אף ראיה בכזית כו'. עייןא בתשובת חכם צבי סי' פ"ו טעם נכוןב למה אין חצי שיעור אסור מן התורה בבל יראה ובל ימצא, כמו שאסור לאכלו. ואף שמשמע שם מדבריו דלהרמב"םג שהעתיק לשונו בש"עד אסור מן התורה, מ"מ הרי דעת המ"אה והחק יעקבו בסי' תמ"ד דאינו אלא מדברי סופרים, שאם היה מן התורה בודאי היה צריך לחזור כיון שיצא לדבר הרשות, דהאיך נדחה איסור של תורה מפני דבר הרשות, אלא ודאי אינו אלא מדרבנן וכיון שכבר יצא לא אטרחוהו רבנן לחזור. ובפרט לדעת התוספותז שהביא המ"א בסי' תמ"וח דהמשהה חמצו ודעתו לבערו אינו עובר עליו, ועיין במה שכתב[תי] שםט:
Footnotes
א.
לכללות קונטרס אחרון זה, ראה העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' קכד.
ב.
טעם הא' שם (ד"ה וגם), כטעם האמור כאן בפנים, שלא אסרה תורה אלא באיסורי מאכלות (ראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' טז אות י וסי' רנב אות ו). אבל ראה לעיל סי' שמ ס"א וס"ד וסי' שב קו"א ס"ק א (ד"ה והנה) לענין מלאכות שבת, ולקמן הל' גזילה וגניבה ס"א (דהיינו כטעם הב' שבחכם צבי שם ד"ה אי נמי, שביעור חמץ שאני שאינו עושה מעשה). וראה לקו"ש ח"ז ע' 110 הערה 36. שלחן המלך ח"ב ע' מד. כינוס תורה א ע' נו. כללי הפוסקים וההוראה כלל כ.
ג.
פ"ב הט"ז.
ד.
סעיף ח. שכוותיהו נפסק כאן בפנים (שאם אינו דבוק צריך לבער אפילו פחות מכזית ואפילו ביטל). ונתבאר לעיל קו"א ס"ק טז.
ה.
ס"ק יד, ולקמן שם סי"ט (בהולך לדבר הרשות ונזכר שיש לו בתוך ביתו פחות מכזית).
ו.
ס"ק טו.
ז.
כט, ב סד"ה רב אשי.
ח.
ס"ק ב.
ט.
קו"א ס"ק ב.

Start a Discussion