Chapter 32

1Listen, O heavens, and I will speak! And let the earth hear the words of my mouth!   אהַֽאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַֽאֲדַבֵּ֑רָה וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי:
Listen, O heavens: that I am warning Israel, and you shall be witnesses in this matter, for I have already told Israel that you will be witnesses. And so is [the clause] “And let the earth hear” [to be similarly understood]. Now why did [Moses] call upon heaven and earth to be witnesses [for warning Israel]? Moses said: “I am [just] flesh and blood. Tomorrow I will die. If Israel says, ‘We never accepted the covenant,’ who will come and refute them?” Therefore, he called upon heaven and earth as witnesses for Israel-witnesses that endure forever. Furthermore, if they [Israel] act meritoriously, the witnesses will come and reward them: “The vine will give its fruit, the earth will yield its produce, and the heavens will give their dew” (Zech. 8:12). And if [Israel] acts sinfully, the hand of the witnesses will be upon them first [to inflict punishment upon them]: “And He will close off the heaven that there will be no rain, and the soil will not give its produce” (Deut. 11:17), and then [the verse continues]: “and you will perish quickly”-through [the attacks of] the nations. — [Sifrei 32:1]   האזינו השמים: שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר (לעיל ל, יט) שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים, וכן ותשמע הארץ. ולמה העיד בהם שמים וארץ, אמר משה אני בשר ודם למחר אני מת, אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם, לפיכך העיד בהם שמים וארץ, עדים שהן קיימים לעולם. ועוד, שאם יזכו, יבואו העדים ויתנו שכרם, הגפן תתן פריה, והארץ תתן יבולה, והשמים יתנו טלם. ואם יתחייבו, תהיה בהם יד העדים תחלה (לעיל יא, יז), ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואחר כך ואבדתם מהרה על ידי האומות:
2My lesson will drip like rain; my word will flow like dew; like storm winds on vegetation and like raindrops on grass.   ביַֽעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי־דֶ֔שֶׁא וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵֽשֶׂב:
My lesson will drip like rain: This is the testimony that you shall testify, that in your presence, I declare, "The Torah (לִקְחִי), which I gave to Israel, which provides life to the world, is just like this rain, which provides life to the world, [i.e.,] when the heavens drip down dew and rain." — [Sifrei 32:2]   יערף כמטר לקחי: זו היא העדות שתעידו שאני אומר בפניכם תורה נתתי לישראל שהיא חיים לעולם כמטר זה שהוא חיים לעולם, כאשר יערפו השמים טל ומטר:
will drip: Heb. יַעִרֹף, meaning, “dripping.” Similar to this [are the verses]: “will drip (יִרְעֲפוּן) fatness” (Ps. 65:12), [where the root רעף is equivalent to ערף]; “will drip (יַעַרְפוּ) dew” (Deut. 33:28).   יערף: לשון נטיפה וכן (לקמן לג, כח) יערפו טל, (תהלים סה, יב) ירעפון דשן:
will flow like dew: with which everyone rejoices, [unlike] the rain [which occasionally] causes anguish to people, such as travelers, or one whose pit [into which he presses his grapes] is full of wine [which is spoiled by the rain]. — [Sifrei 32:2]   תזל כטל: שהכל שמחים בו, לפי שהמטר יש שהן עצבים, כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין:
like storm winds: Heb. כִּשְׂעִירִם. This is an expression similar to “storm (סְעָרָה) wind” [since ס and שׂ are interchangeable. Accordingly,] the Targum renders [כִּשְׂעִירִם as]: כְּרוּחֵי מִטְרָא, “like winds [that bring] rain.” [The metaphor is explained as follows:] Just as these [stormy, rainy] winds maintain the plants and promote their growth, so too, the words of the Torah cause those who study them to grow.   כשעירם: לשון (תהלים קמח, ח) רוח סערה, כתרגומו כרוחי מטרא. מה הרוחות הללו מחזיקים את העשבים ומגדלין אותם, אף דברי תורה מחזיקין את לומדיהן ומגדלין אותם:
like raindrops: Heb. וְכִרְבִיבִים, drops of rain. It appears to me that [a raindrop] is called רְבִיב because it shoots (רוֹבֶה) down like an arrow, as Scripture states, “an archer רוֹבֶה קַשָּׁת” (Gen. 21:20).   וכרביבים: טיפי מטר. ונראה לי על שם שיורה כחץ נקרא רביב, כמה דאת אמר (בראשית כא, כ) רובה קשת:
vegetation: Erbediz [in Old French, like the English: herbage]. This is [the general term for] the mantle of the earth covered with vegetation.   דשא: אדברי"ץ [צמחיה] עטיפת הארץ מכוסה בירק:
grass: Heb. עֵשֶׂב. A single stalk is called עֵשֶׂב and each species is called עֵשֶׂב [while דֶּשֶׁא denotes vegetation in general].   עשב: קלח אחד קרוי עשב, וכל מין ומין לעצמו קרוי עשב:
3When I call out the name of the Lord, ascribe greatness to our God.   גכִּ֛י שֵׁ֥ם יְהֹוָה֖ אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵֽאלֹהֵֽינוּ:
When I call out the name of the Lord: Here the word כִּי means “when”, just as [it also means “when” in the verse]: “When (כִּי) you come to the land…” (Lev. 23:10). [The meaning of our verse is therefore:] When I call out and make mention of the Lord’s name, you shall ascribe greatness to our God, and bless His name. From here, our Rabbis derived [the rule] that [the listeners] should respond: “Blessed be the Name of His glorious Kingdom [forever and ever]!” after [every] blessing [recited] in the Temple [instead of “Amen,” which is the response outside the Temple]. — [Ta’anith 16b]   כי שם ה' אקרא: הרי כי משמש בלשון כאשר, כמו (ויקרא כג, י) כי תבאו אל הארץ, כשאקרא ואזכיר שם ה' אתם הבו גודל לאלהינו וברכו שמו. מכאן אמרו שעונין ברוך שם כבוד מלכותו אחר ברכה שבמקדש:
4The deeds of the [Mighty] Rock are perfect, for all His ways are just; a faithful God, without injustice He is righteous and upright.   דהַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פָּֽעֳל֔וֹ כִּ֥י כָל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא:
The deeds of the [Mighty] Rock are perfect: Even though God is strong [like a rock], when He brings retribution upon those who transgress His will, He does not bring it in a flood [of anger], but [rather] with justice because “His deeds are perfect.”   הצור תמים פעלו: אף על פי שהוא חזק, כשמביא פורענות על עוברי רצונו, לא בשטף הוא מביא, כי אם בדין כי תמים פעלו:
a faithful God: [Faithful] to reward the righteous their due in the world-to-come. And even though He defers their reward, in the end He will fulfill (לְאַמֵּן) His words.   אל אמונה: לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא. ואף על פי שמאחר את תגמולם, סופו לאמן את דבריו:
without injustice: Even to the wicked; God rewards them in this world for [any] meritorious deeds [they might have performed]. — [Sifrei 32:4]   ואין עול: אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה:
He is righteous and upright: All acknowledge God’s judgment meted out to them to be just (צַדִּיק), and therefore fitting and upright (יָשָׁר) for them. [That is, God is declared] just (צַדִּיק) by people, and He is upright (יָשָׁר), and it is fitting to declare God as righteous.   צדיק וישר הוא: הכל מצדיקים עליהם את דינו, וכך ראוי וישר להם. צדיק מפי הבריות. וישר הוא וראוי להצדיקו:
5Destruction is not His; it is His children's defect you crooked and twisted generation.   השִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹּ֖א בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל:
Destruction is not His: Heb. שִׁחֵת לוֹ לֹא, [to be understood] as the Targum renders it: חַבִּילוּ לְהוֹן לָא לֵהּ, “Destruction is theirs, not His!”   שחת לו וגו': כתרגומו חבילו להון ולא ליה:
it is His children’s defect: They were God’s children, and the destruction they wrought is their blemish.   בניו מומם: בניו היו והשחתה שהשחיתו היא מומם:
it is His children’s defect: The destruction was His children’s blemish, not His blemish.   בניו מומם: מומם של בניו היה ולא מומו:
crooked generation: Heb. דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל, a crooked and perverted [generation]. [The word עִקֵּשׁ is] similar [in meaning] to [the verse], “and pervert (יְעַקְשׁוּ) all honesty” (Micah 3:9). We find [a similar expression] in the language of the Mishnah: "a weasel… because its teeth are bent (עִקוּמוּת) and crooked (עִקוּשׁוּת") . - [Chul. 56a]   דור עקש: עקום ומעוקל, כמו (מיכה ג, ט) ואת כל הישרה יעקשו, ובלשון משנה חולדה ששיניה עקומות ועקושות:
and twisted: antortiliyez [in Old French, like the English “tortuous”], just as [in the manufacture of a candle,] the wick (פְּתִיל) is braided and [then it] is “twisted” around a [central] strand. The word פְתַלְתֹּל falls under the category of word stems that contain doubled letters [i.e., where the two last letters of the root are doubled], such as: “dark green (יְרַקְרַק) … dark red (אֲדַמְדָם)” (Lev. 13:49), “engulfed (סְחַרְחַר)” (Psalms 38:11), and “round (סְגַלְגַל)” (Targum Jonathan on I Kings 7:23, Ned. 66b).   ופתלתל: אנטורטיליי"ש [פתלתל] כפתיל הזה שגודלין אותו ומקיפין אותו סביבות הגדיל. פתלתל מן התיבות הכפולות, כמו (ויקרא יג, מט) ירקרק, אדמדם, סחרחר (תהלים לח, יא), סגלגל (מלכים א' ז, כג):
6Is this how you repay the Lord, you disgraceful, unwise people?! Is He not your Father, your Master? He has made you and established you.   והַ לְיהֹוָה֙ תִּגְמְלוּ־זֹ֔את עַ֥ם נָבָ֖ל וְלֹ֣א חָכָ֑ם הֲלוֹא־הוּא֙ אָבִ֣יךָ קָּנֶ֔ךָ ה֥וּא עָֽשְׂךָ֖ וַֽיְכֹֽנְנֶֽךָ:
Is this how you repay the Lord: This should be read as a question: “[Why] are you doing such saddening things before God? He has the power to punish you, [nevertheless] He has bestowed all these favors upon you. [Is this the way you repay Him for those favors?]”- [Sifrei 32:6]   הלה' תגמלו זאת: לשון תימה, וכי לפניו אתם מעציבין, שיש בידו ליפרע מכם ושהטיב לכם בכל הטובות:
you disgraceful… people: who have forgotten all that has been done for them.   עם נבל: ששכחו את העשוי להם:
unwise: [because you do not] understand the outcome, since it is in God’s power to do them good or evil [according to their actions]. — [Sifrei 32:6]   ולא חכם: להבין את הנולדות שיש בידו להטיב ולהרע:
Is He not your father, your Master?: [The word קָּנֶךָ means:] Who acquired (קָנָה) you; [alternatively it means:] Who nested you (קִנְּנֶךָ) in a nest (קַן) of rocks and in a strong land; [alternatively it means:] Who has rectified you (תִּקְּנֶךָ) with every type of reparation (תַּקָּנָה).   הלא הוא אביך קנך: שקנאך שקננך בקן הסלעים ובארץ חזקה, שתקנך בכל מיני תקנה:
He made you: A [special] nation among nations,   הוא עשך: אומה באומות:
and established you: After [making you a special nation, God established you] upon every kind of firm base and foundation (כַּן) [i.e., made you self-contained]: your kohanim are from among yourselves; your prophets are from among yourselves, and your kings are from among yourselves. [Indeed, you are like] a city from which all [resources] are [drawn]. — [Sifrei 32:6]   ויכננך: אחרי כן בכל מיני בסיס וכן. מכם כהנים מכם נביאים ומכם מלכים כרך שהכל תלוי בו:
7Remember the days of old; reflect upon the years of [other] generations. Ask your father, and he will tell you; your elders, and they will inform you.   זזְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דֹּֽר וָדֹ֑ר שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶ֖יךָ וְיֹֽאמְרוּ־לָֽךְ:
Remember the days of old: what God did to past generations who provoked Him to anger.   זכר ימות עולם: מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו:
reflect upon the years of [other] generations: [I.e.,] the generation of Enosh, whom [God] inundated with the waters of the ocean, and the generation of the Flood, whom [God] washed away. Another explanation is: [If] you have not set your attention to the past, then “reflect upon the years of generations,” i.e., to recognize the future, that He has the power to bestow good upon you and to give you as an inheritance the days of the Messiah and the world-to-come. — [Sifrei 32:6]   בינו שנות דר ודר: דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם. דבר אחר לא נתתם לבבכם על שעבר. בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא:
Ask your father: These are the prophets, who are called “fathers,” as Scripture states regarding [Elisha’s crying out to] Elijah, “My father, my father, the chariot of Israel!” (II Kings 2:12).   שאל אביך: אלו הנביאים שנקראים אבות, כמו שנאמר באליהו (מלכים ב' ב, יב) אבי אבי רכב ישראל:
your elders: These are the Sages. — [Sifrei 32:7]   זקניך: אלו החכמים:
and they will inform you: the events of the former times.   ויאמרו לך: הראשונות:
8When the Most High gave nations their lot, when He separated the sons of man, He set up the boundaries of peoples according to the number of the children of Israel.   חבְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
When the Most High gave nations their lot: When the Holy One, Blessed is He, gave those who provoked Him to anger their portion, He flooded them and drowned them [i.e., that was their lot].   בהנחל עליון גוים: כשהנחיל הקדוש ברוך הוא למכעיסיו את חלק נחלתן הציפן ושטפם:
when He separated the sons of man: When [God] scattered the Generation of the Dispersion [which built the tower of Babel], He had the power to remove them from the world [altogether], but He did not do so. Rather, “He set up the boundaries of peoples,” [i.e.,] He let them remain in existence and did not destroy them.   בהפרידו בני אדם: כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן, אלא יצב גבולות עמים קיימם ולא אבדם:
according to the number of the children of Israel: [God let man remain in existence] for the sake of a [small] number of the children of Israel who were destined to descend from the children of Shem, and [the sake of] the number of the seventy souls of the children of Israel who went down to Egypt, He “set up the boundaries of peoples,” [i.e., He separated man into seventy nations with] seventy languages.   למספר בני ישראל: בשביל מספר בני ישראל שעתידים לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים שבעים לשון:
9Because the Lord's portion is His people Jacob, the lot of His inheritance.   טכִּ֛י חֵ֥לֶק יְהֹוָ֖ה עַמּ֑וֹ יַֽעֲקֹ֖ב חֶ֥בֶל נַֽחֲלָתֽוֹ:
Because the Lord’s portion is His people: And why did God go to all this effort [to save mankind]? “Because the Lord’s portion” was hidden within them [i.e., mankind] and was destined to come forth. And who is God’s portion? “His people.” And who is His people? “Jacob, the lot of His inheritance” - and he is the third among the Patriarchs. He is endowed with a threefold [parcel] of merits: The merit of his grandfather, the merit of his father, and his own merit-thus, totaling three, like a rope (חֶבֶל) composed of three strands [twined together for added strength (Sifrei 32:9)]. Thus, it was [only] Jacob and his sons who became God’s inheritance, not Ishmael, the son of Abraham, and not Esau, the son of Isaac.   כי חלק ה' עמו: למה כל זאת, לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם ועתיד לצאת. ומי הוא חלקו, עמו. ומי הוא עמו יעקב חבל נחלתו - והוא השלישי באבות, המשולש בשלש זכיות, זכות אבי אביו וזכות אביו וזכותו, הרי שלשה, כחבל הזה שהוא עשוי בשלשה גדילים והוא ובניו היו לו לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם, ולא עשו בן של יצחק:
10He found them in a desert land, and in a desolate, howling wasteland. He encompassed them and bestowed understanding upon them; He protected them as the pupil of His eye.   ייִמְצָאֵ֨הוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִדְבָּ֔ר וּבְתֹ֖הוּ יְלֵ֣ל יְשִׁמֹ֑ן יְסֹֽבְבֶ֨נְהוּ֙ יְב֣וֹנְנֵ֔הוּ יִצְּרֶ֖נְהוּ כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֽוֹ:
He found them in a desert land: God found them [i.e., Jacob’s sons] faithful to Him in a desert land, for they accepted His Torah, His sovereignty, and His yoke upon themselves-something that Ishmael and Esau did not do, as Scripture states, “The Lord… shone forth from Seir to them, and appeared from Mount Paran” (Deut. 33:2). [The Sages (Sifrei Deut. 33:2, Tanchuma Beracha 4) explain this to mean: God first went to the children of Esau (Seir) and offered them the Torah, but they refused to accept it; then He went and offered it to the children of Ishmael (Paran), and they also refused. See Rashi on that verse.]   ימצאהו בארץ מדבר: אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר, שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו מה שלא עשו ישמעאל ועשו, שנאמר (לקמן לג, ב) וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן:
and in a desolate, howling wasteland: An arid, desolate land, a place of howling (יְלֵל) jackals and ostriches. Yet even there, Israel followed their faith. They did not say to Moses, “How can we go out into the deserts, a place of drought and desolation?” The verse attests to this: “When you went after Me in the desert” (Jer. 2: 2).   ובתהו ילל ישימון: ארץ ציה ושממה מקום יללת תנינים ובנות יענה אף שם נמשכו אחר האמונה, ולא אמרו למשה האיך נצא למדברות מקום ציה ושממון, כענין שנאמר (ירמיה ב, ב) לכתך אחרי במדבר:
He encompassed them: There [in the desert], [God] encompassed [Israel], surrounding them by [protective] clouds; He surrounded them with divisions in four directions, and He surrounded them with the underside of the mountain [Sinai], which He overturned [i.e., suspending it] over them like a tub [see Rashi on Exod. 19:17]. — [Sifrei 32:10]   יסבבנהו: שם סבבם והקיפם בעננים וסבבם בדגלים לארבע רוחות וסבבן בתחתית ההר, שכפהו עליהם כגיגית:
and bestowed understanding upon them: There [God bestowed upon them] Torah and understanding.   יבוננהו: שם בתורה ובינה:
He protected them: from snakes, serpents, and scorpions, and from [hostile] nations.   יצרנהו: מנחש שרף ועקרב ומן האומות:
as the pupil of his eye: This refers to the black part of the eye, from which the light is reflected outward. Now, Onkelos renders יִמְצָאֵהוּ as: “He provided their needs,” that is, God provided Israel with all their needs in the desert. [The use of the word מָצָא is] similar to [its use in the verses], “[Will flock and cattle be slaughtered for them] to provide (וּמָצָא) them?” (Num. 11:22), and “The mountain is not enough (יִמָּצֵא) for us” (Josh. 17:16).   כאישון עינו: הוא השחור שבעין, שהמאור יוצא הימנו. ואונקלוס תרגם ימצאהו יספיקהו כל צרכו במדבר, כמו (במדבר יא, כב) ומצא להם, (יהושע יז, טז) לא ימצא לנו ההר:
He encompassed them: [Rendered by Onkelos :] “He made them encamp round about His Divine Presence”-the Tent of Meeting [where the Divine Presence rested] was in the middle [of the camp] and the four divisions [i.e., the tribal camps, surrounded it] from all four directions.   יסבבנהו: אשרינון סחור סחור לשכינתיה, אוהל מועד באמצע וארבעה דגלים לארבע רוחות:
11As an eagle awakens its nest, hovering over its fledglings, it spreads its wings, taking them and carrying them on its pinions.   יאכְּנֶ֨שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל־גּֽוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל־אֶבְרָתֽוֹ:
As an eagle awakens its nest: He guided them [Israel] with mercy and compassion like an eagle, which is merciful towards its own fledglings and does not enter its nest suddenly. [Rather,] it beats and flaps its wings above its young between one tree and another, between one branch and another, in order that its young should awaken and have the strength to receive it.   כנשר יעיר קנו: נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה, כדי שיעורו בניו, ויהא בהם כח לקבלו:
awakens its nest: [I.e.,] it awakens its fledglings.   יעיר קנו: יעורר בניו:
hovering over its fledglings: [The eagle] does not impose its [whole] body upon them. Rather, it hovers above them, touching them and yet not quite touching them. So too, is the Holy One, Blessed is He. [As in the verse:] “We did not find the Almighty great in power” (Job 37:23). When He came to give the Torah to Israel, He did not reveal Himself to them from one direction [thus concentrating His power at one point, as it were], but rather, from four directions, as Scripture states, “The Lord came from Sinai, and shone forth from Seir to them, and appeared from Mount Paran” (Deut. 33:2). [This accounts for three directions.] The fourth direction is referred to in [the verse], “God comes from Teman” (Hab. 3:3). - [Sifrei 32:11]   על גוזליו ירחף: אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף, נוגע ואינו נוגע, אף הקב"ה (איוב לז, כג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח, כשבא ליתן תורה לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות, שנאמר (לקמן לג, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש, (חבקוק ג, ג) אלוה מתימן יבא זו רוח רביעית:
spreading its wings, taking them: When it [the eagle] comes to move [its fledglings] from place to place, it does not pick them up with its feet, as do other birds. Other birds are afraid of the eagle, which soars very high and flies above them. For this reason, it [the other bird] carries them with its feet because of the eagle [above them]. The eagle, however, is afraid only of an arrow. Therefore, it carries its young on its wings, saying, “It is better that an arrow pierce me, rather than pierce my young.” So too, the Holy One, Blessed is He, [says]: “I carried you on eagles’ wings” (Exod. 19:4). [I.e.,] when the Egyptians pursued [the children of Israel] and overtook them at the [Red] Sea, they cast arrows and catapulted rocks [at Israel]. Immediately, “The angel of God moved… [behind them… and the pillar of cloud] came between the camp of Egypt [and the camp of Israel]” (Exod. 14:19-20) [for Israel’s protection]. — [Mechilta 19:4]   יפרוש כנפיו יקחהו: כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יראים מן הנשר, שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם, לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר, אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך נושאן על כנפיו. אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני, אף הקב"ה (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים, כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות, מיד (שמות יד, יט - כ) ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו':
12[So] the Lord guided them alone, and there was no alien deity with Him.   יביְהֹוָ֖ה בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר:
[So] the Lord guided them alone: God guided them safely and alone in the desert.   ה' בדד ינחנו: נהגם במדבר בטח ובדד:
and there was no alien deity with him: Not one of the deities of the nations had the power to display its might and to wage war with them [i.e., with Israel]. Our Rabbis, however, explained [this whole verse] as referring to the future [i.e., “(So) the Lord will guide them….”] (Sifrei 32:12), and Onkelos renders [this verse] likewise. But I say that these are words of reproof. [Moses] called upon heaven and earth as witnesses, and this song [i.e., parashath Ha’azinu] would [also] be a witness, that eventually [Israel] would betray [God], and they would neither remember what God did for them in the past [generations], nor [would they bear in mind] what He was destined to do to them. Hence, this [verse] should be understood to refer to both [the past and the future]. And [therefore] this whole passage is apropos of [the phrase]: “Remember the days of old; reflect upon the years of [other] generations” (verse 7)-thus [God] did for them, and thus will He do for them in the future. [The passage is admonishing Israel:] They should have remembered all this.   ואין עמו אל נכר: לא היה כח באחד מכל אלהי הגוים להראות כחו ולהלחם עמהם. ורבותינו דרשוהו על העתיד, וכן תרגם אונקלוס. ואני אומר דברי תוכחה הם, להעיד השמים והארץ ותהא השירה להם לעד שסופן לבגוד ולא יזכרו הראשונות שעשה להם ולא הנולדות שהוא עתיד לעשות להם, לפיכך צריך ליישב הדבר לכאן ולכאן. וכל הענין מוסב על (פסוק ז) זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, כן עשה להם וכן עתיד לעשות, כל זה היה להם לזכור:
13He made them ride upon the high places of the earth, that they would eat the produce of the field. He let them suck honey from a rock, and oil from the mighty part of the crag.   יגיַרְכִּבֵ֨הוּ֙ עַל־בָּ֣מֳתֵי (כתיב על־במותי) אָ֔רֶץ וַיֹּאכַ֖ל תְּנוּבֹ֣ת שָׂדָ֑י וַיֵּֽנִקֵ֤הוּ דְבַשׁ֙ מִסֶּ֔לַע וְשֶׁ֖מֶן מֵֽחַלְמִ֥ישׁ צֽוּר:
He made them ride upon the high places of the earth: This entire verse is to be understood as rendered by the Targum [i.e., referring to the Land of Israel].   ירכבהו על במותי ארץ: כל המקרא כתרגומו:
He made them ride [upon the high places]: [referring to] the Land of Israel, because it is higher than all other countries. — [Sifrei 32:13]   ירכבהו וגו': על שם שארץ ישראל גבוה מכל הארצות:
that they would eat the produce of the field: These are the fruits of the Land of Israel which are quicker to bud (נוּב) and to ripen than any of the fruits of [other] countries.   ויאכל תנובת שדי: אלה פירות ארץ ישראל שקלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות:
He let them suck honey from a rock: It once happened in [a place in Israel called] Sichni, that a man said to his son, “Bring me pressed figs from that barrel.” The son went [to the barrel, but instead of finding pressed figs,] he found honey flowing over its brim. The son retorted, “But this is [a barrel] of honey [not figs]!” His father responded, “Dig your hand deep into the barrel, and you will bring up pressed figs from it!” [Pressed figs are as hard as a rock. Thus, we have an illustration in the Land of Israel of “sucking honey from a rock.”]- [Sifrei 32:13]   וינקהו דבש מסלע: מעשה באחד שאמר לבנו בסיכני הבא לי קציעות מן החביות. הלך ומצא הדבש צף על פיה. אמר לו זו של דבש הוא. אמר לו השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה:
and oil from the mighty part of the crag: This refers to the olives of [the place in Galilee called] Giscala. — [Sifrei 32:13]   ושמן מחלמיש צור: אלו זיתים של גוש חלב:
upon the high places of the earth: Heb. בָּמֳתֵי. [This is] an expression denoting height.   במותי ארץ: לשון גבוה:
of the field: Heb. שָׂדָי, like שָׂדֶה, field.   שדי: לשון שדה:
from the mighty part of the crag: meaning: The hard and strong part of a rock. [Rashi now proves that the word חַלְמִישׁ is in the construct state, thus rendered as “the mighty part of.”] When חַלְמִישׁ is not connected with the word that follows it [i.e., in the absolute state], it is vowelized: “חַלָמִישׁ.” However, when it is connected to the word that follows it [i.e., in the construct state, as here], it is vowelized: חַלְמִישׁ.   חלמיש צור: תקפו וחזקו של סלע. כשאינו דבוק לתיבה שלאחריו נקוד חלמיש, (תהלים קיד, ח) וכשהוא דבוק נקוד חלמיש:
14The cream of cattle and the milk of sheep, with the fat of lambs and rams of Bashan and he goats, with kidneys of wheat, and it [the congregation of Israel] would drink the blood of grapes [which was] as the finest wine.   ידחֶמְאַ֨ת בָּקָ֜ר וַֽחֲלֵ֣ב צֹ֗אן עִם־חֵ֨לֶב כָּרִ֜ים וְאֵילִ֤ים בְּנֵֽי־בָשָׁן֙ וְעַתּוּדִ֔ים עִם־חֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת חִטָּ֑ה וְדַם־עֵנָ֖ב תִּשְׁתֶּה־חָֽמֶר:
The cream of cattle and the milk of sheep: This took place in the days of Solomon, as Scripture states: “[And Solomon’s provision for one day consisted of…] ten fat cattle (בָּקָר), and twenty cattle (בָּקָר) from the pasture, and one hundred sheep (צֹאן) ” (I Kings 5:2-3). - [Sifrei 32:14]   חמאת בקר וחלב צאן: זה היה בימי שלמה, שנאמר (מלכים א' ה, ג) עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן:
with the fat of lambs: This took place in the days of the Ten Tribes [i.e., the period of the Northern Kingdom in Israel], as Scripture states: “And who eat lambs (כָּרִים) from the flock” (Amos 6:4). - [Sifrei 32:14]   עם חלב כרים: זה היה בימי עשרת השבטים, שנאמר (עמוס ו, ד) ואוכלים כרים מצאן:
fat kidneys of wheat: This took place in the days of Solomon, as Scripture states: “And Solomon’s provision for one day consisted of [thirty kor of fine flour…]” (I Kings 5: 2). - [Sifrei 32:14]   חלב כליות חטה: זה היה בימי שלמה, שנאמר (מלכים א' ה, ב) ויהי לחם שלמה וגו':
and it […] would drink the blood of grapes […] as the finest wine: [This took place] in the days of the Ten Tribes [i.e., the period of the Northern Kingdom in Israel, as Scripture states]: “Who drink [wine] in wine-casks” (Amos 6:6). - [Sifrei 32:14]   ודם ענב תשתה חמר: בימי עשרת השבטים, (עמוס ו, ו) השותים במזרקי יין:
The cream of cattle: Heb. חֶמְאַת בָּקָר. This is the cream, which is scooped from the top of the milk.   חמאת בקר: הוא שומן הנקלט מעל גבי החלב:
and the milk of sheep: Heb. וַחִלֵב צֹאן, the milk of sheep . [The word for milk here is in the construct state. Accordingly,] when it is connected [to the word that follows it, as in our verse: “the milk of sheep,”] it is vowelized: חִלֵב, as in “in the milk of (בַּחֲלֵב) its mother” (Deut. 14:21).   וחלב צאן: חלב של צאן, וכשהוא דבוק נקוד חלב כמו (שמות כג, יט) בחלב אמו:
lambs: Heb. כָּרִים, lambs.   כרים: כבשים:
and rams: Heb. וְאֵילִים, [to be understood] according to its apparent meaning. [In certain contexts, the word אֵילִים refers to lambs, but since here the previous word (כָּרִים) means lambs, the word אֵילִים has its usual meaning, i.e., rams].   ואילים: כמשמעו:
rams of Bashan: [The rams bred in Bashan] were fat.   בני בשן: שמנים היו:
kidneys of wheat: Wheat as fat as the fat of kidneys (כְּלָיוֹת), and whose kernels are as large as kidneys. — [Sifrei 32:14]   כליות חטה: חטים שמנים כחלב כליות וגסין ככוליא:
the blood of grapes: They would drink good wine, the flavor would be that of a wine of high esteem.   ודם ענב: היה שותה יין טוב וטעם יין חשוב:
[which was] as the finest wine: Heb. חָמֶר, wine in Aramaic. This is not a noun, but rather [an adjective], meaning: “superlative in taste,” vinos in Old French, good, strong, foaming. [In addition to the explanation of these verses (13-14) above,] one may alternatively understand these two verses according to the Targum of Onkelos : אַשְׁרִנוּן עַל תּוּקְפֵי אַרְעָא וְגוֹ, “He made them dwell upon the strong places of the earth….” [See Onkelos for the full rendition.]   חמר: יין בלשון ארמי. חמר אין זה שם דבר, אלא לשון משובח בטעם אינו"ש בלע"ז [יין טוב]. ועוד יש לפרש שני מקראות הללו אחר תרגום של אונקלוס אשרינון על תוקפי ארעא וגו':
15And Jeshurun became fat and rebelled; you grew fat, thick and rotund; [Israel] forsook the God Who made them, and spurned the [Mighty] Rock of their salvation.   טווַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻֽׁעָתֽוֹ:
you grew…thick: Heb. עָבִיתָ, an expression stemming from the word עוֹבִי, “thickness.”   עבית: לשון עובי:
you grew…rotund: Heb. כָּשִׂיתָ, similar to the word כָּסִיתָ [“cover,” since ס and שׂ are interchangeable]. This has the same meaning as in the verse, “For he has covered (כִסָּה) his face with his fat” (Job 15:27), like a person who is full of fat inside and whose flanks therefore have folds [of fat] outside. This is like [the continuation of that verse], “and he made folds of fat upon his flanks.” (Job 15:27). - [Sifrei 32:15]   כשית: כמו כסית, לשון (איוב טו, כז) כי כסה פניו בחלבו, כאדם ששמן מבפנים וכסליו נכפלים מבחוץ, וכן הוא אומר (שם) ויעש פימה עלי כסל:
you grew… rotund: [The root form כסה or כשׂה] can take on a simple conjugation meaning “to cover.” As [the verse], “But a prudent man covers (וְכֹסֶה) shame” (Prov. 12:16). However, if כָּשִׂיתָ had been written with a dagesh [in the “sin”], this would [represent the piel conjugation, i.e., making the verb transitive in form and thus] have the meaning: “You have covered someone [or something] else.” As in [the previously quoted verse], “For he has covered his face” (Job 15: 27) [where the word “covered” is written as כִסָּה, with a dagesh in the “samech.” Thus here, since there is no dagesh in the “sin,” the verb is intransitive, and literally means: “You are covered with fat folds.”]   כשית: יש לשון קל בלשון כסוי, כמו (משלי יב, טז) וכוסה קלון ערום ואם כתב כשית דגוש היה נשמע כסית את אחרים, כמו (איוב טו, כז) כי כסה פניו:
and spurned the [Mighty] rock of their salvation: They disgraced and despised Him, as Scripture states, “[about twenty-five men] with their backs towards the Heichal of the Lord…” (Ezek.8:16). [The prophet Ezekiel was shown these treacherous men, who had their backs to the Temple in the west, and were bowing down to the sun in the east. He was shown other abominable acts as well. However,] there can be no more despicable act than this. — [Sifrei 32:16]   וינבל צור ישעתו: גנהו וביזהו, כמו שנאמר (יחזקאל ח, טז) אחוריהם אל היכל ה' וגו', אין לך נבול גדול מזה:
16They provoked His zeal with alien worship; they made Him angry with abominations deeds.   טזיַקְנִאֻ֖הוּ בְּזָרִ֑ים בְּתֽוֹעֵבֹ֖ת יַכְעִיסֻֽהוּ:
They provoked his zeal: Heb. יַקְנִאֻהוּ, they provoked His anger and His zeal (קִנְאָה).   יקנאהו: הבעירו חמתו וקנאתו:
with abominations: With abominable deeds, such as homosexuality and sorcery, which are described [by Scripture] as תּוֹעֵבָה, “abominations.” - [Sifrei 32:16]   בתועבות: במעשים תעובים, כגון (ויקרא יח, כב) משכב זכור וכשפים (ויקרא יח, כב), שנאמר בהם תועבה:
17They sacrificed to demons, which have no power, deities they did not know, new things that only recently came, which your forefathers did not fear.   יזיִזְבְּח֗וּ לַשֵּׁדִים֙ לֹ֣א אֱלֹ֔הַּ אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א יְדָע֑וּם חֲדָשִׁים֙ מִקָּרֹ֣ב בָּ֔אוּ לֹ֥א שְׂעָר֖וּם אֲבֹֽתֵיכֶֽם:
which have no power: Heb. לֹא אלֹהַּ. As the Targum renders it: “which have no power.” For if they had power, God’s jealousy would not have been doubled as it is now. — [see Sifrei 32:17]   לא אלה: כתרגומו דלית בהון צרוך, אלו היה בהם צורך לא היתה קנאה כפולה כמו עכשיו:
new things that only recently came: [These deities were so recent, that] even the heathen nations were not familiar with them. Indeed, if a heathen saw them, he would say, “This is a Jewish idol!” - [Sifrei 32:17]   חדשים מקרוב באו: אפילו האומות לא היו רגילים בהם. גוי שהיה רואה אותם, היה אומר זה צלם יהודי:
which your forefathers did not fear: Heb. לֹא שְׂעָרוּם. This means: Which your forefathers did not fear. [More literally, it means:] “Their hair (שֵׂעָר) did not stand up on end because of these deities.” It is the nature of a person’s hair to stand up out of of fear. Thus [the word שְׂעָרוּם] is explained in Sifrei (32:17). The word שְׂעָרוּם may also be explained as stemming from [the word שְׂעִירִים in the verse]: “And שְׂעִירִים will dance there” (Isa. 13:21), where שְׂעִירִים are demons. [Thus, our verse means:] “Your forefathers did not make such demons.”   לא שערום אבתיכם: לא יראו מהם לא עמדה שערתם מפניהם. דרך שערות האדם לעמוד מחמת יראה, כך נדרש בספרי. ויש לפרש עוד שערום לשון (ישעיה יג, כא) ושעירים ירקדו שם, שעירים הם שדים. לא עשו אבותיכם שעירים הללו:
18You forgot the [Mighty] Rock Who bore you; you forgot the God Who delivered you.   יחצ֥וּר יְלָֽדְךָ֖ תֶּ֑שִׁי וַתִּשְׁכַּ֖ח אֵ֥ל מְחֹֽלְלֶֽךָ:
You forgot: Heb. תֶּשִׁי, you have forgotten. However, our Rabbis explained this word homiletically to mean: When God comes to bestow good upon you, you provoke Him to anger, and weaken (מַתִּישִׁין) His power, as it were, to do you good."- [Sifrei 32:18]   תשי: תשכח. ורבותינו דרשו, כשבא להיטיב לכם אתם מכעיסין לפניו ומתישים כחו מלהיטיב לכם:
the God Who delivered you: Heb. מְחֹלְלֶךָ, God who brought you out of the womb. It has the same meaning as the verse, “[The voice of the Lord] makes hinds bring forth young (יְחוֹלֵל)” (Ps.29:9), and “pangs (חִיל) like those of a woman in confinement” (Ps. 48:7).   אל מחוללך: מוציאך מרחם, לשון (תהלים כט, ט) יחולל אילות, (שם מח, ז) חיל כיולדה:
19And the Lord saw this and became angry, provoked by His sons and daughters.   יטוַיַּ֥רְא יְהֹוָ֖ה וַיִּנְאָ֑ץ מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו:
20And He said, "I will hide My face from them. I will see what their end will be, for they are a generation of changes; they are not [recognizable] as My children whom I have reared.   כוַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַֽחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹֽא־אֵמֻ֥ן בָּֽם:
I will see what their end will be: [i.e., I will see] what will befall them in the end.   מה אחריתם: מה תעלה בהם בסופם:
for they are a generation of changes: i.e., they change My good will into anger.   כי דור תהפוכות המה: מהפכין רצוני לכעס:
they are not [recognizable]… whom I have reared: Heb. אֵמֻן. My rearing [them] is not recognizable in them, for I taught them a good way, but they deviated from it.   לא אמון בם: אין גדולי נכרים בהם, כי הוריתים דרך טובה וסרו ממנה:
reared: אֵמֻן is an expression related to “And he reared (אֹמֵן) [Hadassah]” (Esther 2:7), nourriture in French. Another explanation of אֵמֻן: It is an expression of אֱמוּנָה, faithfulness, which is how the Targum renders it [literally, “children who have no faithfulness”]. At Sinai, they said, “We will do and we will hear,” and a short while later, they broke their promise and made the golden calf!"- [Sifrei 32:20]   אמן: לשון (אסתר ב, ז) ויהי אומן נורריטור"ה בלע"ז [חינוך]. דבר אחר אמון לשון אמונה, כתרגומו. אמרו בסיני (שמות כד, ז) נעשה ונשמע, ובשעה קלה בטלו הבטחתם ועשו העגל:
21They have provoked My jealousy with a non god, provoked My anger with their vanities. Thus, I will provoke their jealousy with a non people, provoke their anger with a foolish nation.   כאהֵ֚ם קִנְא֣וּנִי בְלֹא־אֵ֔ל כִּֽעֲס֖וּנִי בְּהַבְלֵיהֶ֑ם וַֽאֲנִי֙ אַקְנִיאֵ֣ם בְּלֹא־עָ֔ם בְּג֥וֹי נָבָ֖ל אַכְעִיסֵֽם:
have provoked my jealousy: They kindled My anger.   קנאוני: הבעירו חמתי:
with a non-god: With something that is not a god.   בלא אל: בדבר שאינו אלוה:
with a non-people: With a nation that has no name, as Scripture states, “This land of the Chaldeans-this people was not” (Isa. 23:13). And regarding Esau, Scripture states, “You are very despised” (Obad. 1:2).   בלא עם: באומה שאין לה שם, שנאמר (ישעיה כג, יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, ובעשו הוא אומר (עובדיה א, ב) בזוי אתה מאד:
I will… provoke their anger with a foolish nation: These are the heretics. So Scripture states, “The fool (נָבָל) said in his heart, There is no God!” (Ps. 14:1). - [Sifrei 32: 21]   בגוי נבל אכעיסם: אלו המינים, וכן הוא אומר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים:
22For a fire blazed in My wrath, and burned to the lowest depths. It consumed the land and its produce, setting aflame the foundations of mountains.   כבכִּֽי־אֵשׁ֙ קָֽדְחָ֣ה בְאַפִּ֔י וַתִּיקַ֖ד עַד־שְׁא֣וֹל תַּחְתִּ֑ית וַתֹּ֤אכַל אֶ֨רֶץ֙ וִֽיבֻלָ֔הּ וַתְּלַהֵ֖ט מֽוֹסְדֵ֥י הָרִֽים:
blazed: Heb. קָדְחָה, burned.   קדחה: בערה:
and burned: within you, to the very foundation.   ותיקד: בכם עד היסוד:
It consumed the land and its produce: i.e., your land and its produce.   ותאכל ארץ ויבלה: ארצכם ויבולה:
setting aflame: Jerusalem, which has her foundations set upon the mountains, as Scripture states: “Jerusalem is surrounded by mountains” (Ps. 125:2). - [Sifrei 32: 22]   ותלהט: ירושלים המיוסדת על ההרים, שנאמר (שם קכה, ב) ירושלים הרים סביב לה:
23I will link evils upon them. I will use up My arrows on them.   כגאַסְפֶּ֥ה עָלֵ֖ימוֹ רָע֑וֹת חִצַּ֖י אֲכַלֶּה־בָּֽם:
will link evils upon them: Heb. אַסְפֶּה, I will link evil upon evil. [This expression is] similar to the verse, “join (סְפוּ) year upon year,” (Isa. 29:1) and, “add (סְפוֹת) the punishment of the unintentional sins,” (Deut. 29:18) and, “Add (סְפוּ) your burnt-offerings to your sacrifices.” (Jer. 7:21). Another explanation: אַסְפֶּה means, I will consume. This is similar to the verse, “lest you be consumed (תִּסָּפֶּה)” (Gen. 19:15) [thus, our verse here would mean: “I will use up all evils on them”].   אספה עלימו רעות: אחביר רעה על רעה לשון (ישעיה כט, א) ספו שנה על שנה, (לעיל כט, יח) ספות הרוה, (ירמיה ז, כא) עולותיכם ספו על זבחיכם. דבר אחר אספה אכלה, כמו (בראשית יט, טו) פן תספה:
I will use up my arrows on them: I will finish up all My arrows on them [i.e., until there are no arrows left, as it were]. This curse, according to [the usual way] retribution [is expressed], is really a[n implied] blessing, namely: [God says,] "My arrows may come to an end, but Israel will not come to an end [i.e., they will never be annihilated].   חצי אכלה בם: כל חצי אשלים בהם. וקללה זו לפי הפורענות לברכה היא, חצי כלים והם אינם כלים:
24They will sprout hair from famine, attacked by demons, excised by Meriri. I will incite the teeth of livestock upon them, with the venom of creatures that slither in the dust.   כדמְזֵ֥י רָעָ֛ב וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף וְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י וְשֶׁן־בְּהֵמֹת֙ אֲשַׁלַּח־בָּ֔ם עִם־חֲמַ֖ת זֹֽחֲלֵ֥י עָפָֽר:
They will sprout hair from famine: Heb. מְזֵי רָעָב. Onkelos renders this as: “swollen from famine,” but I have no evidence from Scripture for this [translation]. In the name of Rabbi Moses Hadarshan of Toulouse, however, I heard that the expression מְזֵי רָעָב is equivalent to שְׂעִירֵי רָעָב, “hairy from famine,” for an emaciated person grows hair on his skin.   מזי רעב: אנקלוס תרגם, נפיחי כפן, ואין לי עד מוכיח עליו. ומשמו של רבי משה הדרשן מטולושא שמעתי שעירי רעב, אדם כחוש מגדל שער על בשרו:
hair: מְזֵי is Aramaic for hair, as the term מַזְיָא [in the clause]: דַּהֲוָה מְהַפֵּךְ בְּמַזְיָא, meaning “turning over his hair.” - [Meg. 18a]   מזי: לשון ארמי שער מזיא, דהוה מהפך במזיא:
attacked by demons: Heb. וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף. Demons fought (לחם) against them, as Scripture states: “and flying creatures (בְּנֵי רֶשֶׁף) fly upwards” (Job 5:7). These are demons.   ולחמי רשף: השדים נלחמו בהם, שנאמר (איוב ה, ז) ובני רשף יגביהו עוף, והם שדים:
excised by Meriri: Heb. וְקֶטֶב מְרִירִי, and excision caused by a demon named מְרִירִי. Heb. קֶטֶב means excision, similar to, “I will decree the grave upon you (קָטָבְךָ)!” (Hos. 13:14) [In Hebrew, the word for decree is גְּזֵרָה, the root of which is גזר, to cut. Hence, its primary meaning is “to cut.” There are many such roots in Hebrew, in the Bible, the Mishnah, and the Targum. They all bear the first meaning of cutting, and the second meaning of a final, permanent decision or ruling. Among them are the following: פסק, חקק, גזר, צמת, חרץ, כרת, חלט.]   וקטב מרירי: וכריתות שד ששמו מרירי. קטב כריתה, כמו (הושע יג, יד) אהי קטבך שאול:
the teeth of livestock: It indeed once happened that sheep were biting people to death. — [Sifrei 32:24]   ושן בהמות: מעשה היה והיו הרחלים נושכין וממיתין:
with the venom of creatures that slither in the dust: Heb. זֹחִלֵי עָפָר, the venom of snakes, which crawl on their bellies on the dust. — [Sifrei 32:24] [They crawl] just as the water flows (זחל) upon the ground. The word זְחִילָה denotes the slithering action of water upon the dust [of the ground], and similarly, the way anything slithers and shuffles across the ground to move along [is described as זְחִילָה].   חמת זוחלי עפר: ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר, כמים הזוחלים על הארץ. זחילה לשון מרוצת המים על העפר, וכן כל מרוצת דבר המשפשף על העפר והולך:
25From outside, the sword will bereave, and terror from within; young men and maidens, suckling babes with venerable elders.   כהמִחוּץ֙ תְּשַׁכֶּל־חֶ֔רֶב וּמֵֽחֲדָרִ֖ים אֵימָ֑ה גַּם־בָּחוּר֙ גַּם־בְּתוּלָ֔ה יוֹנֵ֖ק עִם־אִ֥ישׁ שֵׂיבָֽה:
From outside, the sword will bereave: Outside the city, the sword of hostile troops will bereave them.   מחוץ תשכל חרב: מחוץ לעיר תשכלם חרב גייסות:
and terror from within: When you flee, escaping from the sword, the inner recesses (חֲדָרִים) of your heart will pound within you out of terror, and you will gradually die from this. — [Sifrei 32:25] Another explanation [וּמֵחֲדָרִים אֵימָה]: Within your house, there will be the terror of [impending] fear of plague, as Scripture states, “For death has come up into our windows” (Jer. 9:20). Onkelos renders this in this way. Another explanation of “Outside, the sword will bereave”- [They will be killed by the sword] on account of what they did in the streets (חוּצוֹת), as Scripture states, “Corresponding to the number of streets in Jerusalem, you set up altars to the shameful thing.” (Jer. 11:13) [And along the same lines,] וּמֵחֲדָרִים אֵימָה means: On account of that which they did in the innermost chambers of their houses, as Scripture states, “[Have you seen] what the elders of the house of Israel are doing in the darkness, each one in his paved chambers?” (Ezek. 8:12) - [Sifrei 32:25]   ומחדרים אימה: כשבורח ונמלט מן החרב חדרי לבבו נקופים עליו מחמת אימה והוא מת והולך בה. דבר אחר ומחדרים אימה שבבית תהיה אימת דבר, כמו שנאמר (ירמיה ט, כ) כי עלה מות בחלונינו, וכן תרגם אונקלוס. דבר אחר מחוץ תשכל חרב על מה שעשו בחוצות, שנאמר (ירמיה יא, יג) ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבושת, ומחדרים אימה על מה שעשו בחדרי חדרים, שנאמר (יחזקאל ח, יב) אשר זקני בית ישראל עושים בחשך איש בחדרי משכיתו:
26I said that I would make an end of them, eradicate their remembrance from mankind.   כואָמַ֖רְתִּי אַפְאֵיהֶ֑ם אַשְׁבִּ֥יתָה מֵֽאֱנ֖וֹשׁ זִכְרָֽם:
I said that I would make an end of them: Heb. אַפְאֵיהֶם. I said in My heart, “I will make an end (אַפְאֶה) of them.” One may also explain אַפְאֵיהֶם to mean: I would make them as פֵּאָה [the corners of one’s field which are left as ownerless for the poor to collect]; i.e., I will cast them away as ownerless. We find a similarity to this [expression] in Ezra (Neh. 9:22), “And You gave them kingdoms and peoples, and You separated them as ownerless things (לְפֵאָה).” Menachem [ben Saruk] (Machbereth pp. 29, 140) also classified it in this way. [Note that Nehemiah is officially part of the book of Ezra, as in San. 93b. Note also that Menachem’s interpretation is not identical with Rashi’s.] Others, however, explain the expression according to the rendition of the Targum: My wrath (אַף) will fall upon them [thereby assuming that the word אַפְאֵיהֶם stems from the root אף, anger]. But this is incorrect, for if this were so, our verse should have been written: אֲאַפְאֵיהֶם [with two alephs], one aleph to serve [as the pronominal prefix for “I will,”] and the other aleph as a root letter, like, “I will strengthen you (אֲאַזֶּרְךָ)” (Isa. 45:5); and, “I would encourage you (אֲאַמִּצְכֶם) with my mouth” (Job 16:5). Moreover, the aleph in the middle of the word אַפְאֵיהֶם is completely inappropriate there. [Thus, we can see that Onkelos, in rendering his translation here, could not have meant that the word is simply a form of the stem אף. So how does he justify this translation?] Onkelos rendered this expression in accordance with the explanation of the Baraitha [a talmudic source not included in the canon of the Mishnah], which is taught in Sifrei (32:26). This Baraitha divides the word אַפְאֵיהֶם into three separate words, to read: אַף אֵי הֶם, which has the meaning, “I said in My anger (אַף) that I would make them as if they were naught,” so that those who behold them would say about them, “Where are they אַיֵּה הֵם?”   אמרתי אפאיהם: אמרתי בלבי אפאה אותם. ויש לפרש אפאיהם אשיתם פאה להשליכם מעלי הפקר. ודוגמתו מצינו בעזרא (נחמיה ט כב) ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה, להפקר. וכן חברו מנחם. ויש פותרים אותו כתרגומו יחול רוגזי עליהן, ולא יתכן, שאם כן היה לו לכתוב אאפאיהם אחת לשמוש ואחת ליסוד, כמו (ישעיה מה, ה) אאזרך, (איוב טז, ה) אאמיצכם במו פי, והא' התיכונה אינה ראויה בו כלל. ואונקלוס תרגם אחר לשון הברייתא השנויה בספרי החולקת תיבה זו לשלש תיבות אמרתי אף אי הם, אמרתי באפי אתנם כאילו אינם, שיאמרו רואיהם עליהם איה הם:
27Were it not that the enemy's wrath was heaped up, lest their adversaries distort; lest they claim, "Our hand was triumphant! The Lord did none of this!"   כזלוּלֵ֗י כַּ֤עַס אוֹיֵב֙ אָג֔וּר פֶּן־יְנַכְּר֖וּ צָרֵ֑ימוֹ פֶּן־יֹֽאמְרוּ֙ יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה וְלֹ֥א יְהֹוָ֖ה פָּעַ֥ל כָּל־זֹֽאת:
Were it not that the enemy’s wrath was heaped up: Heb. אָגוּר. Were it not that the enemy’s wrath was heaped up (אָגוּר) against them to destroy them, and if the enemy would succeed in overtaking them and destroying them, he would attribute the greatness to himself and to his deity, but he would not attribute the greatness to Me [says God]. This, then, is the meaning of “lest their adversaries distort” (Heb. פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ): lest they misconstrue the matter by attributing their might to an alien (נָכְרִי), to whom the greatness does not belong.   לולי כעס אויב אגור: אם לא שכעס האויב כנוס עליהם להשחית ואם יוכל להם וישחיתם יתלה הגדולה בו ובאלהיו ולא יתלה הגדולה בי, וזהו שנאמר פן ינכרו צרימו, ינכרו הדבר לתלות גבורתי בנכרי, שאין הגדולה שלו:
lest they claim, Our hand was triumphant…!: For that nation is one “devoid of counsel.”   פן יאמרו ידנו רמה וגו': כי אותו גוי אובד עצות המה:
28For they are a nation devoid of counsel, and they have no understanding.   כחכִּי־ג֛וֹי אֹבַ֥ד עֵצ֖וֹת הֵ֑מָּה וְאֵ֥ין בָּהֶ֖ם תְּבוּנָֽה:
and they have no understanding: For if they were wise people, they would understand this, namely: “How could one [person] pursue [a thousand…]?” (verse 30).   ואין בהם תבונה: שאילו היו חכמים ישכילו זאת, איכה ירדוף וגו':
29If they were wise, they would understand this; they would reflect upon their fate.   כטל֥וּ חָֽכְמ֖וּ יַשְׂכִּ֣ילוּ זֹ֑את יָבִ֖ינוּ לְאַֽחֲרִיתָֽם:
they would reflect upon their fate: They would turn their attention towards thinking carefully about the end of Israel’s troubles [that the whole cause is God’s punishing Israel, rather than attributing Israel’s defeat to their own power].   יבינו לאחריתם: יתנו לב להתבונן לסוף פורענותם של ישראל:
30How can one [person] pursue a thousand, and two put ten thousand to flight, unless their [Mighty] Rock has sold them out, and the Lord has given them over?   לאֵיכָ֞ה יִרְדֹּ֤ף אֶחָד֙ אֶ֔לֶף וּשְׁנַ֖יִם יָנִ֣יסוּ רְבָבָ֑ה אִם־לֹא֙ כִּֽי־צוּרָ֣ם מְכָרָ֔ם וַֽיהֹוָ֖ה הִסְגִּירָֽם:
How could one [person]: of us pursue a thousand of Israel?!   איכה ירדף אחד: ממנו אלף מישראל:
unless their [Mighty] Rock has sold them out, and the Lord has given them over: i.e., has sold them out, and given them over into our hands, delivrer in Old French [like the English: to deliver].   אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם: מכרם ומסרם בידנו. דילבר"ר בלע"ז [להסגיר]:
31For their rock is not like our [Mighty] Rock. Nevertheless, our enemies sit in judgment.   לאכִּ֛י לֹ֥א כְצוּרֵ֖נוּ צוּרָ֑ם וְאֹֽיְבֵ֖ינוּ פְּלִילִֽים:
For their rock is not like our [Mighty] Rock: The enemies should have understood all the above, that the Lord gave Israel over [to them], and that victory must not be attributed to them or to their deities. For until now, their deities have achieved nothing against our Rock. Because their rock is not like our Rock. The word צוּר in Scripture is always an expression meaning סֶלַע, rock .   כי לא כצורנו צורם: כל זה היה להם לאויבים להבין שהשם הסגירם ולא להם ולאלהיהם הנצחון, שהרי עד הנה לא יכלו כלום אלהיהם כנגד צורנו, כי לא כסלענו סלעם. כל צור שבמקרא לשון סלע:
nevertheless, our enemies sit in judgment: Nevertheless, now our enemies are judging us. It must be then, that our Rock has given us over to them.   ואיבינו פלילים: ועכשיו אויבינו שופטים אותנו, הרי שצורנו מכרנו להם:
32For their vine is of the vine of Sodom, and of the field of Gomorrah; their grapes are grapes of rosh, and they have bitter clusters.   לבכִּֽי־מִגֶּ֤פֶן סְדֹם֙ גַּפְנָ֔ם וּמִשַּׁדְמֹ֖ת עֲמֹרָ֑ה עֲנָבֵ֨מוֹ֙ עִנְּבֵי־ר֔וֹשׁ אַשְׁכְּלֹ֥ת מְרֹרֹ֖ת לָֽמוֹ:
For their vine is the vine of Sodom: [This verse is] connected to the above [verse 26. The continuity of these verses thus reads as follows:] “I said to Myself that I would make an end of them, eradicate their remembrance from mankind-because their deeds are those of Sodom and Amorah…”.   כי מגפן סדום גפנם: מוסב למעלה. אמרתי בלבי אפאיהם ואשבית זכרם, לפי שמעשיהם מעשה סדום ועמורה:
and the field of: Heb. וּמִשַּׁדְמוֹת, grain field. It is similar to the verse, “and the field (וּשְׁדֵמוֹת) will yield no food” (Hab. 3:17); and, “in the field (בְּשַׁדְמוֹת) of Kidron” (II Kings 23:4).   שדמות: שדה תבואה, כמו (חבקוק ג, יז) ושדמות לא עשה אוכל, (מלכים ב' כג, ד) בשדמות קדרון:
grapes of rosh: [The word רוֹשׁ] means: A bitter herb. [This has been variantly translated as the cultured poppy, from which opium is extracted, colocynth, and hemlock. See Nature & Man in the Bible , by Yehuda Feliks.]   ענבי רוש: עשב מר:
and they have bitter clusters: A bitter drink, which is appropriate for them; their punishment corresponds to their deeds. Onkelos also renders this phrase likewise: “And the punishment of their deeds is like their bitterness.”   אשכלת מררת למו: משקה מר ראוי להם, לפי מעשיהם פורענותם. וכן תרגם אונקלוס ותושלמת עובדיהון כמררותהון:
33Their wine is the bitterness of serpents, and the bitterness of the ruthless cobras.   לגחֲמַ֥ת תַּנִּינִ֖ם יֵינָ֑ם וְרֹ֥אשׁ פְּתָנִ֖ים אַכְזָֽר:
Their wine is the bitterness of serpents: [Understand this] as the Targum renders it: הָא כְמָרַת תַּנִּינַיָא כָּס פּוּרְעֲנוּתְהוֹן, which means, “Indeed the cup of their drink of punishment is like the bitterness of serpents.”   חמת תנינים יינם: כתרגומו הא כמרת תניניא כס פורענותהון, הנה כמרירות נחשים כוס משתה פורענותם:
and the bitterness of [ruthless] cobras: is their cup. [The cobra] is ruthless when it bites; [thus, this verse is referring to] a ruthless enemy, who will come and seek out their retribution.   וראש פתנים: כוסם, שהוא אכזר לנשוך. אויב אכזרי יבא ויפרע מהם:
34Is it not stored up with Me, sealed up in My treasuries?   לדהֲלֹא־ה֖וּא כָּמֻ֣ס עִמָּדִ֑י חָת֖וּם בְּאֽוֹצְרֹתָֽי:
Is it not stored up with Me: As the Targum renders it, “They think that I have forgotten their [evil] deeds, but these deeds are all locked away and preserved before Me.”   הלא הוא כמוס עמדי: כתרגומו כסבורים הם ששכחתי מעשיהם, כולם גנוזים ושמורים לפני:
Is it not [stored]: The fruit of their [bitter] vine and the [bitter] produce of their field are stored up with Me.   הלא הוא: פרי גפנם ותבואת שדמותם כמוס עמדי:
35Vengeance is poised with Me, and it will pay at the time their foot stumbles. For the appointed day of their reckoning is near, and what is destined for them hastens.   להלִ֤י נָקָם֙ וְשִׁלֵּ֔ם לְעֵ֖ת תָּמ֣וּט רַגְלָ֑ם כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם אֵידָ֔ם וְחָ֖שׁ עֲתִדֹ֥ת לָֽמוֹ:
Vengeance is poised with Me, and it will pay: Heb. וְשִׁלֵּם. The retribution of vengeance is with Me, prepared and held in readiness, and it will pay out punishment to them, according to their deeds. [That is to say,] Vengeance will pay the punishment they deserve. [Thus, the word וְשִׁלֵּם is to be understood as a verb.] However, some explain the word וְשִׁלֵּם as a noun, equivalent to וְשִׁלּוּם, and recompense, the same grammatical form as [the noun in the phrase], “And the [prophetic] word (וְהַדִּבֵּר) is not in them,” (Jer. 5:13) where the word is equivalent to וְהַדִּבּוּר [i.e., a noun]. And when will I pay them [their punishment]?   לי נקם ושלם: עמי נכון ומזומן פורענות נקם וישלם להם כמעשיהם הנקם ישלם להם גמולם. ויש מפרשים ושלם שם דבר, כמו ושלום, והיא מגזרת והדבר אין בהם (ירמיה ה, יג), כמו והדבור. ואימתי אשלם להם:
at the time their foot stumbles: namely, when the merit of their forefathers expires, the merit upon which they are relying.   לעת תמוט רגלם: כשתתום זכות אבותם שהן סמוכין עליו:
For the appointed day [of their reckoning] is near: As soon as I desire to bring the day of their disaster upon them, this day is near and in readiness before Me, to be brought about by many agents.   כי קרוב יום אידם: משארצה להביא עליהם יום אידם קרוב ומזומן לפני להביא על ידי שלוחים הרבה:
and what is destined for them hastens: And the things that are destined to come hasten [in coming].   וחש עתדות למו: ומהר יבואו העתידות להם:
hastens: Heb. וְחָשׁ, as in the verse, “Let him hurry, hasten (יְחִישָׁה)” (Isa. 5:19). Until here, Moses testified against them with words of reproof, that this Song should be a witness for Israel’s reproof, i.e., when punishment would come upon Israel, they would know that I told them about this from the very beginning. From here onwards, he testifies to Israel with words of comfort, about things that would come upon them at the conclusion of the retribution, like everything he stated earlier: “And it will be, when all these words happen to you-the blessing and the curse… then, the Lord, your God, will bring back your exiles…” (Deut. 30:1-3).   וחש: כמו (ישעיה ה, יט) ימהר יחישה. עד כאן העיד עליהם משה דברי תוכחה להיות השירה הזאת לעד כשתבא עליהם הפורענות. ידעו שאני הודעתים מראש. מכאן ואילך העיד עליהם דברי תנחומין שיבואו עליהם ככלות הפורענות ככל אשר אמר למעלה (לעיל ל, א - ג) והיה כי יבואו עליך וגו' כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו':
36When the Lord will judge His people, and will reconsider His servants, when He sees that the power is increasing, and none is controlled or strengthened.   לוכִּֽי־יָדִ֤ין יְהֹוָה֙ עַמּ֔וֹ וְעַל־עֲבָדָ֖יו יִתְנֶחָ֑ם כִּ֤י יִרְאֶה֙ כִּי־אָ֣זְלַת יָ֔ד וְאֶ֖פֶס עָצ֥וּר וְעָזֽוּב:
When the Lord will judge His people: i. e., When God will exact judgment upon Israel by bringing upon them these aforementioned sufferings. Similar to this is the verse, “For through these He judges (יָדִין) peoples” (Job 36:31), i.e., He chastises peoples. The word כִּי here does not mean “because,” giving the reason for the preceding statements, but rather, it introduces a new passage [i.e., it means “when”], as in the verse,“When (כִּי) you come to the land” (Lev. 25:2). [The meaning of our verse is:] When these judgments will come upon them, and the Holy One, Blessed is He, will reconsider concerning His servants to return [to them] and to have mercy upon them….   כי ידין ה' עמו: כשישפוט אותן ביסורין הללו האמורים עליהם, כמו (איוב לו, לא) כי בם ידין יוסר עמים. כי זה אינו משמש בלשון דהא, לתת טעם לדברים של מעלה, אלא לשון תחלת דבור, כמו (ויקרא כה, ב) כי תבואו אל הארץ, כשיבואו עליהם משפטים הללו ויתנחם הקב"ה על עבדיו לשוב ולרחם עליהם:
will reconsider: Heb. יִתְנֶחָם. [This word] denotes changing one’s mind, whether for good or for evil.   יתנחם: לשון הפך המחשבה להיטיב או להרע:
when He will see that the power is growing: i.e., when God sees that the enemy’s power is becoming stronger and stronger against Israel, and none among them is controlled or strengthened.   כי יראה כי אזלת יד: כשיראה כי יד האויב הולכת וחוזקת מאד עליהם ואפס בהם עצור ועזוב:
controlled: Heb. עָצוּר. One who is rescued by an officer (עוֹצֵר) or a ruler who would confine (יַעִצוֹר) the people.   עצור: נושע על ידי עוצר ומושל שיעצור בהם:
or strengthened: Heb. עָזוּב, [One saved] by an עוֹזֵב, one who gives strength [to someone else]. An עוֹצֵר is a ruler who confines his people [within certain boundaries], so that they will not go out in scattered groups when they go to war against the enemy, mentenedor in Old French [like the English, maintain. Consequently:] עָצוּר [the passive noun from the root עצר] means: One saved through the confinement (מַעִצוֹר) of a ruler. עָזוּב Strengthened, like “and they fortified (וַיַּעַזְבוֹ) Jerusalem until the… wall” (Neh. 3:8); and, “How is the city of praise not fortified (עֻזְּבָה)” (Jer. 49:25). עָצוּר is mentenude in Old French, and עָזוּב is enforze, fortified.   עזוב: על ידי עוזב. עוצר הוא המושל העוצר בעם שלא ילכו מפוזרים בצאתם לצבא על האויב. בלשון בלע"ז מיינטינדו"ר [שליט]. עצור הוא הנושע במעצור המושל. עזוב מחוזק, כמו (נחמיה ג, ח) ויעזבו את ירושלים עד החומה, (ירמיה מט, כה) איך לא עזבה עיר תהלה. עצור מיינטינו"ד [נשלט]. עזוב אינפורצדו"ר [מבוצר]:
37Then He will say, "Where is their deity, the rock in which they trusted,   לזוְאָמַ֖ר אֵ֣י אֱלֹהֵ֑ימוֹ צ֖וּר חָסָ֥יוּ בֽוֹ:
Then He will say: The Holy One, Blessed is He, will say about them [Israel]:   ואמר: הקב"ה עליהם:
Where is their deity: The idols which they worshipped. [Where are they now?]   אי אלהימו: עבודה זרה שעבדו:
the rock in which they trusted: [The word צוּר] means: The rock. [This figuratively means: The rock under which] they used to shelter themselves from the sun and the cold. That is to say, [the deity] in which they had placed their trust to protect them against any harm.   צור חסיו בו: הסלע שהיו מתכסין בו מפני החמה והצנה, כלומר שהיו בטוחין בו להגן עליהם מן הרעה:
38who ate the fat of their sacrifices and drank the wine of their libations? Let them arise and help you! Let them be your shelter!   לחאֲשֶׁ֨ר חֵ֤לֶב זְבָחֵ֨ימוֹ֙ יֹאכֵ֔לוּ יִשְׁתּ֖וּ יֵ֣ין נְסִיכָ֑ם יָק֨וּמוּ֙ וְיַעְזְרֻכֶ֔ם יְהִ֥י עֲלֵיכֶ֖ם סִתְרָֽה:
who ate the fat of their sacrifices: i.e., these deities would eat up [the fat] and would drink up the wine of their libations when they offered the sacrifices before them.   אשר חלב זבחימו: היו אותן אלהות אוכלים שהיו מקריבין לפניהם ושותין יין נסיכם:
Let them be your shelter!: Let that same rock [you worshipped] be a refuge and shelter (מִסְתּוֹר) for you.   יהי עליכם סתרה: אותו הצור יהי לכם מחסה ומסתור:
39See now that it is I! I am the One, and there is no god like Me! I cause death and grant life. I strike, but I heal, and no one can rescue from My Hand!   לטרְא֣וּ | עַתָּ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י אֲנִי֙ ה֔וּא וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים עִמָּדִ֑י אֲנִ֧י אָמִ֣ית וַֽאֲחַיֶּ֗ה מָחַ֨צְתִּי֙ וַֽאֲנִ֣י אֶרְפָּ֔א וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּֽיל:
See now: Understand from the punishment that I brought upon you, from which no one can rescue you, and from the salvation with which I will save you, and that there is no one to stop Me, that   ראו עתה: הבינו מן הפורענות שהבאתי עליכם ואין לכם מושיע ומן התשועה שאושיעכם ואין מוחה בידי:
It is I! I am the One: “It is I” Who can bring someone down, and “I am the One” Who can lift someone up.   אני אני הוא: אני להשפיל ואני להרים:
and there is no god with Me!: [There is no deity] which can stand up against Me, to stop Me.   ואין אלהים עמדי: עומד כנגדי למחות:
with Me: resembling Me, like Me.   עמדי: דוגמתי וכמוני:
and no one can save from My Hand: those who sin against Me.   ואין מידי מציל: הפושעים בי:
40For I raise up My hand to heaven, and say, 'As I live forever.'   מכִּֽי־אֶשָּׂ֥א אֶל־שָׁמַ֖יִם יָדִ֑י וְאָמַ֕רְתִּי חַ֥י אָֽנֹכִ֖י לְעֹלָֽם:
For I raise up My hand to heaven: For in My fury, I will raise up My hand to Myself, making an oath.   כי אשא אל שמים ידי: כי בחרון אפי אשא ידי אל עצמי בשבועה:
and say, “As I live…”: This is the expression of an oath, like the verse, “’As I live,’ says the Lord, 'if not for that which you have spoken in My ears’” (Num. 14:28). So too, here in our verse [the meaning is]: “I swear, just as I live [forever]…”.   ואמרתי חי אנכי: לשון שבועה הוא אני נשבע חי אנכי:
41When I sharpen the blade of My sword, and My hand grasps judgment, I will bring vengeance upon My adversaries and repay those who hate Me.   מאאִם־שַׁנּוֹתִי֙ בְּרַ֣ק חַרְבִּ֔י וְתֹאחֵ֥ז בְּמִשְׁפָּ֖ט יָדִ֑י אָשִׁ֤יב נָקָם֙ לְצָרָ֔י וְלִמְשַׂנְאַ֖י אֲשַׁלֵּֽם:
When I sharpen the blade of My sword: If I sharpen the blade of My sword, so that it will shine (בְּרַק) [The word בְּרַק, literally lightning, means shine or flash] (see Ezek. 21:15), flandor in Old French.   אם שנותי ברק חרבי: אם אשנן את להב חרבי, כמו (יחזקאל כא, טו) למען היות לה ברק שפלנדו"ר [ברק]:
and My hand grasps judgment: leaving the attribute of mercy [and applying the attribute of justice] on My enemies who harmed Israel, for “I was angry only a little, but they helped to do harm” (Zech. 1:15). Another explanation: My hand will grasp the attribute of justice, sustaining it and exacting vengeance with it.   ותאחז במשפט ידי: להניח מדת רחמים באויבי שהרעו לכם, (זכריה א, טו) אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. דבר אחר ותאחז ידי את מדת המשפט להחזיק בה ולנקום נקם:
I will bring vengeance upon My adversaries: Our Rabbis learned in the Aggadah (Mechilta Shemoth 14:3): By virtue of the expression in the verse, “and grasp judgment in My hand,” we understand that the nature of a human being is not like that of the Holy One, Blessed is He. For it is the nature of a human to cast an arrow, but he is unable to retrieve it. The Holy One, blessed be He, however, shoots His arrows and He can indeed retrieve them, as if He were holding them in His hand. Now, lightning is His arrow, [alluded to here] by the phrase בְּרַק חַרְבִּי, literally “the lightning of My sword,” [and the verse continues,] “and grasping judgment in My hand.” here, “judgment” refers to retribution; justize in Old French.   אשיב נקם וגו': למדו רבותינו באגדה מתוך לשון המקרא שאמר ותאחז במשפט ידי, לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, מדת בשר ודם זורק חץ ואינו יכול להשיבו, והקב"ה זורק חציו ויש בידו להשיבם, כאלו אוחזן בידו, שהרי ברק הוא חצו, ונאמר כאן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, והמשפט הזה לשון פורענות הוא בלע"ז יושטיצי"א [עונש]:
42I will intoxicate My arrows with blood, and My sword will consume flesh, from the blood of the slain and the captives, from the first breach of the enemy.'   מבאַשְׁכִּ֤יר חִצַּי֙ מִדָּ֔ם וְחַרְבִּ֖י תֹּאכַ֣ל בָּשָׂ֑ר מִדַּ֤ם חָלָל֙ וְשִׁבְיָ֔ה מֵרֹ֖אשׁ פַּרְע֥וֹת אוֹיֵֽב:
I will intoxicate My arrows with blood: of the enemy;   אשכיר חצי מדם: האויב:
and My sword will consume flesh: their flesh [i.e., of the enemy].   וחרבי תאכל בשר: בשרם:
from the blood of the slain and the captives: [All] this will happen to them, because of the sin of the blood of Israel’s slain, and of the captives they took from them.   מדם חלל ושביה: זאת תהיה להם מעון דם חללי ישראל ושביה ששבו מהם:
from the first breach of the enemy: From the very first breach the enemy made. For when the Holy One, Blessed is He, inflicts punishment upon the nations, He visits upon them their own sin and the sins of their ancestors, from the very first breach they made in Israel. — [Sifrei 32:42]   מראש פרעות אויב: מפשע תחלת פרצות האויב, כי כשהקב"ה נפרע מן האומות פוקד עליהם עונם ועונות אבותיהם מראשית פרצה שפרצו בישראל:
43Sing out praise, O you nations, for His people! For He will avenge the blood of His servants, inflict revenge upon His adversaries, and appease His land [and] His people.   מגהַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ:
Sing out praise, O you nations, for His people: At that time, the nations will praise Israel, saying: "You see, now, what the praise of this nation is! That they cleaved to the Holy One, Blessed is He, through all the sufferings that befell them, and they did not forsake Him! They appreciated His goodness and His praise!   הרנינו גוים עמו: לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו:
and He will avenge the blood of His servants: i.e., [God will avenge] the shedding of their blood, as the phrase literally means.   כי דם עבדיו יקום: שפיכות דמיהם כמשמעו:
inflict revenge upon His adversaries: for the robbery and the violence [which they perpetrated against Israel], like the matter that is stated, “Egypt will be a desolation and Edom as a desolate wilderness, for the violence against the children of Judah…” (Joel 4:19); and Scripture also states, “For the violence against your brother Jacob…” (Obad. 1: 10).   ונקם ישיב לצריו: על הגזל ועל החמס, כענין שנאמר (יואל ד, יט) מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה, ואומר (עובדיה א, י) מחמס אחיך יעקב וגו':
and appease His land and His people: And He will appease His land and His people for the distresses that they experienced, and that the enemy perpetrated against them.   וכפר אדמתו עמו: ויפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם ושעשה להם האויב:
and appease: Heb. וְכִפֵּר, an expression of conciliation and appeasement, as in the verse, אֲכַפְּרָה פָּנָיו, which is rendered in the Targum as: “I will appease his anger” (Gen. 32:21).   וכפר: לשון רצוי ופיוס, כמו (בראשית לב, כא) אכפרה פניו אנחיניה לרוגזיה:
and appease His land: And what is His land? His people. When His nation is comforted, His land is also comforted. Thus, Scripture says, “O Lord, You have appeased Your land” (Ps. 85:2). How have You appeased Your land? [That same verse continues:] “You have returned the captivity of Jacob.” This [section] is explained in different ways in Sifrei. Rabbi Judah and Rabbi Nehemiah differed regarding its explanation: Rabbi Judah explains the whole section as referring to Israel, while Rabbi Nehemiah explains the whole section as referring to the other nations. [Now Rashi proceeds to explain this whole section according to the two approaches.] Rabbi Judah explains it as referring to Israel, as follows: From “I said that I would make an end of them,” until “The Lord did none of this!” [verses 26-27], as I have explained above. [Verse 28:] “For that nation is lacking counsel” means that Israel lacks My Torah, because the Torah provides Israel with sound counsel; “and they have no understanding” means that they do not reflect on how one individual of the nations could pursue one thousand of them, unless it is “because their Rock had sold them over” (verse 30); “for their rock is not like our [Mighty] Rock” (verse 31). Everything is as I have explained it until the end. Rabbi Nehemiah explains the section as referring to the other nations, [as follows]: [Verse 28:] ”For they are a nation devoid of counsel,” until “Nevertheless, our enemies sit in judgment” (verses 28-31), he explains as I explained.   וכפר אדמתו: ומה היא אדמתו עמו. כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת, וכן הוא אומר (תהלים פה, ב) רצית ה' ארצך, במה רצית ארצך, שבת שבות יעקב. בפנים אחרים היא נדרשת בספרי, ונחלקו בה ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה דורש כולה כנגד ישראל, ור' נחמיה דורש כולה כנגד האומות. רבי יהודה דורשה כלפי ישראל אמרתי אפאיהם, כמו שפירשתי עד ולא ה' פעל כל זאת. כי גוי אובד עצות המה אבדו תורתי שהיא להם עצה נכונה. ואין בהם תבונה להתבונן איכה ירדוף אחד מן האומות אלף מהם אם לא כי צורם מכרם, כי לא כצורנו צורם, הכל כמו שפירשתי עד תכליתו. ור' נחמיה דורשה כלפי האומות כי גוי אבד עצות המה, כמו שפירשתי תחלה עד ואויבינו פלילים:
[32] For their vine is of the vine of Sodom: That of the nations,   כי מגפן סדום גפנם: של אומות:
and of the field of Gomorrah…: And the nations do not give any thought to attribute the greatness to Me.   ומשדמת עמורה וגו': ולא ישימו לבם לתלות הגדולה בי:
their grapes are grapes of rosh: This is what Scripture says, “Were it not that the enemy’s wrath was heaped up (verse 27)” against Israel, to poison and embitter them, and therefore (verse 32), “they have bitter clusters,” and they will be forced to eat them because of what they did to My children.   ענבמו ענבי רוש: הוא שאמר לולי כעס אויב אגור על ישראל להרעילם ולהמרירם, לפיכך אשכלות מרורות למו להלעיט אותם על מה שעשו לבני:
[33] Their wine is the bitterness of serpents: ready to give them [the nations] to drink because of what they did to them [Israel].   חמת תנינם יינם: מוכן להשקותם על מה שעושין להם:
[34] [Is it not] stored up with Me: i.e., this cup [of poison], as Scripture states, “For a cup is in the hand of the Lord […which all the wicked of the world will…drink]” (Ps. 75:9). [35]   כמוס עמדי: אותו הכוס, שנאמר (תהלים עה, ט) כי כוס ביד ה' וגו':
at the time their foot trips: [i.e., when the nations’ foot trips,] as Scripture says, “A foot will trample it,” [referring to the downfall of the wicked] (Isa. 26:6).   לעת תמוט רגלם: כענין שנאמר (ישעיה כו, ו) תרמסנה רגל:
[36] For the Lord will judge His people: when explaining the section according to this [Rabbi Nehemiah’s] explanation, [the word כִּי in the expression] כִּי יָדִין does mean “because,” and the judgment spoken of here does not refer to sufferings [of Israel], but rather, the verse means: Because God will plead the cause of Israel against those who have oppressed her, when “He sees that the [nations’] power is increasing…” [37]   כי ידין ה' עמו: בלשון זה משמש כי ידין בלשון דהא, ואין ידין לשון יסורין, אלא כמו כי יריב את ריבם מיד עושקיהם, כי יראה כי אזלת יד וגו':
Then he will say, “Where is their Deity?”: The enemy will say, “Where is Israel’s God?” just as the wicked Titus said, when he rent the veil [of the Holy Temple] (see Gittin 56b), as Scripture states, “And my enemy will see [God’s righteousness], and shame will cover her, who says to me, ‘Where is the Lord, your God?’” (Micah 7:10).   ואמר אי אלהימו: האויב יאמר אי אלהימו של ישראל, כמו שאמר טיטוס הרשע כשגדר את הפרכת, כענין שנאמר (מיכה ז, י) ותרא אויבתי ותכסה בושה האומרה אלי איו ה' אלהיך:
[39] See now that it is I!: Then the Holy One, Blessed is He, will reveal His salvation and say: “Now you see that it is I! I am the One!” From Me the evil befell you, and from Me good will come upon you;   ראו עתה כי אני וגו': אז יגלה הקב"ה ישועתו ויאמר ראו עתה כי אני אני הוא מאתי באת עליהם הרעה ומאתי תבא עליהם הטובה:
and no one can rescue from My Hand: i.e., who will rescue you from the disaster I will bring upon you.   ואין מידי מציל: מי שיציל אתכם מן הרעה אשר אביא עליכם:
[40] For I raise up My place to heaven: Heb. כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי. This is to be understood as, “I have raised up (נָשָׂאתִי).” My Divine Presence has always dwelt in the heaven, as the Targum renders it. And even if a weak one is above, and a strong one is below, the fear of the one above is upon the one below. How much more is this so, since the Mighty One is above, and the weak one is below?!   כי אשא אל שמים ידי: כמו כי נשאתי, תמיד אני משרה מקום שכינתי בשמים, כתרגומו אפילו חלש למעלה וגבור למטה, אימת העליון על התחתון, וכל שכן שגבור למעלה וחלש מלמטה:
My place: [According to this explanation, the word] יָדִי means “the [dwelling] place of My Divine Presence,” as in the verse, “every man in his place (יָדוֹ)” (Num. 2:17). [Continues God:] Now, it was within My power to punish you [nations] immediately, but I said, “As I live forever,” I will not hasten to exact punishment-there is time for this, because I live forever! I will exact the punishment [from the nations] in the latter generations. Furthermore, I have the power to exact punishment both from the living and the dead. A mortal king, who may die at any moment, hastens to avenge himself during his lifetime, because either he or his enemy may die without seeing his punishment being meted out upon him, but I, [says God,] live forever, so that if the enemy dies and I have not yet exacted punishment upon them, I will exact punishment from them when they are dead.   ידי: מקום שכינתי, כמו (במדבר ב, יז) איש על ידו, והיה בידי להפרע מכם, אבל אמרתי שחי אנכי לעולם, איני ממהר לפרוע, לפי שיש לי שהות בדבר, כי אני חי לעולם, ובדורות אחרונים אני נפרע מהם והיכולת בידי להפרע מן המתים ומן החיים. מלך בשר ודם שהוא הולך למות ממהר נקמתו להפרע בחייו, כי שמא ימות הוא או אויבו ונמצא שלא ראה נקמתו ממנו, אבל אני חי לעולם ואם ימותו הם ואיני נפרע בחייהם, אפרע במותם:
[41] When I sharpen the blade of my sword: There are instances in Scripture where the word אִם is not used conditionally [i.e., it does not mean “if”. Here, אִם means “when,” and thus, the verse means:] “When I sharpen the blade of My sword, and My hand grasps judgment…,” and all these remaining verses are as I have explained them above.   אם שנותי ברק חרבי: הרבה אם יש שאינם תלויין, כשאשנן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי וכו', כמו שפירשתי למעלה:
44And Moses came and spoke all the words of this song into the ears of the people he and Hoshea the son of Nun.   מדוַיָּבֹ֣א משֶׁ֗ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֥י הַשִּׁירָֽה־הַזֹּ֖את בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם ה֖וּא וְהוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נֽוּן:
He and Hoshea the son of Nun: It was the Sabbath upon which there were two leaders [because the office was being transferred to Joshua, i.e.,] authority was taken from one and given to the other. — [Sotah 13b] Moses appointed a meturgeman [literally, an interpreter, here a spokesman] for Joshua, [to relay to the public what Joshua said,] so that Joshua could expound [on the Torah] in Moses’ lifetime, so that Israel would not say [to Joshua], “During your teacher’s lifetime you did not dare to raise your head!” - [Sifrei 31:1] And why does Scripture here call him Hoshea [for his name had long since been changed to Joshua (see Numb. 13:16). To imply [lit., to say] that Joshua did not become haughty, for although he was given high status, he humbled himself as he was at the beginning [when he was still called Hoshea]. — [Sifrei 32:44]   הוא והושע בן נון: שבת של דיוזגי היתה, נטלה רשות מזה ונתנה לזה, העמיד לו משה מתורגמן ליהושע, שיהא דורש בחייו, כדי שלא יאמרו ישראל בחיי רבך לא היה לך להרים ראש. ולמה קוראו כאן הושע, לומר שלא זחה דעתו עליו, שאף על פי שנתנה לו גדולה, השפיל עצמו כאשר מתחלתו:
45And Moses finished speaking all these words to all Israel.   מהוַיְכַ֣ל משֶׁ֔ה לְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל:
46And he said to them, "Set your hearts to all of the words which I bear witness for you this day, so that you may command your children to observe to do all the words of this Torah.   מווַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ שִׂ֣ימוּ לְבַבְכֶ֔ם לְכָ֨ל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מֵעִ֥יד בָּכֶ֖ם הַיּ֑וֹם אֲשֶׁ֤ר תְּצַוֻּם֙ אֶת־בְּנֵיכֶ֔ם לִשְׁמֹ֣ר לַֽעֲשׂ֔וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת:
Set your hearts: A person must direct his eyes, his heart, and his ears to the words of the Torah, for Scripture states (Ezek. 40: 4),“Son of man, see with your eyes, and listen with your ears, and set your heart [upon all that I show you]” [namely, the plan of the Holy Temple]. Now, here, we have an inference from major to minor: If in the case of the plan of the Holy Temple, which is visible to the eyes and which is measured with a measuring-rod, a person must direct his eyes, ears, and heart to understand, how much more so must he do so to understand the words of the Torah, which are likened to “mountains suspended by a hair” [i.e., numerous laws derived from a single word of the Torah]?!- [Sifrei 32:45]   שימו לבבכם: צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה, וכן הוא אומר (יחזקאל מ, ד) בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך וגו', הרי דברים קל וחומר, ומה תבנית הבית שהוא נראה לעינים ונמדד בקנה צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים להבין, דברי תורה שהן כהררין התלויין בשערה על אחת כמה וכמה:
47For it is not an empty thing for you, for it is your life, and through this thing, you will lengthen your days upon the land to which you are crossing over the Jordan, to possess it."   מזכִּי לֹֽא־דָבָ֨ר רֵ֥ק הוּא֙ מִכֶּ֔ם כִּי־ה֖וּא חַיֵּיכֶ֑ם וּבַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה תַּֽאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹֽבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:
For it is not an empty thing for you: You do not labor over it in vain, for a great reward is contingent upon it, for “it is your life” [that is, the reward is life itself]. Another explanation: There is not one empty [i.e., superfluous] word in the Torah which, if properly expounded upon, will not have a reward attached to it. You must know this, for [as an illustration:] our Rabbis teach, Scripture states, “And Lotan’s sister was Timna” (Gen. 36:22). [What, one might ask, is the purpose of telling us this? Furthermore, an earlier verse states,] “and Timna was a concubine [to Eliphaz the son of Esau]” (Gen. 36:12). [Is it necessary for the Torah to state this at all? But our Rabbis explain, as follows:] Because Timna said,“If I am unworthy to become Eliphaz’s wife, I hope, at least, to become his concubine!” So why does Scripture enter into all these details [of her birth and marriage]? To teach us the greatness of Abraham, that rulers and kings yearned to cleave to his seed. [Lotan was a prince of Seir; thus the verse tells us that Timna was of noble ancestry; and yet, she preferred to be a mere concubine to Eliphaz, Abraham’s great grandson, rather than become a princess in her own nation.]- [Sifrei 32:46]   כי לא דבר רק הוא מכם: לא לחנם אתם יגעים בה, כי הרבה שכר תלוי בה, כי הוא חייכם. דבר אחר אין לך דבר ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר, תדע לך שכן אמרו (בראשית לו, כב) ואחות לוטן תמנע, (שם לו, יב) ותמנע היתה פלגש וגו' לפי שאמרה איני כדאי להיות לו לאשה הלואי ואהיה פילגשו, וכל כך למה, להודיע שבחו של אברהם שהיו שלטונים ומלכים מתאוים להדבק בזרעו:
48And the Lord spoke to Moses on that very day, saying,   מחוַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה בְּעֶ֛צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לֵאמֹֽר:
And the Lord spoke to Moses on that very day: Heb. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. In three places Scripture employs the phrase: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה [which has the meaning, “at the strongest light of the day”]. First, regarding Noah, Scripture states, “On that very day (בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה) Noah entered [… the ark]” (Gen. 7:13), which means in the glare of full daylight. Noah’s contemporaries said: “We swear by such and such, that if we notice him about to enter the ark, we will not let him proceed! Moreover, we will take axes and hatchets and split open the ark!” So the Holy One, Blessed is He, said: “I will have Noah enter at midday, and let anyone who has the power to prevent it, come and prevent it!” Second, regarding Egypt, Scripture states, “On that very day, the Lord brought [the children of Israel] out [of the land of Egypt]” (Exod. 12:51). The Egyptians said: “We swear by such and such, that if we notice them about to leave, we will stop them! And not only that, but we will take swords and other weapons, and kill them!” So, the Holy One, Blessed is He, said: “I will bring them out in the middle of the day, and let anyone who has power to prevent it, come and prevent it!” Likewise here, regarding Moses’ death, Scripture states, “on that very day (בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה).” The children of Israel said, “We swear by such and such, that if we notice Moses [ascending the mountain to die], we will not let him do so! The man who brought us out of Egypt, divided the Red Sea for us, brought the manna down for us, made flocks of quails fly over to us, brought up the well for us, and gave us the Torah-we will not let him!” Thereupon, the Holy One, Blessed is He, said: “I will have Moses ascend the mountain [to his resting place] in the middle of the day!” - [Sifrei 32:47]   וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה: בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה, נאמר בנח (שם ז, יג) בעצם היום הזה בא נח וגו', במראית אורו של יום, לפי שהיו בני דורו אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה, ולא עוד אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה. אמר הקב"ה הריני מכניסו בחצי היום, וכל מי שיש בידו כח למחות יבא וימחה. במצרים נאמר (שמות יב, נא) בעצם היום הזה הוציא ה', לפי שהיו מצרים אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בהם אין אנו מניחים אותם לצאת, ולא עוד אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין בהם. אמר הקב"ה הריני מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה. אף כאן במיתתו של משה נאמר בעצם היום הזה, לפי שהיו ישראל אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו, אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו והעלה לנו את הבאר ונתן לנו את התורה אין אנו מניחין אותו. אמר הקב"ה הריני מכניסו בחצי היום וכו':
49Go up this Mount Avarim [to] Mount Nebo, which is in the land of Moab, that is facing Jericho, and see the Land of Canaan, which I am giving to the children of Israel as a possession,   מטעֲלֵ֡ה אֶל־הַר֩ הָֽעֲבָרִ֨ים הַזֶּ֜ה הַר־נְב֗וֹ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וּרְאֵה֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַֽאֲחֻזָּֽה:
50And die on the mountain upon which you are climbing and be gathered to your people, just as your brother Aaron died on Mount Hor and was gathered to his people.   נוּמֻ֗ת בָּהָר֙ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עֹלֶ֣ה שָׁ֔מָּה וְהֵֽאָסֵ֖ף אֶל־עַמֶּ֑יךָ כַּֽאֲשֶׁר־מֵ֞ת אַֽהֲרֹ֤ן אָחִ֨יךָ֙ בְּהֹ֣ר הָהָ֔ר וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו:
Just as your brother Aaron died: [God said to Moses:] “Die with the same death that you witnessed and longed for, that Moses removed Aaron’s first [i.e., upper] garment and dressed Eleazar [Aaron’s son] with it. Then, Moses did the same with the second garment, and the third. Aaron then saw his son in his glory [of his new office]. Moses then said to him: ”Aaron my brother! Go up onto the couch,“ and Aaron went up. ”Stretch out your hands,“ and Aaron stretched [out his hands]. ”Stretch out your legs,“ and Aaron stretched [out his legs]. ”Close your eyes,“ and Aaron closed [his eyes]; ”Close your mouth,“ and Aaron closed [his mouth], and he passed away. Thereupon, Moses said, ”Fortunate is the one who dies a death like this!" - [Sifrei 32:49]   כאשר מת אהרן אחיך: באותה מיתה שראית וחמדת אותה, שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון והלבישו לאלעזר וכן שני וכן שלישי וראה בנו בכבודו. אמר לו משה אהרן אחי עלה למטה, ועלה. פשוט ידיך, ופשט. פשוט רגליך, ופשט. עצום עיניך, ועצם. קמוץ פיך, וקמץ והלך לו. אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו:
51Because you betrayed Me in the midst of the children of Israel at the waters of Merivath Kadesh, [in] the desert of Zin, [and] because you did not sanctify Me in the midst of the children of Israel.   נאעַל֩ אֲשֶׁ֨ר מְעַלְתֶּ֜ם בִּ֗י בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּמֵֽי־מְרִיבַ֥ת קָדֵ֖שׁ מִדְבַּר־צִ֑ן עַ֣ל אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־קִדַּשְׁתֶּם֙ אוֹתִ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
Because you betrayed Me: You caused the people to rebel against Me.   על אשר מעלתם בי: גרמתם למעול בי:
because you did not sanctify Me: [Says God to Israel:] You caused Me not to be sanctified [see Yalkut , end of Ha’azinu]: I said to you “Speak to the rock” [to provide you with water in the desert (see Num. 20:8)], but instead, they hit the rock, and so, they had to hit it twice [in order to extract water]. Had they, however, spoken to it [as I told them], so that the rock would have given forth water without being hit, the Name of Heaven would have been sanctified, for the Israelites would have said,"If the rock, which is subject neither to reward nor punishment, for if it acts meritoriously [i.e., fulfills God’s will,] it receives no reward, and if it sins [i.e., not fulfilling God’s will,] it is not punished, and yet [without any of these incentives] the rock fulfills the command of its Creator [by producing water when spoken to], how much more so should we [who do have the incentives of reward and punishment fulfill our Creator’s will]!   על אשר לא קדשתם אותי: גרמתם לי שלא אתקדש אמרתי לכם (במדבר כ, ח) ודברתם אל הסלע והם הכוהו והוצרכו להכותו פעמים ואילו דברו עמו ונתן מימיו בלא הכאה היה מתקדש שם שמים, שהיו ישראל אומרים ומה הסלע הזה שאינו לשכר ולא לפורענות אם זכה אין לו מתן שכר ואם חטא אינו לוקה כך מקיים מצות בוראו אנו לא כל שכן:
52For from afar, you will see the land, but you will not come there, to the land I am giving the children of Israel.   נבכִּ֥י מִנֶּ֖גֶד תִּרְאֶ֣ה אֶת־הָאָ֑רֶץ וְשָׁ֨מָּה֙ לֹ֣א תָב֔וֹא אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
from afar: Heb. כִּי מִנֶּגֶד from afar.   כי מנגד: מרחוק:
you will see [the Land]: For if you do not see the Land now, you will no longer see it in your lifetime.   תראה וגו': כי אם לא תראנה עכשיו לא תראנה עוד בחייך:
but you will not come there: But I know that the Land is dear to you. That is why I say to you, “Go up [the mountain] and see [it]!”   ושמה לא תבוא: וידעתי כי חביבה היא לך על כן אני אומר לך עלה וראה: