ב"ה, עש"ק ט' באב (נדחה), ה'תשכ"ד
ברוקלין, נ.י.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ רב פעלים וכו' הרמ"פ שי' הכהן
שלום וברכה!
נעם לי להוודע, אשר ימים אלה מסיימים הם -
קבוצת הלומדים תורה ברבים - ובמקום תפלה - בביהכנ"ס עדת יעקב - ה' עליהם יחיו -
מסכת ביצה וממשיכים בקודש - לימוד מסכת סוכה,
ומגלגלין כו' שיהי' הסיום ביום היאצ"ט הראשון של חותנו - יבלח"ט - הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ בעל מדות ועוסק במצות ובמיוחד בעניני ביהכנ"ס וכו' מוה"ר דוד הלוי תנצב"ה,
והרי כל עניני ביהכנ"ס וביהמ"ד שייכות מיוחדה להם לחדש זה וכנבואת יחזקאל הכהן „כה אמר אד' אלקים כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות - ואהי להם למקדש מעט (אלו בתכנ"ס ובמד"ר) בארצות אשר באו שם".
כי בעמדנו בימי זכרון לימים ההם בזמן הזה, חורבן בית מקדשנו, בית ראשון ובית שני,
הנה ע"פ הוראת חז"ל שהמעשה הוא העיקר, ומקרא מלא דבר הכתוב, את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, מובן שכוונת זכרון זה הוא - שישפיע ויביא למעשה בפועל,
ולכל לראש - בתוכן זכרון זה, הוא ענין החורבן וסיבתו, שהם כמפורש בכ"מ בתנ"ך ובלשון חז"ל: מפני חטאינו - גלינו מארצנו וכו' היד שנשתלחה במקדשך,
שמזה המסקנא אשר „המלחמה", החלישות, והגירעון בהסיבה (חטאינו) - מחלישים וגורעים את המסובב (גלינו מארצנו, היד שנשתלחה) ומקרבים את הגאולה, גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו,
אשר כהוראת מורה הנבוכים (מאז בדורו - ועד בדורנו) ופסק דינו הברור - ב„ידו החזקה", המלך המשיח הוא אך הוא מקבץ נדחי ישראל, ומקודם לזה ובתור הקדמה והכנה לזה, הרי נוסף על היותו „הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו" - „יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה", ולאחרי זה (ועל הסדר) - „ילחם מלחמת ה'" וינצח, „כל האומות שסביביו", ו"יבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל".
ויהי רצון שכל אחד ואחת, „ילחם בהסיבה - בחטאינו" - ע"י קיום התומ"צ, לילך בה ולחזק בדקה -
וע"פ ההבטחה אשר הבא לטהר מסייעין אותו - יצליח,
ועי"ז ימהר קץ גלותינו ויקרב ביאת משיח צדקנו וגאולתנו,
ונזכה לקיום היעוד אשר יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה.
בברכה כי בקרוב ממש נזכה לגאולה האמתית של כל בנ"י ממדבר העמים הוא מדבר הגלות, כי על כאו"א נאמר ואתן צאני צאן מרעיתי, כי לד' הארץ ומלואה ולכן כולן ביתיות הן, ואפילו הנמצאים בעשתרות קרנים - ל' חוזק ועשירות - שטועה לומר כוחי ועוצם ידי עשה לי גו' - סו"ס בל ידח ממנו, ודל עשתרות קרנים ואיכא צל סוכה, המלמדת את האדם ענוה ושפלות לבלתי רום לבבו לומר ידינו עשו לנו, שזוכר נפלאותיו ונוראותיו, זוכר יצי"מ, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות - בגאולתנו הקרובה.
ובפ"ש כל המשתתפים בהלימוד שליט"א ובכבוד.
ח'תתע
נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 357 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.
הרמ"פ: כ"ץ, ברוקלין. אגרות נוספות אליו - לעיל חכ"א ז'תשסה, ובהנסמן בהערות שם.
דוד הלוי: שטאקהאמער.
מכ' כ"ק אדנ"ע: אג"ק שלו ח"א אגרת קכט.
ט' באב (נדחה): להעיר אשר נדחה רק ענין התענית וכו' שבו, אבל ענין הנחמה - בתוקפו עומד, שלכן א"א צדקתך אף שזהו בפרהסיא (או"ח החדש סו"ס תקנ"ב).
ובמקום תפלה: ברכות ח, א.
אלו בתכנ"ס ובמד"ר: מגילה כט, א.
הוראת חז"ל: אבות פ"א מי"ז.
ומקרא מלא: קהלת יב, יג.
ב„ידו החזקה": הל' מלכים פי"א.
הוגה בתורה: ראה ע"ז יט, א. ובפדר"א ספל"ב דקול יעקב (שהוא המבטל ידי עשיו) היינו „הגיון תורה".
ועוסק במצות: ראה ר"ן לסוכה (כח, א) בדיוק הל' עוסק במצוה (ולא מקיים מצוה).
כדוד אביו: ל' הרגיל בנ"ך בנוגע למלכי בית דוד. וי"ל הכוונה שתהי' התורה בדרך עול והמצות בהקדמת עולה של תשובה „תשובה ומעש"ט" - שזה הוקם ע"י דוד דוקא (ע"ז ה, א. מדרש שמואל ויל"ש לש"ב כג, א. וראה תו"א ריש מגילת אסתר).
יכוף כל ישראל: יל"פ השייכות לתיקון ענין החורבן - שהי' על שלא מיחו (שבת קיט, ב. איכה רבה א, ה).
לילך בה ולחזק בדקה: לאלה שלא חטאו, לאלה שעברו ופרצו; צדיקים ובע"ת.
וינצח „כל האומות שסביביו": כ"ה בדפוס רומי - שלא שלטו בו ידי המבקרים מטעם או"ה.
ויבנה מקדש: ע"פ ויק"ר פ"ט, ז דמשיח בונה ביהמ"ק. וראה ג"כ ירוש' מגילה פ"א הי"א. ופרש"י ותוס' (סוכה מא, סע"א) דיבוא משמים - הוא ע"פ תנחומא (נח, יא). זח"א כח, א. ובכ"מ.
ויקבץ נדחי ישראל: לבסוף (זח"א קלד, א. קלט, א - וכ"פ רש"י בברכות מט, א - ופליג אתנחומא הנ"ל - וראה בארוכה מכ' כ"ק אדנ"ע בקובץ מכתבים א' ס"ט).
ההבטחה: יומא ספ"ג.
ואתן צאני: יחזקאל לד, לא.
ביתיות הן: ביצה בסיומה.
ל' חוזק ועשירות: רש"י עקב ז, יג.
דל עשתרות קרנים: סוכה בתחלתה.
המלמדת . . עשו לנו: מו"נ ח"ג פמ"ג. רשב"ם ויקרא כג, מג.
זוכר . . יצי"מ: שו"ע רבנו הזקן סתרכ"ח.
Start a Discussion