מ"מ מדברי סופרים אפי' פחות מכזית כו'. הנהא המ"אב, אחר שהביא המחלוקת שבין הרא"שג להרמ"ך ומגיד משנה וכסף משנהד, סיים בזה הלשון ופשוט דאפילו פחות מכזית צריך ביטול ואם לא ביטלו צריך ביעור עכ"ל. משמע מדבריו דאפילו אם הוא דבוק לבית הוי ליה כעשוי לחזק להרמ"ך וסיעתו אעפ"כ צריך ביטול, אפילו אין שם אלא פחות מכזית בלבד. ולא כתבתי כן בפניםה, משום דבאמת דבריו תמוהים. עיין במה שכתבתי בסי' תמ"זו בפירוש דברי מהרא"יז סי' קס"ד, וממוצא דברי מהרא"י ודברי במה שכתבתי שם נשמע, דלמ"ד פחות מכזית א"צ ביעור היינו אפי' לא ביטלוח. וכדעת הט"ז כאן סק"ה למלקות כו' רגע אחדט כו', וה[פ]ר"ח סי' תמ"די ותס"ויא ותס"זיב שהסכים למהרא"י*. וכ"מ בהדיא מלשון הרמב"םיג וש"ע סס"ח, דדוקא התם הצריכו ביטול משום דהיא בעיא דלא איפשיטא בגמ'יד, ונקטינן לקולא כשביטל דוקא, כמ"ש המ"א שםטו. וצ"ע דדבריו סותרים זה את זהטז.

[*ועיין שם בפר"ח סימן תס"ו דמיירי באינו מבטלו דחפץ בו ליתנו על מכתויז (ואם כן אסור לכולי עלמא, דהא דפחות מכזית אין צריך ביעוריח הוא משום דלא חשיב ובטיליט ממילא כמו פירוריןכ). והריא"זכא ס"ל כמאן דאמר דפחות מכזית צריך ביעורכב, וכן הר"ןכג לפי דעת הפר"ח. אבל באמת מלבד שי"ל דלא נחית הר"ן הכא לאשמועינן דין הביעור לכתחילה מדברי סופרים, אלא מה שעובר מן התורה, דלהכי תיקנו הביטול שלא יעבור, ומשום הכי כתב ואפילו אם ימצאם כו'כד. אף גם זאת יש לומר דמיירי אף בפירורין שיש בהם כזית, דדוקא גלוסקא יפיפיה חשובה דדעתיה עלויה ולא פירורין שבארץ, שאין דעתו עליהם אף על פי שיש בהם כזית. ואף שכתב הר"ן דגלוסקא לאו דוקא אלא כל שיצא מכלל פירורין כו', מכל מקום משכחת לה פירורין, שאף שיש בהם כזית לא יצאו מכלל פירורין, כדתניא בפ"ח דברכותכה נוטל את הפירורין שיש בהן כזית כו', וכן משמע מסתימת לשון הר"ן שלא פי' דגלוסקא היינו שיש בה כזית ופירורין אין בהם כזית, אלא ודאי דלאו בכזית תליא מילתא, ואפילו גלוסקא פחותה מכזית צריכה ביעור עכ"פ מדברי סופרים, כמ"ש לעיל בשם הפר"ח.]

וההיא ארבאכו דטבעא בחישתאכז (אע"ג דכל הכרי הוה כמו פחות מכזיתכח, כיון שהם מפוזרים חטי חטי), והכלי אינו מצרףכט לדעת הפוסקים כקילתאל, דהיינו ר"י בעל תוספותלא וסיעתו הפוסקים כאביילב דלא ס"ל לחלק בין כלי לביתלג, מדהקשו על פירש"ילד. עי' הגהת סמ"קלה. ואף את"ל דמיירי במחובר אבל בתלוש ס"ל כהירושלמי דהכלי מצרףלו (עיין במה שנתבאר לעיללז), מ"מ ה"ל למשת[ר]י להוציאם מההוא ארבא (שהיא כמו כלי) ולהכניסם לאוצר שהוא כבית ולהשהותם. זה אינולח. דא"כ אף להמ"א לא אתי שפיר, דיבטל וישהה עד אחר הפסחלט ולא יצטרך למכור קבא קבא כו'. כמ"שמ לעילמא בשם הפרי חדשמב דבחשיבותא תליא מילתא, לענין פחות מכזית דרבנן, וה"ה לענין כזית דאורייתאמג, תליא הכל בחשיבותא, כמשמעות לשון המשנהמד פחות מכאן בטל במיעוטו, דמשמע שביטולו הוא מפני מיעוטו שאינו נחשב לכלום, ואם כן כרי של חטים מחומצות שהן חשובין ודאי עובר אליהן מדאורייתא, וה"ה אפילו אין כזית מהן במקום אחד, שאף שאינן במקום אחד ממש כבצק שהכזית הוא דבוק ומחובר על ידי המים המחברים הקמח, אלא שהחטים הם נוגעות זו בזו, מיקרי נמי מקום אחד וחשיבי ולא בטילי. ולא גריעי מכזית בצק במקום אחד השנוי במשנה סתם, ומשמע אפי' נילוש במי פירות עם מעט מים שממהרים להחמיץמה, ועיקר חיבור הקמח הוא במי פירות שאינו חשוב חיבור לענין טומאה וחלה כדאיתא בירושלמי פרק [ב] דחלהמו, הובא ברא"ש הלכות חלהמז, ואפ"ה חשוב חיבור לענין ביעור, הואיל והוא חשוב חיבור בעיני בני אדם, אף שאינו חשוב חיבור ע"פ התורה, והוא הדין והוא הטעם בכזית חטים הנוגעות זו בזו. אבל אם אינן נוגעות הרי הן כב' מקומות**, וכל חד בטל במיעוטו מדאורייתא לכולי עלמאמח, ומדרבנן איכא פלוגתא דקילתא וחמירתא, וכן מחלוקת הפוסקים.

[**ואפשר נמי שהן בכלל מפרר וזורהמט, לפי דעת חק יעקב כמ"ש בסי' תמ"הנ, דבחטי נמי אמרינן הכי בגמראנא.]

והשתאנב אתי שפיר מ"ש הרא"שנג, דמ"ש הרמב"םנד דבוקין הוא לאו דווקאנה, אע"ג דהרמב"ם ס"ל כחמירתאנו דפחות מכזית צריך לבערנז. אלא דס"ל להרא"ש דהיינו דוקא בצק שבעריבה, דחשוב עכ"פ מדרבנן, אבל המושלך לארץ לא חשוב כלל, והוא בכלל פירורין דאמרינן בפרק קמאנח דלא חשיבי כלל ובטלי ממילא, וא"צ ביטול ולא ביעורנט, שהרי גבי ביעור ג"כ שנינוס פחות מכן בטל במיעוטו, אלמא דכל מאי דבטיל ולא חשוב א"צ ביעור, וה"ה לפירורין דלא חשיבי*. והמגיד משנה והשו"עסא דס"ל דבוקים דוקא, ע"כ ס"ל לחלק בין פירורי פת לפירורי בצקסב, כמ"ש ריא"זסג בשלטי גבורים בשם מז"ה, וכ"כ במטה משהסד ושיירי כנסת הגדולה סי' ת"ססה בשם ר"ז רונקי"ל (במהרי"לסו), ולזה נתכוין המ"א שםסז, דלא כמ"ש הב"חסח והט"ז שםסט בשם מהרי"ל דחיישינן כו'ע. דאין לומר שדעת המ"מ וש"ע שלא לחלק בין פת לבצק אלא בין ביטול לביעור כדעת ריא"זעא, דא"כ אמאי צריך לבטל בדבוקיםעב, כיון שאפי' בלא דבוקים דחמיר טפי א"צ לבטל, ואיך אפשר שבדבוקים צריכים ביטול ולא ביעור ובמונחים על גבי קרקע צריכים ביעור ולא ביטול, זהו דבר שאין לו שחר:

[*וכעין תירוץ הב"חעג בשם הר"א ממי"ץעד הובא ב"יעה ושו"עעו אם הוא מטונף קצת וכו'.]