בס"ד. אחרון של פסח, ה'תשכ"א

(הנחה בלתי מוגה)

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות1, דהפירוש הפשוט הוא2 שאותם הניסים שהיו ביצי"מ יהיו גם לעתיד. וכיון שבענין הניסים שהיו ביצי"מ יש כמה מדריגות חלוקות, עד להנס דקריעת ים סוף שהוא פלא היותר גדול [שלכן מביא רבינו הזקן בשער היחוד והאמונה3 דוגמא לענין נס ופלא מהענין דקרי"ס דוקא, וכן מצינו בדברי רז"ל כשמזכירים איזה דבר פלא שהלשון בזה הוא קשה כקריעת ים סוף4], לכן גם נס זה יהי' לעתיד, וכמ"ש5 והחרים ה' את לשון ים מצרים גו' והניף ידו על הנהר גו'. ובילקוט פרשת בשלח6 איתא, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, אראנו מה שלא הראתי לאבות, שהרי נסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות, וכן הוא אומר7 לעושה נפלאות גדולות לבדו. וזהו גם מ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, כימי דייקא, בכ"ף הדמיון, לפי שהניסים והנפלאות דלעתיד יהיו גדולים יותר מהניסים שנעשו לאבות ביצי"מ, וזהו כימי צאתך מארץ מצרים, שהנסים שביצי"מ הם רק כמו כ"ף הדמיון לגבי הנפלאות שיהיו לעתיד, שהם הנפלאות שעליהם נאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו. וצריך להבין8, דלכאורה הם ב' פירושים הפכים, דלפירוש הפשוט יהיו הניסים דלעתיד כמו הניסים שביצי"מ, ולפירוש הילקוט יהיו גדולים יותר, ואיך יתווכו ב' הפירושים. וגם צריך להבין בפירוש השני עצמו, מהו אומרו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דמאחר שהניסים דלעתיד יהיו גדולים יותר, למה צריך להביא דוגמא עליהם מהניסים דיצי"מ, ולכאורה הי' צריך לומר שלעתיד יהיו נפלאות, ולא להביא דוגמא על זה מהניסים דיצי"מ, מאחר שאינם שוים כלל.

ב) ויובן זה בהקדים תחילה כללות ענין קרי"ס. דהנה9 אמרו רז"ל10 שקרי"ס הי' בזכותו של יעקב, שנאמר11 כי במקלי עברתי את הירדן. וצריך להבין, הרי קרי"ס הי' ע"י משה, כמ"ש12 נטה את ידך על הים, וכמ"ש13 בוקע ים לפני משה, וכן מובן בדברי רז"ל14 בענין השקו"ט דשרו של ים עם משה, מי גדול ממי, שמכל זה מובן שקרי"ס הי' ע"י משה, ולא ע"י יעקב. והנה, בענין מטה משה שעל ידו נבקע הים יש ג"כ ב' דעות, דעה א', שהמטה שהי' ביד יעקב אבינו (שנאמר כי במקלי עברתי) הוא המטה שהי' ביד יהודה, והוא הי' ביד משה, ביד אהרן וביד דוד, והוא הי' ביד כל מלך ומלך עד שחרב ביהמ"ק, וכן עתיד אותו המטה לימסר ביד מלך המשיח15. ודעה ב', שמטה משה הי' מעץ הדעת טוב ורע, ומצד הרע גרם שחטא בסלע, כמ"ש16 ויך את הסלע, וכשחזר בתשובה כו' נמסר לו מטה אחר מעץ החיים17. ונמצא שישנם כמה מקלות, מקל דיעקב, מטה דמשה, ולמעלה מזה הוא המטה דמשיח, שהו"ע מקל נועם18.

ג) וביאור הענין שקרי"ס הי' בזכותו של יעקב, דהנה, ענין קרי"ס הוא חיבור ים ויבשה, חיבור עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, ויש בזה ב' דיעות19, שיטת הזהר20 ושיטת האריז"ל21, אם הי' בדרך העלאה, שעדאת"ג נתעלה לבחי' עדאת"כ, או בדרך המשכה, שבחי' עדאת"כ נמשך לבחי' עדאת"ג, אבל לב' הדעות הרי זה ענין של חיבור ב' הפכים, וידוע שאי אפשר להיות חיבור ב' הפכים כי אם ע"י המשכת אור שלמעלה משניהם דוקא. וכיון שבקרי"ס הי' חיבור ים ויבשה (עדאת"כ ועדאת"ג) בכל המדריגות שבכל סדר ההשתלשלות, הרי מובן שבקרי"ס נמשך אור שלמעלה מב' הבחי' דעדאת"ג ועדאת"כ בכל המדריגות, שלכן פעל חיבור שניהם. וזהו שקרי"ס הי' בזכותו של יעקב, כי, יעקב הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה22, שהו"ע קו האמצעי העולה עד פנימיות הכתר, וכידוע שקו האמצעי הוא בחי' שלום, ושלום הוא כלי המחזיק ברכתו של הקב"ה23, עד לבחי' פנימיות הכתר. ועיקר ענין קו האמצעי דיעקב הוא בהמקל דיעקב, מקל לבנה לח ולוז וערמון24, לבנה הוא בחי' החסדים, לוז וערמון מראיהן אדום, והאדמימות הוא בחי' הגבורות, ויפצל בהן פצלות לבנות24 הו"ע הנטי' לחסדים כידוע25. ולכן קרי"ס שהו"ע חיבור ב' ההפכים דעדאת"ג ועדאת"כ בכל המדריגות דהשתלשלות, ע"י המשכת אור שלמעלה מהם, הנה המשכה זו היא בזכותו של יעקב דוקא, וע"י המקל דיעקב דוקא.

אמנם באמת אין זה מספיק עדיין, אלא הוצרך להיות בקיעת הים ע"י משה דוקא. ויובן זה ע"פ מאמר המדרש26 (הובא בתחילת המשך באתי לגני27) דעיקר שכינה בתחתונים היתה, וע"י החטאים סילקו השכינה מלמטה למעלה עד רקיע הז', ואח"כ עמדו שבעה צדיקים, עד שבא משה שהוא השביעי, וכל השביעין חביבין28, והורידה למטה, והיינו, שע"י אברהם, האדם הגדול בענקים29, היתה ההמשכה רק לרקיע הששי, וגם ההמשכה שע"י הצדיקים שלאחריו היא רק מרקיע לרקיע, שרקיע הוא בחי' אצילות (כמשי"ת להלן), וההמשכה לבי"ע עד לעוה"ז, שהוא העיקר, היתה ע"י משה דוקא. וטעם הדבר, לפי שהאבות בהיותם בבי"ע אינם כמו שהם באצילות, שזהו מ"ש30 אברהם אברהם, ופסיק טעמא בינייהו31, וכידוע בענין מ"ש באברהם ואנכי עפר ואפר32, ולכן לא הי' אפשר להיות על ידם ההמשכה לבי"ע, כי אם ע"י משה דוקא, משה משה33 ולא פסיק טעמא בינייהו34, כי בהיותו למטה בבי"ע הי' באותה הבחינה כמו שהוא באצילות35, שזהו"ע דמשנולד משה נתמלא כל הבית כולו אורה36, לפי שגם למטה האיר בו אור האצילות, לכן על ידו דוקא נעשית ההמשכה מרקיע לארץ. ומזה מובן גם בענין קרי"ס, שבשביל זה לא מספיק בחי' יעקב, לפי שההמשכה שע"י יעקב היא רק באצילות, ובכדי שיומשך השפע לבי"ע הרי זה ע"י יוסף, בחי' יסוד. אמנם37, ענינו של יוסף הוא למטה ממדריגת יעקב, שזהו שיוסף הי' בנו של יעקב (אלה תולדות יעקב יוסף38), משא"כ משה שהוא למעלה מבחי' יעקב, וכידוע דיעקב מלבר ומשה מלגאו39. ולכן הנה המשכת אצילות לבי"ע הוצרכה להיות ע"י משה דוקא. וכמו"כ הוא גם בענין קרי"ס כפי שהוא למעלה יותר, דהיינו חיבור ים ויבשה שבאצילות עצמו, שגם זה הוצרך להיות ע"י משה דוקא. והיינו, לפי שהאבות הם בחי' חג"ת דאצילות, והגם שחג"ת מקבלים מהבינה, מ"מ, המשכת הבינה לחג"ת היא ע"י הפסק, וכמ"ש40 רקיע כעין הקרח הנורא, וכמו הפרסא שבין אצילות לבי"ע, ועד"ז גם באצילות יש פרסא המפסקת בין המוחין להמדות. ובכדי שיהי' חיבור המוחין ומדות הרי זה ע"י משה דוקא, שהוא בחי' הדעת, שעולה עד פנימיות הכתר. וכן הוא גם למעלה יותר, שהאבות הם בחי' חג"ת דעתיק, ומשה הוא בחי' דעת דעתיק, שהדעת כולל את כל הג"ר. וזהו ג"כ מה שבקיעת הים הי' בזכותו של יעקב, שזכותו של יעקב היא למעלה מבחי' יעקב עצמו, שהרי זכותו של האדם הוא למעלה מהאדם עצמו, וזהו"ע זכותו של יעקב, שהוא בחי' אחת עם משה.

ד) והנה כל זה בענין קריעת הים שביצי"מ, שכללות הענין דיצי"מ הי' מצד גילוי אור בדרך מלמעלה למטה, אבל המטה לא נזדכך עדיין, שלכן הוצרך להיות כי ברח העם41 כידוע42. אמנם הגילוי דלעתיד יהי' בדרך מלמטה למעלה, והיינו שהמטה עצמו יזדכך43, והיינו ע"י עבודת התשובה, שזהו"ע ד' לשונות של גאולה דלעתיד, שהם ד' מדריגות בתשובה, כמשנת"ל44. והענין בזה45, דאיתא במדרש46 על הפסוק47 אלקים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו, אמר הקב"ה אני זנחתי אתכם ואתם זנחתם אותי, שנאמר48 זנח ישראל, אמרו לו, אעפ"כ, חזור ושוב אלי, וכה"א49 אודך הוי' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, לכך נאמר תשובב לנו. והיינו, שבנ"י אומרים להקב"ה: זנחתנו, עזבתנו, פרצתנו, מלשון פירצה, ר"ל כמו עיר שנפרצה חומתה אז באים לתוכה מכל רוח, כן באה המלחמה עלינו מכל צד, אנפת (מלשון אף וחמה) תשובב לנו (ענין הנחה ושקט), הנה עד עתה כעסת עלינו (שענין הכעס הוא מצד היפך רצון העליון) ומעתה העמד אותנו בהשקט ומנוחה50, ועי"ז יהי' אח"כ אודך הוי' כי אנפת בי, שהוא התיקון והתשובה על כל זה. ומזה מובן שהגאולה העתידה תהי' ע"י עבודת התשובה דוקא.

ה) אך צריך להבין, שהרי גם בקרי"ס הי' ענין התשובה בדרך מלמטה למעלה, וכדאיתא במדרש51 שהיו ד' כתות בישראל, וכת אחת אמרה ניתנה ראש ונשובה מצרימה52, ואמרו חז"ל53 שלא נקרע הים עד שבנ"י באו לתוכו עד חוטמן ואח"כ נעשה להם יבשה, ונמצא, שגם הענין דקרי"ס הי' ע"י עבודת המטה, שהרי מה שהלכו עד חוטמן בים, הו"ע התשובה על מה שאמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה. ובזה יובן גם מה שאמרו רז"ל54 שקרי"ס הי' בזכותו של יעקב שנאמר בו55 ופרצת ימה וקדמה גו', דלכאורה אינו מובן מה שייך ופרצת גו' לקרי"ס. אך הענין הוא, דבקיעת הים היתה ע"י הרוח קדים56, וכמשנת"ל שהענין דקרי"ס הי' ע"י המשכת פנימיות הכתר שלמעלה מהשתלשלות, והמשכה זו היא ע"י התשובה, שהתשובה ממשכת את קו האמצעי העולה עד פנימיות הכתר. וע"ד הידוע בענין סדר הקערה, שמרור הוא בקו האמצעי, לפי שהמרירות מעורר רחמים רבים57. וזוהי השייכות דופרצת ימה וקדמה לקרי"ס, דופרצת הוא עבודת התשובה והתיקון על בחי' פרצתנו, ועי"ז נעשה ימה וקדמה, המשכת הרוח קדים. ונמצא שגם בקרי"ס הי' ענין התשובה.

אך הענין הוא, שהבקיעה דלעתיד תהי' באופן נעלה יותר מקרי"ס, כיון שגם עבודת התשובה תהי' באופן נעלה יותר58. והענין בזה59, דהנה כללות עבודת התשובה, עם היותה בחילא יתיר60 שלמעלה מהגבלה, מ"מ, גם בזה יש סדר והדרגה, שבתחילה צ"ל העבודה דתשובה תתאה ואח"כ העבודה דתשובה עילאה, דתשו"ת היא העבודה בכחות פנימיים, ותשו"ע ענינה גילוי הכחות עצמיים, והרי גילוי כחות עצמיים הוא בדרך מתנה מלמעלה, אלא שמתנה זו נותנים לאחרי הקדמת העבודה בהכחות פנימיים דוקא. וכללות ענין התשובה צריכה לפעול גם בהכחות פנימיים עד גם בהגוף הגשמי. ואף שמצינו גם התשובה דראב"ד61 שגעה בבכי' כו', שזהו מפני שהענין חדר בכחותיו הפנימיים עד שמילא את כל גדותיהם כו', שמצד זה נעשה הבכי' כידוע, וידוע גם סיפור אדמו"ר הזקן62, שהי' מי שבא כו' והוליד כו', שעל זה איתא בתניא63 שהוא מעוות שלא יכול לתקֹן64, ואעפ"כ, כאשר הזכיר לו רבינו הזקן את התשובה דראב"ד, הרי זה פעל עליו שיעשה תשובה כל כך עד שהוציא את הניצוצות כו' מהנולד כו', הרי ענין זה הוא בדרך הוראת שעה65, אבל בדרך כלל הסדר הוא שבתחילה צריך להיות תשו"ת ואח"כ מגיעים לתשו"ע. ומזה גופא מובן שאין זה אמיתית ענין התשובה, שהרי כללות מעלת הבעלי תשובה על הצדיקים, דמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו66, היא, לפי שעבודת הצדיקים היא בהגבלה, ועבודת התשובה היא בלי גבול, וכיון שגם בתשובה יש סדר והדרגה, הרי זה נכלל בכללות בענין עבודת הצדיקים. אך כל זה הוא בענין עבודת התשובה כמו שהוא עכשיו, וכמו שהי' בקרי"ס. אמנם משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא67, שאז יהי' אמיתית ענין התשובה בלי גבול. וטעם הדבר, לפי שהתשובה דלעתיד לא תהי' מצד המטה, בסדר והדרגה, אלא בדרך מלמעלה למטה, בלי הגבלות כלל, והיינו, דעם היות שעבודת התשובה ענינה מלמטה למעלה, מ"מ, ענין זה עצמו יהי' בדרך אתערותא דלעילא.

וזהו גם מ"ש אלקים זנחתנו גו' תשובב לנו, תשובב בשני בי"תין. והענין בזה, דאיתא במדרש68, אמרו בני קרח, עד מתי אתה אומר שובו בנים שובבים69, והן אומרים לך שוב אתה תחילה, שנאמר70 שובה ה' עד מתי והנחם, ואתה אומר לא כן אלא ישראל תחלה (כמ"ש71 שובה ישראל), לא אתה תשוב לעצמך, ולא אנו נשוב לעצמנו, אלא שנינו כאחד, שנאמר72 שובנו אלקי ישענו. והיינו, שתהי' בחי' אתערותא דלעילא, אבל האתערותא דלעילא לא תהי' נרגשת, ואילו התשובה עצמה יהי' בדרך מלמטה למעלה, שבזה ישנם ב' המעלות. דהנה, יש מעלה בבחי' אתערותא דלעילא שהו"ע של אור בלתי מוגבל, ולא כמו בעבודה בדרך מלמטה למעלה, שיש בה הגבלה וסדר והדרגה, וכנ"ל בענין הסדר דתשו"ת ואח"כ תשו"ע. ויש מעלה גם בבחי' אתערותא דלתתא, שהמטה עצמו נזדכך. וב' ענינים אלו היו ביצי"מ ובקריעת ים סוף, דביצי"מ הי' הגילוי מלמעלה, שנגלה עליהם כו' בכבודו ובעצמו73, אבל המטה לא נזדכך כלל, שלכן הוצרך להיות כי ברח העם (כנ"ל). ובקרי"ס הי' הגילוי מצד המטה, שהרי הי' זה לאחרי שכמה ימים ספרו ספירת העומר, והלכו בים עד חוטמן, אבל עדיין הרי זה בסדר והדרגה כנ"ל. ולעתיד יהיו ב' המעלות.

ו) ובזה יש לבאר74 מארז"ל75 ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו (ח"ו) אין נגאלין, אמר לי' ר' יהושע, אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד להם מלך קשה כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך, ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין כו', אמר לי' ר' יהושע, והלא כבר נאמר76 חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו כו', לא בתשובה ומעשים טובים וכו'. ולכאורה, מאחר דס"ל לר' יהושע שלא בכסף תגאלו, לא בתשובה כו', מהו אומרו (בברייתא הראשונה) מעמיד להם מלך קשה כהמן כו' ועושין תשובה. וגם צריך להבין השייכות דפלוגתתם זו עם פלוגתתם בענין הגאולה, שלדעת ר"א בתשרי עתידין להגאל, ולדעת ר"י בניסן עתידין להגאל77, שבודאי אזלי לשיטתייהו. והענין הוא78, דזה ודאי שהגאולה דלעתיד תהי' ע"י התשובה, אלא שר"י ס"ל שתהי' בדרך מלמעלה למטה. ובזה יובן גם אומרו לא בתשובה ובמעשים טובים, דלכאורה, מעשים טובים מאן דכר שמי', אך הענין הוא, שהפירוש דתשובה ומעשים טובים הוא שהתשובה היא בדרך מלמטה למעלה, כמו מעשים טובים שהם מלמטה. ועל זה אומר ר' יהושע, לא בתשובה ומעשים טובים, כי אם שמעמיד עליהם, בדרך מלמעלה למטה, מלך קשה כהמן, מלך הוא היצה"ר שנקרא מלך זקן וכסיל79, ואז יורגש שהוא מלך קשה, וע"ד מחז"ל80 צדיקים (שקאי על כל ישראל, כמ"ש81 ועמך כולם צדיקים) נדמה להם (היצה"ר) כהר, שמצד זה יהיו עושין תשובה, ומחזירן למוטב, מוטב דייקא, שההפרש בין טוב למוטב הוא, שטוב היינו טוב סתם, ומוטב היינו שגם הרע נהפך לטוב, שזהו"ע אתהפכא שלמעלה מאתכפיא. דהנה, כאשר הגילוי הוא בדרך מלמעלה למטה, כמו שהי' ביצי"מ, אין זה חודר בגוף ונפש הבהמית, שזהו"ע כי ברח העם, ולא שייך שיהי' הענין דאתהפכא. וגם בעבודה שבדרך מלמטה למעלה, שאז נזדכך המטה, מ"מ, להיות שהעבודה שמצד המטה היא בהגבלה, לכן נעשה על ידה רק אתכפיא ולא אתהפכא, שלכן גם אחרי קרי"ס היו כו"כ נסיונות כו', לפי שהרע לא נהפך עדיין. אך לעתיד לבוא שיהיו ב' המעלות, מצד המטה ומצד המעלה גם יחד, הנה אז יהי' זיכוך המטה בדרך אתהפכא, שזהו פירוש ומחזירן למוטב. וזהו גם מה שס"ל לר"י שבניסן עתידין להגאל, אע"פ שזמן התשובה הוא בתשרי, לפי שגם התשובה תהי' בדרך מלמעלה למטה, שזהו ענינו של חודש ניסן, דודי לי ואני לו82. ובאופן כזה נעשה שלימות ענין התשובה, כי, כאשר התשובה היא מצד המטה עצמו, שחסרה ההמשכה דדודי לי, אזי חסר גם בהעבודה דאני לו, משא"כ כאשר התשובה היא מצד המעלה, אזי התשובה היא בשלימות, וכנ"ל שזהו בדרך אתהפכא.

ז) אמנם גם השלימות שתהי' בגאולה העתידה נמשכת מהגאולה דיצי"מ. ויובן בהקדם הידוע שכל הענינים ישנם בתורה, והרי גם שלימות הגילוי דתורה יהי' לעתיד דוקא, וכמ"ש83 ישקני מנשיקות פיהו, ומפרש רש"י דקאי על טעמי תורה שיתגלו לעתיד, משא"כ עכשיו שנתגלה רק גליא דתורה, אין זה שלימות. וע"ד ענין התשובה ששלימותה יהי' לעתיד דוקא, שזהו מ"ש אודך הוי' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, דפירוש נחמה הוא נחמה בכפליים, כפלים לתושי'84. ומ"מ ידוע85 שלעתיד לא יהי' עוד הפעם מתן תורה, לפי שבשעת מ"ת ניתנה גם פנימיות התורה, אלא שהגילוי מזה יהי' לעתיד, וע"ד מארז"ל86 אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שגם הגילוי דלעתיד הנה הכל הוא מהתורה שלומד עכשיו דוקא, שזהו ותלמודו בידו.

וזהו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דהגם שלעתיד יהיו גילויים נעלים יותר, וכדאיתא בילקוט שהנסים שאני עתיד לעשות עם הבנים יהיו גדולים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות, מ"מ, הנה גם זה נמשך ביצי"מ, אלא שהגילוי מזה יהי' לעתיד, שזהו אראנו נפלאות, שאז יהי' גילוי המהות ובדרך ראי', ולא בדרך השגה, אבל זה גופא נמשך מיצי"מ. ולכן מזכירים יצי"מ לעתיד87, דאע"פ שאז יזכירו יצי"מ רק בדרך טפל87, לפי שהענין דיצי"מ אינו בערך להנפלאות דלעתיד, מ"מ גם אז יזכירו יצי"מ, לפי שכל הנפלאות דלעתיד הם רק הגילוי דיצי"מ, דמצרים הוא שרש לכל הגליות88, ויצי"מ הוא שרש לכל הגאולות89, אלא שעכשיו הוא בהעלם, ולעתיד יהי' בגילוי. וזהו ג"כ ענין ד' לשונות של גאולה, וד' כוסות, שאותם הד' לשונות והד' כוסות דיצי"מ שייכים גם לגאולה העתידה90, לפי שכל הענינים נמשכו ביצי"מ, אלא שלעתיד יהי' בגילוי, שזהו"ע אראנו נפלאות.