1

It is written in the Zohar:1 “In the sixth century of the sixth millenium,2 the portals of wisdom above and the fountains of wisdom below will be opened… This is alluded to in the words, ‘In the six hundredth year of the life of Noah...all the fountains of the great depths burst forth.’”3 The Zohar plainly means that the gates to the “wisdoms,” or sciences in general, and of more essential import, the gates to the wisdom of the Torah in particular, will be opened at that time. Indeed, we have seen this fulfilled in the development of knowledge in the sciences which occurred in that period. And in regards to the wisdom of the Torah—it was also in those days that we merited the revelation of the inner aspect of the Torah, that part of the Torah which until then had been concealed.4

א

אִיתָא בְּזֹהַרא "וּבְשִׁית מְאָה שְׁנִין לִשְׁתִיתָאָה יִתְפַּתְּחוּן תַּרְעֵי דְחָכְמְתָא לְעֵילָּא וּמַבּוּעֵי דְחָכְמְתָא לְתַתָּא וכו' וְסִימָּנָךְ בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ וגו' נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה". וְכַוָּונַת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּפַשְׁטוּת הִיא, כִּי בִּזְמַן הַהוּא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי הַחָכְמוֹת בִּכְלָל וְשַׁעֲרֵי חָכְמַת הַתּוֹרָה בְּעִיקָּר וּבִפְרָט. וְכֵן רָאִינוּ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן בַּנּוֹגֵעַ לְחָכְמוֹת בִּכְלָל. וּבְחָכְמַת הַתּוֹרָה ־ זָכִינוּ בְּאוֹתָם הַיָּמִים לְגִילּוּיָהּ שֶׁל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה ־ חֵלֶק הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה כָּמוּס וְסָתוּם עַד אָז,

Originally, this knowledge had been revealed and known only “to a select few, and even then, discreetly and not publicly.”5 They withheld these studies from the discussions and examinations of the majority of the people of Israel. The dissemination of the inner part of the Torah began only with the Arizal,6 who said, “It is only in these latter generations that it is permitted and a duty to reveal this wisdom.” Even then, however, its revelation was not widespread, nor was it diffused in such a manner7 that “it will sustain and nourish”8—until the appearance of the Baal Shem Tov. Upon his arrival, and through his efforts, the extensive and all-embracing dissemination of this wisdom to all Israel began. This was in accordance with the response of the King Moshiach (to the question of the Baal Shem Tov, “When will the Master come?”): “When your wellsprings are dispersed abroad.”9 And it was especially after the revelation of Chabad Chasidus through Rabbi Schneur Zalman10 that it attained the level of “nourishment,” for then Chasidus was articulated in terms of man’s intellectual understanding and in rational language (“food”).11 From that point on, this knowledge was disseminated in a mode of continuous progression and increasing light.”

שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִלָּה הָיְתָה חָכְמָה זוֹ גְּלוּיָה וִידוּעָה רַק "לִיחִידֵי סְגוּלָּה וְאַף גַּם זֹאת בְּהַצְנֵעַ לֶכֶת וְלֹא בָּרַבִּים"ב כִּי הֵם הֶעְלִימוּהָ מֵעֵינָם וְעִיּוּנָם שֶׁל רוֹב עַם יִשְׂרָאֵל. וְרַק מַתְחִיל מֵהָאֲרִיזַ"ל ־ הֲרֵי אָמַר "דְּדַוְקָא בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ הָאַחֲרוֹנִים מוּתָּר וּמִצְוָה לְגַלּוֹת זֹאת הַחָכְמָה"ב. אָמְנָם גַּם אָז טֶרֶם בָּאָה לִידֵי גִּילּוּי וְהִתְפַּשְּׁטוּת בְּהַרְחָבָה ־ בְּאוֹפֶן דְּ"יִתְפַּרְנְסוּן"ג, עַד שֶׁהוֹפִיעַ כְּבוֹד קְדֻשַּׁת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וּבוֹ וְעַל יָדוֹ הִתְחִילָה חָכְמָה זוֹ לְהִתְגַּלּוֹת וּלְהִתְפַּשֵּׁט בְּהַרְחָבָה בֵּין כָּל יִשְׂרָאֵל ־ בְּהֶתְאֵם לִתְשׁוּבָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ (עַל שְׁאֵלַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב "אֵימָתַי אָתֵי מַר"), לִכְשֶׁיָּפוּצוּ מַעְיְנוֹתֶיךָ חוּצָה"ד. וּבִפְרָט לְאַחַר הִתְגַּלּוּתָהּ שֶׁל חֲסִידוּת חַבַּ"ד עַל יְדֵי כְּבוֹד קְדֻשַּׁת אַדְמוּ"ר הַזָּקֵןה, עַד הֱיוֹתָהּ בִּבְחִינַת "יִתְפַּרְנְסוּן", הַיְינוּ שֶׁתּוֹרַת הַחֲסִידוּת נִתְלַבְּשָׁה בִּלְבוּשֵׁי הֲבָנָה וְהַשָּׂגָה (מָזוֹןו) שֶׁל הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, וּמִנִּי אָז הִיא מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּאוֹפֶן דְּ"מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ מוֹסִיף וְאוֹר".

At first glance, however, this matter is difficult to understand:

וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ הַדָּבָר:

The period of the latter generations is the “advent of Moshiach,12 as the Sukkah of David has fallen to a level of ‘feet’ and ‘heels.’”13 Furthermore, it is a “bereaved generation,”14 because its darkness is “doubled and redoubled.”15 How is it possible that precisely these generations will merit the most sublime revelations, the likes of which the earlier generations did not merit, not even the generations of the Tannaim, Amoraim, Geonim, and Rishonim,16 etc.?

הֲרֵי דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים הוּא זְמַן שֶׁל "עִקְּבוֹת מְשִׁיחָא שֶׁנָּפְלָה סוּכַּת דָּוִד עַד בְּחִינַת רַגְלַיִם וְעִקְבַיִים"ז וַהֲרֵי הוּא "דּוֹר יָתוֹם"ח, כִּי הַחֹשֶׁךְ בּוֹ הוּא כָּפוּל וּמְכוּפָּל ־ וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁדַּוְקָא דּוֹרוֹת הַלָּלוּ יִזְכּוּ לְגִילּוּיִם נַעֲלִים כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא זָכוּ לָהֶם הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים, אַף לֹא דּוֹרוֹת הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, הַגְּאוֹנִים וְרִאשׁוֹנִים וכו'?

We find this same question, however, in regard to the Torah in general.

אָמְנָם כְּגוֹן דָּא אָנוּ מוֹצְאִים גַּם בְּעִנְיָן כְּלָלִי בַּתּוֹרָה:

Our Sages, of blessed memory, have said:17 “All that a distinguished scholar will introduce into the Torah in the future was already given to Moshe at Sinai.” It would seem that this idea, too, is difficult to understand: Since all the creative contributions of the scholar were already “given” to Moshe at Sinai, why then were they not revealed to all of the generations which preceded the arrival of this distinguished scholar and his introduction of the idea?

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָהט "כָּל מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה הַכֹּל נִיתַּן לְמֹשֶׁה מִסִּינַי". וְלִכְאוֹרָה גַּם בָּזֶה יֵשׁ לִתְמוֹהַּ: מִכֵּיוָן שֶׁחִידּוּשָׁיו שֶׁל הַתַּלְמִיד כְּבָר נִיתְּנוּ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, לָמָּה לֹא נִתְגַּלּוּ כָּל אוֹתָם הַדּוֹרוֹת, עַד כִּי יָבוֹא תַּלְמִיד וָתִיק זֶה וִיחַדֵּשׁ עִנְיָן זֶה?

The explanation to these questions is as follows:

וְהַבֵּיאוּר הוּא:

It is written in the Torah,18 “He has made everything beautiful in its time.” The Sages commented on this verse: “By rights the Torah should have been given through Adam… The Holy One, blessed be He, reconsidered the matter and said…I will give it to his descendants,” for the Holy One, blessed be He, appoints a time for everything He does; and this is what is meant by “the beautiful time,” the time which is appropriate, relevant, and necessary for this matter. Thus it can be understood that until the arrival of that time in which the idea came to be introduced into Torah by a distinguished scholar, there was as yet no need for the concept, and therefore it was not revealed.

כָּתוּב בַּתּוֹרָהי: "אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ" וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁתִּנָּתֵן הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ כו' חָזַר וְאָמַר (הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא) כו' אֲנִי נוֹתֵן לְבָנָיו ־ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֵׂהוּ בִּזְמַן מְסוּיָּם, הֲרֵי זוֹ הִיא הָעֵת הַ"יָּפָה", הַמַּתְאִימָה וּזְקוּקָה לַדָּבָר הַזֶּה. מִזֶּה מוּבָן אֲשֶׁר עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁבּוֹ נִתְחַדֵּשׁ עִנְיָן זֶה בַּתּוֹרָה עַל יְדֵי הַתַּלְמִיד וָתִיק, עֲדַיִין לֹא הָיו זְקוּקִים לְהָעִנְיָן הַזֶּה, וְלָכֵן לֹא נִתְגַּלָּה,

Torah is derived from the word hora’ah (“teaching”),19 because its purpose is to teach the Jewish people “the path in which they should walk,”20 and the service by which they should strive to purify and refine the world—which indeed is the very purpose of the soul’s descent to this world.21 Hence, since the world as yet had no need for the purification which would be accomplished through the teaching of the new idea, the innovation was not revealed.22 And thus the arrival of that time specifically in which the scholar introduces the idea into the Torah itself demonstrates that this is the “beautiful” time for the idea—for the condition of the world is such that it urgently needs the instruction flowing from the scholar’s innovation.23

כִּי הֲלֹא תּוֹרָה הוּא מִלְּשׁוֹן הוֹרָאָהיא, שֶׁתַּכְלִיתָהּ לְהוֹרוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר יַעֲבוֹדוּ לְבָרֵר וּלְזַכֵּךְ אֶת הָעוֹלָם ־ תַּכְלִית הַיְרִידָה לָעוֹלָם הַזֶּהיב. וּמִכֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם לֹא הָיָה זָקוּק עֲדַיִין לְהַבֵּירוּר שֶׁל הוֹרָאָה זוֹ הַבָּאָה בְּהָעִנְיָן שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ עַל יְדֵי הַתַּלְמִיד ־ לֹא נִתְגַּלָּה הַחִידּוּשׁיג. וּבְבוֹא הַזְּמַן שֶׁבּוֹ הַתַּלְמִיד וָתִיק מְחַדֵּשׁ אֶת הָעִנְיָן בַּתּוֹרָה הֲרֵי זֶה גוּפָא הוֹכָחָה שֶׁהוּא הוּא הָעֵת הַ"יָּפָה" לָזֶה; וְהַיְינוּ לְפִי שֶׁמַּצַּב הָעוֹלָם הוּא כָּזֶה, שֶׁנְּחוּצָה וּמוּכְרַחַת הַהוֹרָאה הַנּוֹבַעַת מֵחִידּוּשׁוֹ שֶׁל הַתַּלְמִידּ וָתִיקיד.

The same explanation applies to our subject. All the revelations of the future with the coming of Moshiach “depend on our actions and service throughout the duration of the Exile.”24 This statement refers not only to the service of this final Exile—but in light of the saying of our Sages25 that “A mitzvah is ascribed only to he who completes it,” it is understood that when the service and the purifications of this Exile are completed then the aim and purpose of all the Exiles will be fulfilled and consummated (for the Redemption from this Exile is a Redemption after which there will be no more exile).26 It follows accordingly that our service which brings to a conclusion the fourth Exile and inaugurates the succeeding redemption—thus affects and elevates the three preceding Exiles.

וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא בְּעִנְיָן דִּידָן: כָּל הַגִּילּוּיִם דְּלֶעָתִיד, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, הֲרֵי הֵם דָּבָר הַ"תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂינוּ וַעֲבוֹדָתֵינוּ כָּל מֶשֶׁךְ הַגָּלוּת"טו. וְאֵין הַכַּוָּונָה רַק לְהָעֲבוֹדָה שֶׁל גָּלוּת זוֹ הָאַחֲרוֹנָה, אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָהטז "אֵין הַמִּצְוָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל שֵׁם גּוֹמְרָהּ". הֲרֵי מוּבָן שֶׁבִּגְמַר הָעֲבוֹדָה וְהַבֵּירוּרִים שֶׁל גָּלוּת הַלֵּזּוּ, יוּגְמַר וְיִסְתַּיֵּים גַּם עִנְיַן וְתַכְלִית כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁהֲרֵי הַגְּאוּלָּה מִגָּלוּת זוֹ הִיא גְּאוּלָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָלוּתיז). מוּבָן עַל פִּי זֶה, אֲשֶׁר עֲבוֹדָתֵנוּ זוֹ, הַמְּבִיאָה לִגְמַר הַגָּלוּת הָרְבִיעִית וְהַגְּאוּלָּה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ ־ פּוֹעֶלֶת עִילּוּי גַּם בְּשָׁלֹשׁ הַגְּאוּלּוֹת הַקּוֹדְמוֹת.

Thus, it is precisely inasmuch as these latter generations are the “heels of Moshiach”—for in them is to be found the purification and culmination of the fourth and last Exile—that these generations are charged with a greater responsibility, and their service must be of higher quality and undertaken with greater strength and effort than the service of the preceding generations and periods of Exile. For our service is the final preparation for the complete and perfect Redemption: to transform the “doubled and redoubled” darkness to doubled and redoubled light.27

הַיּוֹצֵא מִזֶּה, אֲשֶׁר דַּוְקָא וְכֵיוָן שֶׁדּוֹרוֹת אֵלּוּ הָאַחֲרוֹנִים הֵם "עִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא" שֶׁבָּהֶם הוּא בֵּירוּר וּגְמַר גָּלוּת הָרְבִיעִית וְהָאַחֲרוֹנָה ־ מוּטֶלֶת עֲלֵיהֶם אַחֲרָיוּת יוֹתֵר גְּדוֹלָה, וַעֲבוֹדָתָם צְרִיכָה לִהְיוֹת יוֹתֵר נַעֲלֵית וּבְהִתְחַזְּקוּת וְהִתְגַּבְּרוּת יוֹתֵר מִזּוֹ אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹת וְגָלֻיּוֹת הַקּוֹדְמִים. כִּי הֲלֹא עֲבוֹדָתֵנוּ זוֹ הִיא הֲכָנָה אַחֲרוֹנָה לִגְאוּלָּה הַשְּׁלֵימָה: לְהַפֵּךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל ־ לְאוֹר כָּפוּל וּמְכוּפָּליח.

Since “the Holy One blessed be He is not a tyrant to His creatures”28 and demands of them only according to the measure of the powers He has given them, it is therefore specifically in these generations that the most sublime and inner portions of the Torah are revealed (to which earlier generations were not privileged). And through these revelations, special powers flow from above for this elevated work—for the Torah is “strength and might”;29 it gives power for achievement in the service of G‑d.

וְכֵיוָן שֶׁ"אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו"יט, וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְפִי הַכֹּחוֹת שֶׁנִּיתְּנוּ לָהֶם, לָכֵן בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה דַּוְקָא מִתְגַּלִּים חֶלְקֵי הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלָמִים עַד עַתָּה וְהַפְּנִימִיִּים (מַה שֶׁלֹּא זָכוּ לָהֶם בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים), וּבָהֶם וְעַל יָדָם נִשְׁפָּעִים מִלְמַעְלָה כֹּחוֹת מְיוּחָדִים לַעֲבוֹדָה נַעֲלֵית זוֹ ־ שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הִיא "עוֹז וְתוּשִׁיָּה"כ, הִיא הַנּוֹתֶנֶת כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חַיִל בַּעֲבוֹדָה.

Furthermore: in addition to the fact that this great task in itself demands special powers, it is known that the more necessary the service, and the closer it is to its desired end and purpose, the kelipah30 and the Evil Inclination exert themselves more vigorously in order to oppose and hinder it.31 And since the service of the latter generations literally reaches to the culminating end of the entire process of purifying the world, the opposition of the Evil Inclination becomes greater and more intense, in order to prevent the person from fulfilling the duty with which he is charged. Hence it is also for this reason that we in this generation most urgently require special powers, in order that through our service we be able to fulfill and perfectly realize the will of the Holy One, blessed be He, for “the Holy One blessed be He desired to have for Himself (may He be blessed)32 a dwelling place in the lower worlds.”33

יוֹתֵר מִזֶּה: נוֹסָף עַל זֶה שֶׁעֲבוֹדָה גְדוֹלָה זוֹ מִצַּד עַצְמָהּ דּוֹרֶשֶׁת כֹּחוֹת מְיוּחָדִים ־ הֲרֵי יָדוּעַ, שֶׁכָּל שֶׁהָעֲבוֹדָה מוּכְרַחַת יוֹתֵר וּקְרוֹבָה יוֹתֵר לַתַּכְלִית הַנִּרְצָה שֶׁבָּאָה עַל יָדָהּ, מִתְגַּבֶּרֶת יוֹתֵר הַקְּלִיפָּה וְהַיֵּצֶר הָרָע לְנַגֵּד וְלִמְנוֹעַ וכו'כא. וֶהֱיוֹת שֶׁעֲבוֹדַת דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים נוֹגַעַת מַמָּשׁ לִגְמַר וְהַשְׁלָמַת כָּל הַבֵּירוּרִים, הֲרֵי הִתְנַגְּדוּת הַיֵּצֶר הָרָע נֶגְדָּהּ הוּא בְּיֶתֶר תּוֹקֶף וָעוֹז ־ לִמְנוֹעַ הָעוֹבֵד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמּוּטָל עָלָיו ־ וְאִם כֵּן גַּם בִּגְלַל זֶה מוּכְרָחִים בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ לְכֹחוֹת מְיוּחָדִים, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי עֲבוֹדָתֵנוּ נוּכַל לְקַיֵּים וּלְהַשְׁלִים אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁ"נִּתְאַוֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת לוֹ (יִתְבָּרֵךְכב) דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים"כג.

2

It can be said, in light of all the above, that just as this general difference exists between the latter generations and the earlier generations, so does it also exist among the latter generations themselves. Just as the responsibility of each generation nearer to the coming of Moshiach greatly increases34—likewise, the revelation of the most sublime ideas of the Torah greatly increases, in relation to the earlier generations. We have seen this to be true in regard to the revelation of the inner part of the Torah: from generation to generation it becomes more revealed, and further expresses itself in terms of rational understanding and intellectual form.

ב

עַל פִּי הַנִּזְכָּר לְעֵיל יֵשׁ לוֹמַר שֶׁכְּמוֹ שֶׁהוּא בִּכְלָלוּת, בַּהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים לְבֵין הַדּוֹרוֹת שֶׁלִּפְנֵיהֶם, כֵּן הוּא הָעִנְיָן גַּם בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים עַצְמָם ־ שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁהָאַחֲרָיוּת הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָהכד ־ כֵּן הוֹלֶכֶת וְרַבָּה הִתְגַּלּוּת הָעִנְיָנִים הַנַּעֲלִים דְּתוֹרָה, לְגַבֵּי הַדּוֹרוֹת שֶׁקְּדָמוּם. וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁכֵּן הוּא הַדָּבָר בְּעִנְיַן גִּילּוּי פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה ־ מִדּוֹר לְדוֹר הִיא מִתְגַּלֵּית יוֹתֵר וְיוֹרֶדֶת וּמִתְלַבֶּשֶׁת יוֹתֵר בִּלְבוּשֵׁי הֲבָנָה וְהַשָּׂגָה וּתְפִיסָא.

An example of such greatly increased exposition is especially prominent in the maamarim [Chasidic discourses] of Rabbi Shalom DovBer.35 Here the concepts of Chasidus are articulated more broadly and clearly, in terms of rational understanding and intellectual comprehension, more so than (is apparent even to people on our level) in the maamarim of the Rebbes who preceded him.

גִּילּוּי בְּתוֹסֶפֶת רַבָּה כָּזוֹ נִיכָּר וּבוֹלֵט בִּמְיוּחָד בְּמַאֲמָרָיו שֶׁל כְּבוֹד קְדֻשַּׁת אַדְמוּ"ר (מהורש"ב) נִשְׁמָתוֹ עֵדֶןכה, אֲשֶׁר בָּהֶם בָּאִים עִנְיְנֵי הַחֲסִידוּת בְּבֵיאוּר יוֹתֵר רָחָב וּבַהֲבָנָה וְהַשָּׂגָה שִׂכְלִית יוֹתֵר, מִכְּמוֹ שֶׁהֵם (בְּגָלוּי ־ גַּם לַאֲנָשִׁים כְּעֶרְכֵּנוּ) בְּמַאֲמָרֵי רַבּוֹתֵינוּ שֶׁקָּדְמוּ.

There is a well-known36 saying of the early Chasidim concerning Rabbi Shalom DovBer that he is “the Rambam [Maimonides] of Chasidus,” for in his maamarim the concepts of Chasidus were formulated in a highly ordered and systematic way, with step-by-step explanations and clarifying illustrations, etc. We can understand the nature of the maamarim of Rabbi Shalom DovBer from what the Rambam writes37 concerning his work the Yad Hachazakah, “I decided to put together the results…all in plain language and terse style, so that thus the entire Oral Law might become systematically known to all…statements clear, accessible, and correct….” In his maamarim, Chasidus was formulated (in revealed rather than arcane form, as mentioned above) into “plain language…consisting of statements accessible and correct.”

וַהֲרֵי יָדוּעַכו הַפִּתְגָּם שֶׁל חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁכְּבוֹד קְדֻשַּׁת אַדְמוּ"ר (מהורש"ב) נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן הוּא "הָרַמְבַּ"ם דְּתוֹרַת הַחֲסִידוּת", לְפִי שֶׁעִנְיְנֵי תּוֹרַת הַחֲסִידוּת בָּאוּ בְּמַאֲמָרָיו בְּסֵדֶר-מְסוּדָּר, בְּהַסְבָּרָה מוּדְרֶגֶת וּבִמְשָׁלִים הַמְבָרְרִים וכו'. וּמוּבָן, אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ שֶׁהָרַמְבַּ"ם כּוֹתֵבכז אוֹדוֹת סִפְרוֹ יָד הַחֲזָקָה "וְרָאִיתִי לְחַבֵּר דְּבָרִים הַמִּתְבָּרְרִים וכו' בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָה בְּדֶרֶךְ קְצָרָה עַד שֶׁתְּהֵא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה סְדוּרָה בְּפִי הַכֹּל כו' דְּבָרִים בְּרוּרִים קְרוֹבִים נְכוֹנִים כו'" ־ הוּא הַדָּבָר בַּנּוֹגֵעַ לְמַאֲמָרֵי כְּבוֹד קְדֻשַּׁת אַדְמוּ"ר (מהורש"ב) נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן, אֲשֶׁר בָּהֶם בָּאָה תּוֹרַת הַחֲסִידוּת (בְּגָלוּי כְּנִזְכָּר לְעֵיל) "בִּדְבָרִים הַמִּתְבָּרְרִים, בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָה . . דְּבָרִים קְרוֹבִים נְכוֹנִים" וכו'.

3

The maamarim of the year 5666 (1905) were a series about which Rabbi Shalom DovBer spoke with unusual praise. All the distinctive qualities elaborated above in praise of his maamarim are expressed in a particularly outstanding manner in this series.

ג

מִבֵּין מַאֲמָרָיו גּוּפָא דִּיבֶּר כְּבוֹד קְדֻשַּׁת אַדְמוּ"ר (מהורש"ב) נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן בִּמְיוּחָד בְּשֶׁבַח הַהֶמְשֵׁךְ תרס"ו. כִּי כָּל מַעֲלוֹת הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, בָּהֶן נִשְׁתַּבְּחוּ מַאֲמָרָיו, יֶשְׁנָן בְּמִדָּה מְרוּבָה וּמְיוּחֶדֶת בְּהֶמְשֵׁךְ זֶה.

Furthermore, it is not only in these maamarim that Chasidus is revealed and articulated in broader and more widely comprehensible rational form, but also the connection of “this wisdom” to the future Redemption (as explained above, this is the very reason why the inner part of the Torah is revealed more and more from generation to generation) is more readily apparent in this series.

וְלֹא רַק שֶׁבְּהֶמְשֵׁךְ זֶה בָּאָה תּוֹרַת הַחֲסִידוּת לִידֵי הִתְגַּלּוּת יוֹתֵר וּבְהַשָּׂגָה לְמַטָּה יוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁגַּם שַׁיְּיכוּתָהּ שֶׁל "חָכְמָה זוֹ" לִגְאוּלָּה הָעֲתִידָה (וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁהִיא הִיא הַסִּיבָּה מַה שֶּׁפְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה מִתְגַּלֵּית יוֹתֵר מִדּוֹר לְדוֹר) נִרְאֵית יוֹתֵר בְּהֶמְשֵׁךְ זֶה,

As it is known, Rabbi Shalom DovBer associated his discourses of this year (5666—1905-6) with the predictions of the ketz38 found in several works in reference to that year39 (and also with the fact that at that time there were pogroms in Russia, and that it was the year after a leap year).40

וְכַיָּדוּעַ אֲשֶׁר כְּבוֹד קְדֻשַּׁת אַדְמוּ"ר (מהורש"ב) נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן קִישֵּׁר אֲמִירָתוֹ שֶׁל הַהֶמְשֵׁךְ בְּשָׁנָה זוֹ (תרס"ו) עִם הַ"קֵּץ" הַנִּמְצָא בְּכַמָּה סְפָרִים עַל שָׁנָה הַהִיאכח (וְגַם עִם זֶה שֶׁבִּזְמַן הַהוּא הָיוּ פְּרָעוֹת בִּמְדִינַת רוּסְיָא לֹא עָלֵינוּ וְשֶׁהָיְתָה מוֹצָאֵי שְׁנַת הָעִיבּוּר).

In practical terms: As explained previously, it is clear that we have been endowed with powers from Above in order to transform the “doubled and redoubled” darkness. It is written, “The Shechinah went into exile in Edom with them,”41 and is called by the name Shechinah because “it dwells and clothes itself in all the worlds,”42 which means that even though we find ourselves in a very humble condition, nevertheless He, may He be blessed, dwells with us; even unto, “And I will dwell within them, ‘within every single one.’”43 He gives us the ability to conclude the Exile, to purify the “small jars”44 that as of yet have not been purified, and to merit that He will “set an end to darkness,”45 an end to the Exile, and afterward—bring the beginning of the Redemption, followed by the complete, perfect, and true Redemption through our righteous Moshiach, speedily in our days.

וּבַנּוֹגֵעַ לַפּוֹעַל: עַל פִּי כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁנִּיתְּנוּ וְנִמְשְׁכוּ הַגִּילּוּיִם וְהַכֹּחוֹת מִלְמַעְלָה לַהֲפוֹךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, וְ"גָלוּ לֶאֱדוֹם שְׁכִינָה עִמָּהֶם"כט שֶׁנִּקְרֵאת "בְּשֵׁם שְׁכִינָה עַל שֵׁם שֶׁשּׁוֹכֶנֶת וּמִתְלַבֶּשֶׁת תּוֹךְ כָּל עָלְמִין"ל, הַיְינוּ שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר נִמְצָאִים אָנוּ בִּשְׁפַל הַמַּצָּב, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי הוּא יִתְבָּרֵךְ הוּא הַשּׁוֹכֵן אִתָּנוּ וְעַד אֲשֶׁר "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד"לא, הֲרֵי הוּא הַנּוֹתֵן לָנוּ כֹּחַ לְסַיֵּים הַגָּלוּת, לְבָרֵר "הַפַּכִים קְטַנִּים" שֶׁעֲדַיִין לֹא נִתְבָּרְרוּ, וְלִזְכּוֹת לְקֵץ שָׂם לַחוֹשֶׁךְלב, קֵץ הַגָּלוּת, וְאַחַר כַּךְ ־ לְהָאַתְחַלְתָּא דִגְאוּלָּה וְאַחַר כַּךְ לִשְׁלֵימוּת הַגְּאוּלָּה הָאֲמִתִּית עַל יְדֵי מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ ־ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ מַמָּשׁ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.