Chapter 32

1And Laban arose early in the morning and kissed his sons and daughters and blessed them, and Laban went and returned to his place.   אוַיַּשְׁכֵּ֨ם לָבָ֜ן בַּבֹּ֗קֶר וַיְנַשֵּׁ֧ק לְבָנָ֛יו וְלִבְנוֹתָ֖יו וַיְבָ֣רֶךְ אֶתְהֶ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ וַיָּ֥שָׁב לָבָ֖ן לִמְקֹמֽוֹ:
2And Jacob went on his way, and angels of God met him.   בוְיַֽעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַיִּפְגְּעוּ־ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים:
and angels of God met him: Angels of Israel came to greet him to escort him to the land.   ויפגעו בו מלאכי א-להים: מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ:
3And Jacob said when he saw them, "This is the camp of God," and he named the place Mahanaim.   גוַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַֽחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם:
Mahanaim: Two camps, [one of the angels] outside the land, who came with him up to here, and [one of the angels] of Israel, who came to greet him. — [from Tanchuma Vayishlach 3]   מחנים: שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו:
4Jacob sent angels ahead of him to his brother Esau, to the land of Seir, the field of Edom.   דוַיִּשְׁלַ֨ח יַֽעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם:
Jacob sent angels: Heb. מַלְאָכִים, literally angels (Gen. Rabbah 75:4).   וישלח יעקב מלאכים: מלאכים ממש:
to the land of Seir: Heb. אַרְצָה שֵׂעִיר [like] לְאֶרֶץ שֵׂעִיר, to the land of Seir. [In] every word that requires the prefix “lammed” [to] at the beginning, Scripture placed a “heh” at the end. — [from Yev. 13b]   ארצה שעיר: לארץ שעיר, כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה:
5And he commanded them, saying, "So shall you say to my master to Esau, 'Thus said your servant Jacob, "I have sojourned with Laban, and I have tarried until now.   הוַיְצַ֤ו אֹתָם֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹֽאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַֽעֲקֹ֔ב עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָֽאֵחַ֖ר עַד־עָֽתָּה:
I have sojourned: Heb. גַּרְתִּי. I did not become an officer or a dignitary, but a stranger (גֵּר). It is not worthwhile for you to hate me on account of your father’s blessing, [with] which he blessed me (27:29): “You shall be a master over your brothers,” for it was not fulfilled in me (Tanchuma Buber Vayishlach 5). Another explanation: גַּרְתִּי has the numerical value of 613. That is to say: I lived with the wicked Laban, but I kept the 613 commandments, and I did not learn from his evil deeds.   גרתי: לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני (לעיל כז כט) הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקיימה בי. דבר אחר גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים:
6And I have acquired oxen and donkeys, flocks, manservants, and maidservants, and I have sent to tell [this] to my master, to find favor in your eyes.' "   ווַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַֽחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ:
And I have acquired oxen and donkeys: My father said to me, (27:28): “of the dew of the heavens and [of] the fatness of the earth,” but this is neither from the heavens nor from the earth. — [from Tanchuma Buber Vayishlach 5]   ויהי לי שור וחמור: אבא אמר לי (כז כח) מטל השמים ומשמני הארץ, זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ:
oxen and donkeys: Heb. שׁוֹר וַחִמוֹר, lit., an ox and a donkey. It is customary to call many oxen “ox.” A person says to his companion at night, “The rooster has crowed,” but does not say, “The roosters have crowed.” - [from Tanchuma Buber Vayishlach 5]   שור וחמור: דרך ארץ לומר על שורים הרבה שור. אדם אומר לחבירו בלילה קרא התרנגול, ואינו אומר קראו התרנגולים:
and I have sent to tell [this] to my master: to let [you] know that I am coming to you. —   ואשלחה להגיד לאדוני: להודיע שאני בא אליך:
to find favor in your eyes: That I am at peace with you and seek your love. —   למצא חן בעיניך: שאני שלם עמך ומבקש אהבתך:
7The angels returned to Jacob, saying, "We came to your brother, to Esau, and he is also coming toward you, and four hundred men are with him."   זוַיָּשֻׁ֨בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶל־יַֽעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֨יךָ֙ אֶל־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ:
We came to your brother, to Esau: Concerning whom you said, “He is my brother,” but he still behaves toward you like the wicked Esau. He still has hatred (Genesis Rabbah 75:7).   באנו אל אחיך אל עשו: שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו:
8Jacob became very frightened and was distressed; so he divided the people who were with him and the flocks and the cattle and the camels into two camps.   חוַיִּירָ֧א יַֽעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַֽחֲנֽוֹת:
Jacob became…frightened, and…distressed: He was frightened lest he be killed (Gen. Rabbah 75:2, Tanchuma, Vayishlach 4), and he was distressed that he might kill others.   ויירא ויצר: ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים:
9And he said, "If Esau comes to one camp and strikes it down, the remaining camp will escape."   טוַיֹּ֕אמֶר אִם־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־הַמַּֽחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּֽחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה:
one camp and strikes it down: Heb. וְהִכָּהוּ הַמַחִנֶה הָאַחַת. [The word] מַחִנֶה is used both in the masculine and feminine genders. [Other examples are:] (Ps. 27:3): “If a camp encamps (תַּחִנֶה) against me.” This is feminine. (Below, 33: 8) “this (הַזֶה) camp.” That is masculine. Likewise, there are other things (nouns) that are used both in the masculine and feminine genders, e.g. (above 19:23): “The sun (הַשֶׁמֶשׁ) came out (יָצָא) upon the earth;” (Ps. 19:7): “From the end of the heavens is its source (מוֹצָאוֹ).” These are masculine. (II Kings 3:22): “the sun shone (זָרְחָה) on the water.” This is feminine. And likewise, רוּחַ, wind (Job 1:19): “when, behold, a great (גְדוֹלָה) wind came (בָּאָה).” This is feminine; “and struck (וַיִגַע) the four corners of the house.” This is masculine. [Another instance is] (I Kings 19:11): “and a great (גְדוֹלָה) and strong (וְחָזָק) wind, splitting (מְפָרֵק) mountains.” This is both masculine and feminine. Likewise, אֵשׁ, fire, as (Num. 16:35): “And fire went forth (יָצְאָה) from before the Lord,” feminine gender; (Ps. 104:4): "burning (לֹהֵט) fire, masculine gender.   המחנה האחת והכהו: מחנה משמש לשון זכר ולשון נקבה. (תהלים כז ג) אם תחנה עלי מחנה, הרי לשון נקבה, (לג ח) המחנה הזה, לשון זכר. וכן יש שאר דברים משמשים לשון זכר ולשון נקבה, (לעיל יט כג) השמש יצא על הארץ, (תהלים יט ז) מקצה השמים מוצאו, הרי לשון זכר. (מ"ב ג כב) השמש זרחה על המים, הרי לשון נקבה. וכן רוח (איוב א יט) והנה רוח גדולה באה, הרי לשון נקבה, (שם) ויגע בארבע פנות הבית, הרי לשון זכר, (מ"א יט יא) ורוח גדולה וחזק מפרק הרים, הרי לשון זכר ולשון נקבה. וכן אש (במדבר טז לה) ואש יצאה מאת ה', לשון נקבה. (תהלים קד ד) אש לוהט, לשון זכר:
the remaining camp will escape: Against his will, for I will wage war with him. He (Jacob) prepared himself for three things: for a gift, for war, and for prayer. For a gift, [as Scripture says] (verse 22): “So the gift passed on before him.” For prayer, [as Scripture says] (verse 10): “God of my father Abraham…” For war, [as Scripture says]: “the remaining camp will escape.” - [from Tanchuma Buber, Vayishlach 6]   והיה המחנה הנשאר לפליטה: על כרחו כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלשה דברים לדורון, לתפלה ולמלחמה. לדורון להלן (פסוק כב) ותעבור המנחה על פניו. לתפלה (פסוק י) אלהי אבי אברהם. למלחמה והיה המחנה הנשאר לפליטה:
10And Jacob said, "O God of my father Abraham and God of my father Isaac, the Lord, Who said to me, 'Return to your land and to your birthplace, and I will do good to you.'   יוַיֹּ֘אמֶר֘ יַֽעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵֽאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְהֹוָ֞ה הָֽאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמֽוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ:
and God of my father Isaac: But elsewhere (31:42), it says: and the Fear of Isaac. Moreover, why did he repeat the Tetragrammaton? Scripture should have written: “Who said to me, ‘Return to your land, etc.’ ” Rather, so did Jacob say before the Holy One, blessed be He: You gave me two promises: one when I left my father’s house from Beer-sheba, when You said to me (28: 13): “I am the Lord, the God of Abraham your father, and the God of Isaac,” and there You said to me, (ibid., verse 15): “and I will guard you wherever you go.” And in Laban’s house You said to me (31:3), “Return to the land of your forefathers and to your birthplace, and I will be with you.” There You revealed Yourself to me with the Tetragrammaton alone, for it is said: “And the Lord (יהוה) said to Jacob, ‘Return to the land of your forefathers, etc.’” With these two promises I am coming before You.   ואלהי אבי יצחק: ולהלן הוא אומר (לא מב) ופחד יצחק, ועוד מהו שחזר והזכיר שם המיוחד, היה לו לכתוב האומר אלי שוב לארצך וגו'. אלא כך אמר יעקב לפני הקב"ה שתי הבטחות הבטחתני אחת בצאתי מבית אבי מבאר שבע, שאמרת לי (כח יג) אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, ושם אמרת לי (שם טו) ושמרתיך בכל אשר תלך. ובבית לבן אמרת לי (לא ג) שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך, ושם נגלית אלי בשם המיוחד לבדו, שנאמר (לא ג) ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך וגו', בשתי הבטחות האלו אני בא לפניך:
11I have become small from all the kindnesses and from all the truth that You have rendered Your servant, for with my staff I crossed this Jordan, and now I have become two camps.   יאקָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַֽחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֨רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַֽחֲנֽוֹת:
I have become small: My merits have diminished because of the kindnesses and the truth that You have rendered me. Therefore, I fear lest I have became sullied with sin since [the time that] You promised me, and it will cause me to be delivered into Esau’s hand[s]. — [from Shab. 32a, Ta’anith 20b, Ber. 41]   קטנתי מכל החסדים: נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא, שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו:
and from all the truth: The realization of Your words, that You kept for me all the promises that You made to me.   ומכל האמת: אמיתת דבריך, ששמרת לי כל ההבטחות שהבטחתני:
for with my staff: I had with me neither silver nor gold nor livestock, but only my staff. The Midrash Aggadah states: He placed his staff into the Jordan, and the Jordan split. — [from Tanchuma Buber, Vayetze 3; Aggadath Bereishith 45:2]]   כי במקלי: לא היה עמי לא כסף ולא זהב ולא מקנה אלא מקלי לבדו. ומדרש אגדה נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן:
12Now deliver me from the hand of my brother, from the hand of Esau, for I am afraid of him, lest he come and strike me, [and strike] a mother with children.   יבהַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָֽנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים:
from the hand of my brother, from the hand of Esau: From the hand of my brother, who does not behave toward me like a brother, but like the wicked Esau. — [apparently from Gen. Rabbah 75:7]   מיד אחי מיד עשו: מיד אחי שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע:
13And You said, 'I will surely do good with you, and I will make your seed [as numerous] as the sand of the sea, which cannot be counted because of multitude.'"   יגוְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב:
I will surely do good: Heb. הֵיטֵב אֵיטִיב. [The double expression denotes:] הֵיטֵב, [I will do good] in your merit; אֵיטִיב, [I will do good] in the merit of your forefathers (Gen. Rabbah 76:7).   היטב איטיב: היטב בזכותך, איטיב בזכות אבותיך:
and I will make your seed [as numerous] as the sand of the sea: Now where did He tell him this? Is it not so that He said to him only (28:14): “And your seed shall be like the dust of the earth?” But He said to him (ibid. 15): “for I will not forsake you until I have done for you what I have spoken concerning you,” and to Abraham He said (22:17): “I will surely bless you, and I will surely multiply your seed as the stars of the heavens and as the sand that is on the seashore.”   ושמתי את זרעך כחול הים: והיכן אמר לו כן, והלא לא אמר לו אלא (שם כח יד) והיה זרעך כעפר הארץ. אלא שאמר לו (כח טו) כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, ולאברהם אמר (כב יז) הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים:
14So he lodged there on that night, and he took from what came into his hand a gift for his brother Esau:   ידוַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן־הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו:
what came into his hand: Into his possession. And similarly, (Num. 21:26): “and he took all his land from his possession (מִיָדוֹ).” [According to the] Midrash Aggadah, “what came into his hand” means precious stones and pearls, which a person binds in a packet and carries in his hand. Another explanation: “what came into his hand” signifies ordinary animals [which have no sanctity], for he had already tithed them, as it is stated (28:22): “I will surely tithe to You.” And then he took [animals for] a gift.   הבא בידו: ברשותו, וכן (במדבר כא כו) ויקח את כל ארצו מידו. ומדרש אגדה מן הבא בידו אבנים טובות ומרגליות, שאדם צר בצרור ונושאם בידו. דבר אחר מן הבא בידו מן החולין, שנטל מעשר, כמה דאת אמר (כח כב) עשר אעשרנו לך, והדר לקח מנחה:
15Two hundred she goats and twenty he goats, two hundred ewes and twenty rams,   טועִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים:
Two hundred she-goats and twenty he-goats: Two hundred she-goats require twenty he-goats, and so all of them, the males according to what are required by the females. In Genesis Rabbah (76:7) the Rabbis derive from here the conjugal duties stated in the Torah: Men of leisure, every day; laborers, twice a week; donkey-drivers, once a week; camel-drivers, once in thirty days; sailors, once in six months. I do not know, however, how this midrash arrives at exactly these requirements. Nevertheless, it appears to me that we learn from here that conjugal duties are not uniform with every person, but according to the burden he must bear, for we find here that he (Jacob) gave each he-goat ten she-goats, and so for each ram. Since they are free from work, they generally mate frequently and [each male] can impregnate ten females, for as soon as an animal conceives, she does not accept a male [and he is compelled to seek another mate]. With the bulls, however, since they are occupied with work, he gave each male only four females, and for a donkey, which goes long distances, two females for a male, and for camels, which go longer distances, one female for a male.   עזים מאתים ותישים עשרים: מאתים עזים צריכות עשרים תישים, וכן כולם, הזכרים כדי צורך הנקבות. ובבראשית רבה (עו ז) דורש מכאן לעונה האמורה בתורה, הטיילים בכל יום, הפועלים שתים בשבת, החמרים אחת בשבת, הגמלים אחת לשלשים יום, הספנים אחת לששה חדשים. ואיני יודע לכוין המדרש הזה בכוון. אך נראה בעיני שלמדנו מכאן שאין העונה שוה בכל אדם אלא לפי טורח המוטל עליו, שמצינו כאן שמסר לכל תיש עשרה עזים, וכן לכל איל, לפי שהם פנוים ממלאכה, דרכן להרבות בתשמיש לעבר עשר נקבות, ובהמה משנתעברה אינה מקבלת זכר, ופרים שעוסקין במלאכה לא מסר לזכר אלא ארבע נקבות, ולחמור שהולך בדרך רחוקה שתי נקבות לזכר, ולגמלים שהולכים דרך יותר רחוקה נקבה אחת לזכר:
16Thirty nursing camels with their young, forty cows and ten bulls, twenty she donkeys and ten he donkeys.   טזגְּמַלִּ֧ים מֵֽינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה:
Thirty nursing camels with their young: Heb. וּבְנֵיהֶם. And their young with them. According to the Midrash Aggadah, the word וּבְנֵיהֶם means בַּנָאֵיהֶם, their builders [those who impregnate them], a male corresponding to a female, but since it (the camel) is discreet in mating, Scripture did not publicize it (Gen. Rabbah 76:7).   גמלים מיניקות שלשים: ובניהם עמהם. ומדרש אגדה ובניהם בנאיהם, זכר כנגד נקבה, ולפי שצנוע בתשמיש לא פרסמו הכתוב:
and…he-donkeys: Heb. וַעְיָרִם, male donkeys.   ועירים: חמורים זכרים:
17And he gave into the hands of his servants each herd individually, and he said to his servants, "Pass on ahead of me and make a space between one herd and another herd."   יזוַיִּתֵּן֙ בְּיַד־עֲבָדָ֔יו עֵ֥דֶר עֵ֖דֶר לְבַדּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר אֶל־עֲבָדָיו֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י וְרֶ֣וַח תָּשִׂ֔ימוּ בֵּ֥ין עֵ֖דֶר וּבֵ֥ין עֵֽדֶר:
each herd individually: Each species by itself.   עדר עדר לבדו: כל מין ומין לעצמו:
Pass on ahead of me: a day’s journey or less, and I will come after you.   עברו לפני: דרך יום או פחות, ואני אבא אחריכם:
and make a space: One herd before the next [within] the distance the eye can see, in order to satisfy the eye of the wicked man and bewilder him with the enormity of the gift. — [from Gen. Rabbah 76:8]   ורוח תשימו: עדר לפני חבירו מלא עין, כדי להשביע עינו של רשע ולתווהו על רבוי הדורון:
18And he commanded the first one, saying, "When my brother Esau meets you, and asks you, saying, 'To whom do you belong, and where are you going, and for whom are these before you?'   יחוַיְצַ֥ו אֶת־הָֽרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִפְגָֽשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וּשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי־אַ֨תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ:
To whom do you belong: Heb. לְמִי. To whom do you belong? Who is sending you? The Targum, therefore, renders: דְמַאן אַתְּ, whose are you?   למי אתה: של מי אתה, מי שולחך, ותרגומו דמאן את:
and for whom are these before you: To whom is this gift being sent? The “lammed” serves at the beginning of the word in lieu of “shel,” “of,” like (above 31:43), “and all that you see is mine;” it is mine. [Similarly, we find,] (Ps. 24:1): “The land and the fullness thereof are the Lord’s;” of the Lord.   ולמי אלה לפניך: ואלה שלפניך של מי הם, למי המנחה הזאת שלוחה. למ"ד משמשת בראש התיבה במקום של, כמו (לעיל לא מג) וכל אשר אתה רואה לי הוא, שלי הוא, (תהלים כד א) לה' הארץ ומלואה, של ה':
19You shall say, '[I belong] to your servant Jacob; it is a gift sent to my master, to Esau, and behold, he himself is behind us.'"   יטוְאָֽמַרְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיַֽעֲקֹ֔ב מִנְחָ֥ה הִוא֙ שְׁלוּחָ֔ה לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא אַֽחֲרֵֽינוּ:
You shall say, ‘[I belong] to your servant Jacob…’: He replied first to the first question and last to the last question. [In reference to] what you asked, “To whom do you belong?” [the answer is:] I belong to your servant Jacob, and the Targum renders: דְּעַבְדּ‏ךָ דְּיַעִקֹב, of your servant, of Jacob, and [in reference to] what you asked, “and for whom are these before you?” it is a gift sent, etc. — [from Avoth d’Rabbi Nathan, ch. 37]   ואמרת לעבדך ליעקב: על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ששאלת (פסוק יז - יח) למי אתה, לעבדך ליעקב אני, ותרגומו דעבדך דיעקב, וששאלת (פסוק יז - יח) ולמי אלה לפניך, מנחה היא שלוחה וגו':
and behold, he himself: Jacob.   והנה גם הוא: יעקב:
20And he commanded also the second one, also the third one, also all those who followed the herds, saying, "In this manner shall you speak to Esau when you meet him.   כוַיְצַ֞ו גַּ֣ם אֶת־הַשֵּׁנִ֗י גַּ֚ם אֶת־הַשְּׁלִישִׁ֔י גַּ֚ם אֶת־כָּל־הַהֹ֣לְכִ֔ים אַֽחֲרֵ֥י הָֽעֲדָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תְּדַבְּר֣וּן אֶל־עֵשָׂ֔ו בְּמֹצַֽאֲכֶ֖ם אֹתֽוֹ:
21And you shall say, 'Also, behold, your servant Jacob is behind us.' " For he said, "I will appease his anger with the gift that is going before me, and afterwards I will see his face, perhaps he will favor me."   כאוַֽאֲמַרְתֶּ֕ם גַּ֗ם הִנֵּ֛ה עַבְדְּךָ֥ יַֽעֲקֹ֖ב אַֽחֲרֵ֑ינוּ כִּֽי־אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַֽהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י וְאַֽחֲרֵי־כֵן֙ אֶרְאֶ֣ה פָנָ֔יו אוּלַ֖י יִשָּׂ֥א פָנָֽי:
I will appease his anger: Heb. אֲכַפְּרָה פָנָיו, I will do away with his anger (Targum Onkelos). Similarly (Isa. 28:18): “And your treaty with death shall be nullified (וְכֻפַּר);” (ibid., 47:11) “you shall not be able to rid yourself of it (כַּפְּרָה).” It appears to my eyes that any כַּפְּרָה near to sin or transgression or near the word countenance are terms of wiping away or removal. This is Aramaic, and there are many instances of it in the Talmud, e.g. (B.M. 24a): “and he wiped (וְכָפַר) his hands;” (Gittin 56a): “He wishes to wipe (לִכְפוּרֵי) His hands on this person.” In biblical Hebrew also, the sacred sprinkling basins are called כְּפוֹרֵי זָהָב (Ezra 1:10) because the priest wipes his hands on them at the edge of the sprinkling basin.   אכפרה פניו: אבטל רוגזו וכן (ישעיה כח יח) וכפר בריתכם את מות, (שם מז יא) לא תוכלו כפרה. ונראה בעיני שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים כולן לשון קנוח והעברה הן, ולשון ארמי הוא הרבה בתלמוד (ב"מ כד א) וכפר ידיה, (גיטין נו א) בעי לכפורי ידיה בההוא גברא, וגם בלשון המקרא נקראים המזרקים של קדש (עזרא א י) כפורי זהב, על שם שהכהן מקנח ידיו בהן בשפת המזרק:
22So the gift passed on before him, and he lodged that night in the camp.   כבוַתַּֽעֲבֹ֥ר הַמִּנְחָ֖ה עַל־פָּנָ֑יו וְה֛וּא לָ֥ן בַּלַּֽיְלָה־הַה֖וּא בַּמַּֽחֲנֶֽה:
before him: Heb. עַל-פָּנָיו, lit., on his face, like לְפָנָיו, before him, and similarly (Jer. 6:7): “violence and spoil is heard therein before Me (עַל-פָּנַי) continually,” and so (Isa. 65:3): “who vex Me to My face עַל-פָּנַי.” He (Jacob) too was in an angry mood that he required all this. — [from Gen. Rabbah 75:8]   על פניו: כמו לפניו, וכן (ירמיה ו ז) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד, וכן (ישעיה סה ג) המכעיסים אותי על פני. ומדרש אגדה על פניו אף הוא שרוי בכעס, שהיה צריך לכל זה:
23And he arose during that night, and he took his two wives and his two maidservants and his eleven children, and he crossed the ford of [the] Jabbok.   כגוַיָּ֣קָם | בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת־שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת־אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַיַּֽעֲבֹ֕ר אֵ֖ת מַֽעֲבַ֥ר יַבֹּֽק:
and his eleven children: But where was Dinah? [Benjamin was not yet born, but Dinah should have been counted.] He put her into a chest and locked her in, so that Esau should not set eyes on her. Therefore, Jacob was punished for withholding her from his brother- [because had he married her,] perhaps she would cause him to improve his ways-and she fell into the hands of Shechem. — [from Gen. Rabbah 75:9]   ואת אחד עשר ילדיו: ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם:
Jabbok: The name of the river.   יבק: שם הנהר:
24And he took them and brought them across the stream, and he took across what was his.   כדוַיִּ֨קָּחֵ֔ם וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת־הַנָּ֑חַל וַיַּֽעֲבֵ֖ר אֶת־אֲשֶׁר־לֽוֹ:
what was his: The animals and the movables. He made himself like a ferry-man, כְּגַשָׁר, taking from here and depositing there. — [from Gen. Rabbah 75:9]   את אשר לו: הבהמות והמטלטלין, עשה עצמו כגשר, נוטל מכאן ומניח כאן:
25And Jacob was left alone, and a man wrestled with him until the break of dawn.   כהוַיִּוָּתֵ֥ר יַֽעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּֽאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר:
And Jacob was left: He had forgotten small bottles and returned for them. — [from Gen. Rabbah 77:2, Chullin 91a]   ויותר יעקב: שכח פכים קטנים וחזר עליהם:
and a man wrestled: Heb. וַיֵאָבֵק. Menachem (p. 14) explains: And a man became covered with dust, derived from אָבָק, dust, for they were raising dust with their feet through their movements. I believe, however, that it is a term meaning that he attached himself, and it is an Aramaic expression [found in the Talmud] (Sanh. 63b): “After they became attached (דָּאִבִיקוּ) to it,” “and he would tie it (וְאָבִיק לֵיהּ מֵיבַק),” for so is the habit of two people who make strong efforts to throw each other down, that one embraces the other and attaches himself to him with his arms. Our Rabbis explained (Gen. Rabbah 77:3, 78:3) that this was the prince (guardian angel) of Esau.   ויאבק איש: מנחם פירש ויתעפר איש, לשון אבק, שהיו מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם. ולי נראה שהוא לשון ויתקשר, ולשון ארמי הוא, בתר דאביקו ביה, ואבק ליה מיבק, לשון עניבה, שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו. ופירשו רבותינו ז"ל שהוא שרו של עשו:
26When he saw that he could not prevail against him, he touched the socket of his hip, and the socket of Jacob's hip became dislocated as he wrestled with him.   כווַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֨קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ:
he touched the socket of his hip: The upper thigh bone that is thrust into the hip bone is called the כַּף, lit., ladle, because the flesh on it is like a sort of pot ladle.   ויגע בכף יריכו: קולית הירך התקוע בקלבוסית קרוי כף, על שם שהבשר שעליה כמין כף של קדירה:
became dislocated: Heb. וַתִּקַע. It became dislocated from its joint, and similar to this (Jer. 6:8): “lest My soul be alienated (תֵּקַע) from you,” and in the Mishnah: לְקַעִקֵע ַבִּיצָתָן, to tear out their roots. — [from Gen. Rabbah 77:3]   ותקע: נתקעקעה ממקום מחברתה, ודומה לו (ירמיה ו ח) פן תקע נפשי ממך, לשון הסרה. ובמשנה לקעקע ביצתן, לשרש שרשיהן:
27And he (the angel) said, "Let me go, for dawn is breaking," but he (Jacob) said, "I will not let you go unless you have blessed me."   כזוַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַׁלֵּֽחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּֽרַכְתָּֽנִי:
for dawn is breaking: And I must recite a song [of praise] (Gen. Rabbah 78:1, Chullin 91a).   כי עלה השחר: וצריך אני לומר שירה ביום:
unless you have blessed me: Acknowledge for me the blessings [with] which my father blessed me, which Esau is contesting.   ברכתני: הודה לי על הברכות שברכני אבי, שעשו מערער עליהם:
28So he said to him, "What is your name?" and he said, "Jacob."   כחוַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹֽב:
29And he said, "Your name shall no longer be called Jacob, but Israel, because you have commanding power with [an angel of] God and with men, and you have prevailed."   כטוַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ יֵֽאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל:
no… Jacob: It shall no longer be said that the blessings came to you through trickery (עָקְבָה) and deceit, but with nobility and openness, and ultimately, the Holy One, blessed be He, will reveal Himself to you in Beth-el and change your name, and there He will bless you, and I will be there.“ He then acknowledged them (the blessings) as being his (Jacob’s). This is [the meaning of] what is written (Hos. 12:5): ”He strove with an angel and prevailed over him; he wept and supplicated him,“ [meaning that] the angel wept and supplicated him. With what did he supplicate him? ”In Beth-el he will find Him, and there He will speak with us“ (ibid). Wait for me until He speaks with us there. Jacob, however, did not consent, [to release the angel] and, against his (the angel’s) will, he (the angel) acknowledged them (the blessings) as being his (Jacob’s). This is [the meaning of] ”And he blessed him there," that he entreated him to wait, but he did not wish [to do so]. — [from Zohar, vol. 3, 45a]   לא יעקב: לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף את שמך, ושם הוא מברכך, ואני שם אהיה ואודה לך עליהן, וזהו שכתוב (הושע יב ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, בכה המלאך ויתחנן לו, ומה נתחנן לו (שם) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו, המתן לי עד שידבר עמנו שם, ולא רצה יעקב, ועל כרחו הודה לו עליהן, וזהו (פסוק ל) ויברך אותו שם, שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה:
and with men: Esau and Laban.   ועם אנשים: עשו ולבן:
and you have prevailed: over them. — [from Targum Jonathan]   ותוכל: להם:
30And Jacob asked and said, "Now tell me your name," and he said, "Why is it that you ask for my name?" And he blessed him there.   לוַיִּשְׁאַ֣ל יַֽעֲקֹ֗ב וַיֹּ֨אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם:
Why is it that you ask: (Gen. Rabbah 78:4) We have no permanent name. Our names change, (all) according to the service we are commanded [to do] in the mission upon which we are sent.   למה זה תשאל: אין לנו שם קבוע, משתנין שמותינו, הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים:
31And Jacob named the place Peniel, for [he said,] "I saw an angel face to face, and my soul was saved."   לאוַיִּקְרָ֧א יַֽעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי:
32And the sun rose for him when he passed Penuel, and he was limping on his thigh.   לבוַיִּזְרַח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ:
And the sun rose for him: This is a common expression: When we arrived at such-and-such a place, the dawn broke for us. This is the simple explanation. The Midrashic Aggadah (Tanchuma Buber, Vayishlach 10; Gen. Rabbah 68:10) [explains]: And the sun rose for him-to heal his limp, as it is said: (Mal. 3:20): “the sun of mercy, with healing in its wings”; and those hours that it hastened to set for him when he left Beer-sheba, it hastened to rise for him.   ויזרח לו השמש: לשון בני אדם הוא, כשהגענו למקום פלוני האיר לנו השחר, זהו פשוטו. ומדרש אגדה ויזרח לו לצרכו, לרפאות את צלעתו, כמה דתימא (מלאכי ג כ) שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ואותן שעות שמיהרה לשקוע בשבילו כשיצא מבאר שבע, מיהרה לזרוח בשבילו:
and he was limping on his thigh: He was limping on his thigh when the sun rose.   והוא צלע: והוא היה צולע כשזרחה השמש:
33Therefore, the children of Israel may not eat the displaced tendon, which is on the socket of the hip, until this day, for he touched the socket of Jacob's hip, in the hip sinew.   לגעַל־כֵּ֡ן לֹא־יֹֽאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה:
the hip sinew: Heb. גִיד הַנָשֶׁה. Now why was it named גִיד הַנָשֶׁה Because it sprang (נָשָׁה) out of its place and rose, and that [root] is a term for springing. Similarly (Jer. 51:30): “their might has failed (נָשְׁתָּה),” and similarly (below 41:51): “for God has caused me to forget (נַשַׁנִי) all my toil.”-[from Chullin 91a]   גיד הנשה: ולמה נקרא שמו גיד הנשה, לפי שנשה ממקומו ועלה, והוא לשון קפיצה, וכן (ירמיה נא ל) נשתה גבורתם, וכן (לקמן מא נא) כי נשני א-להים את כל עמלי: