צדקת פרזונו בישראל, ש"פ בשלח, י"א שבט (מאמר ב), ה'תשכ"ד

בס"ד, ש"פ בשלח, י"א שבט (מאמר ב*), ה'תשכ"ד

(הנחה בלתי מוגה)

צדקת פרזונו בישראל1 (ולעיל מיני' כתיב מקול מחצצים בין משאבים גו'), ומביא על זה כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא2 מה שאמרו רז"ל3 אמר ר' אושעיא [מלשון ישועה4 שעיקרה היא הגאולה] מאי דכתיב צדקת פרזונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות, ופירש"י שאין יכולין לכלותם יחד. והנה, עיקר מציאותם של ישראל הוא לימוד התורה וקיום המצוות, ועד שגם עניני הרשות שלהם הם באופן של בכל דרכיך דעהו5. ולכן מבאר בעל ההילולא, שהכוונה במ"ש "שאין יכולין לכלותם" היא (בעיקר) בנוגע לתורה ומצוות (שזהו עיקר מציאותם, כנ"ל). והיינו, שעי"ז שישראל מפוזרים בכמה מדינות כו', הנה גם כאשר במדינה אחת דוחקים ולוחצים את בני ישראל ואינם נותנים להם ללמוד ולקיים את המצוות, הרי נוסף על זה אשר בני ישראל הנמצאים בשאר המדינות עוסקים הם בתורה ומצוות, הנה ע"י העסק דתורה ומצוות שלהם הם נותנים כח ועוז גם לאלו היושבים בגזירה רח"ל, שלא להתפעל מכל המניעות ועיכובים וללמוד תורה ולקיים מצוות בתוקף דמס"נ. ועי"ז הנה לא רק שהגזירות דאוה"ע אין יכולים לכלותם ח"ו, אלא יתירה מזו, שקיום התומ"צ שלהם הוא ביתר שאת, ועד שהוא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, באופן דופרצת6, מכיון שהוא באופן דמס"נ שהוא למעלה מהשתלשלות שבאדם. וכידוע שראשית ההשתלשלות (שבאדם) הוא כח השכל, משא"כ הרצון הוא למעלה מהשתלשלות, והרי ענין המס"נ הוא מצד תוקף הרצון שלמעלה מהשכל. וזהו גם מה שמסיים במאמר7, שע"י המס"נ על תורה "יומשך רב טוּב לבית ישראל"8, טוב במלאופם, שהוא למעלה מטוב בחולם, והוא הטוביות הנבחרת מהטוב9 (והוא שורש הטוב), שזוהי בחינה שלמעלה מהשתלשלות [ובזה גופא – בחי' רב טוב]. והיינו, דכיון שהמס"נ הוא למעלה מהשתלשלות שבאדם, וזה מגיע גם בבחינה דלמעלה מהשתלשלות שלמעלה, לכן, ע"י המס"נ על תורה יומשך רב טוב לבית ישראל, למטה מעשרה טפחים, בטוב הנראה והנגלה, ברוחניות ובגשמיות.

ב) וזהו גם מ"ש צדקת פרזונו בישראל, דלכאורה, לפי פירוש חז"ל צדקה כו' שפיזרן כו', הול"ל צדקת פזרונו, אך הענין הוא, שהצדקה שעשה הקב"ה בישראל ע"י שפיזרן כו' (פזרונו) הוא הענין דפרזונו, היינו העבודה דמס"נ שלמעלה ממדידה והגבלה, שעי"ז נמשך גם מלמעלה בחי' רב טוב שלמעלה ממדידה והגבלה, וע"ד מ"ש10 פרזות תשב ירושלים, ופירש"י שלא יהי' לה קצב ושיעור. והענין הוא11, דהנה ידוע שירושלים היא ירא שלם12, היינו שלימות היראה13, היינו נקודת היר"ש שלמעלה מהשכל, בחי' אוצר של יראת שמים14. ויראה זו היא מצד עצמותו ית' דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ15. דהנה ידוע16 שביראה יש כמה מדריגות. יראת העונש, יראת חטא, יראת הרוממות כו', וכן יראת אלקים ויראת הוי'. וביראת הוי' גופא יש כמה בחינות שהם כנגד ד' האותיות דשם הוי', עד להיראה שמצד בחי' קוצו של יו"ד. וכל בחינות אלו יש בהם איזה ציור ומדידה. אמנם נקודת היר"ש שלמעלה מהשכל היא מצד עצמותו ית' דלא אתרמיז בשום קוץ. וגילוי בחינה זו היא ע"י המנגד דוקא. וכמרז"ל17 והנצח זו בנין ירושלים, שדוקא כאשר יש מניעות ועיכובים על תורה ומצוות, הנה אז מתעורר התוקף דמס"נ שלמעלה מהשכל, בחי' אוצר של יראת שמים. וזהו מ"ש צדקת פרזונו בישראל (ולא פזרונו), כי הצדקה שעשה הקב"ה בישראל ע"י שפיזרן לבין האומות הוא הענין דפרזונו שלמעלה ממדידה והגבלה, בחי' פרזות תשב ירושלים. והיינו, שע"י המניעות ועיכובים כו' שבזמן הגלות [שאז ישנו הענין דפיזרן לבין האומות לצורך עבודת הבירורים, והיינו לפי שבירור הניצוצות אינו יכול להיות כפי שהי' בזמן שלמה, שאז נכללו הניצוצות בדרך ממילא כנר בפני האבוקה18, משא"כ בזמן הגלות צריכים בנ"י לילך למקומות שבהם נמצאים הניצוצים ולבררם במקומם], עי"ז דוקא מתעורר ומתגלה בחי' (ירושלים, היינו) האוצר של יראת שמים שבכ"א מישראל מצד עצם הנשמה שלמעלה ממדידה והגבלה, ועי"ז נמשך גם מלמעלה מבחי' אוצרו הטוב שלמעלה מהשתלשלות, כמ"ש19 יפתח הוי' לך את אוצרו הטוב, שיומשך בחי' ורב טוב לבית ישראל.

ג) והענין הוא, כמשנ"ת במאמר20 ע"פ מה שאנו רואים במלך בשר ודם שיש לו אוצרות יקרים שאינו משתמש בהם גם לצורך היותר גדול, ועד שהם כמוסים מעין כל רואה, ומ"מ, כאשר ישנה מלחמה, אזי מבזבז המלך את כל אוצרותיו בכדי לנצח את אויביו ומנגדיו. והדוגמא מזה למעלה, דבחי' אוצר העליון הוא בחי' שלמעלה מאור וגילוי (אוצר הכמוס, היינו למעלה מבחי' גילוי), ועד"ז הוא גם בנשמה, שבחי' האוצר של יראת שמים שבנשמה הוא בחי' נקודת היר"ש שבתעלומות לב שמצד עצם הנשמה, שלמעלה מבחי' הגילויים. והיינו, דבחי' נקודת היר"ש היא לא רק למעלה מהשכל (ראשית הכחות פנימיים), כי אם, שהיא למעלה גם מכללות בחי' הגילויים דנשמה, גם מבחי' המקיפים חי' ויחידה. דהנה, גם יחידה היא רק בחי' שם (וגילוי) בלבד, וכמאמר רז"ל21 חמשה שמות נקראו לה נפש רוח נשמה חי' יחידה, שגם בחי' יחידה היא רק שם (וגילוי) בלבד ולא עצם הנשמה22, וענין נקודת היר"ש הוא מצד עצם הנשמה. וזהו מה שיראה זו היא מגעת בעצמותו ית', וכנ"ל (ס"ב) שיראה זו היא מצד עצמותו ית' דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ, דכיון שיראה זו היא מצד עצם הנשמה שלמעלה מהה' שמות נרנח"י, לכן היא מגעת למעלה מהד' אותיות דשם הוי' ובחי' קוצו של יו"ד, היינו שמגעת בעצמותו ית'. וגילוי בחי' זו היא בשביל הנצחון, שזהו"ע העבודה דמס"נ בפועל, שעי"ז דוקא מנצחים את המלחמה. וזוהי הנתינת כח לכאו"א מישראל, וכמארז"ל23 שהקב"ה עוזרו, שעי"ז יוכל לנצח במלחמה בעבודתו בכל יום (לא רק ביום השבת, ואדרבה, יום השבת אינו זמן של מלחמה כו'24), והיינו ע"י כח המס"נ שלמעלה ממדידה והגבלה, שלכן ה"ז למעלה מחשבונות כו', וכמו בענין בזבוז האוצרות, שמצד ענין המס"נ לא שייך שיעשה חשבון אם לבזבז האוצרות עבור ענין פלוני כו'. ומבאר במאמר, דכשם שבענין כיבוש המלחמה בגשמיות הרי ישנם חכמים גדולים השוקדים בחכמות של טכסיסי המלחמה וישנם אנשי חיל שאינם יודעים כלל עמקי החכמות של טכסיסי המלחמה, אלא הם עובדים באמונה ובמס"נ, ועיקר כיבוש המלחמה הוא ע"י האנשי חיל הלוחמים במס"נ, שהן המה המנצחים, עד"ז הוא גם במלחמה הרוחנית, שהמנצחים את המלחמה הן המה החיל אשר יראת ה' נגה בלבם25, כמשנ"ת שם באריכות. והנה, מה שאומר שנצחון המלחמה הוא ע"י האנשי חיל דוקא, אין הכוונה לשלול ח"ו את הפקידים הגבוהים העוסקים בטכסיסי המלחמה, כי אם, שגם עבודתם של הפקידים הגבוהים צריכה להיות (לא מצד השכל, וגם לא מצד בחי' הגילויים שלמעלה מהשכל, כי אם) באופן דמס"נ, כמו חיילים פשוטים, שעי"ז גם העבודה שלהם היא מצד עצם הנשמה שלמעלה מבחי' הגילויים, שאז נכללים גם הם בכלל "החיל אשר יראת ה' נגה בלבם". ומה שמדייק נגה בלבם, היינו לפי שבחי' עצם הנשמה שלמעלה מבחי' הגילויים היא דוקא בלב ולא במוח. והנה, כשם שבמלכותא דארעא, בכדי לנצח את המלחמה מבזבז המלך אוצרותיו ונותן אותם לאנשי החיל, עד"ז הוא גם במלכותא דרקיעא, שבכדי לנצח את המלחמה פותחים את האוצר העליון שלמעלה מבחי' גילוי ונותנים אותם לישראל שעי"ז מתגלה האוצר של יר"ש שבהם. וכן הוא גם לאידך גיסא (מלמטה למעלה), שע"י שישראל עומדים במס"נ ומעוררים את האוצר של יר"ש שבהם, אזי רוח אייתי רוח כו'26, שפותחים עבורם את האוצר שלמעלה, יפתח הוי' לך את אוצרו הטוב, וזה מסייע אותם בעבודתם לכבוש את המלחמה, ועד שזה נמשך גם בגשמיות, שנמשך רב טוב לבית ישראל למטה מעשרה טפחים בטוב הנראה והנגלה.

ויובן זה בפרטיות יותר בהקדים המבואר במאמר שניתן ליום ההילולא, באתי לגני אחותי כלה27...