1

The minimum measure for which one is liable for partaking of any of the forbidden foods in the Torah is [the size of] an average olive.1 [This applies] whether for lashes, kerait, 2 or death at the hand of heaven.3We already explained4 that anyone who is liable for kerait or death at the hand of heaven for [partaking of] forbidden food, should receive lashes.

א

כל איסורי מאכלות שבתורה שיעורן בכזית בינוני בין למלקות בין לכרת בין למיתה בידי שמים וכבר ביארנו שכל המחוייב כרת או מיתה בידי שמים על מאכל לוקה:

2

This measure, as all the other measurements, is a halachah conveyed by Moses from Sinai. It is forbidden by Scriptural Law to eat even the slightest amount of a forbidden substance. Nevertheless, one receives lashes only for an olive-sized portion. If one partakes of any amount less than this measure, he is given stripes for rebellious conduct.5

ב

ושיעור זה עם כל השיעורין הלכה למשה מסיני הם ואסור מן התורה לאכול כל שהוא מדבר האסור אבל אינו לוקה אלא על כזית ואם אכל כל שהוא פחות מכשיעור מכין אותו מכת מרדות:

3

The measure of "the size of an olive" that we mentioned does not include what is between one's teeth.6 What is between one's gums,7 however, is included in what one swallows, for his palate benefited from an olive-sized portion of food.

Even if one ate half of an olive-sized portion, vomited it, and then ate the same portion that was half the size of an olive that he vomited, he is liable.8 For the liability is for the benefit one's palate receives from a forbidden substance.

ג

כזית שאמרנו חוץ משל בין השינים אבל מה של בין החניכים מצטרף למה שבלע שהרי נהנה גרונו מכזית אפילו אכל כחצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו שהקיא חייב שאין החיוב אלא על הנאת הגרון בכזית מדבר האסור:

4

When an olive-sized portion of forbidden fat, a nevelah, piggul,9notar,10 or the like was left in the sun and was reduced in volume, one who eats it is not liable.11

If, afterwards, one left it in the rain and it expanded, one is liable for either kerait or lashes.12 If, originally, it was smaller than an olive-sized portion and then expanded to the size of an olive, it is forbidden to partake of it, but one is not liable for lashes for it.13

ד

כזית חלב או נבלה או פגול או נותר וכיוצא בהן שהניחו בחמה ונתמעט האוכלו פטור חזר והניחו בגשמים ונתפח חייבין עליו כרת או מלקות היה פחות מכזית מבתחלה ונתפח ועמד על כזית אסור ואין לוקין עליו:

5

We already explained14 that all of the forbidden substances in the Torah are not combined with each other to reach the minimum measure of the size of an olive with the exception of the meat of a nevelah and the meat of a trefe15 and the prohibitions involving a nazirite,16 as explained in the appropriate places. The five types of grain,17 their flour, and the dough made from them all can be combined with each other to reach the minimum measure of the size of an olive with regard to the prohibition against leaven on Pesach, the prohibition against partaking of chadash before the offering of the omer,18 and the prohibitions involving the second tithe and the terumot.

ה

כבר ביארנו שכל איסורין שבתורה אין מצטרפין זה עם זה לכזית חוץ מבשר נבלה עם בשר טרפה ואיסורי נזיר שיתבארו במקומן וחמשת מיני תבואה וקמחין שלהן והבציקות שלהן הכל מצטרפים לכזית בין לאיסור חמץ בפסח בין לאיסור חדש מלפני העומר בין לאיסורי מעשר שני ותרומות:

6

It appears to me that all [produce] from which we are required to separate terumah and tithes can be combined to reach the minimum measure of the size of an olive with regard to [the prohibition against] tevel because a single prohibition is involved. To what can the matter be compared? To [meat from] the corpse of an ox, the corpse of a sheep, and the corpse of a deer which can be combined to reach the minimum measure of the size of an olive as we explained.19

ו

יראה לי שכל החייב בתרומה ומעשרות מצטרף לכזית בטבל מפני שהוא שם אחד הא למה זה דומה לנבלת השור ונבלת השה ונבלת הצבי שהן מצטרפין לכזית כמו שביארנו:

7

When a person partakes of a large amount of food from a forbidden substance, he is not liable for lashes or kerait for every olive-sized portion he eats. Instead, he is liable once for all he ate.20 If, however, the witness gave him a warning for every olive-sized portion, he is liable for every warning even though he ate it in one sitting, without interruption.21

ז

האוכל אכילה גדולה מדבר אסור אין מחייבין אותו מלקות או כרת על כל כזית וכזית אלא חיוב אחד לכל האכילה ואם היו העדים מתרים בו בשעת אכילה על כל כזית וכזית חייב על כל התראה והתראה ואף על פי שהיא אכילה אחת ולא הפסיק:

8

[The following rules apply when] a person partakes of a barley-corn or mustard-seed-sized portion of any forbidden food, waits, and then partakes of another mustard-seed-sized portion whether inadvertently or intentionally. If he waited from the beginning to the end the time it takes to eat a portion of bread with relish the size of three eggs22 [or less], everything [he ate] is combined.23 He is liable for kerait, lashes, or a sacrifice as if he ate an olive-sized portion at one time. If he waits a longer time from the beginning to the end, [the small portions] are not combined. Since he completed the olive-sized portion only in a longer time than k'dei achilat p'ras, he is not liable even if he did not wait at all, but continued eating mustard-seed-sized portion after mustard-seed-sized portion.

ח

האוכל כשעורה או כחרדל מאחד מכל מאכלות האסורים ושהה מעט וחזר ואכל כחרדל וכן עד שהשלים כזית בין בשוגג בין במזיד אם שהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת שלש ביצים יצטרף הכל והרי הוא חייב כרת או מלקות או קרבן כמו שאכל כזית בבת אחת ואם שהה יתר מזה מתחלה ועד סוף אע"פ שלא שהה ביניהן אלא אכל כחרדל אחר כחרדל הואיל ולא השלים כזית אלא ביתר מכדי אכילת פרס אינן מצטרפין ופטור:

9

Similar [laws apply when] a person who drinks a revi'it24of ordinary gentile wine little by little, swallows liquefied leaven on Pesach or fat little by little, or drinks blood25 little by little. If he waits from the beginning until the end the time it takes to drink a revi'it, [all of the sipping] is combined.26 If not, it is not combined.27

ט

וכן השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט או שהמחה את החמץ בפסח או את החלב וגמעו מעט מעט או ששתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין:

10

One is not liable for partaking of any of the prohibited foods unless one partakes of them in a manner in which one derives satisfaction with the exception of a mixture of meat and milk and mixed species grown in a vineyard. [The rationale is that with regard to these prohibitions, the Torah] does not use the term "eating,"28but instead conveys the prohibition against partaking of them in other terms. [With regard to meat and milk, it uses] the term "cooking" and [with regard to mixed species grown in a vineyard, it uses the term] "become hallowed."29 [This implies] that they are forbidden even when one does not derive satisfaction.

י

כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם עד שיאכל אותן דרך הנאה חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם לפי שלא נאמר בהן אכילה אלא הוציא איסור אכילתן בלשון אחרת בלשון בשול ובלשון הקדש לאסור אותן ואפילו שלא כדרך הנייה:

11

What is implied? When one liquefied fat and swallowed it when it was so hot that his throat was burned from it, he eat raw fat,30 mixed bitter substances like gall or wormwood into wine31 or into a pot [where meat from] a nevelah [is cooking] and he partook of it while they were bitter,32 or he ate a forbidden foot after it became decayed, spoiled, and unfit for human consumption, he is not liable.33 If, by contrast, he mixed a bitter substance into a a pot [where meat and milk are cooking] or into wine from a vineyard where mixed species are growing and partook of it, he is liable.

יא

כיצד הרי שהמחה את החלב וגמעו כשהוא חם עד שנכוה גרונו ממנו או שאכל חלב חי או שעירב דברים מרים כגון ראש ולענה לתוך יין נסך או לתוך קדרה של נבלה ואכלן כשהן מרין או שאכל אוכל האסור אחר שהסריח והבאיש ובטל מאוכל אדם הרי זה פטור ואם עירב דבר מר בתוך קדרה של בשר בחלב או ביין כלאי הכרם ואכלו חייב:

12

When a person partakes of one of the forbidden food in a frivolous manner or as one who is acting purposelessly, he is liable. Even though he did not intend to actually partake of the food, since he derived pleasure, it is considered as if he intended to actually partake of the food.34 When, [by contrast,] a person is forced to derive [forbidden] pleasure, if he focuses his intent on it, he is liable. If he does not, it is permitted.35

יב

האוכל מאכל ממאכלות האסורות דרך שחוק או כמתעסק אף על פי שלא נתכוון לגוף האכילה הואיל ונהנה חייב כמי שמתכוון לעצמה של אכילה והנייה הבאה לו לאדם בעל כרחו באיסור מכל האיסורין אם נתכוון אסור ואם לא נתכוון מותר:

13

When a person partakes of a forbidden food because of desire or because of hunger, he is liable.36 If he was wandering in the desert and he has nothing to eat but a forbidden substance, it is permitted, because of the danger to his life.37

יג

האוכל מאכל אסור לתיאבון או מפני הרעב חייב ואם היה תועה במדבר ואין לו מה יאכל אלא דבר איסור הרי זה מותר מפני סכנת נפשות:

14

When a pregnant woman smells a forbidden food [and is overcome by desire for it],38 e.g., consecrated meat or ham, she should be given some of the gravy. If her mind becomes settled, that is commendable. If not, we feed her less than the forbidden measure39 [of the meat itself]. If her mind does not become settled, we feed her until her mind becomes settled.

יד

עוברה שהריחה מאכל אסור כגון בשר קדש או בשר חזיר מאכילין אותה מן המרק אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה פחות מכשיעור ואם לא נתיישבה דעתה מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה:

15

Similarly, when a sick person smells food that contains vinegar or the like, [i.e.,] substances that arouse a soul's [desire], he is governed by the same laws that apply to a pregnant woman.40

טו

וכן החולה שהריח דבר שיש בו חומץ וכיוצא בו מדברים שמערערין את הנפש דינו כעוברה:

16

When a person is overcome by severe hunger,41 he may be fed forbidden food immediately until his eyesight clears. We do not seek permitted food. Instead, we hurry to feed him what is available.42

We feed him substances bound by more lenient prohibitions first. If his sight clears, that is sufficient. If not, we feed him the substances bound by the more severe prohibitions.

טז

מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דברים האסורים מיד עד שיאורו עיניו ואין מחזרין על דבר המותר אלא ממהרין בנמצא ומאכילין אותו הקל הקל תחלה אם האירו עיניו דיו ואם לאו מאכילין אותו החמור:

17

What is implied? If there is tevel43 and a nevelah, we feed him the nevelah first. {The rationale is] that [partaking of] tevel is punishable by death [at the hand of heaven].44If [the choice is between] a nevelah and produce that grows on its own during the Sabbatical year, we feed him the produce, for it is forbidden [only] by Rabbinic decree, as will be explained in Hilchot Shemitah.45

If [the choice is between] tevel and produce grown during the Sabbatical year,46 we feed him the produce grown during the Sabbatical year.47 If [the choice is between] tevel and terumah, if it is impossible to make the tevel acceptable,48 we feed him the tevel. [The rationale is] that it is not sanctified as terumah is. Similar laws apply in all analogous situations.

יז

כיצד היו לפנינו טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה תחלה שהטבל במיתה נבלה וספיחי שביעית מאכילין אותו ספיחי שביעית שאסורין מדברי סופרים כמו שיתבאר בהלכות שמטה טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית טבל ותרומה אם אי אפשר לתקן הטבל מאכילין אותו טבל שאינו קדוש כתרומה וכן כל כיוצא בזה:

18

We have already explained49 that one prohibition does not take effect when another prohibition is in effect unless both of the prohibitions take effect at the same time,50 the latter prohibition forbids additional entities,51 or the [latter] prohibition encompasses other entities.52

Accordingly, [it is possible] for there to be a person who eats one olive-sized portion of forbidden food and yet, he will be liable for five [sets of] lashes for it, provided he was warned for all five prohibitions that accumulated.

What is implied? For example, on Yom Kippur, a person who was ritually impure ate an olive-sized portion of forbidden fat from a consecrated animal that remained after its prescribed time.53He is liable for lashes because he partook of forbidden fat, notar, because he ate on Yom Kippur,54 because he partook of consecrated food while ritually impure, and because he derived benefit from consecrated food, thus [violating the prohibition of] me'ilah.

יח

כבר ביארנו שאין איסור חל על איסור אלא אם היו שני האיסורין באין כאחת או שהיה איסור מוסיף או איסור כולל לפיכך יש אוכל כזית אחד ולוקה עליו חמש מלקיות והוא שהתרו בו בחמשה איסורין שנתקבצו בו כיצד כגון טמא שאכל כזית חלב שנותר מן המוקדשים ביום הכפורים לוקה משום אוכל חלב ומשום אוכל נותר ומשום אוכל ביוה"כ ומשום טמא שאכל קדש ומשום שנהנה מן הקדש ומעל:

19

Why do these prohibitions fall on each other? Because although it was forbidden to partake of the fat of this animal, it was permitted to benefit from it. Once he consecrated it, it became forbidden to benefit from the fat. Since the prohibition to benefit from it was added to it, the prohibition against [benefiting from] consecrated articles became added to it.

Although this fat was forbidden to an ordinary person, it was still permitted to be offered to the One on High. When it became notar, since it became forbidden to the One on High, [that] prohibition was added to an ordinary person.

This person was permitted to partake of the meat of the animal,55 although he was forbidden to partake of its fat. When he became impure, since its meat became forbidden an additional prohibition was added to its fat. When Yom Kippur commenced, all food became included [in the prohibition], since this prohibition affects non-consecrated food, it adds a prohibition to this fat. Similar laws apply in all analogous situations.

יט

ולמה חל כאן איסור על איסור שבהמה זו היה חלבה אסור באכילה ומותר בהנייה הקדישה נאסר חלבה בהנייה ומתוך שנוסף בו איסור הנייה נוסף עליו איסור קדשים ועדיין היה חלב זה מותר לגבוה ואסור להדיוט נעשה נותר מתוך שנוסף בו איסור לגבוה נאסר להדיוט והאוכל הזה היה מותר בבשר הבהמה ואסור בחלבה נטמא נאסר אף בבשרה נוסף לו איסור על החלב בא יום הכפורים כלל כל האוכלין ומתוך שנאסר אף בחולין נוסף איסורו בחלב זה וכן כל כיוצא בזה: