אם הן מדובקין כו' אם הוא מודבק כו'. הנהא המ"אב הביא מחלוקת הפוסקים על פחות מכזית בלבד אם צריך לבערוג. והנה המחמירים הם הרי"ףד והרמב"םה הסוברים (כרב הונאו דאמר) סמי קילתא מקמי חמירתא. והנהז הרב ב"י בש"ע ודאי נתכוין לפסוק כרי"ף ורמב"ם כדרכו, שהרי העתיק בש"עח לשון הרמב"ם אות באות, ואעפ"כ [בסעיף י"א] פסק דבעי צירוף כליט. ויותר תמוהי, דבסעיף ח' העתיק לשון הרמב"ם הואיל ואלו חצאי הזתים דבוקים בכתלים כו', ופירש הוא ז"ל עצמו בכסף משנהיא דדבוקין דוקא, וכמו שכתב המ"א בשמויב, הא לאו הכי אפילו פחות מכזית בלבד צריך ביעוריג. וע"כ צ"ל [דבסעיף י"א] דצריך צירוף כלי היינו משום דמיירי גם כן בדבוקין, כדמשמע בהדיא בלשונו כי א"א לנקרן כו'*, ובודאי הבצק שאי אפשר לנקרו הוא דבוק בסדקי העריבה, דכהאי גוונא בבית א"צ לבעריד היכא דליכא למיחש דכניש להו גבי הדדי, כמו בבית והעליהטו, כדאיתא בהדיא בירושלמיטז שהביא הפרי חדשיז (שממנו הוציאו הטוש"ע דין צירוף כלי) הכלי מצרף ואין הבית מצרף כו', וכך פסק הרמב"ם ושו"עיח. והיינו בדבוקין כמבואר בלשונם, אבל כשאינם דבוקין ס"ל להרמב"ם וש"ע כמ"ש בכסף משנה, דאפילו פחות מכזית בלבד צריך לבער, אף בכלי, דבכהאי גוונא לא שייך כלל צירוף כלי לדעת הפרי חדש בירושלמי, שמקשה על דין צירוף כלי ממתני' דפחות מכן בטל במיעוטו ומתרץ כאן בתלוש כאן במחובר, ופירש הפר"ח דמתניתין מיירי בתלוש ולכן אין הכלי מצרף.
[*והדין נותן כך דהא דפחות מכזית צריך ביעור היינו מדרבנן שמא יבא לאכלו כמו שכתבתי בפניםיט, והיינו דוקא כשהוא בעין, מה שאין כן כשהוא דבוק, וכ"ש כשהוא דבוק כל כך עד שאי אפשר לנקרן. ולא גרע מאילו היה מטונף קצת שאינו ראוי לאכילהכ.]
אלאכא שדברי הפרי חדש תמוהים מאד, דהא גבי כותלי הבית והקורות כתב השו"ע דדבוקין עדיף טפיכב. וגם מ"שכג דמתניתין מיירי בתלוש הוא דחוק, דבצק שבסדקים אינו תלוש. ועוד שבתלוש א"צ צירוף לפי דעת השו"ע סעיף [ח]. אלא ודאי דהירושלמי איפכא קאמר דבתלוש הכלי מצרף ובמחובר אינו מצרף, והיינו כקילתאכד, אבל לחמירתא אם אינו עשוי לחזק אף במחובר מצטרף, אבל בלא צירוף א"צ לבער. וזהו דעת ר' יחיאל מפרי"שכה בהגהת סמ"קכו (שהעתיק בש"ע [סעיף י"א]) ע"ש ובב"חכז. ולפי זה הבית אינו מצרף במחובר ודבוק בו אף שאינו עשוי לחזק. ומשום הכי סתם הש"ע סוף סעיף ח' וכתב הואיל ודבוקים, ולא פירש דדוקא דבוקים בגומא כמו שכתב בכסף משנה והוה ליה עשוי לחזק, והיינו לפי שבחיבור ההוא לא בא אלא ליישב דברי הרמב"ם, אבל בשו"ע שירד לפסוק הלכה בכל דין ודיןכח, פסק כסמ"ק וטור דצירוף כלי מהני לבצק הדבוק בסדקי העריבה, אם כן אי אפשר לומר כלל דהדבוק בגומות ה"ל כאלו עשוי לחזק ממש, שהרי בעשוי לחזק אין צירוף כלי מועילכט, כמ"ש במשנה בהדיא פחות מכן בטל במיעוטו, ופירש המ"אל לשיטת הסמ"ק וטוש"ע דהיינו כשיש כזית ע"י צירוף כלי, וכך כתב רמ"א בסי' תמ"ז סעיף ה' דבעשוי לחזק אין הכלי מצרף. וא"כ אפשרלא דדברי הרמב"ם וש"ע הן כפשטן דבדבוקין בבית א"צ לבער, אף שאינו בגומא, שאף שהוא בגומא אינו נקרא עשוי לחזק ממש, א"כ אין הגומא מועלת כלום, ועיקר ההיתר הוא משום דדבוק לבית הוי ליה כמו עשוי לחזק דעריבה שאינו דבוקלב, אבל אינו עשוי לחזק דעריבה, אם אינו דבוק אפילו אין שם אלא פחות מכזית בלבד חייב לבער. ובהכי מיירי ברמב"ם וש"ע ס"ח וס"זלג, כמ"ש כל שאילו ינטל החוט ינטלו עמו כו' אלמא דאינו דבוק הוא, ואם הוא דבוק חייב לבער לדעת הסמ"ק והר"י מפרי"ז והטור, ובהכי מיירי בש"ע סעיף [י]א. ולפי מה שכתב שם רדב"זלד ושיירי כנסת הגדולה וטורלה ופר"ח, מוכח בהדיא מדבריהם דאף עריבה העשויה מחתיכה אחת והבצק שבה אינו בגומא ולא בסדק* אף על פי כן צריך צירוף כלי לדעת הטור ושולחן ערוךלו, ואף המ"א לא חלק עליהם בזה, אלא שתירץ קושייתם על הטוש"עלז. וכ"מ בהדיא במ"א סי' תנ"ט סקי"גלח. עיין במ"ש בפניםלט, והיינו משום שהוא דבוקמ. משא"כ בסעיף ח' דמיירי בשאינו דבוק, ובאינן דבוקין אין צריך צירוף בין בכלי בין בבית לחמירתא, והירושלמי אתי כקילתא, ובעשוי לחזק לא מהני צירוף. כן דעת הש"ע בבירור, דלא כפרי חדשמא.
[*דאם לא כן הוי ליה לפלוגי בין שיש בה גומות וסדקים לשאין בה, כמ"ש המ"א לתרץ קושייתםמב.]
וכיון שלכל הני רבוותא מבואר דעת הטוש"ע להקל כשאין כזית אפילו ע"י צירוף כלי אם הוא דבוק בכלי, אפי' אינו דבוק בגומא וסדק, הכי נקטינן להקל בדברי סופריםמג. דבלאו הכי דעת התוס'מד ורא"שמה, ורמב"ן במלחמותמו כתב שהיא שיטת רוב ראשונים ז"ל, להקל בפחות מכזית אפי' אינו דבוק, וכך כתב מהרא"ימז סי' קס"ד הביאו הב"י סי' תס"זמח, ופסק כן הפרי חדשמט, אלא דאנו אין לנו אלא כמ"ש הרב ב"י בשו"ענ. אבל להחמיר בדברי סופרים יותר ממה שהחמיר בש"ענא זו מנין לנונב. וכל זה להלכה אבל ישראל קדושים הן כו'נג:
Start a Discussion