בס"ד. ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ז

(הנחה בלתי מוגה)

איתא בזהר1 תניא א"ר יוסי זימנא חדא הוי צריכא עלמא למטרא, אתו לקמי' דר"ש, וע"י שדרש להם בפסוק2 הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ירד מטר. ומבאר אדמו"ר מהר"ש בד"ה זה שאמרו לפני מאה שנה, בשנת תרכ"ז3 [ולהעיר, שאף שלא נתפרש בכותרת המאמר זמן אמירתו, הנה מתוכן המאמר אודות מעלת רשב"י, וממקומו בין המאמרים שלפניו ושלאחריו, ניכר, שאמירתו היתה בל"ג בעומר, יום הילולא של רשב"י4. וזהו גם שהתחלת המאמר היא: "בזהר כו'", כי, הזהר הוא ספרו של רשב"י, חיבורא דילך דיפקון בי' מן גלותא ברחמים5], שהטעם שפעל ירידת גשמים ע"י אמירת תורה על פסוק זה דוקא, כי, פסוק זה מדבר מהטוב שע"י יחוד העליון דזו"נ, שזהו עצמו שרש ענין ונתתי גשמיכם בעתם6, היינו, שירד הגשם מן השמים והרוה את הארץ והולידה והצמיחה7 (גילוי כח האין סוף), שזהו תוכן הענין דיחוד זו"נ. וממשיך לבאר, שמצינו אצל כמה תנאים שפעלו ירידת גשמים ע"י ענין התפלה (ריבוי תפלה), וגם ע"י תענית, ועד שמצינו שהיו גוזרים י"ג תעניות8, והחידוש של רשב"י הוא שפעל ירידת גשמים ע"י אמירת תורה.

ב) ולהבין החידוש של רשב"י שפעל ירידת גשמים ע"י אמירת תורה, יש להקדים תחילה ביאור החילוק בין תפלה לתורה, כפי שמבאר במאמר9, שהתפלה היא מלמטה למעלה, והתורה היא מלמעלה למטה, שפי' מלמטה למעלה הוא לפי ערך הכנת כלי המקבל באתעדל"ת כן נמשך מלמעלה למטה באתעדל"ע, אבל תורה היא בחי' אתעדל"ע מצד עצמה, וכמ"ש בלקו"ת פ' ואתחנן בד"ה ואתחנן10, שהתורה היא בחי' אתעדל"ע מצד עצמה, מלמעלה למטה.

ובפרטיות יותר, הנה התורה היא דבר הוי' שנמשך למטה, ואין זה תלוי בעבודת האדם מלמטה למעלה. ובפרט ע"פ המבואר בלקו"ת11 בפירוש במדבר סיני12, שבחי' מדבר הוא מ"ש13 ומדברך נאוה, מלשון דיבור, והו"ע דיבור התורה שצריך להיות בתכלית הביטול14, וכמבואר במק"א15 בפירוש מדבר (מלשון דיבור) בתוספת מ', שהוא מאותיות האמנתיו שהן להקטין הענין, כלומר, שאין בזו בחי' דבור בפ"ע רק בחי' שכבר נדבר, והיינו16, שהדיבור הוא בחי' ביטול בדבר ה' המדבר בו, וכמ"ש17 תען לשוני אמרתך, שהתורה היא אמרתך, אלא שלשוני תען כעונה אחר האומר מה שהוא אומר, וע"ד שכינה מדברת מתוך גרונו של משה18. וזהו גם שהתורה נקראת לחם מן השמים19, והיינו, כמו המן שלא הי' תלוי בעבודת האדם בחרישה וזריעה וכל שאר המלאכות שתנא סידורא דפת נקט20, להיותו לחם מן השמים שאינו תלוי בעבודת המטה, ולכן נמשך לכולם בשוה, ועד שאפילו כאשר וילקטו המרבה והממעיט (יש שלקטו הרבה ויש שלקטו מעט), מ"מ, לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר21, שהי' אצל כל בנ"י בשוה, ללא חילוקים [דמה שמצינו חילוקים הרי זה רק בעניני ההכנה, וכמו שהיו כאלו שבהם נאמר22 שטו העם ולקטו, שהיו צריכים לילך רחוק, וכיו"ב23, אבל המן עצמו הי' אצל כולם בשוה, ללא חילוקים], אפילו בכמות, ועאכו"כ באיכות, ועד שאפילו אלו שאמרו ונפשנו קצה גו'24, הנה גם אצלם הי' המן באופן שלא הי' בו פסולת כלל25. ודוגמתו גם בתורה, שנקראת לחם מן השמים, שהו"ע הנמשך מלמעלה, שאינו תלוי בעבודת האדם למטה. משא"כ תפלה הו"ע העבודה מלמטה למעלה, וכידוע שהתפלה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה26, שעל ידה מתעלה האדם בעבודתו מארצה – השמימה, והיינו, שהתחלת העבודה היא בדרגות תחתונות, ואח"כ מתעלה בעבודתו, ועד שמגיע השמימה. ובפרטיות יותר, הנה התחלת היום היא באמירת מודה אני, שהו"ע ההודאה בלבד, ללא הבנה והשגה, והיינו, שבנוגע להבנה והשגה הרי זה עדיין באופן שלא פגע ולא נגע27, ועד"ז באמירת הודו להוי'28 שבהתחלת התפלה, שגם זה הו"ע של הודאה ללא הבנה והשגה, דאף שבינתיים נתעלה ממעמדו ומצבו בעת אמירת מודה אני, ובפרט באמרו קראו בשמו29, הרי עדיין אין אצלו הבנה והשגה לאמיתתה. ואח"כ מתעלה יותר כו' ובא לעבודה דשמע ישראל כו', ועד שמגיע לתכלית העילוי בתפלת שמו"ע, כעבדא קמי מרי'30, שכל זה הו"ע התלוי בעבודת האדם מלמטה למעלה.

ומבאר במאמר31, שכמו ההפרש שבין תפלה לתורה, כמו"כ הוא ההפרש בין תפלה לברכה ג"כ, כי, תפלה היא מלמטה למעלה, וברכה היא מלמעלה למטה, שהתפלה היא מלמטה למעלה, שהוא עצמו הוא למטה, רק שע"י אתעדל"ת מעורר יהי רצון, שהמתפלל עצמו למטה, ומתחנן ומבקש שיומשך לו רצון מלמעלה (שזהו"ע בקשת צרכיו שבתפלה). אבל הברכה היא מלמעלה למטה, ע"ד ברכת כהנים שאומרים יברכך הוי'32, שהוא קצת לשון ציווי [ולהעיר, שברוב המאמרים שבהם נתבאר ענין זה לא נאמר "שהוא קצת לשון ציווי"], והיינו, להיותו בבחי' נעלית יותר, לכן מצַוה על הכלים והאורות יברכך כו'. ומזה מובן גם שבענין התפלה שמלמטה למעלה נוגע מעמדו ומצבו של המתפלל, משא"כ בענין הברכה לא נוגע מעמדו ומצבו של המתברך, להיותה המשכה מלמעלה למטה.

והנה ירידת גשמים הו"ע הבא מלמטה למעלה ע"י עבודת האדם, וכמארז"ל33 על הפסוק34 יערוף כמטר לקחי, שברו בריות ערפן מיד מטר יורד, ולא כמו טל שנמשך גם ללא העבודה למטה, וכמארז"ל35 טל לא מיעצר. ועפ"ז מובן, שכאשר צריכים לפעול ענין ירידת גשמים שבא ע"י עבודת האדם, הנה ע"פ רוב, דהתורה על הרוב תדבר36, הרי זה דוקא ע"י תפלה, שענינה הוא עבודה מלמטה למעלה, באופן של זיכוך התחתון דוקא, שעל זה צריך השתדלות ויגיעה כו'. וכידוע37 המשל בנוגע לאופן החיבור בין שני בני אדם שאחד עומד בהר ואחד עומד בבקעה, אם ע"י ירידת העליון אל התחתון או ע"י עליית התחתון אל העליון, שכאשר התחתון צריך לעלות אל העליון, הרי זה ע"י השתדלות וריבוי יגיעה מצד התחתון לבטל את כל המניעות והעיכובים כו' שישנם בעלי' מלמטה למעלה, משא"כ בירידת העליון אין שום מניעה38. ועפ"ז מובן החידוש של רשב"י, שפעל ירידת גשמים לא ע"י תפלה שהיא מלמטה למעלה, אלא ע"י תורה שהיא מלמעלה למטה, והיינו, שאע"פ שהמטה לא נזדכך עדיין, מ"מ, נפעלה המשכת הגשמים עד למטה בעוה"ז.

ג) וממשיך במאמר39, שהטעם שענין ירידת גשמים ע"י אמירת תורה הי' ע"י רשב"י דוקא, הוא, לפי שעסקו בתורה הי' באופן שחיבר סתים וגליא40. והענין בזה, דהנה, אע"פ שהיו עוד כו"כ תנאים גדולים, ובפרט רבי עקיבא שהי' רבו של רשב"י, וכפי שאמר לתלמידיו שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע41, ועאכו"כ ר"א הגדול שהי' רבו של ר"ע, ולמדו גם פנימיות התורה, וכפי שמצינו42 שכאשר ר"ע שמע סודות התורה בשיר השירים זלגו עיניו דמעות, וידוע43 שענין הדמעות הוא ממותרי מוחין, שזהו מצד גודל הגילוי יותר ממה שהמוח יכול לסבול כו', אבל אעפ"כ, לא הי' אצלם לימוד פנימיות התורה בגילוי, מצד ההגבלה שאין דורשין במעשה מרכבה כו'44, משא"כ אצל רשב"י הי' לימוד פנימיות התורה בגילוי [ואף שגם אצל רשב"י היו הגבלות, שלמד רק עם החברייא, ואמר שר' אבא יכתוב וכו' ושאר חברייא ירחשון בלבייהו45, הרי עצם הלימוד עם החברייא, שהיו יותר משלשה (שבעה או עשרה46), הרי זה כבר באופן של גילוי], ועוד זאת, שחיבר פנימיות התורה עם גליא דתורה, ובאופן שנמשך וחדר גם בעולם. ולכן הי' בכחו לפעול ירידת גשמים בעולם ע"י אמירת תורה, מלמעלה למטה, דאף שהעולם לא נזדכך עדיין, מ"מ, נמשך בו ענין הגשמים מלמעלה.

ויש להוסיף בגודל החידוש של פעולת רשב"י בעולם באופן דמלמעלה למטה, שנוסף לכך שהעולם לא נזדכך עדיין, הנה גם ענינו של רשב"י עצמו לא נמשך בגילוי בעולם, כמובן ממ"ש בירושלמי47 שכאשר ר"ע סמך את ר"מ ור"ש, אמר, ישב ר"מ תחילה, באמרו לרשב"י דייך שאני ובוראך מכירין כוחך, והיינו, שאין זה בגילוי בעולם, ומ"מ, פעל רשב"י בעולם באופן דמלמעלה למטה.

ד) וממשיך במאמר39 לבאר ענין העלאת מ"ן של החברייא ששיבחו אותו בעסק תורתו (וכמו מאן פני האדון הוי'48 דא רשב"י49), שענין זה הי' בכדי להגבי' את נשמת רשב"י, דאף ששרשו הי' מבחי' שם מ"ה, הרי גם בחי' כח מ"ה, חכמה עילאה, היא באין ערוך לאוא"ס, כידוע בענין החכמה מאין תמצא50, שהתהוות החכמה מבחי' אין היא ע"ד מציאה כו'51, ולכן, ע"י השבחים ששיבחו את רשב"י בעסק תורתו, העלו אותו לקשרו באוא"ס ב"ה, שישרה בעסק תורתו בחי' הכתר (שמשם נמשך הביטול בדיבור התורה בבחי' תען לשוני אמרתך, לאמר מה שכבר נאמר (כנ"ל ס"ב), שזהו בחי' מדבר52). וזהו גם מה שמצינו שר' יהודה הוה קארי לי' שבת53, והיינו, כי כמו בשבת יש מה שמקדשא וקיימא54, ויש מה שמוסיפין ע"י העבודה, כמ"ש55 ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת, כמו"כ החברייא ע"י ההילול והשבח פעלו יתרון ברשב"י בעסק תורתו. [ולהעיר גם מהשייכות דתורה לשבת, כמארז"ל56 דלכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל, וגם בתורה מצינו שנוסף על מעלתה מצד עצמה, שהיא דבר הוי' כו', הנה ישראל ע"י עבודתם פועלים עילוי בתורה, כפי שמצינו בדוד שהי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה57, והיינו ע"י לימוד התורה לשמה, לשם התורה, להמשיך תוספת אור בתורה58, וכן ע"י ברכת התורה, שמורה על הרגש חביבות ומעלת התורה, כמבואר בתלמידי רבינו יונה59]. ומוסיף במאמר60, שזהו גם ע"ד מתלמידי יותר מכולן61, וכידוע שבמקום שיש משפיע ומקבל נשפע תוספת וריבוי שפע62. ובפרטיות יותר, הנה מלבד תוספת ההשפעה שנעשית מצד כללות החיבור דמשפיע ומקבל, ניתוסף עוד יותר ע"י אמירת השבחים, שעי"ז מעוררים כחות נעלמים, ועד שמגיעים בהעצם, וע"ד הענין דקריאת השם שעי"ז נפנה בכל עצמותו63. ועפ"ז יובן שגם מעלת רשב"י שבעסק תורתו יוכל להוריד גשמים, זהו בצירוף תלמידיו, הן עי"ז שמקבלים ממנו, והן ובעיקר ע"י אמירת השבחים כו'.

ה) ויש להוסיף, שאע"פ שההמשכה למטה ע"י אמירת תורה, ללא עבודת המטה, הו"ע נעלה שנתחדש ע"י רשב"י דוקא, וכמבואר במאמר9, שעל זה הי' בקשת משה שיכניס הוא את בנ"י לארץ, לפי שרצה להנחיל בהם הכח שיוכלו להמשיך ע"י התורה המשכת אוא"ס בבחי' אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלה למטה (שזהו ואתחנן, מתנת חנם64, שהו"ע בחי' אתעדל"ע שמצד עצמה65), אבל לא פעל זה, אלא נאמר לו עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה את הארץ66, שע"י הראי' שראה את הארץ מרחוק המשיך בחי' זו עכ"פ ביחידי סגולה, כמו רשב"י וחבריו שתורתם אומנותם67, שיוכלו להמשיך ע"י תורתם אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלמ"ט, שזהו גם ענין הראי' שמלמעלמ"ט, אבל בנוגע לכל בנ"י נאמר68 ועתה ישראל שמע גו', שהו"ע ההבנה וההשגה בלבד (שמלמטלמ"ע), ולא ענין הראי', מ"מ, ע"י רשב"י נעשה פתיחת הצינור (כידוע הענין דפתח כו'69) לכל ישראל, שגם אצלם יהי' שייך ענין זה. וכפי שמצינו עד"ז בנוגע להבנה בתורה, שהב"י טרח ויגע עד שבא על פי' איזה מאמר, ואח"כ שמע אותו פי' מאחרים, ונצטער, ואמר לו האריז"ל אתה פתחת הצינור70. ועד"ז מצינו אצל הרב המגיד71, שכשנפלה לו איזה השגה במוחו הי' נוהג לאומרה בפה, אף שלא יבינו השומעים כ"כ, שהי' מדברה רק כמו בפני עצמו, והטעם לזה הוא בכדי להמשיך את ההשגה שנפלה לו בזה העולם, ואז יוכל אחר בסוף העולם להשיגה כו' מאחר שכבר נמשכה בעוה"ז. ועד"ז פעל רשב"י אצל כל ישראל, לא רק אלו שתורתם אומנותם, אלא גם אלו שעיקר עבודתם היא להתעסק בעניני העולם, שגם אצלם יוכל להיות ענין ההמשכה ע"י התורה באופן דמלמעלמ"ט, גם קודם זיכוך התחתון. אלא, שאצל אלו שתורתם אומנותם נפעל ענין זה באופן פנימי, ואצל כל שאר בנ"י נפעל ענין זה באופן מקיף עכ"פ, אבל באופן שגם המקיף נמשך ופועל בפנימיות, כמבואר במ"א72. וכן גם בנוגע לפעולה באופן של ברכה (ולא באופן של תפלה), שהיא בדרך ציווי (כנ"ל ס"ב), שגם ענין זה שייך לכל אחד מישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו (כמו ברכת כהנים, שמבלי הבט על מעמדו ומצבו של הכהן, הנה להיותו מזרע אהרן יש לו הכח דברכת כהנים), והיינו, שבכחו של כל אחד מישראל לברך את רעהו, וכמו בהתוועדות חסידית, כידוע73 הפתקא אשר משמי שמיא נחיתא כו', שבכחה של התוועדות חסידית לפעול יותר מפעולתו של מלאך מיכאל, בנוגע לרפאות חולים (כהסיפור בזה), וכיו"ב, ועד"ז בכל עת מצוא שמזדמן לברך איש הישראלי, ובודאי פועלת הברכה את פעולתה74. וכללות הענין בזה, שפעולת רשב"י בתורה היא כמו פעולתו של משה רבינו, שהתורה נקראת על שמו, כמ"ש75 זכרו תורת משה עבדי, שנקרא רעיא מהימנא76, ועד"ז אתפשטותא דמשה שבכל דרא77, ובפרט רשב"י שבכמה ענינים הי' כמו משה78, שענינו הוא לפעול בכל אחד מצאן מרעיתו, כל אחד ואחד מישראל, ולכן לומדים בתורה, לשון הוראה79, גם אודות הענינים הנפלאים של רשב"י, כיון שעל ידו נעשו שייכים לכל ישראל, עכ"פ בדרך מקיף, ועד שגם מאמרו של רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין80, עד מלכא משיחא81, שייך לכל אחד מישראל.

ו) ויש לקשר כל הנ"ל עם ל"ג בעומר. והענין בזה, דהנה, ל"ג בעומר הוא בספירת הוד שבהוד, שלהיותו גמר עיקרי המדות (שהרי ספירת היסוד ענינה שכוללת את כל הספירות שלפנ"ז בשביל להשפיע להמקבל, וספירת המלכות ענינה קבלת ההשפעה, והו"ע הציור של המקבל שבשבילו היא ההשפעה, ובחי' המקבל עצמו), נשלמת בו עיקר העבודה דספירת העומר82, שענינה המשכת המוחין במדות83, שלכן סופרים מ"ט יום, דהיינו, ז' מדות כפי שכל מדה כלולה מז', והרי התכללות המדות היא ע"י המשכת המוחין, ועי"ז נמשכת ומתגלה הבחי' שלמעלה ממוחין, שזהו"ע שער הנו"ן דבינה. וכידוע בפירוש מ"ש84 תספרו חמשים יום, דלכאורה, הרי סופרים רק מ"ט יום, אך הענין הוא, שע"י ספירת מ"ט יום נמשך גם שער הנו"ן85. ולכן היתה בל"ג בעומר הסתלקות הרשב"י, כידוע86 שבעת הסתלקותו השיג בחי' שער הנו"ן דבינה, כמו משה רבינו שכל ימי חייו לא השיג אלא בחי' מ"ט שערי בינה87, ובעת הסתלקותו השיג בחי' שער הנו"ן, וכמ"ש88 ויעל משה גו' אל הר נבו, נו"ן בו89 (כתורת הרב המגיד90), והיינו, לפי שבל"ג בעומר, הוד שבהוד, נשלם עיקר הענין דספירת העומר, שעי"ז באים לגילוי שער הנו"ן, כנ"ל. וזהו גם מה שאמר רשב"י בעת הסתלקותו בל"ג בעומר בחד קטירא אתקטרנא כו'91, שהו"ע התקשרות הנשמה בבחי' סתים דקוב"ה ע"י בחי' סתים שבתורה, שזה הי' כל ענינו של רשב"י לגלות פנימיות התורה, וביום הסתלקותו היא העלי' בעצם מדריגתו כו', וענין זה הי' בל"ג בעומר, שאז נשלם המשכת המוחין, ומאיר בחי' אוא"ס שבחכמה, שזהו"ע פנימיות התורה, פנימיות ועצמות החכמה שבה שורה עצמות א"ס92. ולכן, ל"ג בעומר הוא כמו מ"ת בחג השבועות (לאחרי שנשלמה ספירת העומר), אלא שבחג השבועות הי' מ"ת דתורה הנגלית, ול"ג בעומר הוא מ"ת דפנימיות התורה93.

ובכל זה ניתוסף יותר בדורות האחרונים, כמ"ש רבינו הזקן באגה"ק סי' כ"ו (שזוהי הגימטריא דשם הוי') שכל חכמת הקבלה היתה נסתרה בימיהם ונעלמה מכל תלמידי חכמים, וגם רשב"י אמר בזוה"ק שלא ניתן רשות לגלות רק לו ולחביריו לבדם, ודוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה, ויתירה מזה, כמ"ש בתקו"ז94 כמה ב"נ לתתא יתפרנסון מהאי חיבורא דילך כו' בדרא בתראה כו', וכמבואר במפרשי הזהר95 שיתפרנסון (מלשון פרנסה, מזון) היינו שפנימיות התורה באה באופן של הבנה והשגה, שזה נעשה ע"י תורת חסידות חב"ד, שעל ידה באה פנימיות התורה וחודרת בחכמה בינה ודעת, וכיון שדעת הוא מפתחא דכליל שית96, הרי זה נמשך וחודר בכל המדות, ועד למחשבה דיבור ומעשה, בפיך ובלבבך לעשותו97, באופן שקרוב אליך הדבר מאד97. ומזה מובן, שעתה נקל יותר לפעול ההמשכה למטה ע"י ענין התורה, ללא טירחא וללא עגמת נפש וכו', אלא כפי שהי' אצל רשב"י, שכאשר הודיעו לו שצריך עלמא למיטרא, פעל זאת מיד כו', וכנ"ל (ס"ג) שזהו לפי שענינו הי' גילוי פנימיות התורה כו', ועל ידו הרי זה נמשך לכל ישראל, ע"י עסקם בפנימיות התורה.

ועי"ז זוכים לגאולה האמיתית והשלימה, כנ"ל (ס"א) דיפקון בי' מן גלותא ברחמים, וכמ"ש בתקו"ז הנ"ל ובגינא וקראתם דרור בארץ גו'98, וכהבטחת מלך המשיח להבעש"ט99 שכאשר יפוצו מעינותיך חוצה אזי אתי מר, מלכא משיחא, ואז יהי' אמיתית ושלימות הגילוי דפנימיות התורה, בתורתו של משיח, שעז"נ100 ישקני מנשיקות פיהו, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.