בס"ד. ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"א

(הנחה בלתי מוגה)

מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארוממך הוי' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי1, ואיתא בסידור דרושי חנוכה2, שפסוק זה אמר דוד כשהכין את כל הדברים הנצרכים לבנין ביהמ"ק, ואז אמר ולא שמחת אויבי לי, מפני שבטלה אז שמחת האויבים שהם המלאכים שקטרגו על בריאת האדם3 ואמרו מה אנוש כי תזכרנו4, ויתירה מזה, ארוממך הוי' כי דליתני, שפירוש דליתני הוא מלשון רוממות והתנשאות למעלה מעלה, שזהו מצד היתרון בנשמות שלמעלה ממדריגת המלאכים5, ולכן אצלם דוקא ישנו ענין ביהמ"ק ועבודת הקרבנות, שעי"ז נעשית המשכת השכינה למטה, כמ"ש6 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וצריך להבין מהו ענין בנין ביהמ"ק ועבודת הקרבנות והשייכות שביניהם. וגם צריך להבין, דלכאורה, המבואר כאן שבנין ביהמ"ק שייך לדוד הוא היפך משמעות הפסוקים בתנ"ך, שהרי מפורש בקרא שאמר הקב"ה לדוד רק אתה לא תבנה הבית כי אם בנך היוצא מחלצך7, כי שלמה יהי' שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו הוא יבנה בית לשמי8, ומזה מובן שבנין ביהמ"ק שייך לשלמה דוקא, ולא לדוד. וגם צריך להבין מהי השייכות דביהמ"ק עם ענין השלום דוקא.

ב) ויובן כל זה בהקדים ענין ביהמ"ק9. דהנה כתיב10 מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים, ותרגומו11 לית דין אתר הדיוט אלהן אתר דרעוא בי' מן קדם הוי'. וקאי על מקום המקדש שאינו אתר הדיוט, ומזה מוכח שכללות העולם הוא בחי' אתר הדיוט. וענין זה מתאים גם להמבואר בזהר12 שעשרה המאמרות שבהם נברא העולם נקראים מילין דהדיוטא, ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא, דלכאורה אינו מובן, הרי ידוע ומבואר בפרדס13 שעשרה המאמרות מכוונים כנגד עשרת הדברות14, וא"כ, איך אפשר לומר שהעשרה מאמרות הם מילין דהדיוטא, אך הענין הוא, שהכוונה היא שלגבי בחי' שלמעלה מהם נקראים מילין דהדיוטא. וע"ד מ"ש בזהר15 שמט"ט נקרא הדיוט, דהדיוט איהו לגבי מארי', והיינו, שעם היותו שרו של עולם16, הנה לגבי מארי' נקרא הדיוט. וזהו גם מה שאמרו17 אל תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך, ומבואר בזה18, שהו"ע נעלה יותר מבחי' נשים דעתם קלות19, דהנה, קל הוא בגימטריא ה' פעמים הוי', והיינו בחי' ה' גבורות, וזהו נשים דעתם קלות, מצד הצמצומים דבחי' מלכות (אשה) שבנינה מהגבורות. ועל זה אמרו אל תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהו"ע שלמעלה מבחי' נשים דעתם קלות, לפי שהוא מבחי' ז"א שרובו חסדים20, ונמצא, שגם ברכת הדיוט היא בחינה נעלית, וכידוע21 שענין הברכה הוא ההמשכה משרש ומקור הראשון, דהיינו שרש ומקור היותר נעלה, אלא כיון שההמשכה היא רק משרש ומקור העולמות בלבד, לכן נקרא בשם הדיוט. וזהו גם מה שמט"ט שרו של עולם נקרא בשם הדיוט, כי, ההמשכה בבי"ע היא ע"י הצמצום דמלכות שנעשית עתיק לבי"ע, ועד שיורדת לעולם היצירה (שבו הוא התחלת ענין עה"ד טו"ר), שזהו מקומו של מט"ט שהוא ביצירה22, ואף ששרשו הוא מבחי' ז"א דאצילות שרובו חסדים, מ"מ, כיון שנמשך ע"י הצמצום דמלכות, ובפרט כפי שנמשך ביצירה, בחי' עה"ד טו"ר, לכן נקרא בשם הדיוט. ומזה מובן גם בנוגע לכללות עשרה המאמרות, שעם היותם כנגד עשר הספירות, הנה לגבי בחי' האור שלמעלה מספירות נקראים גם עשר הספירות בשם הדיוט, להיות שיש בהם הגבלה, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר23.

ג) ובפרטיות יותר, כידוע שכל הענינים בתורה הם בדרך כלל ופרט, הנה בע"ס גופא בחי' ז"א נקרא הדיוט לגבי בחי' המוחין. ובבחי' ז"א גופא הרי זה ההפרש שבין חיצוניות ז"א לגבי פנימיות ז"א, שזהו גם ההפרש שבין בחי' יסוד (חיצוניות ז"א) לבחי' הת"ת (פנימיות ז"א).

והענין בזה, דהנה ידוע24 בענין העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט25, שדל הוא בחי' היסוד (ונקרא בשם דל לפי שעיקרי המדות חמשה אינון עד בחינת הוד26, ובחי' יסוד ומלכות הם החיצוניות וההתכללות), ובחי' הת"ת נקרא עשיר, כי ת"ת שייך לבחי' הדעת, קו האמצעי, שעולה עד בחי' פנימיות הכתר (כידוע שאע"פ שגם חו"ב שרשם מהכתר, הרי הם שייכים לבחי' חיצוניות הכתר, והדעת עולה בפנימיות הכתר), והו"ע עשיר בדעת, שהוא גילוי אור הכתר שמאיר בז"א. דהנה ידוע27 שיש ב' אופנים בסדר עמידת הספירות, אופן הא', שעומדים זה תחת זה, ואופן הב', שעמידתם בג' קוין. ועיקר ההפרש בין ב' האופנים הוא בענין הדעת, שלפי אופן הא', הרי הדעת מקבל מהמוחין חו"ב ומחברן עם המדות, והיינו, שהמדות נמשכים מחו"ב ע"י הדעת, ולפי אופן הב', הדעת עומד תחת הכתר, והמשכת המדות היא לא מחו"ב בלבד, אלא מבחי' הכתר, היינו, שהדעת ממשיך בהמדות הארת הכתר, והו"ע דעת עליון, שמקבל מפנימיות הכתר וממשיך בהמדות כמו שהם מצד שרשם, מדות שבכתר. וידוע ההפרש בין דעת תחתון ודעת עליון28, שמצד ד"ת הרי הוא עדיין בבחי' יש, ומצד ד"ע נמשך הביטול, היינו שנמשך הביטול בהיש באופן שכמו שהוא במציאותו הרי הוא בטל. וכמו"כ הוא גם בענין המשכת הדעת במדות, שאמיתית קיומם הוא מצד בחי' הדעת, שמקשר דעתו בקשר אמיץ כו', שעי"ז דוקא יש קיום להמדות29, שע"י ההמשכה בהמדות מבחי' פנימיות הכתר, שהו"ע ד"ע, נעשית ההתכללות בהמדות, שזהו ענין הביטול בהמדות גם כמו שהם במציאותם. וכמשנת"ל30 שיש כמה אופנים בהתכללות המדות. יש ענין ההתכללות באופן שכל מדה כלולה מכל שאר המדות, וכמו מדת החסד שכלולה מכל המדות, גם ממדת הגבורה, וגם הגבורה שבחסד עצמה כלולה מכל המדות, שזהו"ע ההתכללות במדות לא רק עשרה פעמים עשרה, אלא באופן שההתכללות היא עד אין קץ. אמנם, התכללות זו היא מצד חלישות המדות. אך אמיתית ענין ההתכללות הוא שגם כפי שהמדות הם בתקפם יש בהם התכללות. והתכללות זו היא ע"י המשכת ד"ע שממשיך מפנימיות הכתר שמגיע בפנימיות ועצמות אוא"ס שהוא נמנע הנמנעות31, ומצד זה נעשה הביטול וההתכללות בהמדות גם כפי שהם בתקפם.

והנה התכללות זו היא בבחי' פנימיות ז"א דוקא32. ויובן זה עד"מ באדם למטה, שכל אברי הגוף כלולים זה מזה, וכפי שרואים שעי"ז שמקיזים דם באבר א' מרפאים גם את אבר השני ואת כללות הגוף. וגם כאשר הגוף בריא, הרי הרגלים הם מעמידים את הראש ועל ידם דוקא יכול לילך בכל מקום שירצה33. וכמו"כ יש התכללות הכחות, וכמו כח הכתיבה שביד, שיש בזה גם התלבשות השכל, שהרי בכדי שיוכל לכתוב את הענין שכלי, צריך גם השכל להתלבש בשעת מעשה בהיד, וכמו"כ גם בכח התנועה וההילוך שברגל צריך להשתתף כח השכל, וגם כשמנענע בידו או ברגלו בלי שימת לב, הרי בהכרח שישנו הרצון לנענע כו', והיינו, דעם היות שהתנועה באה מכח התנועה עצמו, מ"מ, בכדי שכח התנועה יפעול פעולתו, בהכרח שתהי' איזה סיבה לזה. אמנם התכללות זו היא בפנימיות האיברים, משא"כ בחיצוניותם הרי הם חלוקים ומובדלים זה מזה, שכל אבר ממוזג ומורכב באופן המתאים לענינו המיוחד, העין לראות והאוזן לשמוע וכו'. והדוגמא מזה יובן למעלה, שענין ההתכללות הוא בפנימיות ז"א דוקא, משא"כ בחיצוניות ז"א.

ועפ"ז יובן בנוגע לעשרה המאמרות, שכיון שנמשכים מבחי' חיצוניות ז"א, הרי המשכתם היא באופן של התחלקות, שבכל יום מששת ימי בראשית מאירה מדה וספירה פרטית, וכמו ביום ראשון שהאיר מדת החסד בלבד, ולכן נברא בו האור34, שהוא בלי הגבלות כו', וכידוע בענין אור שנברא ביום הראשון שהי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו35, וביום השני האיר מדת הגבורה בלי התכללות החסד, ולכן נברא בו הרקיע המבדיל בין מים למים36, והיינו, שמצד מדת הגבורה שהו"ע ההתחלקות נעשית התחלקות והבדלה בענין המים, שמצמיחים כל מיני תענוג, בין תענוגים הרוחניים לתענוגים הגשמיים, עד שנעשה ענין התענוג גם בלעו"ז. ורק ביום השלישי שהאיר בחי' הת"ת שהו"ע ההתכללות כנ"ל, היו ב' מאמרות, שזהו מצד התכללות הב' קוין שבת"ת [ומה שגם ביום ו' היו ב' מאמרות, הרי זה לפי שבספירת היסוד יש ב' בחי', השפעה חיצונית והשפעה פנימית (ועד"מ למטה שיש השפעת השכל שהיא השפעה חיצונית ויש השפעת הטיפה שהיא השפעה פנימית37), וזהו"ע ב' המאמרות, מאמר תוצא הארץ מהשפעה חיצונית, ומאמר נעשה אדם, שהו"ע לידת הנשמות, מהשפעה פנימית]. וזהו גם כללות ההפרש בין תהו לתיקון, כידוע38 שבתהו הי' מצב הספירות זה תחת זה, ובתיקון הם בג' קוין, ובתיקון גופא הוא ההפרש בין חיצוניות לפנימיות, שעיקר ענין ההתכללות הוא בבחי' פנימיות ז"א. וכיון שעשרה המאמרות הם מבחי' חיצוניות ז"א, שלכן הם בבחי' התחלקות כנ"ל, לכן נקראים מילין דהדיוטא.

ד) אמנם בביהמ"ק כתיב מה נורא המקום הזה וגו', שתרגומו לית דין אתר הדיוט, והיינו לפי שבביהמ"ק הי' ענין ההתכללות, ובפרט בקדש הקדשים ששם הי' מקום ובלי מקום כאחד39, שזהו מצד גילוי פנימיות עתיק, ולמעלה יותר פנימיות ועצמות א"ס, שהוא נמנע הנמנעות31. וזהו שממשיך בתרגום אלהין דרעוא בי' מן קדם הוי', כי, שם הוי' הוא בחי' פנימיות ז"א, וכידוע ההפרש בין שם הוי' לשאר השמות, שכל השמות הם בהכלים, ושם הוי' הוא בהאור40, ולכן שם הוי' מצטרף לכל השמות, וכמו א-ל הוי', הוי' אדנ-י, וכיו"ב, לפי שהוי' הוא האור שמאיר בכל הספירות, וידוע שהאור הוא הפנימיות של הספירות, ונמצא ששם הוי' שהוא האור הוא בחינת פנימיות ז"א. וגם מצד הכלים, הרי ידוע41 שהוי' הוא בת"ת, קו האמצעי. והנה, המשכה זו בביהמ"ק היתה ע"י עבודת הקרבנות, והו"ע האתעדל"ת וההעלאה שמעין ההמשכה, והיינו לפי שבעבודת הקרבנות ישנו ענין ההתכללות, שהרי הקרבנות היו מבחי' דצ"ח ששרשם מתהו, והקרבתם ע"ג המזבח הוצרכה להיות ע"י אדם דוקא, אדם כי יקריב42, שאדם שרשו מתיקון. וזהו ג"כ הטעם שבעבודת הקרבנות הוצרכה להיות השתתפותם של כהנים לויים וישראלים, ר"ת כלי43, שהם כל הג' קוין, כי, כהן הוא בחי' חסד44, וכמארז"ל45 גבי אהרן שהי' אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, לוי הוא בקו הגבורות46, שזהו הטעם שהלוים הוצרכו להעביר תער על בשרם47, לפי שלויים הם בקו הגבורות, שהו"ע הצמצומים, ושערות הוא ג"כ ענין הצמצום כידוע, ולכן הוצרכו להעביר מהם השערות, כדי שלא יהי' צמצום אחר צמצום כו'46, וישראל הוא בקו התפארת, כמ"ש48 ישראל אשר בך אתפאר. וזהו שעבודת הקרבנות בהשתתפותם של הכהנים לויים וישראלים, הו"ע של העלאת מ"ן לעורר את ההמשכה בביהמ"ק, שהו"ע ההתכללות כנ"ל.

ה) ועפ"ז יובן ג"כ הטעם שבנין ביהמ"ק הי' צריך להיות ע"י שלמה דוקא, לפי שדוד הי' איש מלחמה, וענין המלחמה הוא בבחי' ב' קוין, כי גם כאשר מנצחים המלחמה הרי ישנו דבר המנגד, אלא שמנצחים אותו. ולכן ביהמ"ק שהו"ע ההתכללות הוצרך להיות ע"י שלמה דוקא, ששלום ושקט אתן על ישראל בימיו, שענין השלום הוא שאין כאן לכתחילה מנגד כלל. אך מ"מ ההכנה לבנין ביהמ"ק היתה ע"י דוד, וע"ד הידוע בענין תהו ותיקון, שאף שתכלית הכוונה היא בענין התיקון דוקא, מ"מ, צריך להיות תחילה אורות דתהו, שזוהי ההקדמה שיוכל להיות אח"כ בחי' התיקון. וכן הוא בעבודה, שתכלית העבודה היא הבירור בדרך שלום, והוא ע"י העבודה שלמעלה מטו"ד, אך בתחילה צריכה להיות העבודה ע"פ טו"ד, שהיא עבודה בדרך מלחמה, ועי"ז יוכל להגיע להעבודה שלמעלה מטו"ד. וז"ש49 פדה בשלום נפשי מקרב לי גו', שהתחלת העבודה הוא מקרב, בדרך מלחמה, אבל עי"ז מגיעים אח"כ להפדי' בשלום, שאין שום מנגד כלל, וכמו שמסיים, כי ברבים היו עמדי, שגם הצד שכנגד התפלל לנצחונו של דוד50.

ו) וזהו שאמר דוד ארוממך הוי' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי, דאף שבנין ביהמ"ק בפועל הי' ע"י שלמה, מ"מ, כיון שהכין כבר את כל הענינים עבור ביהמ"ק, אמר ולא שמחת אויבי לי, שבטלה אז שמחת האויבים שהם המלאכים שקטרגו על בריאת האדם כו', שזהו אמרו ולא שמחת אויבי לי, ולא עוד אלא שדליתני, שהגילוי שהי' בביהמ"ק הוא גילוי נעלה יותר מהגילוי שאצל המלאכים, שהרי המלאכים הם בבחי' התחלקות, מיכאל באהבה וגבריאל ביראה וכו'51, משא"כ בביהמ"ק הי' ההתכללות כנ"ל. אך פעולת דוד היתה רק ענין של הכנה, ואילו בנין ביהמ"ק בפועל הי' ע"י שלמה, שזהו התכלית שיהי' ענין ההתכללות והשלום ע"י איש שהשלום שלו52, ועד לקיום היעוד53 לםרבה המשרה ולשלום אין קץ.