Just as there is a negative commandment forbidding an oath taken in vain and a false oath,1 so, too, there is a positive commandment for a person who is obligated to take an oath in court2 to take that oath in God's name,3 as [Deuteronomy 6:13] states: "And you shall take an oath in His name." This is a positive commandment.4 For taking an oath in His great and holy name is one of the paths of His service. It is a great measure of glorification and sanctification to take an oath in God's name.5


כשם ששבועת שוא ושקר בלא תעשה, כך מצות עשה שישבע מי שנתחייב שבועה בבית דין בשם שנאמר ובשמו תשבע זו מצות עשה, שהשבועה בשמו הגדול והקדוש מדרכי העבודה היא והדור וקדוש גדול הוא להשבע בשמו.


It is forbidden to take an oath on any other matter together with God's name.6 Whoever combines another matter with the name of the Holy One, blessed be He, in an oath will be uprooted from this world.7 For there is no one who is fit to give honor by taking an oath in his name except the [Absolute] One, blessed be He.


ואסור להשבע בדבר אחר עם שמו, וכל המשתף דבר אחר עם שם הקדוש ברוך הוא בשבועה נעקר מן העולם, שאין שם מי שראוי לחלוק לו כבוד שנשבעין בשמו אלא האחד ברוך הוא.


It is permitted for a person to take an oath to fulfill a mitzvah in order to encourage himself [toward its performance]. Although he is under oath [to observe] it from Mount Sinai [onward],8 [he may take an oath, as implied by Psalms 119:106]: "I took an oath and I will uphold it - to observe Your righteous judgments."9


ומותר לאדם להשבע על המצוה לעשותה כדי לזרז את עצמו ואע"פ שהוא מושבע עליה מהר סיני שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך.


The oath which the judges administer to individuals who are obligated to take an oath is called: "The oath of the judges." [This applies whether the person] is liable for an oath according to Scriptural Law or according to Rabbinic Law.


שבועה זו שמשביעין הדיינים למי שנתחייב שבועה היא הנקראת שבועת הדיינין, בין שהיה חייב בשבועה זו מן התורה בין שהיה חייב בה מדברי סופרים.


There are three types of oaths for which one is obligated according to Scriptural Law:

a) A claim involving movable property10 was lodged against a person by a colleague. He admitted liability for a portion and denied liability for a portion.11

b) [The defendant] denied liability for all the movable property, but one witness testifies against him, contradicting his statements.12

These two oaths come in response to a definite claim and a denial.13

c) When a watchman claims that the article entrusted to him was lost, stolen, died, or the like, he is required to take an oath, because of the doubt, for the owner of the entrusted article does not know if the watchman is making a true claim or not.14 This oath is of Scriptural origin, as [Exodus 22:10] states: "The oath of God will be between them." 15


שלשה מיני שבועות הן שחייבין בהן מן התורה, ואלו הן: מי שטענו חבירו מטלטלין והודה במקצתן וכפר במקצתן, ומי שכפר בכל המטלטלין שטענו ועד אחד מעיד עליו ומכחישו הרי אלו שתי שבועות על ידי טענת ודאי וכפירה, וכן שומר שטוען שאבד דבר שהפקידו אצלו או נגנב או מת וכיוצא בזה הרי זה נשבע מספק, שאין בעל הפקדון יודע אם אמת טוען זה השומר או שקר, והוא נשבע מן התורה שנאמר שבועת ה' תהיה בין שניהם.


All oaths which the judges require aside from these three are of Rabbinic origin. They are also called "the oath of the judges." Within these oaths of Rabbinic origin, there are also two categories:

a) Oaths administered because of a definite claim and denial: e.g., the oath [taken by] a hired worker,16 [the oath taken by] one who impugns his promissory note,17 and the like.18

b) Oaths taken when [the plaintiff] has a claim of a doubtful nature, e.g., the oaths taken by partners, sharecroppers, and the like.19

In the laws of financial matters, the obligation of all these types of oaths and the associated laws will be explained.


כל שבועה שמשביעין אותה הדיינין חוץ משלשה מיני שבועות אלו הרי הוא מדברי סופרים וגם היא הנקראת שבועת הדיינין, וגם שבועות אלו מדבריהם שני מיני שבועות הן, יש מהן שבועות על ידי טענת ודאי וכפירה כגון שבועת שכיר ופוגם שטרו וכיוצא בהן, ויש מהן שבועות בטענת ספק כגון שבועת השותפין והאריסין וכיוצא בהן, ובדיני ממונות יתבאר חיוב כל אחת ואחת מאלו השבועות ודיניהם.


There is also another oath which was ordained by the Sages of the Talmud.20 It is called a sh'vuat heset.21 Although it is administered by the court in the present era. It is not referred to by the term "the oath of the judges."


ויש שם שבועה אחרת והיא תקנת חכמי הגמרא והיא הנקראת שבועת הסת, ואע"פ שבית דין משביעין אותה [היום] אינה נקראת שבועת הדיינין.


An oath of the judges, whether of Scriptural or Rabbinic origin, whether stemming from a definite or an indefinite claim is [administered in] the following [manner]: The person taking the oath holds a Torah scroll22 in his arm.23 He must stand24 and take the oath or recite a curse using God's name or one of the terms used to describe Him. [Either] he pronounces the oath himself or it is pronounced by the judges. My masters25 ruled that an oath of the judges is administered only in Lashon HaKodesh.26


ושבועת הדיינין בין שהיתה של תורה או של דברי סופרים בין על טענת ודאי בין על טענת ספק כך היא, הנשבע אוחז ספר תורה בזרועו והוא עומד ונשבע בשם או בכינוי בשבועה או באלה מפיו או מפי הדיינין, והורו רבותי שאין משביעין שבועת הדיינין אלא בלשון הקדש.


What is meant by an oath pronounced by [the defendant] himself? For example, he says: "I am taking an oath by God, the Lord of Israel...",27 "...by He whose name is graciousness...", "...by He whose name is mercy that I am not liable to this person at all." Similarly, if he says: "May one28 be cursed to God..." or "...cursed to He whose name is graciousness if I owes anything to that person."


כיצד מפיו, כגון שיאמר הריני נשבע בה' אלהי ישראל או במי ששמו חנון או במי ששמו רחום שאיני חייב לזה כלום, וכן אם אמר הרי הוא ארור לה' או ארור למי ששמו חנון אם יש לזה אצלי כלום.


What is meant by an oath pronounced by the judges? For example, they tell him: We are administering an oath to you by God, the Lord of Israel...", "...by He whose name is graciousness that you are not liable to this person at all" and [the defendant] answers Amen.29 Or they say: "May so-and-so be cursed to God..." or "...cursed to He whose name is graciousness if he owes money to that person and does not acknowledge the debt" and [the defendant] answers Amen. This is the oath of the judges.


וכיצד מפי הדיינין כגון שאמרו לו משביעין אנו אותך בה' אלהי ישראל או במי ששמו חנון שאין לזה בידך כלום והוא עונה אמן, או שאמרו הרי פלוני בן פלוני ארור לה' אלהי ישראל או למי ששמו חנון אם יש לפלוני אצלו ממון ולא יודה לו והוא עונה אמן זו היא שבועת הדיינין.


When the judges administer an oath without the defendant holding a [sacred] article in his hand, they have made an error. He must take the oath again while holding a Torah scroll in his hand.30 If he was holding tefillin when they administered the oath to him, he is not required to take the oath again. For he held [an article equivalent to] the Torah in his hand,31 for they are like a scroll. If they administered the oath while [the defendant] was sitting, he does not have to take the oath again.


הדיינין שהשביעו בלא נקיטת חפץ בידו הרי אלו טועים, וחוזר ונשבע וספר תורה בידו, ואם אחז תפילין בידו והשביעוהו אינו חוזר ונשבע שהרי אחז תורה בידו וכמו ספר הן, השביעוהו מיושב אינו חוזר ונשבע.


At the outset, an oath should be administered to a Torah scholar while seated and while holding tefillin.32 He need not hold a Torah scroll. Holding tefillin in his hand [fulfills the requirement of] a sacred article. He takes an oath in Lashon HaKodesh, as we explained.33


תלמיד חכם לכתחילה משביעין אותו מיושב ותפילין בידו ואינו צריך ליטול ספר תורה אלא תפילין בכפו חפץ הוא ונשבע בלשון הקדש כמו שבארנו.


There is no difference between a sh'vuat heset and an oath of the judges except that [the latter] must be taken [while] holding a sacred article and a person who takes a sh'vuat heset does not hold a Torah scroll. Instead, an oath is administered to him by God's name or using one of the terms used to describe Him,34 either an oath or a curse which he utters or which the court states, as is the practice with regard to the oath of the judges. It has already become the universal custom for the synagogue attendant or another person to hold a Torah scroll while a sh'vuat heset is being administered to cast fear [into the heart of the defendant].


אין בין שבועת הסת לשבועת הדיינין אלא נקיטת חפץ, שאין הנשבע שבועת הסת אוחז ספר תורה אלא משביעין אותו בשם או בכנוי בשבועה או באלה מפיו או מפי בית דין כמו שבועת הדיינין, וכבר נהגו הכל להיות ספר תורה ביד חזן הכנסת או שאר העם בעת שמשביעין שבועת הסת כדי לאיים עליו. 55


The judges administer the oath to the person taking it in any language that he understands.35 The Geonim ruled in this manner. My masters, however, ruled that an oath should be administered only in Lashon HaKodesh. This ruling should not be relied upon.36

Although it has become customary to administer oaths in Lashon HaKodesh, the person taking the oath should be familiarized with the matter until he understands the wording of the oath. [The rationale is that] the oath of the judges is a sh'vuat hapikadon itself.37 People have even adopted the custom of administering a sh'vuat heset in Lashon HaKodesh.38


הדיינין שהשביעו את הנשבע בכל לשון שהוא מכיר הרי זו כמצותה וכן הורו הגאונים, אבל רבותינו הורו שאין משביעים אלא בלשון הקדש, ואין ראוי לסמוך על הוראה זו, ואף על פי שנהגו בכל בתי דינין להשבע בלשון הקדש צריך להודיע את הנשבע עד שיהא מכיר לשון השבועה, ששבועת הדיינין היא שבועת הפקדון בעצמה, ואף שבועת הסת נהגו כל העם להשביע אותה בלשון הקדש.


Everyone who is obligated to take an oath of the judges that comes about because of a definite claim and denial,39 whether it is of Scriptural or Rabbinic origin, is subjected to a admonition, as will be explained.40 Everyone who is obligated to take an oath, whether of Scriptural or Rabbinic origin, because of a doubtful claim need not be subjected to an admonition.41


כל מי שיתחייב שבועת הדיינין שהיא על ידי טענת ודאי וכפירה בין שהיתה מדברי תורה בין שהיתה מדבריהם מאיימין עליו כמו שיתבאר, וכל מי שיתחייב בה בטענת ספק בין מן התורה בין מדבריהם אינו צריך איום.


How is an admonition administered to the person taking the oath? We tell him: Know that the entire world trembled at the time the Holy One, blessed be He, told Moses [Exodus 20:7]: "Do not take the name of God, your Lord, in vain." For with regard to all the transgressions in the Torah, as [Exodus 34:7] states: "And He shall cleanse." And with regard to [a false oath,] as [Exodus 20:7] states: "[God] will not cleanse one who takes His name in vain."42

With regard to all the transgressions in the Torah, retribution is exacted from him [alone], but with regard to [a false oath], retribution is exacted from him and from his family who conceal the matter for him.43 Moreover, this causes retribution to be exacted from "the enemies of the Jews,"44 for the entire Jewish people are responsible for each other,45 for [Hoshea 4:2-3] states: "Swearing, denying, murdering.... Therefore the land will mourn and all who inhabit it will be forlorn."

With regard to all the transgressions in the Torah, [retribution] is suspended for two or three generations if he possesses merit, but with regard to [a false oath], retribution is exacted immediately, as [Zechariah 5:4] states: 'I have let loose [the curse],' declares God, the Lord of Hosts, 'It will come into the house of the thief and the house of he who took an oath in My name falsely.'

"I have let loose" implies immediately. "It will come into the house of the thief" - this refers to deceiving people, i.e. one who does not have money owed to him by a colleague and yet lodges a claim against him to require him to take an oath. "He who took an oath in My name falsely" - this should be interpreted literally. [The verse continues:] "It shall destroy it, its wood, and its stones." Entities that cannot be destroyed by fire and water will be destroyed by a false oath.


וכיצד מאיימין על הנשבע, אומרין לו הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה למשה לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה, כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שמחפין על זה, ולא עוד אלא גורם להפרע משונאיהם של ישראל שכל ישראל ערבין זה בזה שנאמר אלה וכחש ורצוח וגו' וכתוב אחריו על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה, כל עבירות שבתורה תולין לו שנים ושלשה דורות אם יש לו זכות וכאן נפרעין מיד שנאמר הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר, הוצאתיה מיד, ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות ואין לו ממון על חבירו וטוענו בחנם ומשביעו, אל בית הנשבע בשמי לשקר כמשמעו, וכלתו ואת עציו ואת אבניו דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועת שקר מכלה אותן.


The concept [conveyed] by this admonition is told [to the person taking the oath] entirely in a language that they understand, so that they will understand the matter and the sinner will repent and correct [is conduct].

If he says: "I am not taking the oath," he is released,46 but he must pay what his colleague demands. Similarly, if the plaintiff says: "I will not subject him to an oath and I release him," they may depart.47


וענין האיום הזה כלו בלשון שהן מכירין אומרים להם כדי שיבינו בדברים ויחזור החוטא למוטב, אמר איני נשבע פוטרין אותו ונותן מה שטענו חבירו, וכן אם אמר הטוען איני משביעו ופטרו הולכין להן.


If [the defendant] says: "I will take the oath," and [the plaintiff] persists in the claim, the people there say to each other: "Turn away from the tents of these wicked men."48

[The court] tell [the defendant]: "We are not administering the oath to you according to your understanding, but according to our understanding and the understanding of the court."49


אמר הריני נשבע וחבירו תובע, העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים וגו', ואומרין לו לא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ועל דעת בית דין.


Although this admonition is not administered for an oath taken because of a claim involving a doubt or a sh'vuat heset,50 the judges should implore the litigants exceedingly [before administering these oaths] perhaps they will retract and so there will be no oaths taken at all.51


אע"פ שאין מאיימין איום זה בשבועת טענת ספק כמו שבארנו ולא בשבועת הסת, צריכין הדיינין לפצור בבעלי דינין אולי יחזרו בהן עד שלא תהיה שם שבועה כלל.


It is a clear and that anyone who takes an oath of the judges or a sh'vuat heset falsely, is liable for taking a [false] sh'vuat hapikadon, the details of which have already been explained.52 Even though he willfully [took the false oath], he does not receive lashes. [Instead,] he is obligated to pay what he owes plus an additional fifth. [The fifth] is one fourth of the principal, so that the principal and the fifth are equal to five.53 And he must bring a guilt offering if the oath was taken in court, as we explained.54


דבר ברור וגלוי שכל הנשבע שבועת הדיינין או שבועת הסת בשקר שיהא חייב משום שבועת הפקדון שכבר נתבארו משפטיה ואינו לוקה ואע"פ שהוא מזיד ונתחייב לשלם מה שנשבע עליו בתוספת חומש שהוא רביע הקרן עד שיהיה הוא וחומשו חמשה, ומביא קרבן אשם אם יש שם בית (דין) כמו שבארנו. 56.