1

Although a person who took a false oath or an oath in vain is given lashes,1 and similarly, one who takes a [false] sh'vuat haedut or sh'vuat hapikadon brings a sacrifice,2 they do not receive complete atonement for the sin of taking a [false] oath, as [Exodus 20:7] states: "God will not cleanse [one who takes His name in vain]." He will not be absolved from the judgment of heaven until he receives retribution for his desecration of [His] great name, as [Leviticus 19:12] states: "[You shall not take a false oath in My name, for] you will desecrate the name of Your God." Therefore a person must be very careful with regard to this sin, more than with regard all other sins.3

א

אף על פי שלוקה הנשבע לשוא או לשקר וכן הנשבע שבועת העדות או שבועת הפקדון מביא קרבן, אין מתכפר להן עון השבועה כלו שנאמר לא ינקה ה' אין לזה נקיון מדין שמים עד שיתפרע ממנו על השם הגדול שחלל, שנאמר וחללת את שם ה' אלהיך אני ה', לפיכך צריך אדם להזהר מעון זה יותר מכל העבירות. 38

2

This sin is considered one of the severe transgressions, as explained in Hilchot Teshuvah.4 Although it does not involve kerait or execution by the court, it involves the desecration of [God's] holy name which is more severe than all other sins.

ב

עון זה מן החמורות הוא כמו שבארנו בהלכות תשובה, אף על פי שאין בו לא כרת ולא מיתת בית דין יש בו חלול השם המקודש שהוא גדול מכל העונות.

3

When a person takes an oath by the heaven and earth, by the sun, or the like, this is not an oath,5 even though his intent is He who created them. Similarly, one who takes an oath by one of the prophets or by one of the texts of the Holy Scriptures, this is not an oath, even if his intent is He who sent the prophet or gave the commandments in this text.6

Although these are not oaths, those who take them are subjected to a severe warning and we teach the people not to act frivolously in this manner. [Indeed,] we make it look as if these are oaths and give them an opening [to ask for their absolution] and absolve them.7

ג

מי שנשבע בשמים ובארץ ובשמש וכיוצא בהן אע"פ שאין כוונתו אלא למי שבראם אין זו שבועה, וכן הנשבע בנביא מן הנביאים או בכתב מכתבי הקדש אע"פ שאין כוונתו אלא למי ששלח נביא זה או למי שצוה בכתב זה אין זו שבועה, ואע"פ שאין אלו שבועות מאיימין עליהן ומלמדין את העם שלא ינהגו קלות ראש בכך ומראין בעיניהם שזו שבועה, ופותחין להם פתח ומתירין להם. 39

4

When does the above apply? With regard to other holy texts. [Different rules apply,] however, when one takes an oath by the Torah.8 If one takes an oath by what is written in [the Torah],9 his intent is by the names of God [it contains].10If one takes an oath by it without any further definition, his intent is on the parchment [of the scroll] and it is not considered as an oath.11 If he took [the scroll] in his hand and took an oath by it,12 it is as if he took an oath by what was written in it and [the matter] is forbidden.13

ד

בד"א בשאר כתבי הקדש, אבל הנשבע בתורה, אם נשבע במה שכתוב בה דעתו על ההזכרות, ואם נשבע בה סתם דעתו על הגויל ואין כאן שבועה, נטלה בידו ונשבע בה הרי זה כמי שנשבע במה שכתוב בה ואסור. 40

5

[The following rules apply when] a person takes an oath by the Torah without any further definition. If he is a Torah scholar, he does not need to be released by a sage.14 If he is a common person,15 it is necessary that he asked to be released by a sage so that he will not treat oaths frivolously.16

ה

והנשבע בתורה סתם אם תלמיד חכם הוא אינו צריך שאלה לחכם, ואם עם הארץ הוא צריך שאלה לחכם כדי שלא ינהג קלות ראש בשבועות.

6

When a servant takes an oath, his master does not have to compel him [to break the oath to nullify it].17 Instead, his [status] is the same after taking the oath as it was before he did so.18 [The rationale is that] his body is not his property for that the oath he takes will be effective. With regard to oaths, [Numbers 30:3] states: "To forbid something upon one's soul." [Implied is that the verse applies to] someone whose soul is his property. It excludes a servant who is someone else's property. Thus [a servant's taking an oath] is comparable to taking an oath regarding someone else's property.19

ו

עבד שנשבע אין רבו צריך לכפותו, והרי הוא אחר שנשבע כקודם שנשבע, לפי שאין גופו קנוי לו כדי שתחול עליו שבועתו ונאמר בשבועות לאסור אסר על נפשו מי שנפשו ברשותו יצא עבד שהוא ברשות אחרים, ונמצא זה כמו שנשבע על נכסי אחר. 41

7

[Even though] minors20 understand the significance of an oath take an oath, they are not obligated [to maintain their commitment].21 [Nevertheless,] we compel them to uphold their word to train them [in the observance of mitzvot] and to impress them with fear so that they do not act frivolously with regard to oaths. If the matter concerning which they took the oath is such that a minor could not maintain without suffering injury,22 e.g., he took an oath that he would fast or that he would not eat meat for a long time, his father or his teacher should beat him and rebuke him, and create the appearance that his oath [took effect, but] was released, so that he will not be habituated to treat oaths frivolously.

ז

קטנים שנשבעו והן יודעין טעם השבועה אע"פ שאינן חייבין, כופין אותן לעמוד בדבריהן, כדי לחנכן ולאיים עליהם כדי שלא ינהגו קלות ראש בשבועות, ואם היה הדבר שנשבעו עליו דבר שאין הקטן יכול לעמוד בו אלא אם כן ניזק, כגון שנשבע שיצום או שלא יאכל בשר זמן מרובה, מכה אותו אביו או רבו וגוער בו ומראין לו שהותר שבועתו כדי שלא יהיה רגיל להקל ראש בשבועות.

8

We must be very careful with children and train them to speak words of truth without [resorting to] an oath so that they will not be habituate to swear at all times like gentiles do. This matter is tantamount to an obligation for their parents and for those who teach young children.

ח

צריך להזהר בקטנים הרבה וללמד לשונם דברי אמת בלא שבועה כדי שלא יהיו רגילים להשבע תמיד כעכו"ם, וזה הדבר כמו חובה על אבותיהם ועל מלמדי תינוקות.

9

When one hears a colleague mention God's name in vain, take a false oath in his presence, or recite a blessing that is unnecessary in which instance [his colleague] transgresses23 because he takes God's name in vain,24 as we explained in Hilchot Berachot,25 he must place him under a ban of ostracism.26If he does not, he himself should be ostracized. The ban should, however, be lifted immediately so that it will not present an obstacle to others, for they will not know that he was placed under a ban. And if one would say, "Make it known that he [is under ostracism]," the entire populace will be under ban for [people] have already habituated their tongues to iniquity27 and oaths at all times.

ט

השומע הזכרת השם מפי חבירו לשוא או שנשבע לפניו לשקר או שבירך ברכה שאינה צריכה שהוא עובר משום נושא שם ה' לשוא כמו שבארנו בהלכות ברכות הרי זה חייב לנדותו, ואם לא נדהו הוא בעצמו יהא בנדוי, וצריך להתיר אותו מיד כדי שלא יהא מכשול לאחרים שהרי אינו יודע שנדוהו, ואם תאמר יודיעו נמצאו כל העולם בנידוי שהרי למדו לשונם העוה ושבועה תמיד.

10

When does the above apply? When the person taking this oath or reciting this blessing in vain does so intentionally? If, however, he does so inadvertently or does not know that this is forbidden,28 [a listener] is not obligated to place him under a ban of ostracism. Indeed, I maintain that it is forbidden to place him under a ban of ostracism, for the Torah did not [prescribe] punishment for an inadvertent transgressor. Instead, one should caution him and warn him not to repeat [the transgression].

י

במה דברים אמורים בשהיה הנשבע הזה או המברך לבטלה מזיד, אבל אם היה שוגג ולא ידע שזה אסור אינו חייב לנדותו, ואני אומר שאסור לנדותו שלא ענש הכתוב שוגג אלא מזהירו ומתרה בו שלא יחזור.

11

It is not only a false oath that is forbidden. Instead, it is forbidden to mention even one of the names designated for God29 although one does not take an oath. For the verse [Deuteronomy 28:58] commands us, saying: "to fear the glorious and awesome name."30 Included in fearing it is not to mention it in vain.31

Therefore if because of a slip of the tongue, one mentions [God's] name in vain, he should immediately hurry to praise, glorify, and venerate it so that it will not have been mentioned [entirely] in vain. What is implied? If he mentions God's name, he should say: "Blessed be He for all eternity," "He is great and exceedingly praiseworthy,"32 or the like so that it will not have been [mentioned entirely] in vain.

יא

ולא שבועה לשוא בלבד היא שאסורה אלא אפילו להזכיר שם מן השמות המיוחדין לבטלה אסור ואע"פ שלא נשבע, שהרי הכתוב מצוה ואומר ליראה את השם הנכבד והנורא, ובכלל יראתו שלא יזכירו לבטלה, לפיכך אם טעה הלשון והוציא שם לבטלה ימהר מיד וישבח ויפאר ויהדר לו כדי שלא יזכר לבטלה, כיצד אמר ה' אומר ברוך הוא לעולם ועד או גדול הוא ומהולל מאד וכיוצא בזה כדי שלא יהא לבטלה.

12

It is permitted to approach [a sage] to have an oath released as we explained33 and there is no fault [in doing so]. [Indeed,] one who has hesitations about the matter is [showing] traces of heresy.34 Nevertheless, it is appropriate to show care in this regard. One should not respond [to a request] to release [an oath] unless it involves a matter concerning a mitzvah or a great need.35 It is of great benefit for a person never to take an oath at all.36If, however, one transgressed and took an oath, he should endure great difficulty and keep his oath,37 as [Psalms 15:4-5] states: "One who takes an oath to his own detriment and does not nullify it..., he who acts in this manner will never falter."

Blessed be God who grants assistance.

יב

אע"פ שמותר להשאל על השבועה כמו שבארנו ואין בזה דופי, ומי שלבו נוקפו בדבר זה אינו אלא שמץ מינות, אעפ"כ ראוי להזהר בדבר זה, ואין נזקקין להתיר אלא מפני דבר מצוה או מפני צורך גדול, וטובה גדולה היא לאדם שלא ישבע כלל, ואם עבר ונשבע שיצטער ויעמוד בשבועתו שנאמר נשבע להרע ולא ימיר וכתוב אחריו עושה אלה לא ימוט לעולם. 42 סליקו להו הלכות שבועות בס"ד.