בס"ד. שיחת יום א' פ' בהר-בחוקותי, כ"א אייר, ה'תשכ"א.
– להכינוס דנשי ובנות חב"ד תחיינה* –
בלתי מוגה
א. לכל לראש ברצוני להביע הקורת-רוח שלי ("מיין צופרידנקייט"), מהעובדה, שהמקום שבו נפגשנו בשנה שעברה, נעשה קטן מהכיל, ולכן הוצרכו לעבור למקום רחב יותר, ומקום קדוש – בית הכנסת.
ויתן השי"ת, שלשנה הבאה יהי' גם מקום זה קטן מהכיל, ויצטרכו לעבור למקום רחב יותר.
וע"פ דברי הגמרא1 "עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל" – יתן השי"ת שבשנה הבאה ניפגש במקום קדוש בארצנו הקדושה, מתוך בריאות ושמחה.
*
ב. כבר2 דובר כמ"פ, שהתורה נקראת בשם "תורה", להורות על תוכנה, שהיא הוראה3, הוראה ליהודי כיצד להתנהג בחיי היום-יום.
המצוה הראשונה בפרשה בתורה שהתחילו לקרוא היום, היא: "וידבר ה' אל משה גו' דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך וגו'".
כלומר: הקב"ה מצוה את בנ"י בצאתם ממצרים, שכאשר יכנסו לארץ ישראל ויְעַבדו את הארץ הקדושה – יְעַבדו אותה במשך שש שנים, ובשנה השביעית צריכה הארץ לשבות.
אבל הסדר בפסוק הוא להיפך: לכל לראש נאמר בפסוק "ושבתה הארץ שבת לה'", ורק אח"כ נאמר "שש שנים תזרע שדך וגו'".
סדר בתורה הוא גם תורה4 – הוראה.
וההוראה מזה5:
ה"שבת לה'", השנה השביעית שנת השמיטה, וכן יום השביעי יום השבת – משפיע ונותן כח בשש שנות העבודה ובששה ימי העבודה שלפנ"ז.
וזהו גם המענה על השאלה ששואלים אחרים6 – אינם יהודים, וגם יהודים מסויימים: כיצד יכולים לעבוד שש שנים וששה ימים ולהתנהג ע"פ תורה, בשעה שהסביבה של אינם-יהודים היא חזקה ומרובה יותר; ובפרט שבנ"י נצטוו להתנהג בכל הענינים ע"פ ההוראות וההגבלות של התורה, שאינם קיימים אצל אינם-יהודים, וא"כ, כיצד יכולים להתמודד עם העולם שמסביב?
על זה בא המענה בפרשתנו:
ההתחלה של ששת הימים ושש השנים היא ברעיון של "שבת לה'" – יום השבת ושנת שבתון, יום קדוש ושנה קדושה, וקדושה זו נותנת כח ומשפיע על ימי העבודה ושנות העבודה, שבהם יוכלו להתנהג ע"פ דרישת התורה, ולהצליח בדרך זו דוקא.
ג. ובעומק יותר:
ציווי התורה הוא – שאצל בנ"י אין מציאות של חולין. את השבת ממשיכים בששת הימים ושש השנים. החילוק הוא רק במדה של השבת – אם היא במדה קטנה או במדה גדולה ושלימה, ועד – שהחילוק בין יהודי לאינו-יהודי אינו רק בשעה שמתפלל, לומד תורה ומקיים מצוות, אלא "בכל דרכיך"7 – בכל הדברים שיהודי עושה – צריכה להיות קדושה; "כל מעשיך לשם שמים"8 – כל מה שאתה עושה, עליך לקשר עם הקב"ה.
וזוהי ההשפעה הכפולה של יום השבת – שכולו קודש (שבת– קודש)9 וקשור עם הקב"ה (שבת-לה') – על ששת ימי המעשה: שבימים אלו יוכלו להתמודד עם העולם שמסביב ולהצליח גם בגשמיות; להעלות את ימי המעשה, שגם הם יהיו קדושים.
ד. המצוה הראשונה שמכניסה את השבת בבית היא – הדלקת נרות, שקודמת לקבלת שבת ולקידוש. הדבר הראשון שבו מתחיל השבת הוא – להאיר את הבית היהודי.
ומצוה זו היא אחת המצוות שהקב"ה אומר שנותנה לכל לראש לנשים, שהן יאירו את הבית היהודי, ועל ידן באה האורה לכל המשפחה, לבעל, לילדים ולאחים.
הטעם לכך שמצוה זו ניתנה לנשים – אומר רבינו הזקן10 – "מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית".
וע"פ האמור שהשבת חייבת להשפיע ומשפיעה על כל ימי השבוע, הרי כן הוא גם בפרט בנוגע להתחלת השבת – הדלקת הנרות: לנשי ישראל יש הכח והמצוה שבשבת יאירו את הבית באור יהודי עבור כל המשפחה, ומשבת – להמשיך את האור בכל השבוע.
בזהר11 איתא שהדלקת הנרות ע"י האשה צריכה להיות "בחדוה דלבא ורעותא". וכך גם בנוגע לתוכן הפנימי של המצוה, להאיר את הבית – שהעשי' והאור הם מתוך שמחה לבבית ובמלוא הרגש.
ה. כל הענינים שתבעו הרביים – החל מהבעש"ט ואדמו"ר הזקן עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר – הי' רצונם, שחסידים, הן אנשים והן נשים, יַראו את הדרך בזה לכל בנ"י.
יברך השי"ת את כולכן וכל אחת מכן – שתַּראו את הדרך לכל נשי ישראל, כיצד להאיר את הבית היהודי, מתוך שמחה לבבית ורגש, להאיר את יום השבת, ולהמשיך ממנו גם על ימות החול, שגם הם יהיו קדושים, ובשמחה ובטוב לבב.
ויתן השי"ת שבמהרה יבוא משיח, ותוך כדי עיבוד האדמה היהודית בארצנו הקדושה נקיים במלוא המדה12 – מצות שבת וגם מצות שבת בשנים – שמיטה.
*
קיץ בריא ושמח וימים טובים שמחים, ושנתראה מתוך שמחה.
Start a Discussion