ועברתי בארץ מצרים, ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"א

בס"ד. ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"א

(הנחה בלתי מוגה)

ועברתי בארץ מצרים1 אני ולא מלאך כו' אני ולא שרף כו' אני ולא השליח כו' אני הוא ולא אחר2. הנה מה שנימנו כאן ד' ענינים (מלאך שרף שליח ואחר) הרי זה כמו כל הענינים שבסדר ליל הפסח שהם במספר ד', ולכל לראש ד' כוסות שתקנום כנגד ד' לשונות של גאולה3. והנה4, בענין ד' לשונות של גאולה איתא במדרש5 שהם כנגד ד' גאולות שהיו ביצי"מ (כנגד ד' גזירות שגזר עליהם פרעה). ועוד פירוש יש במדרש3 שהם כנגד ד' הגליות, בבל מדי יון ואדום. ויש לתווך ב' הפירושים, ע"פ מ"ש בזהר6 שד' הלשונות של גאולה הם כנגד ד' פעמים אמת שבעזרת. וכיון שיש ד' פעמים אמת קודם עזרת (באמת ויציב) וד' פעמים אמת בעזרת, הנה ד"פ אמת שקודם עזרת הם כנגד ד' הגאולות דיצי"מ, וד"פ אמת שבעזרת הם כנגד הגאולה מד' הגליות דלעתיד לבוא.

ב) והענין בזה, דהנה ידוע שכל הגליות הם בסיבת החטאים, כמאמר7 ומפני חטאינו גלינו מארצנו, שבזה נכלל גם גלות מצרים שהיא שורש לכל הגלויות8, וכל הגלויות נקראים על שם מצרים לפי שמצירות לישראל9, שגם היא היתה בסיבת החטא, דהגם שהי' זה קודם מתן תורה, ולכאורה מה שייך אז ענין החטא, מ"מ, הרי ידוע10 ששעבוד מצרים הי' מצד הטיפות דאדה"ר שעמד בלא חוה ק"ל שנים, והתיקון על זה הי' ע"י השעבוד במצרים בחומר ובלבנים. והיינו שכללות ענין הגלות הוא ענין התיקון והתשובה על החטא. והנה, ענין התשובה אינו כמו שמפרשים העולם שהוא רק על חטא ועון בפועל ממש דוקא (דלפי זה שייך כל ענין התשובה אחרי מתן תורה דוקא, ולמי שחטא ופגם ועבר את הדרך דוקא), אלא אמיתית ענין התשובה ופנימיותה הוא כמבואר בלקוטי תורה פרשת האזינו11 שהו"ע השבת הנפש לשרשה ומקורה, כמ"ש12 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. והיינו, שענין התשובה למטה יותר הוא בנוגע לכחות הפנימיים, ולמטה יותר הרי זה בנוגע לג' הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה, שבהם היא עבודת הבינונים, שהיא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך13. אך אמיתית ענין התשובה ופנימיותה הוא כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. ובפרטיות יותר יש בענין התשובה ד' בחינות, וכמבואר בלקוטי תורה14 שזהו מ"ש15 סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. והענין בזה, דהנה, מבואר בזהר16 שבכללות יש ב' בחינות בתשובה, תשובה תתאה, תשוב ה' תתאה, ותשובה עילאה, תשוב ה' עילאה. וב' בחינות אלו הן שתים שהן ארבע, לפי שבכל אחת מהם ישנם ב' בחינות, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, תשוב ה' (תתאה) לו', והמשכת ו' לה', וכן בתשובה עילאה, תשוב ה' (עילאה) ליו"ד, והמשכת יו"ד לה'. וכנגד ד' ענינים אלו בתשובה הם ד' הלשונות של גאולה.

ג) וביאור הענין, דהנה, התשובה דסור מרע ענינה הוא כמ"ש17 עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, אלקיכם דייקא, שפירושו הוא כחכם וחיותכם, והרי לא מצינו בכל השמות שיתייחד השם על האדם, מלבד שם אלקים, וכמו אלקינו ואלקיכם, וטעם הדבר הוא, לפי שהגילוי למטה באופן שיתייחד על האדם אינו יכול להיות אלא ע"י הקדמת הצמצום תחילה, שהו"ע שם אלקים. וע"ד מארז"ל18 צמצם שכינתו בין שני בדי הארון, שהגם שהי' גילוי נעלה ביותר, מ"מ נאמר על זה הלשון צמצום, לפי שכל גילוי למטה הוא ע"י הקדמת הצמצום. וזהו מ"ש בספרי קבלה19 שאלקים הוא מדת הדין, ואלקינו הוא מדת הרחמים, כי, ענינו של צמצום זה הוא הקדמה שיוכל להיות הגילוי למטה, שזהו"ע הרחמים. אמנם, כל זה הוא כמו שהוא מצד למעלה, אבל מצד המטה אפשר שיהיו עונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, והיינו, שמצד ענין העוון, מלשון עיוות ועיקום20, נעשה ענין של הבדלה כו'. ובפרטיות יותר הנה בענין ההבדלה ישנם כמה בחינות, וכמו המבדיל בין קודש לקודש (כפי שאומרים בנוסח ההבדלה היום21), שהו"ע הבדלה בקדושה גופא, לפי שבקדושה עצמה ישנם ג"כ כמה מדריגות, ולכן צריכה להיות הבדלה ביניהם, וע"ד מ"ש22 והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קדש הקדשים. אמנם הבדלה זו היא ממחיצה של זכוכית, שעם היותה מחיצה, הרי ע"י מחיצה זו מאיר האור בתוקף. ולמטה יותר הו"ע מחיצה של עור23, שעז"נ המבדיל בין קודש לחול24, והו"ע ההבדלה בין הקדושה לקליפת נוגה, שהיא ע"י מחיצה של עור, עור הבהמה, בחי' ק"נ. ולמטה יותר הו"ע ההבדלה מג' קליפות הטמאות, שעל זה מברכים המבדיל בין ישראל לעמים. ושורש כל המחיצות הוא ממחיצה היותר דקה, בחי' מחצתי ואני ארפא25, והיינו, שמבחי' מחיצה היותר דקה, מחיצה של זכוכית, נשתלשל למטה יותר עד לבחי' המבדיל בין ישראל לעמים. וזהו מ"ש עונותיכם מבדילים, שגם עיוות ועיקום היותר דק, אפילו חוט השערה, שלא כרצון העליון, הרי זה בבחי' מחוי במחוג קדם מלכא26, וכמ"ש27 שמים לא זכו בעיניו, ובמלאכיו ישים תהלה28. והגם שהיא מחיצה דקה, הרי ממנה יכול להשתלשל למטה יותר עד לבחי' המחיצה המבדלת בין ישראל לעמים. ולכן בהכרח שתהי' העבודה דסור מרע גם בדקות דדקות, דכל דבר שמעלים על הקדושה, צריך להיות סר מזה. ועי"ז מתבטלת ההבדלה ביניכם ובין אלקיכם, ונמשך בחי' אלקיכם, כחכם וחיותכם.

ואח"כ צ"ל בחי' הב' דתשובה, שהו"ע העבודה דועשה טוב. דהנה, ע"י העבודה דסור מרע ממשיכים אור מצומצם המתלבש בעולמות, וכנ"ל בפירוש אלקיכם שהוא המשכה שע"י הצמצום, ובכללות הוא בחי' אור הממלא שמתלבש בעולמות, אך ע"י העבודה דעשה טוב ממשיכים בחי' אור הסובב שלמעלה מעולמות. והיינו לפי שמעשה המצוות נקרא טוב, וכמ"ש29 אמרו צדיק כי טוב, וטוב הוא בחי' יסוד, שהו"ע כי כל בשמים ובארץ30, וזהו גם שטוב בגימטריא י"ז, שהוא מספר שם אהו"ה, שיוצא מראשי תיבות את השמים ואת הארץ (ומסיים) אני מלא31, דקאי על בחי' אור הסובב, שהוא מלא את השמים ואת הארץ בשוה, להיותו אור שלמעלה מעולמות. והמשכתו היא ע"י העבודה דעשה טוב.

ואח"כ צ"ל העבודה דבקש שלום, דהנה, ענין שלום הוא יחוד ב' הפכים32, דהיינו יחוד סובב וממלא, שזהו ע"י המשכת אור שלמעלה משניהם, שלכן מייחד אותם. וע"ד מ"ש33 כי אל דעות הוי', דעות תרין34, דעת עליון ודעת תחתון, דעת תחתון שלמטה יש ולמעלה אין, ודעת עליון שלמעלה יש ולמטה אין, שב' דיעות אלו הם בב' הבחי' דסובב וממלא, ובחי' אל דעות היינו שכולל ב' הדיעות, לפי שהוא למעלה משניהם. והמשכת בחי' זו היא ע"י התורה, כמארז"ל35 כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. דהנה, הגם שאורייתא מחכמה נפקת36, הרי זה רק שנפקת מחכמה37, אבל בשרשה היא למעלה מזה, וכמ"ש38 ויהי קול מעל לרקיע, דשורש התורה הוא מבחי' תענוג הפשוט, בחי' עתיק, ולכן בכחה לחבר ב' ההפכים דסובב וממלא, לפי שהיא למעלה משניהם. ובפרטיות יותר, הנה התשובה דבקש שלום עצמה יש בה ב' בחי'. הא', מצד בחי' התורה כמו שהיא בהתגלות בבינה, שגם בהתגלותה בבינה ביכלתה לחבר ב' הפכים, לפי שבחי' בינה כוללת את כל הג"ר39, והתגלות עתיק בבינה40, והב', מצד התורה כמו שהיא בשרשה בבחי' עתיק (לא כפי שמתגלה בבינה, אלא בבחי' עתיק) כפי שהוא בפני עצמו. וענינם בעבודה הוא לימוד התורה מצד הבנה והשגה, ולימוד התורה מצד בחי' חי' יחידה. וב' בחי' אלו הם בבחי' תשובה עילאה, וכדאיתא בזהר41 דאית תשובה מסטרא דלעילא שהוא בחי' בינה, שבבחי' זו הוא גם מקום הגאולה, כידוע42 שגאולה בשמינית, והו"ע ספירת הבינה, אלא שבזה גופא ישנם ב' בחי', תשובה עילאה מלמטה למעלה, והיא בבחי' ה"א, ותשובה עילאה מלמעלה למטה, והיא בבחי' יו"ד עד לבחי' עתיק.

ד) והנה ד' בחי' הנ"ל בתשובה, שהם כנגד ד' האותיות דשם הוי', הם גם ד' הלשונות של גאולה, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי43. והוצאתי קאי על העבודה דסור מרע, שזהו מ"ש והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, כי העון הוא בחי' סבל, וכמ"ש44 עם כבד עון. והצלתי קאי על העבודה דעשה טוב, כי, הצלתי הוא גם מלשון צל, שזהו מ"ש45 ובצל ידי כסיתיך, שקאי על הצל ומקיף שנמשך ע"י מעשה המצוות. וגאלתי קאי על התשובה דבחי' בינה, וכנ"ל שגאולה בשמינית, בחי' בינה. ולקחתי קאי על התשובה דבחי' עתיק, שזהו מ"ש ולקחתי אתכם לי לעם, דכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם46, לפי שבבחי' עתיק שלמעלה מהשתלשלות אין הגבלות כלל.

ה) והנה כשם שביצי"מ נאמרו ד' לשונות של גאולה הקשורים עם ד' אותיות שם הוי', כמו"כ יהיו גם בגאולה העתידה ד' בחינות אלו, אלא ביצי"מ הי' גילוי שם הוי' דלתתא, ובגאולה העתידה יהי' גילוי שם הוי' דלעילא, שהו"ע שם הוי' שברצון. והענין בזה, דהנה כתיב47 כי לא מחשבותי מחשבותיכם, שמחשבת ורצון האדם לא תפעול מאומה, ובכדי שתהי' איזה פעולה הוא ע"י שנמשך הרצון בשכל ומדות מחשבה ודיבור דוקא, אבל הרצון עצמו אינו פועל מאומה. משא"כ למעלה הרי אדרבה, היפך הדברים, שעיקר ואמיתית המציאות מתהוה מהרצון דוקא, וכמאמר48 כד סליק ברעותא כו'. והנה ידוע שהגילוי בפועל הוא ע"י הסדר של צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות, שהו"ע ד' אותיות דשם הוי', שזהו מ"ש49 אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם, ראה היינו בחי' החכמה, כמ"ש50 וירא ראשית לו, והוא התחלת גילוי השכל דחכמה בבחי' ראי' שהו"ע התאמתות כמו הכרה, ויספרה הוא בחי' הבינה, ששם יש כבר ריבוי אותיות ההסבר שהו"ע הסיפור, הכינה וגם חקרה הוא בבחי' ז"א ומלכות, ואז דוקא ויאמר לאדם, שהו"ע הגילוי למטה, וכמארז"ל51 שכשנתן הקב"ה התורה למשה אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו ואחר כך נתן כו', שנאמר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואח"כ ויאמר לאדם. וכשם שהגילוי בפועל הוא ע"י ד' בחי' אלו, כן הוא גם בבחי' הרצון שלמעלה, דכיון שעיקר המציאות נתהוה מהרצון, הנה גם בהרצון יש ד' בחינות אלו, אלא שהם באופן נעלה יותר.

וזהו גם ענין ד' פעמים אמת קודם עזרת וד' פעמים אמת בעזרת. והענין בזה, דהנה, עיקר ענין האמת הוא בחי' שם הוי', וכמ"ש52 וארא גו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, ופרש"י לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי, והיינו, דעם היות שגם הגילוי להאבות הוא בחי' אמת, ובפרט אצל יעקב דכתיב בי'53 תתן אמת ליעקב, מ"מ, לא ניכרתי במדת אמיתית שלי, לפי שבבחי' האמת גופא יש כמה מדריגות, ועיקר ענין האמת הוא הגילוי דשם הוי'. ובפרטיות יותר יש ד' מדריגות באמת, והו"ע ד"פ אמת, שהם כנגד ד' אותיות דשם הוי', וזהו מה שנתגלה ביצי"מ, כנ"ל. אמנם, כל זה הוא גילוי בחי' הוי' דלתתא, ונוסף לזה ישנם ד' לשונות של גאולה שכנגד ד' הגליות, שהם כנגד ד' אותיות דשם הוי' דלעילא שיתגלה בגאולה העתידה. וזהו שאמרו רז"ל54 על הפסוק55 ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, עכשיו לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב בהוי' ונקרא באד', ולעתיד כמו שאני נכתב אני נקרא, דעכשיו שהגילוי הוא רק בחי' הוי' דלתתא, לכן התגלותו היא ע"י בחי' אד', וכמ"ש56 והוי' בהיכל קדשו, והוי' (בתוספת ו') הוא בחי' הוי' דלתתא, הנה התגלותו היא ע"י בחי' היכל בגימטריא אד'57, בחי' רוממות והתנשאות. אך לעתיד יהי' נקרא כמו שהוא נכתב, שיהי' גילוי הוי' דלעילא ע"י הוי' דלתתא, שזהו"ע הוי' אחד ושמו אחד.

ו) והנה אע"פ שד' לשונות של גאולה שבגאולה העתידה הם למעלה מד' לשונות של גאולה שביצי"מ, מ"מ, נאמרו באותם ד' לשונות שביצי"מ, שהם כנגד ד' הענינים שבתשובה כנ"ל, החל מהתשובה דסור מרע, להסיר את העונות המבדילים, והיינו לפי שישנו ענין העיוות ועיקום כפי שהוא בדקות דדקות, וזהו מה שאומרים בהגדה58 ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עונותינו, שאין הכוונה על עונות כפשוטו, כי אם על העונות שבדקות דדקות, שזהו מה שנוגע לשם הוי' דלעילא, והסרת עונות אלו תהי' לעתיד דוקא. ומ"מ הנה גם גילוי זה מרומז בד' הלשונות שנאמרו ביצי"מ, והיינו לפי שגלות מצרים היא השורש לכל הגלויות, ויצי"מ היא שורש גם לגאולה העתידה59, ולכן הנה הגם שהגילוי שביצי"מ הי' רק שם הוי' דלתתא, מ"מ, יש בזה גם השורש ונתינת כח על גילוי שם הוי' דלעילא שיתגלה לעתיד. והנה, כל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו עכשיו60, ובכלל זה הוא גם שתיית הד' כוסות, שהגם שענינם כפשוטו הוא בנוגע לגילוי שם הוי' דלתתא שהי' ביצ"מ, מ"מ, על ידם ממשיכים גם שם הוי' דלעילא שיתגלה לעתיד, ביום שכולו שבת61, שאז יתגלה שם הוי' דלעילא ע"י הוי' דלתתא, ויהי' הוי' אחד ושמו אחד.