בס"ד. שיחת ש"פ במדבר, ב' סיון, ה'תשכ"ו.

בלתי מוגה

א-ב. ביאור ענינו של ב' סיון, שבו "התחיל1 משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורה .. אמר להם ואתם2 תהיו לי ממלכת כהנים וגו'" (וכן הוא בכל שנה3, ובאופן נעלה יותר משנה לשנה, כמובן מאגה"ק4 בנוגע לר"ה5), כפירוש רש"י6: "שרים"* (ולא "כהנים" כפשוטו, "משרת לאלקות"7)** –

*) ומעתיק גם התיבות "ואתם תהיו לי", שלכן, אי אפשר לפרש שחלק מהם יהיו ממלכת כהנים, וגוי – כל הגוי – עכ"פ קדוש.

**) אין לומר שלרש"י הוקשה איך אפשר לומר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" (שלכן העתיק תיבות אלו), שכל ישראל הם כהנים (כפשוטו), בה בשעה שכהנים הם משבט לוי דוקא – כי: (1) כמה מפשטני המקרא מפרשים כהנים כפשוטו, ואי אפשר לשוות כולם טועים בענין פשוט כ"כ. (2) באם אי אפשר כלל לפרש כהנים כפשוטו, לא הי' רש"י מוכרח להביא ראי' (לפירושו "שרים") ממק"א ("כמה דאת אמר8 ובני דוד כהנים היו"), כמו שלא הביא בשמות ב, טז. (3) ועוד ועיקר: דוקא לפירש"י – הנה לא רק שאפשר, אלא שכן הי' בפועל ממש – כל ישראל כהנים כפשוטו [ובודאי לא רק משבט לוי, שהרי בפ' יתרו וזמנה (דבזה עסקינן) – הכהנים הם אלו "הנגשים אל ה'" (יט, כב) "אף הבכורות שהעבודה בהם" (פרש"י שם)], אלא שבאו אח"כ הלוים בשליחותם, וכפרש"י בפ' השבוע ג, ח.

דכיון* שלאח"ז נאמר "וגוי קדוש", הרי מובן, ש"ממלכת כהנים" כאן לא קאי על ענין הקדושה (הבדלה) לה', אלא על ענין השררה בנוגע להנהגת העולם, ע"י העבודה בעניני הרשות9, "כל10 מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל11 דרכיך דעהו"12, שזהו עיקר החידוש דמ"ת, שגם כאשר "למצרים13 ירדתם" ו"יצה"ר יש ביניכם"14, יהיו בנ"י "שרים"15, למשול ולהנהיג את עניני העולם לבררם16 ולהחדיר בהם אלקות; ורק לאח"ז באים17 לענין הכהונה כפשוטו, שזהו"ע "וגוי קדוש" – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ח ע' 18 ואילך.

*) גם י"ל שלרש"י הוקשה הכפל עוה"פ "ואתם תהיו לי" (שלכן העתיק תיבות אלו) לאחרי אמרו "והייתם לי", וזה מכריח לומר שזוהי הוי' מסוג אחר – לא הנגשים וקרבים לפני ה', כהראשונה, סגולה לי משאר האומות, כי אם – שרים ומושלים בעולם.

וגם: הצירוף ממלכת (מלוכה והנהגת מדינה) כהנים (נגשים ועומדים לפני ה.') – אינו גלאַטיג כלל בפשט.

* * *

ג. מאמר (כעין שיחה) ד"ה והי' מספר בנ"י אשר לא ימד ולא יספר גו'.

* * *

ד. בהמשך להמדובר לעיל (במאמר18) אודות ענין המספר, שצריך להמשיך בו הבחי' ד"לא ימד ולא יספר"19 – יש להדגיש גם את החשיבות של ענין המספר כשלעצמו, כמודגש בפרשת השבוע, פ' במדבר (שקורין לעולם לפני חג השבועות20, בתור הכנה למ"ת), שבה מדובר אודות מנין בנ"י, ועד שבגלל זה נקרא הספר כולו בשם "חומש הפקודים"21.

ולהעיר, שאף שענין המספר הוא לכאורה ענין של חסרון, כיון שיש כאן רק מציאותו של היחיד והפרט – הרי גם אחד מישראל יכול להיות נחשב ל"רב", כמ"ש22 בקשר להכנה למ"ת: "פן יהרסו גו' ונפל ממנו רב", "אפילו הוא יחידי חשוב לפני רב" [ולכן מצינו במדרשי חז"ל23 שהענין דמ"ת הי' תלוי בכך שלא יחסר אפילו אחד מישראל, יהי' מי שיהי', אפילו נושא פסל מיכה (כמדובר פעם24), שבזה מודגשת החשיבות של כל אחד מישראל], ועד שגם אחד מישראל יכול להיות שקול כנגד כל העולם כולו, ועד שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות (כמ"ש הרמב"ם25), כך, שענין המספר אינו חסרון.

ואדרבה – ענין המספר הוא למעליותא, וכפי שפירש רש"י בתחלת הפרשה: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותן כל שעה".

ה. ובהמשך לזה יש לבאר פירוש רש"י על הפסוק26 "אך את מטה לוי לא תפקוד" – שאין הכוונה שלא למנותם כלל (שהרי גדלה מעלת המנין), אלא שאין למנותם "בתוך בני ישראל", כי אם לבדם, ועל זה מפרש רש"י ב' פירושים: "כדאי הוא לגיון27 של מלך להיות נמנה לבדו. ד"א צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר, אמר, אל יהיו אלו בכלל, לפי שהם שלי, שלא טעו בעגל".

הביאור בפירוש רש"י,

– הצורך בב' הפירושים28, והחילוק ביניהם, שלפי פירוש הא', נפקדו גם הלוים, אלא שנמנו באופן שונה, ולפי פירוש הב'*, מנין הלוים (שהי' ע"י השכינה ובת קול כו') לא הי' בגדר "תפקוד", כדי שלא תחול עליהם ה"גזירה (ש)על כל הנמנין"29, שמצדה אין הבדל בין צדיק לרשע30 (כולל גם שבט לוי שלא השתתפו בעצת מרגלים31 – כמובן ממ"ש בהתחלת הגזירה32 "אכנו גו' ואעשה אותך לגוי גדול", "אותך" דייקא, ולא אותך ושבטך**, אלא שאח"כ נחלפה ל"במדבר הזה יפלו (בנ"י) גו'"33), אלא שהוציאם הקב"ה מכלל הגזירה (ע"י השינוי באופן מנינם), כיון ש"הם שלי (מפני) שלא טעו34 בעגל"35 (ועפ"ז מתורץ מדוע נקט רש"י "שלא טעו בעגל", ולא שלא טעו במרגלים, שזהו החטא המדובר כאן36);

*) ע"ד שבמצרים הי' "ואתם לא תצאו איש מפתח גו'"37 (באותו המקום), "מאחר שניתנה רשות כו'"38, ואפילו אלו שבבתים הוא דוקא מפני ש"פסח הוי' גו'"39 – כך כאן: שלא יהיו באותו הזמן והענין – מנין מבן עשרים (ויומתק יותר – ע"פ הדעה (בספה"ע) דהמנין עושה הזמן למציאות40), ואפילו אלו שאינן במנין, ניצולים מפני ש"הם שלי" (ופסח ה').

**) ועד"ז לאחרי חטא העגל כתיב41 "ואעשך אותך לגוי גדול", ולא אותך ושבטך, אף ששבט לוי לא חטא – ש"ביקש להם (הקב"ה) לכלות הטובים עם הרעים", ו"ונתפלל עליהם כמה שנאמר42 ויחל משה .. מחל הקב"ה ואמר שלא יאבד את כולם" (במדב"ר פ"ט, מד ובמת"כ).

ביאור החילוק בין מנין בנ"י, מספר כפשוטו, מנין הלוים "על פי ה'", בגדר מספר, לאהרן "שלא הי' במנין הלוים"43, למעלה מכל גדר ומספר44 – בשייכות לעבודה דבירור העולם45;

והשייכות לספה"ע: ספירת מ"ט יום, המשכת שער הנו"ן ע"י ספירת המ"ט יום, בגדר מספר, והבחי' דשער הנו"ן שבאה בדרך מתנה שאינו בגדר מספר כלל, שזוהי המעלה הפנימית והאמיתית שמתגלה אצל בנ"י בחג השבועות, זמן מ"ת46 –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס47 בלקו"ש חל"ג בתחלתו.

______ l ______