1

If [both] or one of [the plaintiff's] witnesses was unacceptable, a relative,1 or even one of those disqualified from testifying by Rabbinic decree, the king - who is not fit to give testimony2 - was one of his witnesses, or the witnesses heard the testimony from other witnesses,3 [although] they both denied [knowing testimony] and took an oath, they are not liable for a sh'vuat haedut,4 for had they testified, they would not have obligated [the defendant] to pay.5

א

היו עדיו או אחד מהן פסול או קרוב ואפילו מפסולי עדות של דבריהם, או שהיה המלך אחד מעדיו שאינו ראוי להעיד, או שהיו עד מפי עד וכפרו ונשבעו פטורין משבועת העדות שאילו (הודו) העידו לא היו מחייבין בעדותן ממון.

2

[If the plaintiff said:] "I am administering an oath to you that you come and testify on my behalf that so-and-so promised to give me 200 zuz, but he did not," and [the witnesses] denied [knowledge of the matter] and took an oath, they are not liable for a sh'vuat haedut. For even if they would testify concerning the matter, the defendant would not be liable financially because of his statement.6 Similar laws apply in all analogous situations.

ב

משביע אני עליכם שתבאו ותעידו לי שאמר איש פלוני שיתן לי מאתים זוז ולא נתן וכפרו הרי אלו פטורין משבועת העדות, שאם העידו בדבר זה לא יתחייב הנתבע ממון באמירתו, וכן כל כיוצא בזה.

3

If one charged [witnesses] with testifying that he was a priest or a Levite, or that he was not the son of a woman who underwent divorce or chalitzah,7 and [the witnesses] denied [knowledge of the matter] and took an oath, they are not liable for a sh'vuat haedut. For this is not a financial claim.

ג

תבען להעיד לו שהוא כהן או לוי או שאינו בן גרושה או בן חלוצה וכפרו ונשבעו פטורין משבועת העדות שאין כאן עדות ממון.

4

[Similarly, although the witnesses] denied [knowledge of the matter] and took an oath, they are not liable for a sh'vuat haedut [if the plaintiff] charges them with testifying [with regard to the following claims]:

his son inflicted a wound upon him,

so-and-so kindled his grainheap on the Sabbath,

so-and-so raped or seduced his virgin daughter who had been consecrated.

[The rationale is that] if they were to give this testimony the defendant would be liable for execution by the court8 and not for making financial recompense as we explained in Hilchot Na'arah.9 Similar laws apply in all analogous situations.

ד

תבען שיעידו לו שחבל בו בנו ושהדליק פלוני גדישו בשבת ושאנס פלוני או פתה בתו המאורסה וכפרו ונשבעו פטורין משבועת העדות, שאם העידו עדות זו יתחייב הנתבע מיתת ב"ד ואינו חייב תשלומין כמו שבארנו בהלכות נערה וכן כל כיוצא בזה.

5

If there was [only] one witness, he denied [knowledge of a financial claim], and an oath was administered to him, he is not liable for a sh'vuat haedut. [The rationale is that] the testimony of one witness does not obligate financial payment.10

ה

היה עד אחד וכפר והשביעו פטור משבועת העדות שאין עדות עד אחד מחייבת ממון.

6

If one charged two witnesses with testifying that his wife committed adultery and they denied [knowledge of the matter] and took an oath to that effect, they are liable for a sh'vuat haedut. For if they had testified, they would have caused her to forfeit [the money due her by virtue of] her ketubah.11 Thus the one who charged them with testifying would be freed from liability. Hence the witnesses have denied a financial claim.

ו

תבע את שני עדיו שיעידו לו שזנתה אשתו וכפרו ונשבעו הרי אלו חייבין בשבועת העדות, שאילו העידו היה מפסידין לה כתובתה ויפטר זה שתבען והרי כפרו בעדות ממון.

7

If [a husband] charges witnesses - [either witnesses] who observed him administering a [sotah] warning12 or those who observed her entering into privacy with the man concerning whom she was warned - with testifying, and they denied [knowledge of the matter] and took an oath to that effect, they are not liable for a sh'vuat haedut. [The rationale is that] even if they had testified, [the testimony] would not result in a financial claim only in the obligation to have her drink [the sotah] waters. Although this testimony [can] cause her to forfeit [the money due her by virtue of] her ketubah if she does not drink [the sotah waters],13 a matter that could lead to a financial claim is not considered as a financial claim. For it is possible that she will drink the waters and not invalidate her ketubah.

ז

תבע עדי קנוי או עדי סתירה וכפרו ונשבעו פטורין משבועת העדות שאילו העידו אין חיוב ממון כאן אלא להשקותה בלבד, ואע"פ שעדות זו גורמת לה שתפסיד כתובתה אם לא תשתה דבר שגורם לממון אינו כממון שהרי אפשר שתשתה ולא תשבור כתובתה.

8

[A witness] is liable for a sh'vuat haedut [in the following situation. A man] issued a [sotah] warning to his wife. She entered into privacy [as observed by] two witnesses and then committed adultery, [as observed by] one witness after being warned and entering into privacy. If [the husband] administered an oath to this witness that he come and testify and he denied knowledge [of the matter], he is liable. Although he is only one witness, if he would have delivered this testimony, the woman would have been divorced without receiving [the money due her by virtue of] her ketubah as explained in Hilchot Sotah.14

ח

הרי שקנא לאשתו ונסתרה בעדים וזנתה בעד אחד אחר הקנוי והסתירה והשביע עד זה שיבא ויעיד וכפר חייב בשבועת העדות שאע"פ שהוא עד אחד אילו העיד עדות זו היתה יוצאה בלא כתובה כמו שבארנו בהלכות סוטה.

9

Similarly, in any other instance where the testimony of one witness creates a financial obligation, if that witness denies knowledge [of the matter] and took an oath or an oath was administered to him in court supporting his denial, he is liable for a sh'vuat haedut.

ט

וכן כל עד אחד שמחייב ממון בעדותו אם כפר ונשבע או שהשביעו בבית דין וכפר חייב משום שבועת העדות.

10

What is implied? Both the plaintiff and the defendant were reputed [to take false] oaths15and hence they are not given the opportunity to take oaths, [the plaintiff] administered an oath to one witness that he should come and testify that so-and-so owes him a maneh and he denied [knowledge of the matter], he is liable for a sh'vuat haedut. For were he to have testified, the defendant would have been required to pay because of his testimony, as will be explained in Hilchot To'en.16 Similar laws apply in all analogous situations.

י

כיצד כגון שהיה התובע והנתבע חשודין על השבועה שאין משביעין אותם והשביע לעד אחד שיבא ויעיד לו שיש לו ביד זה מנה וכפר הרי זה חייב משום שבועת העדות שאילו העיד היה הנתבע הזה משלם ממון בעדותו כמו שיתבאר בהלכות טוען וכן כל כיוצא בזה.

11

When a woman administers an oath to one witness that he testify regarding the death of her husband and he denies [knowledge of the matter], he is liable for a sh'vuat haedut. Were he to have testified, she would have married and received [the money due her by virtue of] her ketubah.17

יא

האשה שהשביעה עד אחד שיעיד לה במיתת בעלה וכפר חייב בשבועת העדות שאילו העיד היתה נשאת ונוטלת כתובתה.

12

When does the above apply? When she could have collected [the money due her by virtue of] her ketubah from movable property.18 If, however, she could only have collected [this sum] by expropriating landed property, [the witness] is not liable for a sh'vuat haedut. This also applies if there are two witnesses, for when one administers an oath [to witnesses for claims] involving landed property, they are not liable [for a sh'vuat haedut,] as we explained.19

יב

במה דברים אמורים כשהיה לה לגבות כתובתה מן המטלטלין אבל אם אין לה לגבות כתובתה אלא מן הקרקע הרי זה פטור משבועת העדות, וכן אם היו שנים, שהמשביע עדי קרקע פטורין כמו שבארנו.

13

When a person administers an oath to witnesses in a court and both denied [knowledge of the matter] at once, e.g., the second witness began his denial immediately after the statements of his colleague,20 they are both liable for a sh'vuat haedut. Each one of them must bring a sin offering21 for his oath. If the first one denied [knowledge of the matter] and the second witness waited longer than the appointed time period and then denied [knowledge of the matter], the first [witness] is liable for a sh'vuat haedut and the second is exempt. For even if the second had acknowledged [the obligation], his testimony would not have obligated [the defendant] financially.22

יג

השביע עדיו בבית דין וכפרו שניהם כאחת, כגון שהתחיל השני לכפור בתוך כדי דבורו של חבירו שניהם חייבין בשבועת העדות וכל אחד ואחד מביא חטאתו על שבועתו, כפר הראשון ושהה העד השני יותר מכדי דיבור ואח"כ כפר, הראשון חייב בשבועת העדות והשני פטור משבועת העדות, שאילו הודה זה השני לא היתה עדותו מחייבת ממון.

14

If one of the witnesses acknowledged [the claim] and the other denied [knowledge of it], the one who denied is liable whether he made his denial before [the other witness' acknowledgement] or afterwards.23 If they both denied [knowledge of the matter] at the same time and then one took the initiative and acknowledged [the matter] immediately thereafter,24 he is exempt and the witness that persists in his denial is liable for a sh'vuat haedut.

יד

הודה אחד וכפר אחד הכופר חייב בין שכפר בתחלה בין שכפר בסוף, כפרו שניהם כאחד וקדם האחד והודה בתוך כדי דיבור ה"ז פטור והעומד בכפירתו חייב בשבועת העדות.

15

When a person administered an oath to two pairs of witnesses who are both fit to deliver testimony and the first group denied [knowledge of the matter] and then the second pair denied knowledge of the matter, the first are not liable for a sh'vuat haedut. [The rationale is that] they are relying on the testimony of the second pair and that testimony is sufficient to expropriate money. Hence the defendant would not be liable to make financial restitution because of the testimony of these [witnesses] who denied [knowledge of the matter] alone.25

If the second pair of witnesses were related to the plaintiff or to the defendant by marriage and their wives were on their deathbeds, the first pair of witnesses are also liable. For at the time the first pair made their denial, the second pair were not fit to give testimony even though they will soon be fit to give testimony when [the women] on their deathbeds die.26 If the second pair make their denial after their wives die, they are liable for a sh'vuat haedut.

טו

השביע שתי כתי עדים ושתיהן ראויות להעיד, וכפרה כת ראשונה ואחר כך כפרה כת שניה, הראשונה פטורה משבועת העדות מפני שהן סמוכין על עדות שניה ואפשר להוציא הממון בעדות הכת האחרת ונמצא זה הנתבע אינו חייב לשלם בעדות אלו שכפרו לבדה, היתה הכת השניה קרובין לתובע או לנתבע בנשותיהן והרי הן גוססות אף הראשונה חייבת, שהרי השניה בעת כפירת הראשונה לא היתה ראויה להעיד ואף על פי שבמהרה יהיו ראויין כשימותו אלו הגוססות, ואם כפרה השניה אחר שמתו נשותיהן חייבין בשבועת העדות.

16

When a person charges his witnesses with testifying on his behalf and they deny [knowledge of the matter], he administers an oath and they answer Amen,27 he administers an oath four or five times and they respond to each oath outside the court, and when they come to the court, they acknowledge [the matter] and testify, they are not liable for a sh'vuat haedut, as we explained.28

If [when] they came to court, they persisted in their denial, they are liable for every one of the oaths [administered] outside the court.29

טז

התובע את העדים להעיד לו וכפרו והשביען וענו אמן והשביען ארבע וחמש פעמים והן עונין אחר כל שבועה ושבועה חוץ לבית דין וכשבאו לבית דין הודו והעידו הרי אלו פטורין משבועת העדות כמו שבארנו, ואם באו לבית דין ועמדו בכפירתן חייבין על כל אחת ואחת מאותן השבועות שחוץ לבית דין.

17

When does the above30 apply? When they answered Amen. If, however, they did not answer Amen, but [merely] denied [knowledge of the matter] after every oath, they are not liable unless the oath is administered in court, as we explained.31 [The rationale is that] they did not utter the oath themselves or answer Amen.

יז

במה דברים אמורים בשענו אמן אבל אם לא ענו אמן אלא כפרו על כל שבועה ושבועה הואיל ולא הוציאו שבועה מפיהם ולא ענו אמן הרי אלו פטורין עד שישביעם בבית דין ויכפרו בו שם כמו שבארנו. 35

18

If [the plaintiff] administered an oath to [the witnesses] in court and they denied [knowledge of the matter] and then he administered an oath again four or five times and they deny [knowledge of the matter] each time, they are liable only once for a sh'vuat haedut.32 [This applies whether the oath was administered] in court or outside the court and even if they answered Amen or took the oath on their initiative time after time. [The rationale is that] after they denied [knowledge of the matter] in court, were they to retract and admit [knowledge of it], their testimony would no longer be effective.33

יח

השביען בבית דין וכפרו וחזר והשביען ארבע וחמש פעמים והן כופרין על כל אחת ואחת בין חוץ לבית דין בין בפני בית דין ואפילו ענו אמן או נשבעו מפי עצמן פעם אחר פעם אינן חייבין משום שבועת העדות אלא אחת מפני שאחר שכפרו בבית דין אם חזרו והודו אין עדותן מועלת כלום.

19

It can thus be derived that all the oaths that they take after denying [knowledge of the matter] in court involve a denial of testimony that would not obligate [the defendant] financially. [In that instance, the witnesses] are not liable for a sh'vuat haedut, but they are liable for a sh'vuat bitui, as we explained.34

יט

נמצאת למד שכל השבועות שנשבעו אחר שכפרו בבית דין הן על כפירת עדות שאינה מחייבת ממון שהן פטורין עליה משבועת העדות וחייבין בשבועת ביטוי כמו שבארנו.