Introduction

Light fascinates and intrigues. Plants are drawn to light, and people also seek it out. Anyone who goes out on a sunny day after a few days of clouds and fog will tell you that the sun’s rays are inviting and invigorating. Why it has that effect we do not know, but the energy it generates is almost tangible.

On a purely physical level, neither psychologists nor physicists quite understand what light is and how it spreads. Indeed, the Kabbalah sees mystery as integral to light, so much so that in the Holy Tongue, the terms for light and mystery, אור and רז, are numerically equivalent.

Perhaps light is unique because it was the first of G‑d’s creations, the first distinct entity He brought into being. In the sichah to follow, the Rebbe focuses on why light was created first, explaining that its creation disclosed G‑d’s intent in creation – that the world reveal G‑dly light.

Nevertheless, as mentioned, light is connected with mystery. In that vein, our Sages teach that shortly after creating the light, G‑d hid it. The darkness that followed set the stage for man’s activity over the course of history. By having the Torah relate that G‑d created light first, G‑d communicated a mission statement to every person: He or she must serve as a lamp, spreading light in every phase of his or her activity. In this sichah, the Rebbe focuses on the tools man was given to accomplish this mission, and the motif of Divine empowerment that enables him to use them effectively.

The First Creation

“Let there be light”1 is the first of the ten utterances of Creation2 through which G‑d brought the world into being. As such, light was the first specific entity that G‑d created. It was brought into being on the first day of the seven days of Creation, before He created all other entities and beings during the subsequent days of Creation.3

א

״ויאמר אלקים יהי אור גו׳״40 הוא המאמר הראשון41 של המאמרות שבהם נברא העולם בשי״ב, היינו שה״אור״ הוא המציאות הראשונה, שברא הקב״ה ביום ראשון, קודם שאר כל הנבראים שנבראו בשאר ימי בראשית42.

Now, light in and of itself seemingly possesses no inherent virtue; its entire value and importance lie solely in the fact that other entities benefit from it. If so, why was light created before all other creations? What practical value could there possibly be to light at a time when other beings that could benefit from it had yet to be created?4

וצ״ל: לכאורה הלא אין ענין ומעלת האור במציאותו לעצמו – כל תועלתו וחשיבותו הוא בזה שנבראים זולתו נהנים ממנו – וא״כ למה נברא ה״אור״ קודם כל ברואי בראשית? איזו תועלת יש בו בעת שעדיין לא נבראו אלו שיהנו ממנו43?

It cannot be said that light was created first in preparation for them. To cite a parallel: Our Sages teach5 that everything was created before man in order that all existence would be prepared for him. For were this to be the reason, light should have been created only later, immediately prior to the creation of the animals (which benefit from light, for they distinguish between light and darkness), or in any event, immediately before the creation of the various species of vegetation (whose growth, ripening, and flavor are promoted and enhanced by light, as Rashi comments on the verse,6 “with the sweetness of the sun’s produce and with the sweetness of the moon’s yield”). Why, then, was light created on the first day, when the first entities that would benefit from it – the diverse types of vegetation – were created on the third day?

ואין לתרץ ולאמר, שהבריאה קודמית זו של האור הוא בכדי שיהי׳ מוכן לנבראים העתידים להבראות – וע״ד שאמרו רז״ל44 הטעם מה שבריאת כל נבראי העולם קדמה לבריאתו של האדם, שהוא בכדי שימצא הכל מוכן לפניו – דאי משום זה הי׳ צריך האור להבראות בסמיכות לזמן בריאתם של בע״ח (המבחינים בין אור לחושך), או עכ״פ בסמיכות לבריאת הצומח (שהאור פועל ומועיל בצמיחתו ובישולו וטעמו, כמ״ש רש״י עה״פ45 ״וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים״). א״כ אינו מובן, למה נברא האור ביום ראשון בעוד שהמציאות הראשונה שנהנית ממנו, הצומח, נברא ביום שלישי?

An Immediate Reversal

Our Sages relate7 that the light created on the first day of Creation was hidden by G‑d and stored away for the righteous in the Ultimate Future. Here, too, a similar question can be raised: Since the very nature of light and the entire purpose of its creation is to illuminate – so that other beings receive the light and benefit from it – why was it hidden and stored away immediately after its creation?8 This would appear to be the opposite of its intended purpose.

ב

והנה ב״אור״ זה שנברא ביום ראשון אמרז״ל46, שהקב״ה גנזו לצדיקים לע״ל. וגם בזה יש להקשות ע״ד הנ״ל: לכאורה, מכיון שכל מהות האור ותכלית בריאתו הוא – להאיר, בכדי שהנמצאים יקבלו את האור ויהנו ממנו – א״ב למה גנזו ונתעלם מיד אחר בריאתו47, שזהו ההיפך ממש מענינו וכוונתו?

True, our Sages offer several explanations as to why the light was hidden. Nevertheless, since these reasons were known to G‑d beforehand, the very fact that He nonetheless created the light – even though He knew that He would then hide it – definitively indicates that creating this light at this time served a fundamental purpose in the creation of the world.9

ואף שמצינו במאמרי רז״ל טעמים למה נגנז האור, אבל עדיין קשה להבין:

הלא טעמים אלו היו ידועים להקב״ה מקודם, ומזה גופא שברא את האור אף שידע שיגנז אותו אח״כ הרי״ז הוכחה שהוא לצורך עיקרי בבריאת העולם גופא48.

When Light Is a Mystery

There is an additional point requiring elucidation: The Zohar10states that the numerical value of the wordאור, “light,” is the same as that of the wordרז, “mystery.” Now, it is well known that whenever a Torah source cites a numerical equivalence (gematria), the fact that the letters comprising the names of both words or terms have the identical numerical value indicates that the two share an intrinsic connection and thematic similarity.11 As Tanya12explains, all created beings receive their vitality from the Ten Utterances of Creation “…as that life-energy descends in a chainlike progression, from a higher level to a lower one, via… permutations of the life-energy through gematrios, i.e., the numerical values of the letters, until that life-energy can contract itself and invest itself to bring into existence this particular created being. These letters form the name of that created being in the Holy Tongue.” Tanya continues: “The sum total of the numerical value of the letters of the name of that created being reflects a diminution of the G‑dly light and vitality… which in turn reflects the sum total of the Divine powers and levels that are contained in this light and vitality.” By pointing out the numerical equivalence of two subjects, the Sages are highlighting their shared conceptual identity.

ג

גם יש להבין מה דאי׳ בזהר49 ש״אור״ בגימטריא ״רז״. והלא ידוע דהגימטריאות המובאות בתורה מורות על קישור (דמיון) תוכני ופנימי בין שני הדברים – המתבטא בזה שהם עולים בגימטריא אחת50.

וכמובן מהמבואר בתניא51 ש״ע״י שיורד החיות ומשתלשל ממדרגה למדרגה פחותה ממנה ע״י כו׳ וגמטריאות שהן חשבון האותיות עד שיוכל להתצמצם ולהתלבש ולהתהוות ממנו נברא פרטי וזה שמו אשר יקראו לו בלה״ק״ ושם ״והחשבון מורה על מיעוט האור והחיות . . שהיא בחי׳ החשבון ומספר כמה מיני כחות ומדריגות כלולות באור וחיות הזה״. ובמילא מובן, שתיבות אלו, שחז״ל גילו את שייכותם ע״י השוואה המספרית שביניהן, יש בהן ענין פנימי המקשר אותן.

However, not only do the two termsאור and רז appear to be unrelated, they in fact seem to reflect opposing thrusts. The wordאור, “light,” is associated with revelation, while רז, “mystery,” is associated with concealment, the polar opposite of revelation.

אבל לפי״ז אינו מובן: ״אור״ ו״רז״, לא לבד שאין להם שייכות זה לזה, אלא אדרבה, ענינו של האחד הוא הפכי משל חברו – ״אור״ ענינו גילוי, ואילו ״רז״ (סוד) הוא העלם, היפך הגילוי?

Making a Mission Statement

The points raised above can be understood by prefacing a quote from our Sages in the Midrash:13

On the earthly plane, the ordinary practice is that when a mortal king builds a palace… he does not build it of his own understanding, but rather, he has blueprints and diagrams that guide him in knowing how to go about… so, too, did the Holy One, blessed be He…

The Midrash is saying that in creating the world, G‑d conducted himself, as it were, according to the pattern of a mortal king who constructs a palace on this terrestrial plane. Now, in truth, the conceptual order is precisely the reverse: Whatever occurs on this physical plane comes about as a result of the pattern followed by the root and source of these physical entities in the supernal spiritual planes. The order and structure on this physical plane are drawn down in a chainlike progression from the order and structure in the supernal realms.14 Nevertheless, due to the limitations of our thought processes, we grasp the concepts in reverse order. From the result – the pattern on this physical plane – we extrapolate and appreciate the cause – the pattern in the spiritual realms above.

ד

ויובן כל זה בהקדים מה שארז״ל במדרש52: ״בנוהג שבעולם מלך בו״ד בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לדעת האיך הוא עושה כו׳ כך הקב״ה וכו׳״. והיינו שהנהגת הקב״ה בסדר ואופן הבריאה היתה, כביכול, באותו הסדר הנהוג (במלך בו״ד) למטה. דהיינו, לאמיתתו של דבר, הרי אדרבה: מה שה״נוהג שבעולם״ למטה הוא בסדר ואופן כך וכך, אי״ז אלא מפני שככה הוא הסדר למעלה במקורו ושרשו האלקי של העולם – ומשם נמשך ונשתלשל למטה53. אלא שאנו, בשכלנו המצומצם, משיגים ותופסים את הענין בדרך מלמטה למעלה: מן המסובב – שהוא למטה, אל הסיבה – שהוא למעלה בהנהגה העליונה.

In any event, from our Sages’ above-cited statement it can be understood that the manner in which man constructs a building on this plane serves as an analogy for the pattern with which G‑d created the world.

עכ״פ מובן ממאמר רז״ל הנ״ל, ש״נוהג העולם״ של האדם למטה הוא דוגמא ומשל לסדרי ועניני הבריאה ע״י הקב״ה.

On the mortal plane, when a person resolves and readies himself to perform a given task that requires taking action in a certain order, he first clearly defines and establishes his intended objective in performing that task. Only after establishing this purpose and objective does he set about taking action and implementing his plan.

והנה בנוהג שבעולם, כאשר אדם מחליט ומתכונן לעשות איזה דבר הדורש פעולה וסידור מסוים, הנה בראש ובראשונה הוא מברר וקובע לעצמו מהי תכליתו ומטרתו של הדבר שהוא מתכונן לעשותו; ורק אז, כשהמטרה קבועה אצלו, הריהו מתחיל בפעולה.

A similar pattern applies, as it were, with regard to G‑d’s creation of the world via the Ten Utterances of Creation. At the very outset of Creation, G‑d established the purpose of the entire creation. Only afterwards, when the intent and purpose were clearly defined, did He begin the actual activity of creating the world and all existence according to an orderly design.

(This follows the pattern expressed by the phrase15 “Last in deed, first in thought”: “Last in deed” refers to the ultimate purpose, which arose “first in His thought.”)

The word עולם, “world,” is related to the word העלם, “concealment,” and indeed, to our eyes, it seems that the world conceals and hides the G‑dly light that infuses it with vitality and maintains its existence. It is a place of spiritual darkness, where the kelipos16reign. G‑d’s intent and His ultimate purpose in creating the world is that it be refined by man and transformed into G‑dly light. Thus, it is light that is the original objective: for the ultimate purpose and consummation of His intent in the creation of both the world and of man is that man make a dwelling for Him (through the transformation of darkness into revealed light) in the lower realms (i.e., in this lowly, physical world).17

ועד״ז הוא כביכול למעלה בענין בריאת העולם ע״י עשרה מאמרות, שבראשית הבריאה, קבע הקב״ה כביכול את מטרתה של כל הבריאה; ורק לאחרי זה, כשהמטרה כבר ערוכה וקבועה, מתחיל סדר הבריאה של העולם וברואיו. (והוא ע״ד ״סוף מעשה במחשבה תחלה״54 – ש״סוף המעשה״, דהיינו תכליתה ומטרתה, הרי היא ״במחשבה תחלה״). וידוע, דעיקר הכוונה והתכלית בבריאת העולם – (עולם מל׳ העלם) שהוא מעלים ומסתיר על האור האלקי המחייהו ומקיימו והוא מקום החושך והקליפות – הוא לברר את העולם ולהפכו לאור אלקי. והיינו שהאור היא־היא המטרה התחילתית: כי תכלית ושלימות הכוונה של בריאת העולם והאדם הוא לעשות לו ית׳ דירה (בהתגלות האור שנהפך מהחושך) בתחתונים (בעולם הזה התחתון)55.

On the basis of this explanation we can understand why light was created on the first day, prior to all other created beings. Light is the very purpose and goal that G‑d established in preparation for the creation of the worlds. Through His first utterance, “Let there be light,” which can also be read as “Let it be light,” He ensured that the entire creation that would come into existence – the world with all the created beings it contains – be transformed into light.

ובזה יובן למה נברא האור ביום ראשון, קודם כל שאר הנבראים, כי האור היא המטרה שקבע הקב״ה בהקדמה לבריאת עולמות, במאמרו הראשון – ״יהי אור״ – כלומר, שכל הבריאה העתידה להיות, העולם על כל פרטיו וברואיו, כל זה יהפך ויהי אור.

Making the Mission a Reality

Further explanation is nevertheless called for: After every stage of creation (associated with a particular day of creation), the narrative concludes,18 “And G‑d saw that it was good.” “Good” refers to light, as indicated by the verse,19 “G‑d saw that the light was good,” i.e., light is equated with goodness. The repetition of the phrase, “And G‑d saw that it was good,” after the account of each day of Creation indicates that light is not merely the goal that He had established prior to Creation; it is drawn down within the creation itself, featured in every day of the Creation. It is thus necessary to understand how this conforms to the explanations given above, i.e., that light is the fundamental motivating factor behind the Creation but not one of the particular elements of Creation.

(Explanation is also required to correlate the above concept with the statement cited previously that G‑d hid and stored away the light that He had created on the first day, which seems to imply that the light is not revealed and manifest within the actual elements of creation.)

ה

אמנם עדיין צריך ביאור, דהנה מצינו שבכל חלק מהבריאה (שנברא ביומו המיוחד של ימי מע״ב) נאמר בסיומו בפרשה56: ״וירא אלקים כי טוב״. וידוע ד״טוב״ קאי על ה״אור״, וכמ״ש57 ״וירא אלקים את האור כי טוב״; כלומר ד״טוב״ היינו ״אור״. ונמצא לפי״ז דה״אור״ במע״ב הוא לא רק כ״מטרה״ קודמת, דהלא הוא בא ונמשך בתוך מע״ב עצמו בכל יום ויום. וצ״ל איך זה יתאים עם הנ״ל (וגם עם המובא לעיל, שהאור שנברא ביום הראשון הקב״ה גנזו וכו׳ – ומזה שאינו מתגלה ובא בתוך הבריאה).

In resolution of the above: To refer back to the analogy within the human realm, the objective of an activity is expressed in two ways:

והענין: מטרת הפעולה (במשל, באדם למטה) מתבטאת בשני אופנים:

a) as it is revealed in the fundamental and comprehensive goal articulated in the thought and intent of the initiator before he begins acting;

א) כפי שהיא באה בגילוי כמטרה העיקרית והכוללת במחשבתו וכוונתו של הפועל – לפני הפעולה ובהתחלתה;

b) as it is expressed in every phase of the person’s actions as he carries out that activity. In this way the person ensures that all these phases reflect his ultimate goal and purpose. During a given phase, the person is occupied with performing the activity itself, and the ultimate objective is not revealed in its full scope as it had been initially, before he began to take action. It merely operates in the background of his thought processes, guiding his conduct and causing it to reflect and resonate with his ultimate goal.

ב) כמו שמטרת הפעולה נרגשת באדם בעת הפעולה בכל פרט ופרט שהוא עושה, בכדי שכולם יתאימו לתכליתם ומטרתם – דהיינו שהמטרה אינה נמשכת אז, בעת הפעולה, בכל גילוי׳ והיקפה כמו לפני הפעולה.

Similar concepts apply with regard to G‑d’s paramount goal for all of creation, i.e., the light that He created on the first day. Here, too, there are two levels of its expression:

a) the essence of the light (as explicitly stated in the Torah): “G‑d saw that the light was good.” This refers to the light itself as it was revealed on the first day and in the first utterance, before all created beings were brought into existence, to serve as their goal and purpose; and

b) a ray and a semblance of the light that was drawn down into each individual utterance and created being. This ray of G‑dly light is what empowers the created beings and enables them to reflect their ultimate goal – that they be transformed into light.

This second level of light is alluded to in the multiple repetition of the verse, “G‑d saw that it was good,” referring to light, but not in reference to the light as it shines in a manner that can be seen as it was on the first day, but rather as an allusion to light, the light as it is hidden as the inner motivating force behind every created being.

ועד״ז יובן גם במטרה העליונה של כל הבריאה – האור ״שנברא ביום ראשון״ – שיש בה שתי מדרגות: א) מדריגת עצם האור: (שהוא מפורש בתורה) ״וירא אלקים את האור כי טוב״ – ״האור״ (עצמו) כמו שהוא מתגלה ביום ומאמר ראשון קודם התהוותם של כל נבראי העולם, וכמטרתם ותכליתם; ב) הארה ומעין מה״אור״ הנמשך בכל מאמר ונברא פרטי, שהאור האלקי הזה הוא הנותן את הכח והאפשרות בנבראים שיתאימו למטרתן – שיהפכו לאור. ועל ״אור״ ומטרה זו נאמר ״וירא אלקים כי טוב״ – היינו ״אור״, אבל אינו בגילוי ממש (כ״א ברמז, העלם) כמו ביום ראשון.

The Parallel in the Mystic Realms Above

The above concept – that there exist two distinct dimensions to the light of the first day: a) the light as it existed before the created beings were brought into existence, and b) the light as it shines within the created beings – fittingly explains the two opinions regarding the mystical rungs identified with the light created on the first day:20 a) that this light refers to the rung of kesser; b) that it refers to the rung of chessed (kindness).

ו

ובהנ״ל, שבאור דיום ראשון ישנן שתי מדריגות – כמו שהוא קודם התהוות הנבראים וכמו שהוא מאיר בתוך הנבראים – מבוארות היטב שתי הדיעות58 בענין ה״אור דיום ראשון״ שהיא: א) מדריגת הכתר ב) מדריגת החסד:

The difference between the two dimensions of light explained above corresponds to the difference between kesser and chessed: Kesser transcends the entire Seder HaHishtalshelus, the downward chainlike progression of heavenly realms that constitute the Spiritual Cosmos. It corresponds to the light of the first day as it existed prior to and transcending the entire structure of creation.

Chessed, in contrast, is the beginning of that chainlike progression, the first of the middos (emotive attributes), which correspond to the Seven Days of Creation.21 It is “the day that accompanies all the following six days,”22 (for the fundamental active force in creation is the sefirah of chessed).

Chessed thus serves as a ray that reflects how the purpose of the first day is both drawn down and also elicits the “light that is good” (the quality of chessed), into every created being subsequently brought into existence during the other five of the six days of Creation.

דזהו מההפרש בין בחי׳ כתר לבחי׳ חסד: כתר הוא למעלה מכל סדר השתלשלות העולמות – והוא האור דיום ראשון כמו שהוא קדום ולמעלה מכל סדר הבריאה; אבל מדריגת החסד, שהיא תחילת ההשתלשלות והראשונה שבשבעת ימי הבנין, הריהי ״יומא דאזיל עם כולהו יומין״59 (היינו שכל עיקר ההתהוות הוא מספי׳ החסד) – וזוהי גם בחי׳ ההארה (והמטרה) דאור יום הראשון הנמשכת וממשכת ״אור כי טוב״ – (חסד) בכל נברא בשי״ב.

Unraveling the Secrets

On this basis, we can now understand the Zohar’sstatement that אור, “light,” and רז, “mystery,” have the same numerical value, and explain the connection between the two terms. When a person establishes a goal and purpose prior to performing an action, the goal and purpose only exist in a revealed and manifest state in his mind and intent. The primary revelation and consummate expression of this goal and purpose are realized in their fullness only upon the completion and conclusion of the activity. During the entire time that the person is carrying out the activity, the goal and purpose remain largely hidden within him, receiving only a limited degree of his focus23 (only to the extent necessary to steer the activity to its desired objective).

ז

ובזה יובן מ״ש בזהר ד״אור״ הוא בגימטריא ״רז״ ומוסברת השייכות ביניהן: דכמו שהוא באדם, הרי המטרה שקבע קודם הפעולה באה אז לידי גילוי רק במחשבתו וכוונתו של הפועל, ועיקר התגלותה של המטרה בפועל ממש ובכל מילואה הוא דוקא בסיום הפעולה והשלמתה – אבל בכל משך זמן הפעולה עצמה הרי היא אצלו בהעלם ובמדה מצומצמת60 (רק כפי הנחוץ לכוון את הפעולה לתכליתה);

So, too, is it with regard to G‑d’s creative activity: Since the goal and purpose of creation is light, that light will only be fully revealed when the creation reaches its consummate perfection, i.e., at the conclusion of man’s mission of refinement of the physical world, which will have been carried out over the course of the 6000 years of the world’s existence. Until the advent of that ultimate era – even though the light (the purpose) is present (and serves as an active force) within creation – it is nonetheless a secret and a mystery, i.e., a hidden force, to remain hidden until its revelation in the Ultimate Future.

ועד״ז הוא למעלה: כיון שהמטרה והתכלית של הבריאה הוא ״אור״, לכן אין ה״אור״ מתגלה בכל מהותו אלא בזמן שהבריאה מגיעה לתכליתה, היינו בגמר סדר עבודת הבירורים בסוף השית אלפי שנין דהוי עלמא, אבל עד עת־קץ ההיא, עם שה״אור״ (המטרה) נמצא (וגם פועל בה) בהבריאה, אבל רק בבחי׳ ״רז״ וסוד – בהעלם, עד שיתגלה לע״ל.

This is also the meaning of our Sages’ statement that the light of the first day was hidden and stored away until the Ultimate Future, i.e., it was concealed as a “mystery” until that future time. However, the term “stored away” implies that it is present and continues to exist in the place where it was stored, for as explained above, a semblance of the hidden light is drawn down into creation and imparts it with the ability and strength to attain its ultimate goal.

Where was the light stored away? Our Sages24 teach that G‑d stored it in the Torah. In this manner, even when hidden it continually impacts all of creation.

וזהו גם פירושו של מארז״ל, שהאור דיום ראשון נגנז לע״ל – היינו שנתעלם בבחי׳ ״רז״ עד הזמן דלע״ל. אמנם ״גניזה״ הרי פירושה שהוא יש ונמצא במקום הגנוז, וכנ״ל שמעין מה״אור״ ההעלמי נמשך בבריאה וגם נותן בה כוח ועוז להגיע אל המטרה. ואיפה ״נגנז האור״, שמשם הוא פועל בבריאה? – אמרו חכמינו ז״ל שהקב״ה גנזו בתורה61. וביאור הדבר:

To explain: In every activity (until the activity is completed), its goal is concealed within the details of the actual activity. It is via these details that the goal guides and leads the activity to its consummation.

A similar pattern applies regarding the light of the first day, the goal and purpose of all Creation. The revelation of this light in the Ultimate Future is contingent upon our Divine service comprising the study of the Torah and observance of the mitzvos in the present era.25Since these activities enable the creation to reach its goal and purpose, it follows that the light, symbolic of the objective of creation, is stored away exclusively in these activities. Moreover, since the Divine service of observing the mitzvos comes about through Torah study – as our Sages state,26 “Great is the study of the Torah because it leads to action” – it follows that the Torah is the primary place where the light is stored.

כמו בכל פעולה, הרי מובן, שהמטרה מתעלמת ונגנזת (עד גמר הפעולה) בתוכה של הפעולה עצמה, דהיינו שהיא טמונה בעניני פעולה כאלו שעל ידם היא מכוונת את הפעולה לתכליתה – כן הוא גם בה״אור״ דיום ראשון שהוא המטרה והתכלית של כל הבריאה כולה:

התגלות ה״אור״ הזה לע״ל הוא ע״י העבודה של עכשיו62 בלימוד התורה וקיום המצות, ז.א. שבהם ועל ידם תגיע הבריאה למטרתה ותכליתה, ומובן איפוא, שאין המטרה גנוזה אלא בהם. ומכיון דכל העבודה דקיום המצות באה מהתורה ולימודה – כמארז״ל63 ״גדול תלמוד שמביא לידי מעשה״ – נמצא שעיקר גניזתו של ה״אור״ הוא בתורה.

Emulating Our Creator

The directive from the above that we can apply in our Divine service is clear and straightforward. “Let there be light” is the ultimate purpose of the Divine service of all of created beings, i.e., that a person refine his corner of the world until it is transformed into light. As long as one has yet to illumine the world with the light of the Torah and its mitzvos, even though he has succeeded in driving out evil and darkness from his own personal world (to borrow our Sages’ expression,27 “he remains passive and does not commit a transgression,”) but has yet to transform these negative forces into light and goodness through his positive activities, he has not yet carried out his personal mission, nor has he fulfilled the intent and purpose of the Creation as a whole.

ח

ההוראה מכל הנ״ל בעבודה ברורה ופשוטה לכאו״א:

״יהי אור״ – היא־היא המטרה והתכלית של כל עבודת הנבראים, שהאדם יברר את חלקו בעולם עד שייהפך ל״אור״. וכל זמן שלא האיר את העולם באור התורה והמצות – גם כשהצליח בעבודתו לגרש מעולמו את ״החושך״ והרע (ע״ד ״ישב ולא עבר עבירה״64) אבל לא נהפך עדיין על ידו לאור וטוב (ע״י ״ועשה טוב״) – לא מילא את תפקידו ולא השלים את כוונתה ומטרתה של הבריאה –

For the ultimate purpose of creation as a whole, and the ultimate purpose of the creation of man in particular, is not solely to “turn away from evil,”28 to work towards abolishing and preventing darkness, but primarily to “do good,” to act in a manner so as to transform the world into light and goodness.

כי תכלית כוונת הבריאה בכללותה, ותכלית בריאת האדם בפרט ובעיקר, הוא לא רק העבודה ד״סור מרע״ – לפעול העדר ומניעת החושך, כי אם גם (בעיקר) העבודה ד״ועשה טוב״ לעשות ולהפך את העולם לאור וטוב.

Man’s Divine service must follow the pattern in which G‑d created the world:

וכשם שהסדר בבריאת העולם ע״י הקב״ה הוא:

a) Immediately at the outset of Creation, on the first day and with the first utterance, by creating light, He defined the world’s goal and purpose. Only afterwards did He create all the individual created beings that make up the world.

א) שמיד בראשית הבריאה, ביום ראשון ובמאמר ראשון, קבע הקב״ה את מטרתה, ולאח״ז ברא את העולם על כל ברואיו;

b) G‑d saw that each of the created beings was “good,” i.e., He drew down and illuminated each of the individual utterances of creation via a ray from the original light, in order that all subsequent Divine utterances and created beings be aligned with His intent.

ב) שמאידך גיסא, הרי בכל הנבראים נאמר בהם ״טוב״, והיינו שה״אור״ והמטרה של הבריאה נמשך והאיר בכל מאמר ובריאה פרטית בכדי שיתאימו להכוונה,

Man’s Divine service should follow a similar pattern: a) Immediately upon awakening (each day in the morning and similarly, at every moment),29 a person becomes a new creation30 (comparable to the first day of Creation).31 The very first thing he should do before embarking on any phase of activity is to establish and clearly define his goal, imprinting it within his inner self and making it a given that the goal of all his activities be “Let there be light.”32 Only then, after making this inner resolute decision, can he proceed to implement the details of his planned mission.

כן צריך להיות הסדר בעבודת האדם:

א) מיד כשניעור משנתו (בכ״י בבוקר וכמו״כ בכל שעה ושעה65) ונעשה ״ברי׳ חדשה״66 (בדוגמת יום ראשון של הבריאה67), הנה ראשית דבר הוא קביעות המטרה – שצ״ל קבוע ומונח אצלו (איינגעקאַרבט און אָפּגעלייגט), שמטרת כל פעולותיו היא – יהי אור68; ורק אז, לאחרי הנחה והחלטה זו, יכול הוא לגשת לפרטי עשיותיו ופעולותיו;

b) In addition and in parallel to this resolute decision, he must make concerted efforts that the goal of spreading “Let there be light” also be felt afterwards, during every moment in which he is engaged in his mundane endeavors and activities throughout the day.

ב) ונוסף לזה צ״ל השתדלות מיוחדת, שהמטרה של ״יהי אור״ תורגש גם לאח״כ, בכל שעה ובכל פרט מעסקיו ומעשיו במשך היום.

For Darkness to Shine

Just as the ultimate purpose of the creation as a whole is to generate light, so too does this apply in regard to the creation of the existence of darkness itself.33 {Darkness does not exist merely to enable man’s free choice, that he “do good” out of his own free will, i.e., were darkness and evil not to exist, it would not be possible to choose light; there would be no other option. However, were the enabling of free choice to be the sole intent of the creation of darkness, darkness would have no independent purpose; it would be no more than an intermediary through which the goal is attained, i.e., one’s choosing good would entail rejecting darkness, but there would be no independent purpose to darkness itself.

ט

והנה כמו שהוא בנידון כללות הבריאה כולה, שתכליתה היא – ״אור״, כן הוא גם בנוגע לבריאתה הפרטית של (מציאות69) החושך עצמה, שכוונת מטרת בריאתה היא

[לא רק בכדי לאפשר להאדם לבחור בטוב. דהרי לולא מציאות ה״חושך״ (והרע) לא הי׳ שייך ענין הבחירה באור. שלפי״ז מציאות החושך אינה איזה ענין של תכלית לעצמה, אלא אמצעי שע״י תושג המטרה. אלא שגם בחשך גופא יש תכלית70]

Instead, darkness was created for a purpose of its own}:34that it be transformed into light, that man through his Divine service recast darkness and enable it to generate light.35

״לאהפכא חשוכא לנהורא״, שהאדם ע״י עבודתו יהפוך אותו עצמו לאור71.

Divine Empowerment

A person might despair and think: How is it possible for me to take a world that is “chaos, emptiness, and darkness”36 and transform it into light? Moreover, how is it possible to transform the very darkness into light? To prevent such thoughts from arising, the Torah opens with the word Bereishis. Our Sages37 divide the word בראשית into two – ב׳ראשית, “two firsts” – and explain that all existence was created for the sake of “two firsts”: “for the sake of the Torah, which is called ‘first,’ and for the sake of Israel (the Jewish people), who are called ‘first.’ ”G‑d’s intent in bringing the world (including its darkness) into being was from the very outset38 for the Jewish people and for the Torah, i.e., that a Jew transform the world and its darkness into light through studying the Torah and fulfilling its mitzvos. This very intent aids the Jews and empowers them to succeed in carrying out this mission.

י

והנה בכדי שלא יחשוב האדם בנפשו: איך יוכל לעשות מהעולם, שהוא ״תוהו ובהו וחושך״, שייהפך ויהי אור – ועאכו״כ להפוך את החושך עצמו לאור – ע״ז נאמר לפני זה ״בראשית״ גו׳: ״בשביל ישראל שנק׳ ראשית ובשביל התורה שנק׳ ראשית״72. שכוונת התהוות העולם (והחושך) היא מלכתחילה73 בשביל ישראל ובשביל התורה – שישראל ע״י התורה יהפכו אותם לאור – וכוונה זו הרי היא עצמה הסיוע והנתינת כח להצליח בעבודה זו.

Through our Divine service of illuminating the world with the light of the Torah and its mitzvos during the six thousand years of the world’s existence, we will merit the revelations of the Ultimate Future. At that time, the light that was created on the first day will be manifest. Moreover, at that time, “The sun will no longer provide light for you by day… for G‑d will be an everlasting light for you,”39 with the coming of Mashiach. May this prophecy be realized in the immediate future.

וע״י העבודה בשית אלפי שנין, להאיר את העולם באור התורה והמצות נזכה לגילוי דלעתיד שיתגלה האור שנברא ביום ראשון, ועד ש״לא יהי׳ לך עוד השמש לאור יומם גו׳ והי׳ לך הוי׳ לאור עולם״74 בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

Likkutei Sichos, Volume 10, p. 7ff. (Adapted from a sichah delivered on Simchas Torah, 5726 [1965])

(משיחת ליל שמח״ת, תשכ״ו)