כל דבר כו' מותר ליהנות כו'. עייןא בתוס' ריש פרק כל שעה ד"ה ר' יהודה אומר כו'ב, (ועיין במ"ש לקמןג) ובמהרש"א שםד, דסותר כלל זה לכאורה. וכ"כ בתשובת חכם צבי סי' פ"וה. ויש ליישב דשם מיירי בכותח דאסור לאכלו מן התורה בפסח כמבואר בתוס' ריש פרק ג'ו. ואף למ"ד דאינו אסור אלא מדברי סופריםז, מ"מ כשם שאסרוהו באכילה אף כשאין בו כזית בכדי אכילת פרס גזרה משום יש בו כך אסרוהו בהנאה מגזרה זו עצמה, דאיסור הנאה ביש בו הוא מן התורהח, שהרי חייב עליו כרת בכזית כמ"ש הב"י והפרי חדשט. ובאמתי כותח אסור להשהותו מדברי סופרים אף לר"תיא, גזירה שמא יאכלנו בפסחיב, כמ"ש הרא"ש ריש פרק ג', לחד שינוייא שבתוס' ריש פרק קמאיג, בשם רשב"איד. וכן קיי"ל כמ"ש כל האחרוניםטו. ור"י בתוס' ריש פרק כל שעהטז ס"ל כאידך שינויאיז, שהוא מסתם תוספות שהוא ר"ייח. אי נמי ס"ל לר"ייט כיון דלא אסור להשהותו אלא מדברי סופרים לא היה לנו לגזור שמא יסברו שנשתהה אצלו בפסח*, אבל בהנאה ס"ל כמ"ד דאסור מדאורייתא, וכמ"ש הרמב"ם דהלכה כרבי אליעזר, עיין בב"יכ:

[*אי לאו משום שמא יאמרו שבפסח מכרו כדמסיק.]