אסור להניח בתוכן קמח של פסח כו'. הנהא המ"אב כתב קמח בפסח, משמע דקודם פסח שריג, אבל בחק יעקבד העתיק בשמו קמחא דפסחא, משמע אפילו קודם הפסחה. ואף שמותר ליתן כד של חומץ אצל כד של כותח, משום דאף אם יפול מהכותח לתוך החומץ יתבטל בס' כמ"ש ביו"ד סי' צ"הו, וה"נ יתבטלו הפירורין בס' קודם הפסח שהוא שעת היתר. זה אינו, דפרורין אינן בטלין בקמח דאינן מתערבין יפה, כמ"ש החק יעקב סי' תס"ו ס"ק י"גז. והוה כמו יבש בלח ואי אפשר לסננו כגון שנפל ברוטב עבה, דאע"פ שאי אפשר לברר האיסור משם בידים מחמת דקותו, אעפ"כ כיון שבמקומו מובדל הוא מההיתר ויש הפרש בין זה לזה שזה לח וזה יבש ואין נבללין זה בזה לכך אינו מתבטל בתוכו*, לדעת הט"ז ביו"ד סי' ק"דח, והסכימו עמו המנחת כהןט ופר"חי ומנחת יעקב כלל פ"ה ס"ק נ"זיא. וה"ה בפירור המעורב בקמח שהפירור יש לו דין יבש אף שהוא דק מאד** כיון שיש בו ממשות קצת, מה שאין כן בקמח שהוא נימוח ביד כלח ממש (ולכן קמח בקמח מקרי לח בלחיב), וזה שכתב החק יעקביג שאינן מתערבין יפה. וכיון שדינן כיבש בלח שאין נבללין זה בזה שוב אין לחלק בין תוך הפסח לקודם הפסח, ובין חמץ גמור לנוקשה***.

[*ועיין בב"י ביו"ד סי' קט"ו שנחלקו בזהיד הרשב"א עם הרמב"ם ע"ש.

**כמו שכתב במנחת יעקב כלל ל"ט סק"ג בשם המנחת כהןטו.

***דלא מקילינן בנוקשהטז כי אם על ידי תערובות אבל בעיניה לאיז.]

ומתוך זה יתבאר לך שיפה כתב הט"ז בסי' תמ"ז סק"[ו]יח דפירורים דקים הנשארים ביין אחר הסינון אינן בטילין, דלא כחק יעקביט שכתב שדינם כלח בלח, וזה אינו, דמאי שנא מפירורים שבקמח****. ולפי זה ע"כ צ"ל דלדידן דמהני סינון ביין היינו משום דקיי"ל דע"י הסינון לא נשאר בו שום פירור אפי' דק מאד, ולכך צריך ליזהר לסננו בבגד עב קצת, כמו שכתבתי שם בפניםכ:

[****ולפי מה שכתבתי לעיל דעיקר הטעם הוא כיון שבמקומו הוא מובדל כו'כא.]