בס"ד. ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ו
(הנחה בלתי מוגה)
והי' כי תבוא אל הארץ אשר הוי' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו'1. וידוע הדיוק בזה2, שבתחילה נאמר אשר ה"א נותן לך נחלה, שהו"ע המתנה, ואח"כ נאמר וירשתה, שהו"ע הירושה, הרי מתנה וירושה הם ב' ענינים. ועוד זאת, שלאח"ז מוסיף עוד ענין שלישי, וישבת בה. וגם צריך להבין, מהו הקשר והשייכות דג' ענינים אלו (נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה) שבאים בהקדמה לענין הביכורים שבהמשך הפרשה.
ב) ויובן בהקדם המבואר במאמר הצ"צ (שהשנה היא שנת המאה להסתלקות-הילולא שלו) באור התורה3, וכן במאמר אדמו"ר מהר"ש שנאמר לפני מאה שנה, בש"פ תבוא תרכ"ו4 (שכנראה מיוסד על מאמר הצ"צ), שמביא מאמר המדרש5, צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והביכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום, דלכאורה אינו מובן6, מהו ענין ג' תפלות לביכורים.
ג) וממשיך במאמר, אך הנה כתיב7 כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם, ואמרו רז"ל8 האבות כו' עלו במחשבה להבראות, שנאמר9 כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם, והיינו, שביכורים קאי על האבות, אין קורין אבות אלא לשלשה10. ולהעיר, שבזה מודגש כבר הקשר דביכורים (שקאי על האבות) לענין ג' תפלות, כי, תפלות11 אבות תקנום12. וממשיך לבאר, שביכורים קודמים לכל, גם לתרומה13 [וכמובא גם בפירוש רש"י על הפסוק14 ככל מצותך גו' (שנאמר בוידוי מעשר), נתתים כסדרן, ולא הקדמתי תרומה לביכורים כו']. והענין בזה, דהנה, תרומה קאי על התורה, וכדאיתא בזהר15 שתרומה היינו תורה מ' (שהתורה ניתנה במ' יום), וביכורים קאי על ישראל (כפי שמצינו שגם כללות בנ"י נקראים בשם ביכורים16) שקדמו גם לתורה8, שנאמר17 קודש ישראל לה' ראשית תבואתה16, היינו, למעלה גם מבחי' התורה שנקראת תבואתה [ולהעיר, שאע"פ שגם תרומה נקראת ראשית18, הרי זה ראשית בתי"ו שמורה על לשון נקבה, כי ראש הוא לשון דכר, וראשית הוא לשון נוקבא, וקאי על בחי' החכמה (ראשית חכמה19) שמקבלת מבחי' ראש כו'20, שזוהי הבחי' דביכורים21]. ומזה מובן גם ביאור ענין הביכורים (שלמעלה מתורה) בעבודת האדם, כי, ענין התורה הוא באופן של הבנה והשגה בטעם ודעת, כמ"ש22 כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, וא"כ, ענין הביכורים שלמעלה מתורה הו"ע העבודה שלמעלה מטעם ודעת, בחי' רעו"ד, שזהו גם ענין התשובה. ולהעיר, שאף שענין הביכורים הוא למעלה מתורה, הרי גם מעלת הביכורים שלמעלה מתורה הו"ע שנתגלה ע"י התורה דוקא. וע"ד המבואר23 בנוגע לענין התשובה, שאף שגדלה מעלתה על התורה, שעל ידה מתקנים את כל הפגמים שנעשו בתורה, הנה מעלת התשובה שלמעלה מהתורה נתגלה בתורה דוקא.
וכל זה הוא בענין העבודה באופן של העלאה מלמטה למעלה, שהעבודה היותר נעלית בזה הו"ע הביכורים, שזוהי העבודה שבבחי' רעו"ד, כנ"ל. ונוסף לזה, ישנו גם ענין ההמשכה מלמעלה למטה. והענין בזה24, דהנה, במצות ביכורים יש שני דברים, הבאת הביכורים, וקריאת הפרשה של הביכורים. הבאת הביכורים היא העלאה מלמטה למעלה, שלוקחים פירות של חולין ומביאים אותם לביהמ"ק אל הכהן, וענינו בעבודה הוא העלאת נש"י (שנקראים ביכורים), והיינו, להעלות את הנשמה המלובשת בגוף לשרשה ומקורה כו'. וזהו מ"ש25 ובאת אל הכהן, כהנא רבא26, ששרשו מבחי' ורב חסד, ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח הוי' אלקיך27, שזהו כמארז"ל28 שמיכאל כהנא רבא מקריב נשמותיהם של צדיקים ע"ג המזבח, דהיינו, לאשתאבא בגופא דמלכא29, שזהו העילוי היותר גדול בעלי' מלמטה למעלה. ולאח"ז באה קריאת הפרשה של ביכורים, שהו"ע המשכת אלקות מלמעלה למטה, שזהו מה שאומרים ויוציאנו הוי' ממצרים וגו' עד ויביאנו אל גו' ארץ זבת חלב ודבש30, שזהו בחי' מתיקות ותענוג באלקות, בחי' אהבה בתענוגים הנמשכת מלמעלה בבחי' מתנה, ע"י הארה משרש הנשמה שנמשכת להאיר בנשמה המלובשת בגוף.
ד) ועפ"ז יובן גם השייכות דביכורים לתפלה (כמאמר המדרש הנ"ל ס"ב), כי, גם בתפלה יש ב' הענינים דהעלאה והמשכה כמו במצות ביכורים, שזהו"ע ק"ש ושמו"ע [ששניהם ענינים עיקריים בתפלה, ובזה מתורץ31 מה שלפעמים32 מצינו שעיקר התפלה היא ק"ש, ולפעמים מצינו33 שעיקר התפלה היא שמו"ע], דק"ש הו"ע ההעלאה34, שהרי הענין דק"ש הוא למסור נפשו באחד35, ועד לאהבה דבכל מאדך36, שהו"ע העבודה דרעו"ד37 (שזהו תכלית שלימות ענין ההעלאה דביכורים, כנ"ל), ושמו"ע הו"ע ההמשכה מלמעלה למטה34, שזהו"ע ברוך אתה הוי', להמשיך גילוי שם הוי' בכל פרטי הענינים שבח"י ברכאן דצלותא38, והיינו, שהמעמד ומצב כעבדא קמי מרי'39, יומשך אצלו בכל פרטי הענינים דבקשת צרכיו כו'. ונמצא, שק"ש ושמו"ע הם ע"ד ובדוגמת הבאת ביכורים וקריאת הפרשה של ביכורים, שהו"ע ההעלאה וההמשכה.
ה) ועפ"ז יש לבאר מה שבהקדמה למצות ביכורים נאמר אשר הוי' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה. והענין בזה, דהנה, נחלה הוא ג"כ ירושה, אלא שזהו כמ"ש40 נחלה עבר על נפשנו, שהנחלה וההמשכה באה בבחי' מקיף בלבד41, והיינו, שנחלה הוא בחי' המקיף42. ובפרטיות יותר, הנה בבחי' המקיף גופא יש ב' דרגות, חיצוניות המקיף ופנימיות המקיף. וענין הקדימה דישראל (שנקראים ביכורים, כנ"ל ס"ג) הוא מצד פנימיות המקיף דוקא43, כי, מצד חיצוניות המקיף ישנה הטענה שעשו הוא הבכור, אקדמי' טעניתא44, אבל מצד פנימיות המקיף הנה יעקב הוא הבכור. ויובן ע"פ המבואר במאמר הנ"ל45, שבאמת לקח יעקב בכורתו כדין, כדפרש"י עה"פ46 ואחרי כן יצא אחיו, יעקב נוצר מטפה ראשונה כו' צא ולמד משפופרת שפי' קצרה תן בה שתי אבנים זו אחר זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה כו', והיינו, שהקדימה דעשו היא רק ביציאה בפועל, וכן הוא בעולמות, בתהו ותיקון שהם נקודים וברודים, שבהתהוות בפועל קדם תהו לתיקון, אבל מצד השרש הנה יעקב הוא הבכור באמת. וזהו גם מה שבכחו של יעקב לברר ולירש את עשו, שהו"ע בירור הניצוצות דתהו שנפלו בשבירה כו', שעי"ז יורשים את האורות דתהו, שזהו מצד השרש דיעקב בבחי' שלמעלה מתהו ותיקון. ועז"נ47 את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, בכורתי הוא מה שאורות דתהו מאירים ג"כ בכלים דתיקון, וברכתי הו"ע המשכת תוספת וריבוי אורות מאוא"ס ב"ה שלמעלה מתהו ותיקון. וכל זה הוא מצד פנימיות המקיף, ששם היא הקדימה דיעקב, כנ"ל. וזהו גם ענין הביכורים48, כי, כאשר לוקחים הפירות המובחרים49 ומעלים אותם לביהמ"ק, אזי ישנה הטענה של עשו, את בכורתי לקח ועתה לקח ברכתי, שהרי בברכתו של עשו נאמר50 משמני הארץ יהי' מושבך. והמענה על זה, שבכחו של יעקב לברר את משמני הארץ דעשו מצד שרשו בהבחי' שלמעלה מתהו ותיקון, שלזה מגיעים ע"י ענין הביכורים בעבודה הרוחנית, שהו"ע העלאת הנשמה לשרשה ומקורה כו' (כנ"ל ס"ג). וזהו שההקדמה לענין הביכורים היא אשר ה"א נותן לך נחלה וירשתה, שהו"ע הירושה באופן דנחלה עבר על נפשנו, בחי' המקיף, ועד לפנימיות המקיף, ששם היא הקדימה דיעקב, ומשם היא הנתינת כח לענין הביכורים, כולל גם שבת קול מברכתו הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה51.
ו) ויש להוסיף בביאור החילוק בין נחלה וירושה, שהם פרטי מדריגות בענין הבירורים. ובהקדים, שכללות ענין הכניסה לארץ, הכיבוש והחלוקה (שרק לאח"ז נתחייבו בביכורים, לאחרי שכבשו את הארץ וחלקוה52, ז' שכבשו וז' שחלקו), הרי בא לאחרי ההכנה ע"י ההליכה במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב גו'53, שזהו כללות ענין בירור הקליפות כו'54. וכיון שכל הענינים שישנם בהכנה, ישנם גם בעבודה שבאה לאחרי ההכנה, הנה גם כיבוש וירושת הארץ קשור עם ענין הבירורים.
והענין בזה, דהנה נתבאר לעיל55 שיש כמה אופנים בענין הבירורים. יש בירור הקשור עם ענין הפסולת, ובזה גופא יש ב' אופנים, מלמטה למעלה, שזהו"ע בירור הפסולת מתוך האוכל, ומלמעלה למטה, שזהו"ע בירור האוכל מתוך הפסולת. ויש אופן נעלה יותר בענין הבירורים, שאינו קשור עם ענין של פסולת כלל, אלא זהו בירור אוכל מתוך אוכל, וע"ד מ"ש56 ואכלתם אכול גו', שזהו אופן הבירור של יום השבת [ועד"ז יו"ט, אף שבפרטיות יותר יש חילוק בין יו"ט לשבת57, שהרי ביו"ט יש מלאכת אוכל נפש58, ויש גם הענין דפרש חגיכם59, משא"כ בשבת שגם מלאכת אוכל נפש אסורה, ופרש שבתכם לא קאמר60]. ובכללות העולמות, הנה בעולמות בי"ע, שעז"נ61 ומשם יפרד, הרי זה באופן של בירור הפסולת מתוך האוכל או בירור האוכל מתוך הפסולת, אבל בעולם האצילות, ששם אין תערובת פסולת, כמ"ש62 לא יגורך רע, הרי זה באופן של בירור אוכל מתוך אוכל. וזהו גם החילוק שבין ירושה לנחלה, שירושה הוא הבירור דבי"ע באופן של בירור הפסולת מתוך האוכל או בירור האוכל מתוך הפסולת, ונחלה הוא הבירור דאצילות באופן של בירור אוכל מתוך אוכל63.
ונוסף לזה, יש דרגא נעלית יותר, שהיא למעלה מכללות ענין הבירורים (למעלה גם מבורר אוכל מתוך אוכל), אלא רק ענין העליות מדרגא לדרגא כו' [ועד לדרגא שבה לא שייך אפילו ענין של עליות כו', וכידוע שזהו החילוק בין ב' הזמנים דלעתיד לבוא64]. וענינו בכללות העולמות, שגם הבירור דאוכל מתוך אוכל ששייך באצילות הוא רק בבחי' הכלים, והו"ע זיכוך ועליית הכלים שיהיו ראויים לקבל את בחי' האור שלמעלה מהאור המתלבש בכלים. אבל באורות לא שייך ענין הבירורים65, כי, ענין הבירור שייך רק במקום של מציאות יש כו', בדקות עכ"פ, שזהו"ע הכלים, משא"כ באור לא שייך ענין של בירור, כי אם עלי' מדרגא לדרגא כו'. ובעבודה הו"ע אהבה בתענוגים שמצד עצם הנשמה שמתענגת על עצמות א"ס. וזהו מ"ש וישבת בה, שזהו"ע המשכת בחי' עונג העליון כו'63.
ז) וזהו גם מ"ש66 לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל גו'. והענין בזה, כמבואר בלקו"ת67 שבבחי' יעקב, יעקב עבדי68, שייך ענין של און, כמו איש און מחשבותיו69, אלא שלא הביט און ביעקב, אבל עדיין ישנו ענין העמל והיגיעה בעבודת הבירורים, בירור הפסולת כו', ולכן צריך לומר70 אל תירא עבדי יעקב71, שלא יתיירא מלירד לעסוק בעבודת הבירורים כו'. ולמעלה מזה הוא הענין דלא ראה עמל בישראל, והיינו, שבבחי' ישראל, שהו"ע שיר א-ל, לא שייך ענין של און כלל, ושם שייך רק ענין של עמל, ואעפ"כ, לא ראה עמל בישראל, דקאי על יום השבת, שאז אין צורך בעבודה ויגיעה לברר בירורים השייכים לפסולת, כי אם באופן דואכלתם אכול גו', אוכל מתוך אוכל.
אך ישנו ענין נעלה יותר, שזהו מ"ש ותרועת מלך בו, דהנה, בפי' תרועת יש שני פירושים72, הא', לשון שבירה, כמו תרועם בשבט ברזל73, שזהו"ע התשובה74, והב', לשון חיבה וריעות, וזהו ותרועת מלך בו, שנעשה במעמד ומצב של ריעות עם המלך, ועד שמתאחד עם המלך באופן שנעשים לאחדים כאחד ממש. ומובן, שאז לא שייך כלל גם ענין העמל [שהרי אפילו מאן דמחוי במחוג קמי מלכא, גם אם עושה זאת בשביל המלך, הרי כיון שעשי' זו היא באופן שיש מציאות נוספת מלבד מציאות המלך, הרי זה נחשב למרידה במלכות75], כי אם ענין החיבה והריעות, מצד התגלות עונג העליון, שפועל להתענג על הוי'.
וענין זה נעשה ע"י התרועה כפשוטה, שזהו"ע תקיעת שופר בר"ה (וזהו גם שהפסוק לא הביט גו' ותרועת מלך בו הוא אחד מהעשרה פסוקים שאומרים בר"ה76), ועד שמתחיל כבר מר"ח אלול77, שבו מאירים י"ג מדה"ר78, וכפי שמבאר רבינו הזקן79 ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו [והיינו, שלכאו"א יש כח ויכולת להקביל פני המלך, אלא שצ"ל ענין של עבודה מצדו – לצאת להקביל פניו, אבל ע"י עבודה, הנה כל מי שרוצה, גם שוכני בתי חומר, שנמצאים בשדה, יש ביכלתם לקבל את הגילויים וההמשכות של חודש אלול. וטעם הדבר, לפי שבעצם ה"ה "אנשי העיר", כדיוק לשון רבינו הזקן בהמשל, ש"יוצאין אנשי העיר .. ומקבלין פניו בשדה", היינו, שבעצם ה"ה אנשי העיר80], והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ומסיים, וכך הענין עד"מ בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית' בשדה, כי הנה כתיב81 יאר ה' פניו אליך, שהו"ע הארת י"ג מדות שיהי' פנים בפנים כו'. ובאור82 פני מלך חיים83.
______ l ______
Start a Discussion