בס"ד. ר"ד* יום ג' פ' פינחס, כ"ף תמוז, ה'תשי"א.

בלתי מוגה

א. בנוגע למצות נדרים (שנתפרשה בהתחלת פרשת מטות) – נאמר1: "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר גו'", היינו, שבמצוה זו דוקא נזכרו משה וראשי המטות.

והענין בזה2:

תוכן הענין דנדרים הוא – עשיית גדרים וסייגים בכדי להוסיף חיזוק ותוקף בקיום התומ"צ3.

ועפ"ז יש לבאר החידוש שמצינו במצות נדרים לגבי כל מצוות התורה כולה4 – שהחיוב דכל מצות התורה אינו מתחיל אלא בגיל י"ג שנה, ואילו החיוב דנדרים הוא גם ב"מופלא הסמוך לאיש"5, "בן י"ב שנה ויום אחד"6 (ולכמה שיטות7 חיוב זה הוא מדאורייתא) – כי, תוכן מצות נדרים הוא הוספת גדרים וסייגים בתור הכנה והקדמה לקיום התומ"צ, ולפיכך מתחילה מצוה זו ב"מופלא הסמוך לאיש" – בזמן ההכנה להתחלת החיוב בכל מצוות התורה.

ויש להוסיף המוסר השכל שבזה – שקודם התחלת חיוב האדם בכל מצוות התורה (כשנעשה בן י"ג שנה) צריכה להיות הכנה והקדמה דהוספת גדר ופרישות על מה שאסרה תורה (שזהו"ע הנדרים), אשר עי"ז יוכל לקיים את המצוות כדבעי8.

ב. והנה, בנוגע לענין של הוספה על קיום התומ"צ, שבזה נכלל גם ענין הנדרים כנ"ל – מצינו ב' קצוות:

מחד גיסא – ה"ז ענין בלתי-רצוי, כמארז"ל9: "כל המוסיף גורע, שנאמר10 אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו" ("הקב"ה לא הזהירם על הנגיעה, ומתוך תוספת גירעו כו'"11), ונמצא, אשר כתוצאה מזה שחוה הוסיפה איסור מדעת עצמה (שלא נצטוו עליו מאת הקב"ה) – נגרם (רח"ל) חטא עץ הדעת.

ולאידך גיסא מצינו שיש אופנים שענין הנדרים (הוספה על החיוב דתומ"צ) הוא דבר רצוי ונעלה12, כדברי שמעון הצדיק אל נזיר13 אחד – "כמותך ירבו נזירים בישראל"14.

ולכן נזכרו במצות נדרים "ראשי המטות" – כי, מצד ב' קצוות הנ"ל, הרי בכדי לידע מתי יש להוסיף גדר וסייג אל מצוות התורה – יש צורך ב"ראשי המטות", נשיאי ישראל.

וכל זה אינו מספיק עדיין – וצריכה להיות גם הוראת משה רבינו ("וידבר משה אל ראשי המטות") – כיון שדוקא משה "נתנבא בלשון זה" (כדרשת חז"ל15 עה"פ1 – "וידבר משה גו' זה הדבר גו'"), "משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה"16, ולפיכך, כאשר קיום מצות נדרים נעשה ע"פ הוראת משה, מובטחים, שלא זו בלבד שלא יצא מכך ענין הפכי ח"ו, אלא אדרבא, עי"ז יתוסף חיזוק ושלימות בקיום התומ"צ17.