בס"ד. שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ו*

(הנחה בלתי מוגה)

תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב1. וצריך להבין, מהו העילוי והשבח (שבח כו' שיש בו הזכרת זכות לישראל כו' כלומר כדאי הם אלו כו'2) בנתינת התורה לישראל באופן של ירושה (מורשה לשון ירושה) דוקא, כמבואר בלקו"ת3 שזהו כמו אדם היורש את אביו, שלא טרח ויגע, רק בא לו ממילא בירושה שכבר הכין אביו כו', דלכאורה, מאידך גיסא הרי אדרבה, זהו ענין של גנאי, שלולי ענין הירושה לא היו ראויים לזה, לפי שלא טרחו ויגעו כו' [ולהעיר גם ממארז"ל4 התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, והיינו, שבשביל לימוד התורה צריך להתקין עצמו כו' ע"י עבודתו ויגיעתו דוקא, ומזה משמע שמי שרוצה לקבל את התורה ללא עבודה ויגיעה, אלא באופן של ירושה, הרי זה ענין של חסרון כו']. ואף שבענין הירושה מודגש השבח של כל אחד מישראל שהוא מציאות של יורש, הרי שבח זה הוא שבחו של הקב"ה, שעשה את כאו"א מישראל למציאות של יורש, ולכאורה אין זה שבחם של ישראל מצד עצמם. ואין לומר שהשבח הוא לפי שבהם בחר הקב"ה, שהרי ענין זה אינו מצד הטעם, היינו, בגלל שיש בהם מעלה מיוחדת (שלכן יש לשבחם כו'), אלא רק מצד הבחירה כו'.

ב) ויובן בהקדם המבואר בלקו"ת שם5 שענין פי' מורשה לשון ירושה יש לפרש עוד בענין אחר, שירושה שייך לבחי' בן דוקא כו' שיורש עצמות אבא (לא רק הארת אבא), ומבאר, שזהו שבשמע"צ זוכים כל נש"י לקבל מעצמיות בחינת התורה (ולא רק מבחי' נובלות חכמה שלמעלה תורה6). והיינו, שאין זה רק ענין ש"כבר הוכן ונמשך כו'", ובא באופן של העברה מרשות לרשות (מרשות האב לרשות הבן) בלבד, אלא זוהי המשכה חדשה מדרגא נעלית יותר, עצמיות התורה.

ויש לקשר ב' ענינים אלו, בהקדם משנת"ל7 בענין י"ג מדה"ר, שאף שגדלה מעלתם ביותר, שהם למעלה מהשתלשלות כו', ונמשכים באופן של אתערותא דלעילא, מ"מ, אינם נמשכים אלא למי שמשים עצמו כשיריים, כפי שדרשו רז"ל8 על הפסוק9 מי א-ל כמוך גו' לשארית נחלתו, לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו, למי שמשים עצמו כשיריים, ונתבאר10 שיש על זה ג' טעמים, אך בשבת (ועד"ז בשמע"צ) שייך רק טעם הג', שמצד גודל מעלת המשכת י"ג מדה"ר, יכולה המשכה זו להשאר למעלה, וכדי שתומשך ותתגלה בנפש האדם בפנימיות [שזהו גם ענין ז' פרים שנשארים אחר בירור י"ג הפרים, שזהו"ע הפנימיות11], צריך האדם להיות כלי לגילוי נעלה כזה, וענין זה נעשה ע"י הביטול שמשים עצמו כשיריים, כנ"ל בארוכה. ויש לומר, שכן הוא גם בענין הירושה דתורה, שע"י הביטול (משים עצמו כשיריים) שנרגש אצלו שאינו אלא כמו אדם היורש את אביו, שלא טרח ויגע, רק בא לו ממילא בירושה שכבר הכין אביו כו', אזי נעשה כלי שיוכל לקבל בפנימיותו המשכת המדריגה היותר נעלית דעצמיות התורה.

ג) והנה יש עוד פירוש בענין הירושה, שזהו מה שיעקב יורש את האורות דתהו (השרש דעשו) שקדם לתיקון (השרש דיעקב)12, והיינו ע"י בירור הניצוצות דתהו שנפלו בשבירת הכלים בדברים הגשמיים, שבירור זה נעשה ע"י קיום המצוות שכולם נתלבשו בדברים גשמיים, וכידוע13 שאפילו קיום המצוות שהם חובת הלבבות, כמו אהבה ויראה, צ"ל באופן שיהי' ניכר בגוף הגשמי, וכמו ביראה, שארכובותיו דא לדא נקשן14, וכידוע הסיפור15 אודות אמירת "ובכן תן פחדך" ע"י רבינו הזקן, שמצד גודל הפחד הי' יכול לומר רק פַּח פַּח, ולא הי' יכול לסיים תיבת פחדך16.

ויש לקשר גם ענין זה עם האמור לעיל בענין הירושה, שאף שירושה הו"ע נעלה ביותר, למעלה מאתערותא דלתתא, מ"מ, הרי זה נמשך למטה בפנימיות האדם, בכל המדריגות שבו, החל מענין השכל, טעם ודעת, ועד לעבודתו בקיום המצוות בדברים גשמיים, שגם שם ישנו ענין הירושה כו'17.