שיחת יום ב' פ' קרח, ח"י סיון, ה'תשכ"ז

בס"ד. שיחת* יום ב' פ' קרח, ח"י סיון, ה'תשכ"ז

– לתלמידות המסיימות ד"בית רבקה" ולמדריכות דמחנה "אמונה" תחיינה –

א. דובר כבר כמ"פ שאפילו הענינים שחוזרים ונשנים משנה לשנה, הנה להיותם קשורים עם תורה, שהיא "תורת חיים", יש בהם שינויים וענינים חדשים שנוספים משנה לשנה, והיינו, שבכל יום טוב יש עבודה מיוחדת בחיים התורניים של יהודי, ובזה גופא יש ענין ולימוד חדש שניתוסף בשנה זו לגבי השנים שלפנ"ז.

וע"פ תורת והוראת רבינו הזקן הידועה (שנתפרסמה ע"י רבינו נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר1) שגם בנוגע למאורעות היום-יומיים יש ללמוד מפרשת השבוע – הנה כשמעיינים בפרשה, מוצאים לעתים קרובות בפרשת השבוע, ולפעמים גם בחלק הפרשה השייך ליום זה, את השייכות למאורע שבגללו נפגשים ומתדברים כו'.

ב. בפרשה שקורין בשבוע זה – פרשת קרח – מסופר שקרח ניהל מחלוקת ושאל קושיא על משה רבינו. וכיון ש"קרח פיקח הי'" (כפי שמביא רש"י2), הרי מובן, שהקשה קושיא שיש לה מקום בשכל האדם, ולכן הי' סבור שקושייתו תתקבל.

קושיית קרח נתפרשה בכתוב3: "מדוע תתנשאו על קהל ה'", כיצד יכולים משה ואהרן להחזיק את עצמם למעלה משאר בנ"י, בה בשעה ש"כל העדה כולם קדושים"!

ובהשקפה ראשונה – אינו מובן:

היתכן ששאלה כזו שואל קרח – הרי הוא בעצמו משבט לוי (כפי שהשיב לו משה: "רב לכם בני לוי"2), שהובדל מכל שאר השבטים בכך שיש לו תפקיד מיוחד שהוא נעלה וקדוש יותר מהתפקיד של שאר בנ"י, כך, שגם אצל קרח עצמו הי' ענין של מנהיגות בתור לוי (יחד עם שאר הלוים), ובמילא אינו יכול לטעון "מדוע תתנשאו" כלפי משה ואהרן, בה בשעה שהוא בעצמו מתנהג באופן של הבדלה משאר בנ"י. וא"כ, היתכן שקרח שפיקח הי', יקשה על מישהו אחר, בה בשעה שגם עליו נשאלת אותה קושיא?!

וההסברה בזה (כמדובר פעם בארוכה4), שטענת קרח היא "מדוע תתנשאו על קהל ה'" בענינים שבהם "כל העדה כולם קדושים":

קרח ידע והבין שאין להקשות על עבודת המשכן שניתנה במיוחד ללוים, שכן, הקב"ה הבדיל את הלוים שיחנו מסביב למשכן, וישמרו שבנ"י לא יכנסו לתוך המשכן;

טענתו היתה שכאשר מדובר אודות ענינים שאינם קשורים עם המשכן, אלא שייכים לכל בנ"י – צריכים להיות שוים ישראל לוי וכהן, והיינו, שבאותם ענינים ש"כל העדה כולם קדושים", אין מקום להנהגה באופן ש"תתנשאו על קהל ה'".

ג. ומזה יש לימוד בנוגע להנהגת בנ"י בכלל, ונשי ובנות ישראל בפרט:

מובן וגם פשוט, ואפילו גוים מכירים בכך, שלכל עם יש תכונות מיוחדות: יש עמים ששייכים יותר לעבודת האדמה, יש ששייכים יותר למסחר, ויש ששייכים יותר ללימוד מדעים, וכיו"ב.

אבל מה שגוים אינם רוצים להבין הוא – מדוע גם באותם ענינים שבהם משתווים בנ"י עם שאר העמים (בהשקפה ראשונה), כמו אכילה ושתי' ושאר צרכי הגוף, צריך להיות חילוק בין יהודי לאינו-יהודי, אף שזהו פרט שבו שוים כל בני האדם.

והרי זה בדוגמת קושיית קרח – שבאותם ענינים שלויים וישראלים שניהם קדושים, לא צריך להיות ענין של "תתנשאו", שלא יהי' חילוק בין לוי לישראל וכן בין כהן ללוי.

אבל לפועל אין האמת כן, כמבואר גם בנוגע להלכה5, וכפשטות הענינים, שיהודי מצווה שיכירו שהוא יהודי לא רק בשעה שמתפלל או מקיים מצוה (שאין זה שייך לגוי כלל), אלא אפילו באכילתו ובשתייתו, רואים, שהאוכל והשותה אינו אדם שאין לו מושג אודות הקב"ה ואלקות, אלא הוא מברך קודם האכילה ולאחרי האכילה (ברכה אחרונה או ברכת המזון), וכתוצאה מזה, הנה גם בין הברכות, בעת האכילה, רואים את העדינות ("איידלקייט") של האכילה והשתי', שנעשית ע"י אדם שיודע שה' נצב ומשגיח עליו ובוחן כליות ולב6, אם הוא מתנהג כראוי למי שנאמר עליו7 "בנים אתם לה' אלקיכם".

ומזה מובן, שגם בענינים שבהם נשי ובנות ישראל שוים בהשקפה ראשונה עם כל שאר נשים ובנות – גם בהם צריך להיות חילוק, שיהי' ניכר שזוהי בת או אשה ששייכת ל"גוי קדוש"8,

ודבר זה ניכר לא רק בבוקר, באמירת ברכות וכיו"ב, או בשעת האכילה, שאינה באופן של "זולל וסובא" ח"ו, אלא ניכר גם בלבושים שהם באופן של צניעות, כפי שהדבר מתבטא גם באורך הלבוש והשרוול, מבלי הבט על כך שיצאה איזו "מאָדע" חדשה, וללא נפק"מ אם זה בחורף או בחום של אמצע הקיץ, אם נמצאים בעיר, או ב"קאָנטרי", ששם מרגישים ומתנהגים באופן יותר חפשי,

וכן בכללות ההנהגה ניכר מיד בהשקפה ראשונה שמדובר אודות אלו שכל אחת מהן נקראת בת שרה רבקה רחל ולאה – ארבע האמהות שהעמידו את היסוד וסללו את הדרך לכל הדורות בנוגע לאופן הנהגת נשי ובנות ישראל.

*

ד. יש גם לימוד בנוגע למאורע של סיום שנת הלימודים, או ההכנה לנסיעה ל"מחנה-קיץ" כדי להתעסק שם בחינוך, ולפעול שהילדים יקבלו שם מזון רוחני, הוראות וכו', בנוגע להנהגה במשך כל השנה (גם בחורף שלאח"ז) – שאף שמאורעות אלו הם בכל השנים בשוה, יש בשנה זו הוראה מיוחדת, להיותה "שנת הקהל" (כפי שכבר דובר בהזדמנויות שונות).

ענינה של מצות הקהל – להקהיל את כל בנ"י במקום קדוש, בית המקדש, בשביל מטרה קדושה – לשמוע קריאת התורה מהראשון שבישראל, מלך ישראל, "למען ישמעו ולמען ילמדו גו' ושמרו גו'"9 – שמירת התומ"צ במשך כל השנה.

וענין זה מהוה הוראה נוספת בנוגע למטרה והתכלית שעומדות בפני אלו שמסיימות את שנת הלימודים ומתכוננות לשנת הלימודים הבאה, וכן אלו שמתכוננות להתמסר לחינוך ילדי ישראל במשך השבועות הקרובים – שיש להן תפקיד נוסף, לחנך ולהשפיע (נוסף על עצמן – גם) על כל הסביבה, ובמיוחד על המחונכות שלהן, להחדיר בהן את ההכרה ע"ד שייכותן לאותו "קהל", עם ישראל, שתפקידו ושליחותו לשמוע את התורה שחוזרת ונקראת ע"י מלך מלכי המלכים הקב"ה מחדש – כפי שאומרים בברכת התורה: "נותן התורה", לשון הוה10, היינו, שעכשיו נותן הקב"ה את התורה מחדש – כדי שהימים שלאח"ז הבאים לקראתנו לשלום יהיו ימים טהורים, בהירים ומאירים ב"נר מצוה ותורה אור"11, חדורים באור התורה ובחמימות חסידית.

וענין זה נעשה ע"י פעולת כל אחת מכן בסביבתה, שתשתמש בידיעותי' ותחדיר אותן בעצמה ובסביבתה, החל מהילדים שיושפעו ויתחנכו על ידכן בשבועות הקרובים – שיהיו שייכים לאותו "קהל" של "גוי קדוש".

וזהו התפקיד המיוחד של נשי ובנות ישראל, שלהן ניתן כשרון מיוחד לפעול בחינוך, להגיע ללבם של הילדים ולהשפיע עליהם באופן עמוק יותר, ולכן יש ביכלתן להצליח להחדיר ולנטוע בעצמן ואצל הילדים את הרעיון של "הקהל".

*

ה. לענין של "הקהל" יש משמעות מיוחדת בשבועות האחרונים, בקשר עם המצב המיוחד בארץ ישראל12:

ע"פ דברי הגמרא13, הנה לפעמים צריכים ללמוד מהאויב והשונא.

ובנוגע לעניננו:

אומות העולם מתאחדים יחד בתור "שבעים זאבים"14 נגד בני ישראל,

– אע"פ שמצד עצמם הם מסוכסכים ביניהם, מ"מ, בנוגע לבנ"י, מתאחדים רובם או חלק מהם בשביל מטרה אחת15 –

להצר ולהקשות על בנ"י, ולא להניח להם להתנהג כרצונו של הקב"ה מתוך מנוחה.

מצב זה צריך לעורר את חיזוק רגש האחדות בין בנ"י בכל מקום שהם – בארץ ישראל או בחוץ לארץ, בערים או במדינות ("קאָנטרי'ס"), בחוג וסביבה זו או אחרת, שאצל כולם יהי' בולט ונרגש השייכות לאותו עם, ע"י אותם תורה ומצוות, ובאותו "מקום" באורח החיים בכלל, ובנוגע לחינוך עצמו והילדים בפרט – ברוח התורה והחסידות.

רגש האחדות צריך להתבטא בחיי היום-יום עי"ז שכל אחד מישראל מתחיל את היום באותו אופן – באמירת "מודה אני", ובבוא יום השבת – עי"ז שכל אשה מדליקה נרות באותו זמן, בערב שבת, ללא חילוק אם נמצאים במדינה זו או במדינה אחרת, ועד"ז בנוגע לשאר הפרטים שבימי החול ובימי השבת.

ע"י הנהגה כזו מתחזק הקשר והאחדות בין יהודי אחד לחבירו, ועד שכל בנ"י מתאחדים ע"י תורה אחת שניתנה מה' אחד.

וכאשר בנ"י נמצאים במעמד ומצב ד"כולנו כאחד", אזי מקבלים ברכות מיוחדות מהקב"ה – "ברכנו אבינו (כיון ש)כולנו כאחד"16,

ועי"ז נמשך כח לכל בנ"י – לאלו שעוסקים בכך, ועל ידם לכל בנ"י בכל מקום שהם – שיהי' להם החוזק ועומק החכמה בינה ודעת כדי שיוכלו להעריך ולהכיר את כל הענינים והמצבים שמסביבם, ועי"ז לעמוד בכל הקשיים שישנם בזמננו בפרט, ובכל הזמנים – מאז שקיבלו בנ"י את התורה – בכלל, להתגבר עליהם ולנצחם, מתוך שמחה וטוב לבב, מתוך בריאות נכונה ומצב רוח טוב, בשמחה ובחיות,

ולפעול מיד תוספת חיזוק בחיים תורניים ובקיום המצוות בהידור, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לכל אלו שיש לו השפעה אליהם, ובפרט המחונכים – שעי"ז נמשכת ברכה וישועה והצלחה מהקב"ה, מקור הברכה, נותן התורה ומצַוה המצוה, למלא הצרכים של כאו"א.

*

ו. הצלחה רבה ומיוחדת בעבודה שתפעלו במחנות-הקיץ, וכן בענינים שתפעלו בזמן החופש בתור הכנה לשנת הלימודים הבאה, ועי"ז תומשך ברכת ה' בענינים הפרטיים ובענינים הכלליים.

וברכה מיוחדת עבור המצב בארץ הקודש, ועבור בנ"י הנמצאים שם, אשר, אנו יחד עמהם הם ה"גוי אחד", שמקבל ברכות מ"ה' אחד".

קיץ בריא בגשמיות וקיץ בריא ברוחניות, והכנה טובה לשנת הלימודים שלאחרי הקיץ.

ונשמע בשורות טובות איש מרעהו, ועד שנזכה בקרוב ממש לבשורה טובה ומשמחת הכללית – שיבוא אליהו הנביא, "מבשר טוב"17, ויבשר הבשורה ש"הנה מלכך יבוא"18, שבא מלך המשיח ומוציא את בנ"י מן הגלות, בשמחה וטוב לבב, ומוליך אותם קוממיות לארצנו הקדושה, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.

קיץ בריא ומוצלח, ונשמע מכן בשורות טובות, והכנה טובה לשנה הבאה לקראתנו לשלום.