[The following rules apply when] a person took a sh'vuat bitui1 and [then] regretted having taken the oath. If he sees that he will suffer if he upholds this oath and his intent changes or a factor occurred that was not in his intent originally when he took the oath and he changed his mind because of this, he may appeal2 [to be released from his oath] from one sage3 - or from three ordinary people4 in a place where there are no sages. His oath is repealed and he is permitted to perform the matter that he took the oath not to do or not to do the matter that he took an oath to do. This is called the release of an oath.
אמי שנשבע שבועת ביטוי וניחם על שבועתו וראה שהוא מצטער אם יקיים שבועה זו ונהפכה דעתו לדעת אחרת, או שנולד לו דבר שלא היה בדעתו בשעת השבועה וניחם בגללו, הרי זה נשאל לחכם אחד או לשלשה הדיוטות במקום שאין שם חכם ומתירין לו שבועתו, ויהיה מותר לעשות דבר שנשבע שלא לעשותו, או שלא לעשות דבר שנשבע לעשותו, וזהו הנקרא היתר שבועות.
This provision has no source in the Written Law.5 Instead, we learned from Moses our teacher through the Oral Tradition that the phrase [Numbers 30:3]: "He should not desecrate his word" means that he himself should not abuse it in a frivolous and brazen manner, as [Leviticus 19:13] states: "[For] you will desecrate the name of Your God."6 Nevertheless, if a person changed his mind and retracted, a sage may release him [from the oath].7
בודבר זה אין לו עיקר כלל בתורה שבכתב, אלא כך למדו ממשה רבינו מפי הקבלה שזה הכתוב לא יחל דברו שלא יחלל הוא בעצמו דרך קלות ראש בשאט נפש כענין שנאמר וחללת את שם אלהיך, אבל אם ניחם וחזר בו חכם מתיר לו.
It is not possible for a person to release himself from his own oath. A person does not have the license to release an oath or a vow in a place where there is a person whose knowledge surpasses his own.8 In a place where his teacher is found, he may only release a vow with the consent of his teacher.
גואין אדם יכול להתיר שבועת עצמו, ואין אדם רשאי להתיר שבועה או נדר במקום שיש גדול ממנו בחכמה, ובמקום שיש בו רבו אסור לו להתיר אלא מדעת רבו.
The person who took the oath - whether male or female - must himself come before the sage to be released. He may not appoint an agent to seek that he be released from his vow.9 A husband may, however, become an agent to express his wife's regret and we release [the oath] for her.10 [This applies] provided the three judges had already gathered together. He should not, however, gather them together at the outset to release her [oath].11 Nor may he serve as an agent to have his wife's vow released.12
דזה שנשבע הוא שיבא לפני החכם להתיר לו בין איש בין אשה, ואינו עושה שליח להשאל לו על נדרו, והבעל נעשה שליח לחרטת אשתו ומתירין לה ובלבד שיהיו השלשה מקובצים אבל לא יקבץ אותן להתיר לה לכתחלה, ואינו נעשה שליח להתיר נדר לאשתו. 51
How do we release [an oath]? The person who took the oath must come before the distinguished sage or three ordinary people if there is no expert.13 He says: "I took an oath concerning this and this and I have changed my mind. If I knew that I would feel such discomfort concerning this, I would not have taken the oath. If, at the time of the oath, my understanding was as it is now, I would not have taken the oath."
The wise man or the foremost among the three asks: "Have you already changed your mind?"
He answers: "Yes."
He then tells him: "It is permitted for you," "It is released for you," "It is absolved for you," or the like with this intent in any language.14
If, however, he says: "[The oath] is nullified for you," "Your oath is uprooted," or anything with that intent, his statements are of no consequence, because only a husband or a father can nullify an oath.15 A sage, by contrast, may use only an expression conveying release or absolution.16
הכיצד מתירין יבוא הנשבע לחכם המובהק או לשלשה הדיוטות אם אין שם מומחה, ואומר אני נשבעתי על כך וכך ונחמתי, ואילו הייתי יודע שאני מצטער בדבר זה עד כה או שאירע לי כך וכך לא הייתי נשבע ואילו היתה דעתי בעת השבועה כמו עתה לא הייתי נשבע, והחכם או גדול השלשה אומר לו וכבר נחמת, והוא אומר לו הן, חוזר ואומר לו שרוי לך או מותר לך או מחול לך וכל כיוצא בענין זה בכל לשון, אבל אם אמר לו מופר לך או נעקרה שבועתך וכל כיוצא בענין זה לא אמר כלום, שאין מיפר אלא הבעל או האב אבל החכם אינו אומר אלא לשון התרה ומחילה.
Relatives are acceptable to release vows17 and oaths.18 [Oaths and vows] can be released at night19 and while standing,20 for this release is not a judgment.
For this reason, one may request a release of an oath or a vow on the Sabbath21 if it is necessary for the Sabbath,22 for example, to release his oath so that he can eat and drink today. Even if the person had the opportunity to have his oath or vow released before the Sabbath [and did not], he may have it released on the Sabbath, because it is necessary for the Sabbath.
והקרובים כשרים להתיר נדרים ושבועות, ומתירין בלילה ומעומד, שאין ההיתר הזה דין, לפיכך נשאלין לשבועות ולנדרים בשבת אם היו לצורך השבת, כגון שיתירו לו שבועתו כדי שיאכל וישתה היום, ואפילו היה לו פנאי להתיר שבועתו או נדרו מערב שבת הרי זה מתיר בשבת הואיל והוא לצורך השבת.
When Reuven administered an oath to Shimon and [Shimon] answered Amen23 or accepted the oath, if Shimon [later] regrets the oath and asks for it to be released, it should not be released except in the presence of Reuven24 who administered it to him.25
Similarly, if Reuven took an oath or a vow not to benefit from Shimon or that Shimon may not benefit from him and changed his mind and appealed to a sage [for the oath or vow to be released], we do not release him from it except in the presence of Shimon from whom he had vowed not to benefit. Even if Shimon was a minor or a gentile,26 [the oath or vow] is released only in his presence so that the person concerning whom the vow was taken will know that the person had his vow or oath released and thus he will benefit from him.27
זראובן שהשביע לשמעון וענה אמן, או קבל השבועה ונחם שמעון על שבועתו ונשאל עליה, אין מתירין לו אלא בפני ראובן שהשביעו, וכן אם נשבע ראובן או נדר שלא יהנה משמעון או שלא יהנה בו שמעון ונחם ונשאל לחכם אין מתירין לו אלא בפני שמעון שנדר ממנו הנייה ואפילו היה שמעון קטן או עכו"ם אין מתירין לו אלא בפניו כדי שידע הנידר שהתיר זה נדרו או שבועתו ולפיכך יהנה ממנו או יהנה לו.
Both a person who took an oath in private and one who took one in public - even one who took an oath in God's ineffable name, [swearing] by God, the Lord of Israel - may appeal for a release of his oath if he changes his mind.28
If, however, one took an oath or a vow based on the understanding of many others,29 it may not be released30 except for a purpose associated with a mitzvah.31
חאחד הנשבע בינו לבין עצמו ואחד הנשבע ברבים, ואפילו נשבע בשם המיוחד בה' אלהי ישראל וניחם הרי זה נשאל על שבועתו ומתירין לו, נשבע על דעת רבים או שנדר על דעת רבים אין מתירין לו לעולם אלא לדבר מצוה.
What is implied? One took an oath and made his oath dependent on the understanding of others that he would not benefit from so-and-so at all and the people of that city needed someone to teach them the Torah, to circumcise their sons, or to perform ritual slaughter on their behalf and they only found this person,32 he may ask a sage or three ordinary persons [to release him from his oath]. We release his oath. He may perform these mitzvot on their behalf and he may receive his wage33 from the people concerning whom he had taken an oath that he would not benefit from them.
טכיצד נשבע ותלה שבועתו בדעת רבים שלא יהנה בפלוני לעולם והוצרכו בני אותה העיר ללמוד תורה או למי שימול את בניהם או שיזבח להם ולא נמצא אלא זה בלבד הרי זה נשאל לחכם או לשלשה הדיוטות ומתירין לו שבועתו ועושה להם מצות אלו ונוטל שכרו מאותן האנשים שנשבע שלא יהנה מהם. 52
[The following laws apply when] a person took an oath, did not regret it, and came to the court to carry out his oath. If the judges saw that releasing this oath will lead to a mitzvah and to peace between a husband and his wife or between a man and his associates and carrying it out will lead to transgression and strife, they encourage him [to take] the option [of having the oath released].34 They discuss the matter with him, pointing out the consequences of his oath until he regrets [having taken it].35 If he changes his mind because of their words, we release his oath. If he does not change his mind and persists in his stubbornness, he must carry out his oath.
ימי שנשבע ולא ניחם על שבועתו ובא לבית דין לקיים שבועתו, אם ראו הדיינין שהיתר שבועה זו גורם למצוה ולשלום בין איש לאשתו בין אדם לחבירו ושקיום שבועה זו גורם לעבירה ולקטטה פותחין לו פתח ונושאין ונותנין עמו בדבר ומודיעין לו דברים שגורמת שבועתו עד שיתנחם, אם ניחם בדבריהם מתירין לו ואם לא נחם ועמד במריו הרי זה יקיים שבועתו.
What is implied? A person took an oath that he would divorce his wife, that Jews would not benefit from his property, that he would not eat meat or drink wine for thirty days or the like, they tell him: "My son, if you divorce your wife, you will cause malicious gossip to circulate concerning her children36 [for people] will say: 'Why was their mother divorced?' In the future, they will be called: 'the children of the divorcee.' [Moreover,] perhaps she will marry someone else and you will never be able to remarry her"37 and the like.38
[And they say:] "The oath you took that Jews should not benefit from your property [is not to your advantage]. Tomorrow, someone may be in need and [by maintaining your oath,] you will violate [the commandments]:39 "And your brother will live with you and you shall support him" [Leviticus 25:35-36] and "You shall surely open [your hand to him" [Deuteronomy 15:8].
[And they say:] "The oath you took not to eat meat or drink wine for thirty days [is not to your advantage]. [Within that time,] you will encounter a festival and nullify the happiness of the festivals and the pleasure of the Sabbath."40
If he says: "Were I to have known this, I would not have taken the oath," we release him [from the oath]. If he says: "Nevertheless, I have not changed my mind and I desire all of this," we do not release him [from the oath].
יאכיצד נשבע שיגרש את אשתו או שלא יהנה ישראל מנכסיו או שלא יאכל בשר ושלא ישתה יין שלשים יום וכיוצא בזה אומרים לו בני אם תגרש את אשתך אתה מוציא לעז על בניך ואומרים העם מפני מה נתגרשה אמן של אלו ולמחר קוראים להם בני גרושה ושמא תנשא לאחר ואי אתה יכול להחזירה וכיוצא בדברים אלו, וכן זה שנשבעת שלא יהנה ישראל מנכסיך למחר יצטרך זה ותהיה עובר על וחי אחיך עמך והחזקת בו או פתוח תפתח וכיוצא בהן, וזה שנשבעת שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין שלשים יום הרי אתה פוגע ברגל ומבטל שמחת יום טוב ועונג שבת, אם אמר אילו הייתי יודע זה לא הייתי נשבע מתירין לו ואם אמר אף על פי כן לא נחמתי ורוצה אני בכל זה אין מתירין לו.
We do not encourage one [to take] the option [of having the oath released] because of something that had not occurred [at the time the oath was taken].41
What is implied? One took an oath not to derive benefit from so-and-so and that person became the city scribe. Since the person did not regret taking the oath, we do not encourage him [to take] the option [of having the oath released]. Even if he himself said: "If I knew that [he would be given this position], I would not have taken this oath," we still do not release him from it. For he does not regret [having taken the oath]. Instead, his desire is that he should not derive benefit from him, but that person not to be appointed the scribe. If, however, on his own initiative, he regretted because of what took place and his intent changed,42 we do release the oath. Similar laws apply in all analogous situations.
יבאין פותחין בנולד, כיצד נשבע שלא יהנה בפלוני ונעשה סופר העיר, הואיל ולא ניחם על שבועתו אין פותחין לו בדבר זה, ואפילו אמר הוא מעצמו אילו הייתי יודע לא הייתי נשבע אין מתירין לו הואיל ועדיין לא ניחם אלא רצונו שלא יהנה לו ושלא יעשה זה סופר, אבל אם ניחם הוא מעצמו מפני הנולד ונהפכה דעתו מתירין לו, וכן כל כיוצא בזה. 53
When a person takes an oath concerning a matter and then takes a [second] oath that he will never ask to have the [first] oath repealed, [if] he changes his mind, he must first ask that the second oath - that he would never ask to have the oath repealed - be repealed.43 Afterwards, he may ask that the first [oath] be repealed.
יגמי שנשבע על דבר ונשבע שלא יתיר שבועה זו וניחם, הרי זה נשאל על השבועה האחרונה תחלה שנשבע שלא יתיר ואחר כך ישאל על הראשונה.
[The following laws apply if] one took an oath that he would not speak to so-and-so and afterwards, took an oath that if he asks for the repeal of this oath and has it released, he will be forbidden to drink wine forever. If he changes his mind, he must first ask for the repeal of the first oath and have it released. Afterwards, he may ask for the repeal of the second oath. For we may not have a vow or an oath repealed before it takes effect.44 Accordingly, if during Nisan, a person took an oath that he will not eat meat for thirty days beginning at Rosh Chodesh Iyar, [should] he change his mind, he may not have the oath repealed until [the month of] Iyar begins.
ידנשבע שלא ידבר עם פלוני ונשבע אחר כך שאם ישאל על שבועה זו ויתירה יהיה אסור לשתות יין לעולם וניחם, הרי זה נשאל על השבועה הראשונה ומתירה, ואחר כך ישאל על השניה, שאין מתירין נדר או שבועה שעדיין לא חלו, לפיכך אם היה עומד בניסן ונשבע שלא יאכל בשר שלשים יום מראש חדש אייר וניחם אינו נשאל עד שיכנס אייר.
If a person takes an oath that he will not benefit from so-and-so and that he will not benefit from the sage who releases him from this oath, first he must ask for the repeal of the first [oath] and then for that of the second.45
טונשבע שלא יהנה לפלוני ושלא יהנה לחכם שישאל לו על שבועה זו, נשאל על הראשונה ואחר כך ישאל על השנייה.
If a person takes an oath that he will not benefit from so-and-so and that he will become a nazirite if he asks for the repeal of this oath, first he must ask for the repeal of his oath and then for that of his nazirite vow.46 Similar laws apply in all analogous situations.
טזנשבע שלא יהנה לפלוני והרי הוא נזיר אם ישאל על שבועה זו, ישאל על שבועתו תחלה ואחר כך על נזירותו וכן כל כיוצא בזה.
[The following rules apply when a person says:] "I am taking [an oath that I will not eat today, [I am taking] an oath that I will not eat today, [I am taking] an oath that I will not eat today," or "With regard to this loaf, [I am taking] an oath that I will not eat it, [I am taking] an oath that I will not eat it, [I am taking] an oath that I will not eat it." If he asks for the repeal of the first oath and it is released, he is, nevertheless, liable for the second oath.47 Similarly, if he asks for the repeal of the second oath, he is liable for the third oath. If he asks for the repeal of only the third oath, he is liable for the first and second. [Similarly,] if he asks for the repeal of the second oath,48 he is liable for the first.
If so, what is the meaning of the statement: "An oath cannot take effect [when the matter it concerns is already forbidden] by an oath"? That if the person did not repeal [any of] the oaths and ate [the forbidden article], he would be liable only once, as we explained.49
יזשבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום, או שאמר על ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה, ונשאל על שבועה ראשונה והותרה הרי זה חייב משום שבועה שנייה, וכן אם נשאל על השניה חייב משום שלישית, נשאל על השלישית בלבד חייב משום ראשונה ושנייה, נשאל על השנייה חייב משום ראשונה [ושלישית], אם כן מפני מה אמרו אין שבועה חלה על שבועה שאם לא נשאל ואכלה אינו חייב אלא אחת כמו שבארנו.
When a person takes a sh'vuat bitui regarding the future and violated his oath, e.g., he took an oath that he would not eat a loaf of bread and ate it, if he changes his mind, he may ask a sage to repeal it after eating it before bringing his sacrifice if he [ate it] inadvertently or before he was lashed if he did so willingly. [If the sage] releases the oath, he is exempt from the sacrifice or from the lashes. Moreover, even if they bound him [in preparation for lashes], he asked for the repeal of the oath and it was released before they began to administer lashes, he is exempt.50
יחמי שנשבע שבועת ביטוי להבא ושיקר בשבועתו, כגון שנשבע שלא יאכל פת זו ואכלה ואחר שאכלה קודם שיביא קרבנו אם היה שוגג או קודם שילקה אם היה מזיד ניחם ונשאל לחכם והתירה לו הרי זה פטור מן הקרבן או מן המלקות, ולא עוד אלא אפילו כפתוהו ללקות ונשאל והתירו לו קודם שיתחילו להלקותו הרי זה פטור.
