוהי השלימות הנעלית ביותר בענין העשי׳ ועבודה (וי״ל - עוד למעלה מהעבודה והעשי׳ שבבנין ביהמ״ק הא׳ והב׳). ולכן דוקא עבודה זו גורמת ומביאה לכך שהמקדש יהי׳ מעשה ה׳ הקיים בקיום נצחי.

To cite a parallel: With regard to the Future Redemption as a whole, on the phrase,71 “I will fulfill this promise at its time. I will hasten it,” our Sages comment,72If the Jewish people are worthy, ‘I will hasten it.’ ” When the Jews carry out their Divine service in a consummate manner, the Redemption will be “hastened” and manifest in a unique and transcendent manner.

וע״ד מחז״לסד (בנוגע לכללות ענין הגאולה העתידה) ״זכו - אחישנה", דכאשר עבודת ישראל היא בשלימות, "זכו", אזי באה הגאולה באופן שונה לגמרי, "אחישנה", למעלה מדרך הטבע.

Similar concepts apply with regard to the Future Beis HaMikdash. It will be built after the Jewish people’s Divine service throughout this long exile.73 During this time, the Jews have been refined repeatedly, time and time again. Despite the trials and tribulations they have been forced to confront, the Jewish people have always – and continue to – study Torah and fulfill mitzvos with self-sacrifice in the most literal sense.74 Even in places where G‑d has granted prosperity to the Jewish people and where they are not faced with oppressive decrees, there are obstacles because of critics and scoffers and it is necessary to summon up great inner strength “not to be embarrassed before those who scoff”75 and to reinforce one’s commitment to our faith and Torah so that even the nations at large will see. Such self-sacrifice leads to G‑d building the Third Beis HaMikdash by Himself.

ועד״ז בנוגע לבנין המקדש דלעתיד - דכיון שבא לאחרי עבודת ישראל במשך אריכות הגלות הזה האחרוןסה, שעי״ז נזדככו בנ״י בזיכוך אחר זיכוך, וכפי שרואים שבנ״י לומדים תורה ומקיימים מצוות מתוך מסנ״פ כפשוטהסו, וגם במקומות שזיכה הקב״ה והצליח שאין בהם גזירות על בנ״י, ישנם מניעות ועיכובים מהמלעיגים וצריכים לעמוד בתוקף גדול לא לבוש מפני המלעיגים, ולהתחזק באמונתם ותורתם, גם לעיני העמים - הרי מסירת נפש זו מביאה לידי כך שהקב״ה בעצמו יבנה את ביהמ״ק הג׳.

Thus, the Jews’ actions – “Making a Sanctuary” in microcosm – bring about the permanence of the Beis HaMikdash. To the extent that man increases his efforts and activities, G‑d’s presence will be manifest to a greater degree.76

היינו זה שעשיית האדם ("ועשו") פועלת הקביעות בהמקדש הוא מפני שככל שתגדל עשיית האדם - שורה בזה יותר השכינהסז.

When Man’s Actions Become G‑d’s Handiwork


To explain in greater detail: The peak of perfection in man’s Divine service is when he carries it out without any consciousness of self at all; his actions become G‑d’s actions, as it were, and the Divine presence is wholly manifest in whatever he does. In this vein, our Sages comment:77 “The handiwork of the tzaddikim, the righteous, surpasses the handiwork of heaven and earth…, for with regard to the handiwork of the righteous, it is written,78 ‘The place that You, O G‑d, founded for Your dwelling, the Sanctuary that Your hands, O G‑d, established.’ ”

Rashi76 explains that “the Sanctuary is the handiwork of the righteous,” yet it is referred to with the phrase, “the Sanctuary that Your hands, O G‑d, established.” There is no contradiction between the two statements because, as explained in Shitah Mekubetzes,76 “ ‘the handiwork of the tzaddikim’ can be called G‑d’s handiwork.”79


וליתר ביאור:

שלימות עבודת האדם היא כאשר עבודתו היא באופן שאינו מחשיב עצמו למציאות בפ״ע, וכל מעשיו הם מעשיו של הקב״ה, ושכינה שורה בשלימותה במעשה ידיו. וע״ד דאיתא בגמ׳סח "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ כו׳ במעשה ידיהם של צדיקים כתיבסט מכון לשבתך פעלת ה׳ מקדש אדנ־י כוננו ידיך", ופרש״יע "מקדש מעשה ידי צדיקים הוא״ - ומ״מ הובא ע״ז הכתוב "מקדש אדנ־י כוננו ידיך", ומבואר בשטה מקובצת שאי״ז סתירה, כי "מעשה צדיקים קרי מעשיו של הקב״ה"עא. די״ל הביאור בזה, שצדיק אינו מציאות בפ״ע ולכן מעשה ידיו של הצדיק הם הם מעשי ידיו של הקב״העב.

To offer an explanation: A tzaddik does not see himself as an independent entity. He is nothing more than an extension of G‑dliness. Therefore, a tzaddik’s acts are “G‑d’s handiwork.”80

This concept – that the acts of a person, a tzaddik, are considered “G‑d’s handiwork” – applies primarily when he carries out his Divine service with the approach of a servant. For according to the Torah, which is “the Torah of truth,” a servant is not an independent entity, but rather an extension of his master. Therefore, “everything a servant acquires is acquired by his master,”81 and anything accomplished by a servant is credited to his master.

At all times and in all places, a servant works on behalf of his master because of kabbalas ol, his acceptance of the yoke of his master’s service. (His constant and unchanging service indicates that it is based on kabbalas ol.) It is not motivated by an awareness of his master’s positive virtues or the value of what he himself is doing, nor because he is attracted to it,82 but because he accepted his master’s yoke and carries out his service to fulfill his master’s will.83

ויש לומר, שענין זה (שמעשה ידיו של האדם (צדיק) נחשבת מעשה ידיו של הקב״ה) הוא בעיקר כאשר עבודת האדם היא כעבודת עבד, שע״פ תורה (תורת אמת) אינו מציאות בפני עצמו, וכל שקנה עבד קנה רבועג, עד שכל עבודת העבד נקראת על שם האדון; וכן עבודת העבד - צד השווה בה בכל זמן ובכל מקום (שמזה מוכח שזהו מקורה וכו׳) היא קבלת עול, לא מפני השגתו במעלת האדון ובתועלת העבודה, או מפני ההרגש בלב אל העבודה, אלא מפני שקיבל עליו עול האדון, ועבודתו היא כדי למלאות רצון האדוןעד.

This represents the uniqueness of the Third Beis HaMikdash when compared to the Batei HaMikdash that preceded it and explains why specifically the Third Beis HaMikdash will be referred to as “G‑d’s handiwork.” True, the preparations for the First and Second Batei HaMikdash also involved Divine service and activity on man’s part. Nevertheless, the Divine service in those eras was motivated by an in-depth understanding and comprehension of G‑d’s greatness, which evoked love and fear of Him.84However, such intellectual understanding covers up and enclothes the essence of the soul. On a conscious level, man’s Divine service in those eras was motivated by the intellect, and his own selfhood (his mind and his feelings) were involved. Therefore, on a revealed level, these Batei HaMikdash could not be considered as “the building of the Holy One, blessed be He.”

By contrast, man’s Divine service throughout the era of exile has been motivated primarily by the acceptance of the yoke of Heaven, like the service of a simple servant.85Such service constitutes “the handiwork of the righteous” in its truest and most perfect sense, which is considered G‑d’s handiwork. Therefore, such Divine service will actually bring about G‑d’s building the Third Beis HaMikdash – “G‑d will build this House.”86

וזהו החידוש שבבית המקדש הג׳ לגבי בתי המקדש שלפניו (שלכן דוקא הוא יהי׳ מעשה ה׳) - כי אף שגם בבית המקדש הא׳ והב׳ הי׳ עבודה ועשי׳, מ״מ, כיון שעבודת השם אז היתה מתוך הבנה והשגה עמוקה בגדלות השם, שמביאה לאהבתו ויראתו ית׳ כו׳עה ושכל מכסה ומלביש את העצם - הרי היתה העבודה בגלוי עבודה שכליית, מעורבת בזה מציאות האדם (שכלו והרגש לבו), ולכן לא הי׳ בגלוי "בניינא דקב״ה"; ודוקא על ידי העבודה במשך זמן הגלות, שעיקר העבודה היא בדרך קבלת עול מלכות שמים, כעבודת עבדעו, ה״ז שלימות ואמיתית "מעשה צדיקים" שהם מעשה ידיו של הקב״ה, ולכן ה״ז פועל בגילוי שהקב״ה יבנה בית זה, "ה׳ יבנה בית"עז.

Lights Kindled in Darkness


Every year, Parshas Toldos is read close to Rosh Chodesh Kislev ­– either on the Shabbos on which the month is blessed (as is the case this year),87 or on one of the first days of the month. The month of Kislev concludes with the days of Chanukah, and that festival also reflects the above theme.


פ׳ תולדות קוראים בכל שנה בסמיכות לראש חודש כסלו (בשבת מברכים חודש כסלו (כבשנה זועז*) או בימים ראשונים של החודש) - שסיומו וחותמו של חודש זה הוא ימי חנוכה - וגם בהם רואים תוכן ענין הנ״ל:

The Midrash relates88 that after the princes of the tribes brought their offerings for the dedication of the Altar, Aharon was crestfallen that neither he nor his tribe had participated. G‑d consoled him, telling him, “Your portion is greater than theirs, because you kindle and prepare the lamps of the Menorah.” As is well-known, Ramban89 explains that the reference is to the lights of Chanukah that will never be nullified. The sacrifices were offered only when the Beis HaMikdash was standing, while the Chanukah lights are kindled even during the era of our exile.

ידועים דברי הרמב״ןעח במ״ש הקב״ה לאהרןעט "שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות", שזה קאי על נרות חנוכה, "שאין בטלים לעולם", דקרבנות הם רק בזמן שבית המקדש קיים, ואילו נרות חנוכה הם גם בזמן גלותנו.

Various sources explain that the Chanukah lights possess this eternal quality because they were brought about through the mesirus nefesh of the Jewish people in the era of the Chashmonaim. Although the Greeks “issued decrees against Israel, attempting to abolish their faith and prevent them from practicing the Torah and its mitzvos,”90 the Jews sacrificed their lives to continue their observance.91

והטעם שנרות חנוכה יש בהם ענין הנצחיות, מבואר בכ״מ, משום שנרות אלו באו על ידי מסירת נפשם דבנ״י בזמן החשמונאים, דאף שמלכות יון "גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות"פ מ״מ מסרו ישראל נפשםפא.

Since the Chanukah lights came as the result of the supreme expression of the Jews’ Divine service, actual self-sacrifice, the Chanukah lights will never be nullified; they are perpetuated even during the era of exile.

וכיון שהנרות באו על ידי שלימות עבודת ישראל, מסירת נפש, לכן אין נרות חנוכה בטלים לעולם, שקיימים הם גם בזמן הגלות.

The Jews’ Divine service during the era of the Chanukah miracle imparted eternality only to the lights of the Beis HaMikdash. However, after the Divine service through the entire era of exile, the Beis HaMikdash as a whole will possess this quality. The Third Beis HaMikdash will be built in the most perfect manner, for it will be credited entirely to G‑d; “G‑d will build this House.” It will be an eternal structure, “the Sanctuary that Your hands, O G‑d, established.”

אלא שבימי חנוכה נפעלה הנצחיות רק בענין נרות המקדש, אבל לאחרי העבודה באריכות גלות זה האחרון, יהי׳ כן בנוגע לכללות המקדש, שבנין בית השלישי יהי׳ בתכלית השלימות, באופן שכולו נק׳ על שם הקב״ה, "ה׳ יבנה בית", ויהי׳ בנין נצחי לעולם, "מקדש אדנ־י כוננו ידיך".

Likkutei Sichos, Volume 30, P. 116 (Adapted from sichos delivered on Shabbos Parshas Chayei Sarah, 5730 [1969] and 5747 [1986])

(משיחת ש״פ חיי שרה תש״ל, תשמ״ז)