1

When a person takes an oath that so-and-so threw a stone into the sea and he did not do so, or [he took an oath that] he did not throw it and he did, he is liable for taking a [false] sh'vuat bitui. [This applies] even though there is no [possibility of him taking such an oath] with regard to the future.1 For he cannot take an oath that so-and-so will throw [an article] or will not throw it.

[Indeed,] any person who takes an oath with regard to other people's [conduct - that they will or will not perform a particular activity is not liable for taking a [false] sh'vuat bitui. [This applies even if the person concerned] is his son or wife. For it is not within his potential to keep or nullify the oath. He is given stripes for rebellious conduct since it is not within his potential to keep this oath. Thus he is causing an oath to be taken in vain.2

א

מי שנשבע שזרק איש פלוני צרור לים והוא לא זרק, או שלא זרק והוא זרק, הרי זה חייב בשבועת בטוי, ואף על פי שאינו בלהבא שהרי אינו יכול להשבע שיזרוק ושלא יזרוק איש פלוני, וכל מי שנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או לא יעשו אפילו היו בניו או אשתו אינו חייב בשבועת בטוי, שהרי אין בידו לא לקיים ולא לבטל, ומכין אותו מכת מרדות שהרי אין בידו לקיים שבועה זו ונמצא גורם לשבועת שוא.

2

Why isn't he liable for lashes for taking an oath in vain? For it is possible for those other people to heed his [words] and keep his oath. Thus when he is given a warning at the time he takes the oath, the warning is of doubtful status. In such an instance, one is not given lashes because of it unless the prohibition is explicitly stated in the Torah, as will be explained in Hilchot Sanhedrin.3 Other people are not bound to fulfill the words of the person who took the oath unless they responded Amen, as we explained.4

ב

ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו, ונמצא כשמתרים בו בעת שנשבע התראת ספק שאין לוקין עליה אלא אם כן היה לאו שבו מפורש בתורה כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין, ואין אותן אחרים נזקקין לקיים דברי זה הנשבע אלא אם כן ענו אמן כמו שבארנו.

3

If they fulfilled his words,5 they are praiseworthy, for [in this manner,] they did not habituate [the person who took the oath] to take an oath in vain.6

ג

ואם קיימו דבריו הרי אלו משובחין שלא הרגילו להוציא שבועה לשוא.

4

When does the above apply? When he took an oath concerning a matter that was not in his domain. For example, Reuven took an oath that Shimon would not go on a commercial journey, not eat meat, or the like.7 [Different laws apply,] however, should Reuven take an oath that Shimon may not enter his home and may not derive any benefit from his property. If Shimon transgressed and entered Reuven's house and benefited from his property without Reuven's knowledge, Reuven is exempt, for [his oath was violated] due to forces beyond his control.8 Shimon is liable, for he performed a deed prohibited to him. For Reuven took an oath only with regard to a matter within his property.9 Similar laws apply in all analogous situations.

ד

במה דברים אמורים כשנשבע על דבר שאינו ברשותו, כגון שנשבע ראובן על שמעון שלא ילך בסחורה או שלא יאכל בשר וכיוצא בזה, אבל אם נשבע ראובן שלא יכנס שמעון בביתו ושלא יהנה מנכסיו ועבר שמעון ונכנס לביתו של ראובן ונהנה מנכסיו שלא מדעת ראובן ראובן פטור שהרי הוא אנוס ושמעון חייב שעבר על דבר האסור לו לעשותו, שלא נשבע זה אלא על דבר שהוא ברשותו וכן כל כיוצא בזה.

5

[When a person says: "I am taking] an oath that I will not eat," and he ate, but he ate articles that were not fit to be eaten10 or drank beverages that were not fit to be drunk, he is exempt.11 If he partook of foods that are forbidden to be eaten by the Torah, for example, he ate an olive-sized portion of a nevelah,12 a trefe,13 teeming animals, or creeping animals, he is not liable for a [false] sh'vuat bitui.14

[When a person says: "I am taking] an oath that I will eat," and he ate articles that were not fit to be eaten or drank beverages that were not fit to be drunk, or he partook of a nevelah, a trefe, or the like, he is not liable for a false sh'vuat bitui. He is considered to have fulfilled [his commitment to] eat. Since they are important in his eyes, eating them is considered as eating.15

ה

שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקים שאינן ראויין לשתייה פטור, אכל דברים האסורין מן התורה באכילה כגון שאכל כזית נבלות וטרפות שקצים ורמשים פטור משום שבועת בטוי, שבועה שאוכל ואכל אוכלין שאינן ראויים לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה או שאכל נבלות וטרפות וכיוצא בהן פטור משבועת בטוי שהרי יצא ידי אכילה מאחר שהן חשובין אצלו אכילתן שמה אכילה.

6

[When a person said: "I am taking] an oath that I did not eat," and he ate articles that were not fit to be eaten or he partook of a nevelah or a trefe, he is liable. Eating them is considered eating, because they are important to him, as evidenced by his having eaten them.16 With regard to the future, by contrast, i.e., he took an oath that he would not eat and then in an extraordinary instance, he ate them, this is not considered eating, as we explained [above].

ו

שבועה שלא אכלתי והוא אכל דברים שאינן ראויין לאכילה או נבלות וטריפות חייב שאכילתן שמה אכילה שכבר הן חשובין אצלו שהרי אכלן, אבל להבא שנשבע שלא יאכל ונקרה מקרה ואכלן אינה אכילה כמו שבארנו.

7

[When a person says: "I am taking] an oath that I will not eat even the slightest amount of a nevelah or a trefe," and he ate less than an olive-sized portion, he is liable for taking a [false] oath, for he is not bound by an oath from Mount Sinai17 for half the measure [which makes him liable].18

ז

שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלות וטרפות ואכל פחות מכזית חייב בשבועה שהרי אינו מושבע על חצי שיעור מהר סיני.

8

[When a person says: "I am taking] an oath that I will eat even less than an olive-sized portion of a nevelah or a trefe," he may be liable for taking a false sh'vuat bitui.19

[When a person says: "I am taking] an oath that I will not eat earth and the like from substances that are not fit to be eaten," if he eats an olive-sized portion, he is liable. If he ate less than an olive-sized portion, there is a doubt [concerning the ruling]. Perhaps he is liable even for [eating] the smallest amount. Since these substances are not usually eaten so that a full measure must be eaten [for him to be held liable].20

ח

שבועה שאוכל פחות מכזית נבלה וטרפה חייב בשבועת ביטוי, שבועה שלא אוכל עפר וכיוצא בו מדברים שאינן ראויין לאכילה אם אכל כזית חייב, אכל פחות מכזית הרי זה ספק שמא יתחייב בכל שהוא מפני שאין זה דרכו לאכילה כדי להצריכו שיעור.

9

Similarly, when one takes an oath that he would not eat grape seeds and he eats less than an olive-sized portion, there is a doubt [concerning his liability].21If the one taking the oath was a nazirite who is forbidden to eat an olive-sized portion of grape seeds,22 he is not liable for a [false] sh'vuat bitui if he ate less than an olive-sized portion. [The rationale is that] his intent in taking the oath is only concerning the olive-sized portion for which he is already liable and [hence] the oath does not take effect.23 Therefore if one said: "[I am taking] an oath that I will not eat even one grape seed," and ate it, he is liable.24

ט

וכן הנשבע שלא לאכול חרצן ואכל ממנו פחות מכזית הרי זה ספק, היה הנשבע נזיר שהוא אסור בחרצן בכזית ואכל ממנו פחות מכזית אינו חייב בשבועת ביטוי, שהרי אין דעתו בשבועתו אלא על (כל) כזית שהוא מושבע עליו ואין שבועה חלה עליו, לפיכך אם פירש ואמר שבועה שלא אוכל חרצן אחד ואכלו חייב.

10

[When a person says: "I am taking] an oath that I will not eat dates, a nevelah or a trefe," and he ate an olive-sized portion of a nevelah or a trefe, he is liable also25 for [taking] a [false] sh'vuat bitui.26 For he included forbidden entities together with permitted entities. Since the oath took effect with regard to the dates, it also takes effect with regard to the forbidden entities, as we explained.27

י

שבועה שלא אוכל תמרים ונבלות וטרפות ואכל כזית נבילה או טרפה חייב אף משום שבועת ביטוי שהרי כלל דברים האסורין עם דברים המותרין, ומתוך שחלה שבועה על התמרים חלה על דברים האסורים כמו שבארנו.

11

If, however, a person took an oath that he would not eat a nevelah, a trefe, or the like,28 regardless of whether he partook of [the forbidden substance] or not, there is no obligation for an oath at all, neither a sh'vuat bitui,29 nor an oath taken in vain.30

יא

אבל אם נשבע שלא יאכל נבלה וטרפה וכיוצא בהן בין אכל בין לא אכל אין כאן חיוב שבועה כלל לא שבועת ביטוי ולא שבועת שוא.

12

When a person takes an oath that he will partake of a nevelah, a trefe, or another similar substance forbidden by the Torah, he is liable for lashes for taking an oath in vain31 whether he partook of the substance or not.32

יב

נשבע שיאכל נבלה וטרפה וכיוצא בהן מאיסורי תורה הרי זה לוקה משום שבועת שוא בין אכל בין לא אכל.

13

[When a person says: "I am taking] an oath that I will eat this loaf. [I am taking] an oath that I will not eat it," the second oath is an oath taken in vain, for he is commanded to eat it.33 He is liable for lashes for the second oath whether he partakes of [the loaf] or not.34 If he does not eat it,35 he is liable also for [not fulfilling] a sh'vuat bitui.36

יג

שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה השנייה שבועת שוא שהרי מצוה עליו לאכלה ולוקה על שבועה שנייה בין אכל בין לא אכל ואם לא אכלה חייב אף בשבועת בטוי.

14

[When a person says: "I am taking] an oath that I will not eat this loaf. [I am taking] an oath that I will eat it," the second oath is an oath taken in vain, for he is forbidden to eat it.37 He is liable for lashes for the second oath whether he partakes of [the loaf] or not. If he eats it, he is liable also for [not fulfilling] a sh'vuat bitui.

Similarly, whenever one takes an oath to neglect a mitzvah and does not neglect it, he is exempt for [violating] a sh'vuat bitui.38 He is, however, liable for lashes for taking an oath in vain.39 He should perform the mitzvah that he took an oath to neglect.

יד

שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שאוכלנה, השניה שבועת שוא שהרי זו אסורה עליו לאכלה ולוקה על שבועה שניה זו בין אכלה בין לא אכלה, ואם אכלה לוקה אף משום שבועת ביטוי, וכן כל הנשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור משבועת בטוי ולוקה משום שבועת שוא ועושה המצוה שנשבע לבטלה.

15

What is implied? For example, a person took an oath that he would not make a sukkah, he would not put on tefillin, he would not give charity, he is liable for lashes for taking an oath in vain.40 Similarly, [one is liable] if he takes an oath for a colleague that he will not give testimony that he knows or that he will not testify if he will know testimony, for he is commanded to testify.41 Similarly, if he tells a colleague: "[I am taking] an oath that I will never know testimony concerning you," it is an oath taken in vain, for it is not within his capacity [to be certain] that he will never know of testimony concerning him. Similar laws apply in all analogous situations.

טו

כיצד כגון שנשבע שלא יעשה סוכה ושלא ילבש תפילין ושלא יתן צדקה, וכן הנשבע לחבירו שלא אעיד לך עדות זו שאני יודעה או שלא אעיד לך אם אדע לך עדות הרי זה לוקה משום שבועת שוא מפני שהוא מצווה להעיד, וכן האומר לחבירו שבועה שלא אדע לך עדות הרי זו שבועת שוא שאין בידו שלא ידע לו עדות וכן כל כיוצא בזה.

16

When a person takes an oath to fulfill a mitzvah and fails to fulfill it, he is not liable for not fulfilling a sh'vuat bitui.42

What is implied? A person took an oath to make a lulav or a sukkah, to give charity, or to testify on behalf [of a colleague] if he knew testimony [that could affect him]. If he did not make [these articles], give [the charity], or testify, he is exempt for [not fulfilling his] sh'vuat bitui. For a sh'vuat bitui takes effect only with regard to matters left to one's choice - [i.e., matters that] if he wants to, he may perform and if he does not want to, he need not perform, as implied by [Leviticus 5:4]: "whether he will do harm or do good."

Therefore whenever anyone takes an oath to harm another person, he is exempt from a sh'vuat bitui, e.g., he takes an oath to strike so-and-so, to curse him, steal his money, or deliver him to the control of a man of force. [The rationale is that] he is commanded not to do [these things]. It appears to me that he is liable for lashes for taking an oath in vain.43

טז

נשבע לקיים את המצוה ולא קיים פטור משום שבועת ביטוי, כיצד כגון שנשבע שיעשה לולב או סוכה או שיתן צדקה לעני או שיעיד לו אם ידע לו עדות ולא עשה ולא נתן ולא העיד הרי זה פטור משום שבועת ביטוי, שאין שבועת ביטוי חלה אלא על דברי הרשות שאם רצה עושה ואם לא רצה אינו עושה שנאמר להרע או להיטיב, לפיכך כל הנשבע להרע לאחרים פטור משבועת ביטוי כגון שנשבע שיכה את פלוני או יקללנו או יגזול ממונו או ימסרנו ביד אנס מפני שהוא מצווה שלא לעשות, ויראה לי שהוא לוקה משום שבועת שוא.

17

If a person took an oath to harm himself, e.g., he took an oath to inflict injury upon himself, the oath takes effect even though he is not allowed to do so.44If he does not harm himself, he is liable for [not fulfilling] a sh'vuat bitui.

If he took an oath to help others with regard to a matter with which he could help them,45 e.g., to speak to the ruling authorities or to show him honor, the oath takes effect. If he transgresses and does not carry out [his promise], he is liable for [not fulfilling] a sh'vuat bitui.

יז

נשבע להרע לעצמו כגון שנשבע שיחבול בעצמו אף על פי שאינו רשאי שבועה חלה עליו, ואם לא הרע לעצמו חייב משום שבועת בטוי, נשבע להיטיב לאחרים הטבה שבידו לעשותה כגון שידבר עליו לשלטון או יכבדנו שבועה חלה עליו, ואם עבר ולא עשה חייב משום שבועת ביטוי.

18

One who takes an oath not to eat matzah for a year or two is forbidden to eat matzah on the nights of Pesach.46 If he eats it, he is liable, for violating a sh'vuat bitui. This is not considered as an oath taken in vain, since he did not take an oath [specifically] not to eat matzah on the nights of Pesach. Instead, he included the times when eating matzah is a matter of choice together with those when it is a mitzvah. Since the oath takes effect with regard to the other days, it also takes effect with regard to Pesach. Similar laws apply in all analogous situations,47 e.g., one took an oath not to sit in the shade of a sukkah forever,48 or not to wear a garment for a year or two.49

יח

נשבע שלא יאכל מצה שנה או שנתים, הרי זה אסור לאכול מצה בלילי הפסח ואם אכל חייב משום שבועת ביטוי, ואין זה שבועת שוא שהרי לא נשבע שלא יאכל מצה בלילי הפסח אלא כלל עתים שאכילת מצה בהם רשות עם עת שאכילתה בו מצוה ומתוך שחלה שבועה על שאר הימים חלה על ליל הפסח, וכן כל כיוצא בזה, כגון שנשבע שלא ישב בצל סוכה לעולם או שלא יעלה עליו בגד שנה או שנתים.

19

If one took an oath that he put on tefillin that day or did not put them on, or wrapped himself in tzitzit or did not wrap himself in them, he is taking a sh'vuat bitui with regard to the past.50 For he is describe something which happened. He is not taking an oath whether to fulfill or not to fulfill a mitzvah.

יט

נשבע שהניח תפילין היום או לא הניח, שנתעטף בציצית או לא נתעטף הרי זה שבועת ביטוי לשעבר, שזה מגיד דבר שנעשה ולא נשבע על המצוה לא לקיימה ולא לבטלה.

20

If a person took an oath that he will not sleep for a three-day period, he will not eat for seven days, or the like, it is an oath taken in vain.51 We do not say that the person should remain awake until he is overcome by pain or fast until he is overcome by pain and [only] when he no longer has the strength to bear [the suffering], eat or sleep.52 Instead, he is liable for lashes53 immediately for taking an oath in vain. He may eat and sleep whenever he desires.54

כ

נשבע שלא יישן שלשת ימים, או שלא יאכל כלום שבעת ימים וכיוצא בזה שהיא שבועת שוא, אין אומרין יעור זה עד שיצטער ויצום עד שיצטער ולא יהיה בו כח לסבול ואח"כ יאכל או יישן אלא מלקין אותו מיד משום שבועת שוא ויישן ויאכל בכל עת שירצה.

21

When a person takes an oath that he saw a camel flying in the sky and when questioned: "How could you have taken an oath in vain?", he responded: "I saw a huge bird and because of its size, I called it a camel. This was my intent," [his words] are of no consequence. For when all people mention a camel that is their intent. His intention is nullified because of that of people at large55 and he is liable for lashes.56 Similar laws apply in all analogous situations.

כא

נשבע שראה גמל פורח באויר, אמרו לו היאך נשבעת לשוא ואמר עוף גדול ראיתי ומגדלו קראתיו גמל וכך היה בדעתי אין זה כלום, שאין כל אדם קוראין גמל אלא לגמל ובטלה דעתו אצל כל אדם ולוקה וכן כל כיוצא בזה.

22

It is a known matter to the sages who are masters of wisdom and knowledge that the sun is 170 times greater than the earth.57 [Nevertheless,] if one of the common people takes an oath that the sun is greater than the earth, he is not liable for taking an oath in vain.58 For even though this is the fact, this concept is not known to people at large, only to great sages. One is liable [for an oath taken in vain] only when he takes an oath concerning a matter that is known and obvious to three ordinary people, e.g., [an oath that] a man is a man or a stone is a stone.

Similarly, when he takes an oath that the sun is smaller than the earth, he is not liable for lashes [for an oath taken in vain] although this is not the reality. For this matter is not known to all people.59 Such a person is not comparable to one who takes an oath that a man is a woman. For he took the oath according to his perception, for the sun looks small. Similar laws apply to other comparable concepts from the reckoning of the factors determining the calendar, astronomy, geometry, and other abstract concepts of the like that can be perceived only by other people.

כב

דבר ידוע אצל החכמים בעלי שכל ומדע שהשמש גדולה מן הארץ מאה ושבעים פעמים, נשבע אחד מן העם שהשמש גדולה מן הארץ אינו לוקה משום שבועת שוא שאף על פי שהדבר כן הוא אין דבר זה גלוי וידוע לכל העם אלא לגדולי החכמים בלבד, ואינו חייב אלא אם כן נשבע על דבר שגלוי וידוע לשלשה בני אדם משאר העם כגון איש שהוא איש ואבן שהוא אבן, וכן אם נשבע שהשמש קטנה מן הארץ אינו לוקה, ואף על פי שאין הדבר כן מפני שאין זה ידוע לכל אדם ואינו כמי שנשבע על האיש שהוא אשה שהרי לא נשבע אלא על ראיית עיניו שהרי הוא רואה אותה קטנה וכן כל כיוצא בזה מדברי חשבון תקופות מזלות וגימטריאות וכיוצא בהן מדברי חכמה שאין ניכרין אלא לאנשים אחרים..