וידבר וגו' קדושים תהיו, ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ז

בס"ד. ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ז

(הנחה בלתי מוגה)

וידבר1 וגו' קדושים תהיו כי קדוש אני וגו'2, ואיתא במדרש3, קדושים תהיו, יכול כמוני, תלמוד לומר כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם. ולעיל מיני' במדרש4, משל לבני המדינה שעשו ג' עטרות למלך, מה עשה המלך, נתן בראשו אחת ושתים בראשן של בניו, כך בכל יום ויום העליונים מכתירין להקב"ה ג' קדושות, מה הקב"ה עושה, נותן בראשו אחת, ושתים בראשן של ישראל, הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו, והתקדשתם והייתם קדושים5. והיינו, שמ"ש כי קדוש אני (לאחרי קדושים תהיו), קאי על הכתר שנותן הקב"ה בראשו, שהוא למעלה מהכתרים שנותן בראשן של ישראל (קדושים תהיו), ועליו נאמר כי קדוש אני דייקא, קדושתי למעלה מקדושתכם. ועפ"ז צריך להבין מש"נ2 כי קדוש אני, קדוש בוא"ו דוקא. דהנה, ידוע6 שקדוש בוא"ו קאי על דרגת הקדושה שנמשכת למטה, שזהו"ע אות וא"ו שמורה על ההמשכה למטה, וקדש בלא וא"ו קאי על דרגת הקדושה שלמעלה מגדר המשכה למטה, שזהו"ע דקדש מלה בגרמי'7. ולכאורה, כיון שכתר הג' שנותן הקב"ה בראשו הו"ע דקדושתי שלמעלה מקדושתכם, היינו, שזוהי דרגת הקדושה שלמעלה מגדר המשכה למטה, הול"ל בלשון קדש, קדש מלה בגרמי', ולמה נאמר (לא רק בהקרי אלא גם בהכתיב) כי קדוש אני, קדוש בוא"ו דוקא.

ב) ולהבין זה יש להקדים תחילה משנת"ל8 ממאמרו של אדמו"ר האמצעי9 בביאור הסתירה שמוצאים לכאורה בשער היחוד והאמונה, שבפרק ג'10 איתא שאילו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות והרוחניות שבכל נברא כו' לא הי' גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל לעינינו כי הוא בטל במציאות ממש כו', ובפרק ד'11 מבואר בענין הגדול הגבור כו', שהגדול היא מדת חסד והתפשטות החיות בכל העולמות וברואים לאין קץ ותכלית כו', והגבור היא מדת גבורתו של הקב"ה לצמצם ולהסתיר החיות שבנברא שיהי' נראה דבר בפני עצמו כו', ונמצא שגם לולי הצמצום וההסתר יש קיום ומציאות אמיתי לכל הנבראים מאין ליש. ומבאר12, דמ"ש בפרק ג' שאילו ניתנה רשות לעין לראות כו' הי' גשמיות הנברא בטל במציאות ממש, הכוונה היא, שמציאות הנבראים היתה בתכלית הביטול לגבי מקורה כזיו השמש בשמש, כמו הנבראים שבעלמא דאתכסייא, נוני ימא (כנ"ל בארוכה). וממשיך בהמאמר13, שענין הגדול והגבור הוא ענין ב' הדעות (דעת עליון ודעת תחתון), שהוא ענין ים ויבשה העליונים. והיינו, שהגדול הו"ע התפשטות והתגלות החיות האלקי בנבראים, שמזה נמשך דעת עליון שלמעלה הוא יש ולמטה הוא אין, שזוהי הדעה שבעלמא דאתכסייא (ים), והגבור הו"ע העלם והסתר החיות שיהי' הנברא נראה ליש ודבר בפ"ע, שמזה נמשך דעת תחתון שלמעלה הוא אין ולמטה הוא יש, שזוהי הדעה שבעלמא דאתגלייא (יבשה).

וממשיך בהמאמר14 ומקשה קושיא כללית, איך יכול להיות מצד מדת הגבורה הרגש הישות בנבראים למטה, דלכאורה, מאחר שהאמת היא שבשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד15, שמע ישראל גו' הוי' אחד16, שהח', ז' רקיעים וארץ (שזהו"ע מעלה ומטה) והד', ד' רוחות העולם, בטלים להא', אלופו של עולם17, איך יכול להיות הרגש הישות שהוא היפך האמת. ואף שישנו ההעלם וההסתר שע"י מדת הגבורה, מ"מ, הא גופא קשיא איך יש בכחה של מדת הגבורה להעלים ולהסתיר על האמת. אך הענין הוא, ששלימותו ית', אנת הוא שלימותא דכולא18, מתגלית במדת הגבורה יותר מאשר במדת החסד, וכידוע19 שבכדי להגביל ענין בלי גבולי, יש צורך בהמשכה ממקום נעלה יותר (אַ טיפערע המשכה). והענין בזה, שהכח דמדת הגבורה שעל ידה יוכל להיות העלם והסתר החיות האלקי להיות בבחי' אין (ע"פ דעת תחתון שלמעלה הוא אין) שעי"ז יהי' הנברא נראה ליש ודבר בפ"ע, הוא, לפי שנמשכת מבחי' יש האמיתי, שהוא למעלה גם מבחי' היש (דדעת עליון) שהוא מקור החיות להתהוות כל העולמות והנבראים (שזהו"ע מדת החסד והתפשטות החיות בכל העולמות וברואים). ומזה נמשך גם בנבראים שבעלמא דאתגלייא, דכיון שזה שנראים ליש ודבר בפ"ע הוא מצד מדת הגבורה שבה מתגלה בחי' יש האמיתי (שלמעלה מבחי' היש שבמדת החסד שהוא מקור החיות דכל העולמות והנבראים), הרי, גם בהנבראים עצמם ישנו כח והארה נעלמת מבחי' יש האמיתי, ומצד זה מרגישים את עצמם למציאות יש20.

ג) ומזה מובן גם בנוגע לכללות הענין דירידת הנשמה למטה. דהנה, נש"י שרשן בבחי' המחשבה, כמאמר21 ישראל עלו במחשבה, שזוהי הדרגא דעלמא דאתכסייא (כידוע22 שמחשבה ודיבור הם כנגד עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא), שהברואים שבו בטלים בתכלית למקורם בדוגמת הדגים שבים שמכוסים במי הים, דלא כמו בעלמא דאתגלייא שעז"נ23 ומשם יפרד, שהברואים שבו אינם מכוסים בעפר, אלא הם מחוץ להעפר ויכולים ליפרד מן העפר, ועד שיש ברואים שפורחים באויר, כמ"ש24 ועוף יעופף גו' על פני רקיע השמים. ומ"מ, ירדה הנשמה למטה להתלבש בגוף ולהתעסק עמו כו', שזוהי ירידה למקום תחתון ביותר עד שיש צורך בציווי ובחרת בחיים25, היינו, שאין מי שמכריחו אלא הוא בעצמו צריך לבחור מרצונו כו'26, כיון שיש גם אפשרות לענין הפכי ח"ו. ולכאורה אינו מובן, איך אפשר שהנשמה שהיא מעלמא דאתכסייא, תרד למטה ותתלבש בגוף. דהנה, מצינו במלאכים שעומדים תמיד בביטול לאלקות, שאינם יכולים לירד ולהשאר למטה בתמידות ובקביעות, כי אם לפי שעה בלבד, לעשות שליחותם, ובאותה שעה שעושים שליחותם למטה עומדים הם בתכלית הביטול לאלקות שבתוכם, שלכן יכולים לומר בי נשבעתי27, ועד"ז שאר הלשונות שאומרים על עצמם לשון אלקות28, אבל בגמר שליחותם חוזרים ועולים למעלה, ואינם נשארים למטה בתמידות ובקביעות, ואדרבה, אם ישארו למטה לא יהי' זה באופן הראוי (עס וועט ניט טויגן), כידוע29 בענין הנפילים, עוזא ועזאל30 כו'. וא"כ, איך אפשר שהנשמה תרד למטה ותתלבש בגוף בקביעות, ומ"מ לא תהי' בבחי' הנפילים, אלא יהי' אצלה הביטול לאלקות, וביחד עם זה, ישאר הגוף במציאותו ולא יבטל מפני עוצם מעלת הנשמה המלובשת בו. אך הענין הוא, דפירוש המאמר ישראל עלו במחשבה, עלו דייקא, הוא, ששרש הנשמות הוא במדריגה היותר נעלית שבמחשבה31, והענין בזה, שבנשמות ישראל מאירה הארת יש האמיתי, ועד שהנשמה היא חלק אלקה ממעל ממש32, ולכן, יש בכחה לירד למטה ולהתלבש בגוף גשמי, שהתהוותו בכח העצמות שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, והוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש כו'33, שמצד זה נרגש היש למציאות בפ"ע ללא עילה וסיבה קודמת כו'.

ד) וכמו כן הוא גם בנוגע לתורה ומצוות שבהם היא העבודה דנש"י בירידתן למטה, שעז"נ34 היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, וכמשנת"ל35 שהתומ"צ נמשלו לאניות שבהם מוליכים הסחורה מים ליבשה, שדוגמתו בנמשל היא ההמשכה מעלמא דאתכסייא (ים) לעלמא דאתגלייא (יבשה), שנעשית ע"י התומ"צ. ולכאורה, כיון שהתומ"צ נתלבשו בדברים גשמיים דוקא, ציצית מצמר גשמי ותפילין מקלף גשמי, וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בכמה ממאמריו36 שאפילו מצוות אהבה ויראה התלויים בלב צריך להיות קיומם באופן שיהי' ניכר בכיווץ והתפשטות הלב הגשמי, וא"כ, איך יכולה להיות על ידם ההמשכה מעלמא דאתכסייא באופן שלא תתבטל מציאותם של הדברים הגשמיים שבהם נעשים התומ"צ. אך הענין הוא, שהתורה ומצוות הם חכמתו ורצונו ית', שהם למעלה מהעולמות, למעלה גם מעלמא דאתכסייא, ולמעלה גם ממקור החיים דכל העולמות (הן עלמא דאתגלייא והן עלמא דאתכסייא) דכתיב בי'37 כי עמך מקור חיים, היינו, שמקור החיים דכל העולמות אינו אלא עמך, שטפל ובטל לך, משא"כ תומ"צ שהן חכמתו ורצונו ית' ממש, ועד ששרשן בעצמותו ית'38. ולכן אפשר להיות ע"י התומ"צ ההמשכה מעלמא דאתכסייא באופן שהדברים הגשמיים שבהם מקיימים התומ"צ ישארו במציאותם, וכמבואר בתניא בקו"א39 בהחילוק שבין ההמשכה שע"י תפלה להמשכה שע"י תומ"צ, שההמשכה שע"י התפלה היא לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם משמים כו', משא"כ בתומ"צ שאין שינוי בקלף התפילין ע"י הנחתן בראש ובזרוע, וגם במצוות שעשייתן הוא גמר מצותן, השינוי הוא ע"י אדם, ולא בידי שמים כבתפלה. וכפי שנשארים במציאותם נמשך בהם ועל ידם האור האלקי מעלמא דאתכסייא, ועד שעי"ז נעשית דירה לו ית' בתחתונים40, היינו, שבמציאות התחתונים נמשך גילוי העצמות ממש.

ה) וזהו גם כללות החידוש דקרי"ס, דכתיב41 לגוזר ים סוף לגזרים גו', וכתיב42 הפך ים ליבשה גו', כמשנת"ל בארוכה43 שהים עצמו נעשה יבשה, היינו, שהאור האלקי כמו שמאיר בעלמא דאתכסייא (ים) נמשך ונתגלה בעלמא דאתגלייא (יבשה), ואעפ"כ, לא נתבטל העולם ממציאותו, וכהמשך הכתובים והעביר ישראל בתוכו, נשמות בגופים, ובנהר יעברו ברגל, ברגל גשמי. והענין בזה, שהגילוי דקרי"ס הי' מבחי' נעלית ביותר, כמ"ש44 ויולך הוי' את הים ברוח קדים גו', מבחי' קדמונו של עולם45, שהו"ע הארה וגילוי מבחי' העצמות, ובכח זה הי' יכול להיות הגילוי דבחי' עלמא דאתכסייא למטה באופן שלא יתבטל מציאות המטה. אמנם, עיקר ושלימות הגילוי שהי' בקרי"ס יהי' בגאולה דלעתיד לבוא, שעז"נ46 והחרים הוי' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר גו' והדריך בנעלים וגו'. דהנה, הפיכת הים ליבשה בקרי"ס לא היתה אלא לפי שעה בלבד, היינו, שגילוי האור דעלמא דאתכסייא לא נשאר למטה באופן של קביעות. ועוד זאת, שגם בשעה שנבקע הים ונהפך ליבשה, שנתגלה ההעלם דעלמא דאתכסייא בעלמא דאתגלייא, הי' זה באופן שבחי' ים העליון נבקע רק לגבי בחי' הארץ העליונה בלבד, ובחי' ארץ העליונה, שלגבי בחי' הארץ שלמטה ממנה נחשבת לבחי' ים, נבקעה לגבי ארץ התחתונה, ועד"ז בכל פרטי המדרגות דים וארץ, שבחי' ים שבכל דרגא נבקעה לגבי בחי' ארץ שבדרגא זו בלבד. משא"כ לעתיד לבוא תהי' הבקיעה דבחי' ים העליון (לא רק לגבי בחי' ארץ העליונה, אלא) גם בכל פרטי הדרגות דבחי' ארץ, עד לארץ הלזו התחתונה, היינו, שבארץ הלזו התחתונה יומשך ויתגלה האור דבחי' ים העליון, ועד שלא ישאר שום דבר למעלה שלא יומשך בגילוי למטה, וגילוי זה יהי' לא רק לפי שעה, אלא באופן קבוע ותמידי, כמ"ש47 כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים, ואעפ"כ לא תתבטל הארץ ממציאותה, כמ"ש48 ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר וגו', שכל בשר יראו הגילוי דכבוד הוי', ועד שמציאות התחתונים תהי' דירה לו ית', שכל זה נעשה ע"י עבודת בנ"י, נשמות בגופים, בקיום התומ"צ שנתלבשו בדברים גשמיים דוקא, כנ"ל בארוכה.

ו) והנה אף שנת"ל שכללות המשכת וגילוי האור האלקי שבעלמא דאתכסייא בעלמא דאתגלייא ועד שהעולם דלמטה יהי' דירה לו ית', נעשית ע"י עבודת נש"י בקיום התורה ומצוות, הרי, בפרטיות יותר, עיקר ושלימות הענין דעשיית הדירה לו ית' בתחתונים היא ע"י העבודה דקדש עצמך במותר לך, כמ"ש קדושים תהיו וגו' והתקדשתם וגו'49. והענין בזה, כמבואר במק"א50 במעלת העבודה דקדש עצמך במותר לך לגבי כללות העבודה דקיום התורה ומצוות, שדוקא ע"י העבודה דקדש עצמך במותר לך נמשך מבחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מאור האלקי שנמשך ע"י כללות העבודה דקיום התומ"צ, ולכן, עי"ז דוקא נעשה שלימות ענין הדירה לו ית', דירה לעצמותו, בדוגמת דירת האדם שבה דר ומתגלה עצם האדם, ובאופן שכל העולם כולו וכל הענינים שבו נעשים דירה לעצמותו51, שענין זה נעשה עי"ז שהעבודה אינה מוגבלת לעניני התורה ומצוות בלבד, אלא היא נעשית גם בעניני הרשות, שגם בהם יהי' קדש עצמך במותר לך.

ז) ועפ"ז יש לבאר מש"נ קדושים תהיו כי קדוש אני, שגם הענין דקדושתי שלמעלה מקדושתכם, כתר הג' שנותן הקב"ה בראשו, הוא באופן דקדוש בוא"ו דוקא. ויובן ע"פ המבואר בלקו"ת פ' במדבר52 (בדרושים המבארים ענין ספירת העומר וחג השבועות) בענין פי' קדושתי למעלה מקדושתכם, שמה שיש בכחנו להמשיך ע"י אתעדל"ת בקיום המצוות זהו מבחי' התחתונה שבכתר, וזהו ענין קדושתכם אשר קדשנו במצותיו, אבל הבחי' העליונה שבכתר, אי אפשר לנו להמשיך, וזהו ענין קדושתי למעלה מקדושתכם, כלומר שזה נמשך אח"כ מלמעלה בתורת מתנה כו'. ומבואר שם שכן הוא גם בענין ספה"ע וחג השבועות, שגם לפי הדעה שע"י ספה"ע אנו ממשיכים גם מבחי' שער החמישים, ה"ז רק הבחי' התחתונה שבו שכוללת כל המ"ט שערים, שבחי' זו ממשיכים מעט מעט בימי ספה"ע, אבל הבחי' העליונה שבו שלמעלה משרש המ"ט שערים, אין בכחנו להמשיך כלל, אלא שלאחר שסופרים וממשיכים הבחי' שכוללת המ"ט שערים, אזי ממילא ומאיליו מתגלה אח"כ בחג השבועות הבחי' העליונה שבו, בתורת מתנה. וכן מבואר בלקו"ת שה"ש ד"ה צאינה וראינה53 (שבו נתבאר בארוכה הענין דאתעדל"ת ואתעדל"ע) בפי' קדושתי למעלה מקדושתכם, שיש אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת שזהו פי' קדושתכם, ויש אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת דהיינו שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל, שזהו"ע קדושתי למעלה מקדושתכם, והמשכתה בבחי' מתנה דוקא. והענין בזה, דאף שגם כללות הענין שאתעדל"ת מעוררת וממשיכה אתעדל"ע אינו דבר המוכרח מצ"ע, ואין זה אלא מפני שכך עלה ברצונו ית' להיות באתעדל"ת אתעדל"ע54, מ"מ, לאחר שעלה ברצונו ית' להיות באתעדל"ת אתעדל"ע, ה"ז נעשה באופן שרוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו'55, היינו, שאין זה בתורת מתנה, אלא ענין שנעשה ע"י עבודת האדם דוקא. ולמעלה מזה היא האתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל (גם לאחרי שעלה ברצונו להיות באתעדל"ת אתעדל"ע), ולכן אינה נמשכת ע"י עבודת האדם, אלא באה מלמעלה באופן של מתנה.

אמנם מבואר בלקו"ת שם56, שגם בחי' אתערותא דלעילא ממקום שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל, שעז"נ קדושתי למעלה מקדושתכם, אינה שורה ומתגלה אלא כשיש שלימות במעשה התחתונים, היינו, שלאחר שתחילה יש אתעדל"ת עד היכן שהיא מגעת, וכבר נשפע ונמשך על ידה האתעדל"ע שלפי ערך האתעדל"ת, אזי שורה ומתגלה ג"כ האתעדל"ע ממקום שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל. ועפ"ז יש לבאר מש"נ קדושים תהיו כי קדוש אני, קדוש בוא"ו דוקא, שגם הבחי' דקדושתי למעלה מקדושתכם, כתר הג' שנותן הקב"ה בראשו, באה ונמשכת למטה (קדוש בוא"ו) באופן של מתנה, לאחרי שישנה השלימות במעשה התחתונים באופן דקדושים תהיו, שזוהי קדושתכם, ב' הכתרים שבראשן של ישראל, ובפרטיות יותר, לא רק דרגת הקדושה שע"י קיום התומ"צ, אלא גם ובעיקר דרגת הקדושה שע"י העבודה דקדש עצמך במותר לך, הנה לאח"ז נמשך בישראל גם הבחי' דקדוש אני, קדושתי שלמעלה מקדושתכם57.

ח) וענין זה יהי' בגילוי לעתיד לבוא, כמארז"ל58 עתידין צדיקים שנקראים על שמו של הקב"ה כו', עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה כו', היינו, שאצל צדיקים, ועמך כולם צדיקים59, תהי' גם דרגת הקדושה של הקב"ה שלמעלה מקדושתן של ישראל מצד עצמם, בחי' קדוש אני. וזהו גם מ"ש גבי בקיעת הנהר דלעתיד לבוא (והחרים הוי' את לשון ים מצרים גו' והניף ידו על הנהר גו') והדריך בנעלים60, דכמו שעכשיו צ"ל בחי' נעל דשכינתא61 להסתיר האור האלקי שיוכל להתקבל בהנבראים, כך לעתיד לבוא יהי' צ"ל בחי' נעל גם בישראל, כיון שיקראו בשמו של הקב"ה ויאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, שגם בהיותם למטה תהי' אצלם דרגת הקדושה היותר נעלית דקדושתו של הקב"ה, בחי' כי קדוש אני.