בס"ד. שיחת* יום ה' פ' פינחס, כ"ב תמוז, ה'תשי"א.

– להתלמידים הנוסעים בשליחות המל"ח, בחדרו הק' –

בודאי ידוע לכם שזה כמה שנים שהנהיג כ"ק מו"ח אדמו"ר1 שהתלמידים יסעו למשך שבועות אחדים לערי השדה (וגם בעיר ניו-יאָרק עצמה) על מנת לעסוק בהפצת היהדות, ולפעול חיזוק בקיום התומ"צ.

– במקום לנצל זמן זה לצורך תיקון והבראת הגוף, כנהוג אצל אחרים, ינצלוהו התלמידים בשביל להתעסק בתיקון והבראת נשמותיהם של בנ"י, ילדים ומבוגרים, ועי"ז יתוסף אצלם גופא בתיקון והבראת נשמתם וגופם, שיהיו בריאים ברוחניות ובגשמיות.

*

כיון שנסיעה זו היא בשליחותו של הרבי, יש בה כו"כ מעלות, ונתעכב עתה על שני דברים הנוגעים לפועל2:

א) כיון שזוהי שליחותו של הרבי – בודאי יצליחו בזה, רק שלא יקלקלו בעצמם ("מען זאָל נאָר אַליין ניט קאַליע מאַכן"). – כשנוסעים בשליחותו של הרבי, בכח המשלח, ה"ז כמו שהרבי נוסע ("דער רבי פאָרט"), ובמילא, לא שייך שיהיו מניעות ועיכובים שלא יוכלו לבטלם. התלמידים צריכים רק להיות כלי מוכשר, וככל שתגדל הכשרת הכלי, תתמלא השליחות במהירות ובהצלחה גדולה יותר.

ב) כיון שזוהי שליחותו של הרבי – צריך לידע גודל האחריות שנושאים על עצמם. אותם יהודים שהנכם נוסעים אליהם, יסתכלו עליכם בתור שלוחים של הרבי, בתור דוגמא-חי' של חסידים, ובמילא, צריכים אתם לתקן את עצמכם ("אויס-ריכטן זיך"), כדי להֵרָאות באופן המתאים לכך.

– ר' שמואל מונקעס3 הלך פעם עם קבוצה של חסידים, בחזרתם מהתוועדות, ועברו דרך ביתו של רבינו הזקן, ושם מסביב הי' חצר (כפי שנקרא כאן: "יאַרד"), וקפץ ר' שמואל מונקעס על השער, נסמך ברגלו על הגדר, ונשאר תלוי. שאלוהו חבריו החסידים – שהורגלו לתעלוליו – מה פשר התעלול החדש ("וואָס איז דאָס פאַר אַ נייער שפּיצל")? – כי כבר היו רגילים שר' שמואל עושה לפעמים תעלול – השיב להם ר' שמואל: בנוהג שבעולם, שעל יד סנדלר תלוי' נעל, על יד זגג תלוי' פיסת זכוכית. וכיו"ב. וכמו כן מן הראוי שכשעוברים ליד ביתו של הרבי יהי' תלוי חסיד... כדי שידעו שכאן גר הרבי.

ועד"ז בעניננו: כל מי שרואה אתכם יחשוב שכך נראה חסיד ליובאַוויטש, חב"ד'ניק, תמים, בחור-ישיבה ירא-שמים (וכיו"ב בשאר התוארים שיתארו אתכם), וישאר אצלו הרושם שכך צריכים להתנהג חסידים, תמימים, מקושרים, אלה שנוסעים בשליחותו של הרבי לעסוק בהפצת היהדות וחיזוק התומ"צ. ובמילא, צריכים לידע שנושאים אחריות גדולה4.

אמנם, כיון שהרבי הוא זה שהנהיג הדבר, והוא זה ששולח אתכם בשליחות זו – בכחו וביכלתו של כל אחד מכם למלא שליחות זו, שלא זו בלבד שלא יהי' היפך הכבוד ח"ו, אלא אדרבה, שיתקבלו ידיעות ע"ד גודל ההתפעלות ("גוואַלדיקע התפעלות") ממהותם של תלמידי ליובאַוויטש ("וואָס אַ ליובאַוויטשער בחור איז")!

*

הנני מברך אתכם שיקויימו הברכות שהרבי ברך אתכם בכלל, ובפרט בנוגע למילוי השליחות.

סעו לשלום ותחזרו לשלום ("פאָרט געזונטערהייט און קומט צוריק געזונטערהייט"), ותהי' נסיעתכם בהצלחה בגשמיות וברוחניות, הן בנוגע לגשמיות ורוחניות של היהודים שאליהם נוסעים אתם, והן בנוגע לגשמיות ורוחניות שלכם, שהרי, כוונתו של הרבי היא לא רק לטובתם של היהודים שנוסעים אליהם, אלא גם לטובתם של הנוסעים עצמם, כהבטחת חז"ל5 על הפסוק6 "מאיר עיני שניהם ה'".

שיהי' לכם קיץ בריא, ולאח"ז חורף בריא, וכן הלאה, נצח סלה ועד7.

סעו לשלום, ובכל מקום שתבואו תמסרו דרישת שלום לבבית ("אַ הערצליכן גרוס") לאחינו בנ"י, ותמסרו להם, שאף שעומדים בשלשת השבועות, ומתקרבים לחודש אלול, חודש התשובה8, ולאחריו ה"ימים נוראים", מ"מ, לא יבהלו ("זאָל מען זיך ניט שרעקן"), כי אם, "עבדו את ה' בשמחה"9, "גילו ברעדה"10.

וכן תמסרו להם, שכ"ק מו"ח אדמו"ר אמר11 שעכשיו נמצאים כבר בזמן ש"הנה זה עומד אחר כתלנו"12, "הנה זה בא"13 ("אָט איז ער")... וצריכים להתכונן לכך ע"י אהבת ה', אהבת התורה, ואהבת ישראל14. – כשתאמרו את הדברים בניחותא, אבל, בתוקף פנימי, בודאי יתקבלו הדברים אצל השומעים, ועי"ז יתוסף אצלם חיזוק בתומ"צ בכלל, ובאהבת ישראל בפרט.

סעו לשלום.