ברוך הוי' אלוקי ישראל, ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ו

בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ו

(הנחה בלתי מוגה)

ברוך הוי' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללוי-ה (שזהו סיום וחותם מזמור ק"ו בתהלים, המתאים למספר שנותיו של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע החל מיום הולדתו בשנה זו1). ומבאר כ"ק אדמו"ר הצ"צ2 (ששנה זו היא שנת המאה להסתלקותו), שיש ב' פירושים במ"ש מן העולם ועד העולם. פירוש הא', ע"פ מ"ש במשנה3 כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם, משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד, התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם, שמזה משמע שהפירוש הוא מן העולם הזה ועד העולם הבא. וענינו בספירות הוא מן העוה"ז שהוא ספירת המלכות ועד העוה"ב שהוא ספירת הבינה, דהיינו מלמטה למעלה. ופירוש הב', כמ"ש בזהר4 מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, דהיינו, מן הבינה אל המלכות, דהיינו מלמעלה למטה. ומבאר שיש לפרש דשניהם אמת. דהנה, בענין ברוך יש ב' בחינות. הא', מלמטה למעלה, כמבואר בזהר5 בענין ברוך דהתחלת שמו"ע, שזהו מה שהמלכות מתברכת ממה שנכללו בה העלאת מ"ן דחיות ושרפים ואופנים כו', וכמו הצמיחה ממה שנזרע כשיש בזה ברכה כו'. והב', הברכה וההמשכה מלמעלה למטה, מבחי' כח"ב. וכמ"ש בד"ה כה תברכו6 בענין יברכך הוי' גו' ואני אברכם7, ברכה בראש וברכה בסוף8, שהם שני בחי' ברכה הנ"ל, העלאה והמשכה. ועד"ז הוא הפירוש דברוך גו' מן העולם ועד העולם, שהפירוש מעוה"ז שהוא מלכות עד עוה"ב שהוא בינה, זהו כענין העלאת מ"ן שיהי' בברכה וריבוי כו', והפירוש מבינה עד מלכות זהו הברכה וההמשכה מלמעלה למטה.

ב) וממשיך לבאר מ"ש ברוך הוי' אלקי ישראל, שישראל הו"ע לי ראש9, שבהראש הוא עיקר גילוי כללות החיות ואח"כ נמשך לכל אבר כו', וגם כמ"ש בד"ה והנה מנורת זהב10 בפירוש נר הוי' נשמת אדם11, שהנשמה נקראת נר לקבל בתוכו בחי' שמן ופתילה, הוא שמן הטוב, מקור חכמה עילאה, משחת קודש12. ועוד, כי ישראל הוא בחי' תפארת13, בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה14, מבחי' עתיק עד מלכות. וא"כ, הוא (ישראל) דוקא הממשיך מן העולם ועד העולם כו', וכן בההעלאה15.

ויש להוסיף בזה, שמצד הענין שישראל הו"ע לי ראש, בדוגמת הראש שבו הוא עיקר גילוי כללות החיות וממנו נמשך לכל אבר, נמצא, שישראל הם למעלה מכללות הענין דמן העולם ועד העולם. ומצד הענין דנר הוי' נשמת אדם, שהנשמה נקראת נר שהוא הכלי לקבל בתוכו השמן והפתילה, נמצא, שישראל הם למטה מכללות הענין דמן העולם ועד העולם. ועל זה מוסיף הצ"צ שישראל נקרא תפארת, שהוא הממוצע בין בינה ומלכות (שזהו ג"כ מ"ש16 עד תאות גבעות עולם, שהו"ע חיבור גבעה עילאה, בינה, וגבעה תתאה, מלכות). ועפ"ז נמצא שישראל הם בין ב' הדרגות דמן העולם ועד העולם.

ג) והנה ביאור הצ"צ הנ"ל נתבאר בתוספת ביאור במאמרי בעל יום ההולדת כ"ק אדנ"ע (בסיום ההמשך דר"ה תרס"ט17, וכן בתרע"ח18), שמביא הפירוש דמן העולם ועד העולם שזהו ההמשכה מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, דהיינו מעוה"ב לעוה"ז (כפירוש הזהר), ומוסיף, ומ"מ, פשטי' דקרא מן העולם ועד העולם היינו מהעולם הזה עד העולם הבא, וכן ת"י מן עלמא הדין ועד עלמא דאתי, וכן פירש רש"י שם (ומתווך ב' הפירושים, כדלקמן ס"ד).

ולהעיר שבענין זה מצינו שדוקא כ"ק אדנ"ע מעורר על שאלה בנגלה דתורה. דהנה, בנוגע להפירוש מן העוה"ז עד לעוה"ב, מביא הצ"צ19 מ"ש בעשרה מאמרות20, שמן העולם ועד העולם הוא מטבע שטבעוהו דוד המלך ע"ה ובית דינו, דהיינו מן העולם – מזמן אדה"ר, ועד העולם – ימות המשיח, אבל בבית שני, בשביל חמשה דברים שחסרו בו21, לא היו חותמין תחילה מן העולם, ואח"כ החזירו הדבר ליושנו. וכותב הצ"צ, שמזה נראה שמפרש מן העולם מהעוה"ז שהוא מלכות ועד העוה"ב שהוא בינה, ה' עילאה, ולכן בבית שני שחסרו בו ה' דברים21 שמבחי' ה' עילאה22, לא היו חותמין תחילה ועד העולם. ועל זה כותב כ"ק אדנ"ע18: צ"ע, דרש"י פירש במשנה ובגמרא שבבית ראשון אמרו מן העולם, והתקינו כו' הוא מה שעזרא תיקן בבית שני לומר מן העולם ועד העולם (ודלא כמ"ש בעשרה מאמרות שכבר בבית ראשון אמרו מן העולם ועד העולם).

ויש להוסיף בנוגע למ"ש הצ"צ בפירוש מ"ש העשרה מאמרות, שבבית שני שחסרו בו ה' דברים שמבחי' ה' עילאה לא היו חותמין תחילה ועד העולם. דהנה, מבואר בלקו"ת23 בענין יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה24, משום גזירה דרבה25, שגזירה זו היתה בזמן בית שני, דכיון שסוד השופר הוא בבינה26, שבזה נמשך ומתגלה בחי' התענוג, דהתגלות עתיק הוא בבינה27, לכן אין תק"ש דוחה את השבת, כי בשבת נמשך גילוי התענוג מצד עצמו. ומ"מ בזמן בית ראשון היו תוקעין גם בשבת, לפי שהמשכת התענוג שע"י השופר בר"ה היא מבחי' מובדלת מבחי' התענוג המאיר בשבת. ורק בבית שני שבו הי' חסר בחי' ה' עילאה דבינה (והי' מבחי' ה' תתאה בלבד), לא נמשך אז כ"כ התענוג היותר העליון הנמשך ע"י השופר (כנ"ל שהתגלות עתיק בבינה). אלא שזהו רק במדינה, אבל במקדש היו תוקעין, כיון שבביהמ"ק עצמו היו יכולים להמשיך גילוי התענוג גם ע"י המלכות, ה' תתאה (וכידוע בענין כאמה כבתה28), ורק לא היו יכולים להמשיך זה בכל הגבולין. ועפ"ז, שגם בבית שני שחסרו בו ה' דברים שמבחי' ה' עילאה, היו יכולים להמשיך גילוי התענוג גם ע"י המלכות, הנה בביהמ"ק עצמו היו אומרים מן העולם ועד העולם.

ד) וממשיך כ"ק אדנ"ע בנוגע לב' הפירושים במ"ש מן העולם ועד העולם, ששניהם אמת, והם שני הענינים שבפירוש ברוך, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, כביאור הצ"צ הנ"ל (ס"א). ומוסיף לבאר בפירוש הא' דברוך שהוא מלמטה למעלה (דלכאורה אינו מובן, איך יתפרש ברוך הוי', דהיינו, המשכה מלמעלה למטה, בנוגע לענין שהוא מלמטה למעלה), שזהו בחי' אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת, דבכדי שיהי' העלאת מ"ן דאתעדל"ת, צריך להיות על זה המשכה מלמעלה [וע"ד שמצינו בענין העלי' מלמטה למעלה במעלי שבתא, שבשביל זה צריך להיות תחילה נתינת כח מלמעלה, שזהו"ע לכה דודי לקראת כלה29]. וכמו"כ מוסיף ביאור בפירוש הב' דברוך שהוא מלמעלה למטה, שלאחרי העבודה דהעלאת מ"ן באתעדל"ת, אזי ההמשכה מלמעלה היא ממקום נעלה יותר. ומביא על זה מ"ש ואני אברכם, אני אותיות אין30, והוא בחי' אין דכתר שמשם נמשכת הברכה, שברכה נעלית זו (מבחי' אין דכתר) נמשכת ע"י עבודת ההעלאה מלמטה למעלה (לאחרי הקדמת אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת). וזהו שבברכת כהנים נאמר ברכה בראש וברכה בסוף, ברכה בראש, יברכך הוי', הוא שתהי' העלאת מ"ן דבחי' המלכות בריבוי (אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת). וכיון שנעוץ סופן בתחלתן31, לכן העלי' דמלכות היא בבחי' הכתר, ועי"ז נעשית ההמשכה מבחי' הכתר במלכות, שזהו"ע ואני אברכם. וזהו ג"כ ענין מן העולם ועד העולם, שתחילה צ"ל העלאת מ"ן מן העוה"ז דוקא, כידוע שכל העליות למעלה הם ע"י העלאת מ"ן דעבודת האדם למטה, ועי"ז נעשית הברכה מלמעלה למטה, מן העוה"ב אל העוה"ז, שזוהי ההמשכה מבחי' הכתר, כנ"ל. ועפ"ז ניתוסף ביאור בתיווך ב' הפירושים, שלא זו בלבד שישנם שני הענינים דהעלאה והמשכה, אלא שהם קשורים ושייכים זל"ז, כיון שההמשכה באה ע"י ההעלאה, וע"י הקדמת ההעלאה נעשית ההמשכה ממדריגה נעלית יותר.

ה) ומוסיף לבאר הפירוש דברוך הוי' אלקי ישראל, באופן שמתווך ב' הפירושים שבדברי הצ"צ הנ"ל (ס"א), דישראל היינו לי ראש, וכמו שבהראש הוא כללות החיות וממנו נמשך בכל אבר בפרט, כמו"כ עיקר כללות ההמשכה הוא בנש"י ומהם נמשך בעולם. וזהו נוסח הברכה אלקינו מלך העולם, אלקינו אלקה שלנו, שתחלת ההמשכה היא בנש"י, ואח"כ מלך העולם. ומוסיף לבאר טעם הדבר, לפי שנש"י הם כלים אל הגילוי, ולכן נקראת הנשמה בשם נר, כמ"ש נר הוי' נשמת אדם, וכמו הנר שהיא כלי אל השמן, שמן הוא מקור החכמה, וכמ"ש שמן משחת קדש, שמושח את הקדש בחי' חכמה (והיינו, שהשמן שמושח את הקדש הוא בחי' הכתר), ונש"י הם כלים אל האור, ולכן עיקר ההמשכה היא בנש"י, ועל ידם נמשך הגילוי בעולם. וכן ההעלאה היא ע"י נש"י, שהם המבררים ומעלים את כל הדברים שבעולם. וזהו ברוך הוי' אלקי ישראל, כיון שהכל (הן ההמשכה והן ההעלאה) הוא ע"י ישראל.

ו) וסיום המזמור הוא ואמר כל העם אמן הללוי"ה, שבפסוק זה יש הוספה וחידוש לגבי מש"נ בסיום קאַפּיטל מ"א, ברוך הוי' אלקי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן, ששם לא נאמר ואמר כל העם, וכמ"ש התרגום יימרון צדיקיא אמן ואמן, צדיקים דוקא, וכאן כתיב ואמר כל העם. ועוד זאת, שחותם הללוי"ה, כמו התחלת המזמור, ונמצא, שבמזמור זה נאמר ב"פ י"ה, שבזה מרומז מ"ש32 ביום ההוא יהי"ה, ב"פ י"ה, דלא כמו עכשיו שישנו הענין די"ה ו"ה, שה"א אחרונה (מלכות) מקבלת מאות וא"ו (ז"א), אבל לעת"ל כתיב ב"פ י"ה, שגם ה"א אחרונה תקבל מאות יו"ד (חכמה), כמו ה"א ראשונה (בינה)33. וזהו גם הענין דמן העולם ועד העולם, שאותו הגילוי שבעלמא עילאה (בינה) יהי' גם בעלמא תתאה (מלכות)34. וכל זה יהי' באופן גלוי, כמארז"ל35 שבעוה"ז לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני בי"ה ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא נכתב בי"ה ונקרא בי"ה – כן תהי' לנו בביאת גואל צדק, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.