שיחת ש"פ יתרו, כ"ף שבט, ה'תשכ"ה

בס"ד. שיחת ש"פ יתרו, כ"ף שבט, ה'תשכ"ה.

בלתי מוגה

א. נתבאר פירוש רש"י ריש פרשתנו, "וישמע יתרו", "מה שמועה שמע ובא1 (רק עכשיו, לאחרי ר"ח סיון שאז באו בנ"י למדבר סיני, ולא תיכף לאחרי יצי"מ2) קריעת ים סוף ומלחמת עמלק"3 – שיתרו בא (לא כדי להתגייר4, אלא) כדי5 לתקן את הקלקול שנעשה ע"י מלחמת6 עמלק – חלישות בחשיבות וכבוד של בנ"י לעיני העמים (הן מפני החוצפה שהעיז לצאת למלחמה נגד בנ"י מבלי להתפעל מכל הנסים שנעשו להם7, והן מפני שניצחוהו באופן של מלחמה, בדרך הטבע8), והתיקון לזה – עי"ז שיתרו9 "כהן מדין", שר וכהן לע"ז (שהי' מכיר בכל ע"ז שבעולם, שהיתה לו ידיעה והשגה10 בכל הממוצעים שבכל העולמות שעל ידם היא השפעת החיות כו', אלא שטעה11 לחשוב שיש להם כח ושלטון, היפך האמת שאינם אלא כגרזן ביד החוצב בו12), בא אליהם; וכל זה – לאחרי שכבר נפעל בו הביטול13 בקרי"ס14, כמ"ש15 "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף גו' וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש גו'".

וביאור השייכות דקרי"ס ומלחמת עמלק16 בפנימיות הענינים – שלמרות שבקרי"ס הי' חיבור עליון ותחתון (כהכנה למ"ת), הנה מלחמת עמלק הוכיחה שהחיבור עדיין אינו בשלימותו, כי הקליפה מתנגדת עדיין, ואז בא יתרו לתקן ולהשלים את החיבור ע"י בירור וזיכוך הלעו"ז; וזהו העילוי שבהודאת יתרו (וכן מעלת אמירתו17 "ברוך ה'" לגבי אמירת השירה דמשה ובנ"י), שדוקא עי"ז נעשה הענין דמ"ת18.

וההוראה בנוגע למ"ת שבכל יום, שההכנה לזה היא ע"י העבודה בעניני הרשות הרחוקים מקדושה, בדוגמת מלחמת עמלק, לאחרי הקדמת הנתינת כח ע"י העבודה בעניני קדושה, בדוגמת קרי"ס – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"א ע' 74 ואילך.

ב. והוראה נוספת מזה שיתרו בא כששמע אודות מלחמת עמלק:

כאשר יהודי מרגיש בעצמו "מלחמת עמלק" – קרירות ("אשר קרך"19) לעניני קדושה, צריך לידע, שהעצה לזה היא – ש"יתרו" שבנפשו ילך למדבר להר האלקים.

יכולים לחשוב שהעצה לקרירות דעמלק היא ללמוד פרק תניא, מאמר חסידות, שבו מדובר אודות גדלות ה', שעי"ז "יתחמם" מעט, ולאט לאט, כשילמד עוד מאמר וכו', הנה סוכ"ס יפטר מקליפת עמלק.

ועל זה באה ההוראה, שהעצה לבטל קליפת עמלק היא – לא ע"י הליכה בסדר והדרגה, צעד אחר צעד, "מעט מעט אגרשנו"20, אלא – להניח את כל הענינים והמעלות, הן הגשמיים והן הרוחניים, ולהכניס את כל מציאותו ("אַריינוואַרפן זיך אינגאַנצן"), בכל התוקף, בעניני קדושה – הר האלקים.

וכידוע שביטול קליפת עמלק הוא (לא ע"י טעם ודעת, אלא) דוקא ע"י קבלת עול ושטות דקדושה שלמעלה מטו"ד; ובזה צריך להכניס את ה"יתרו" שבנפשו שעבד ע"ז, מצד הרוח שטות שלמטה מטו"ד (כמארז"ל21 "אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות") – להפוך השטות דלעו"ז לשטות דקדושה.

* * *

ג. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ומשה נגש אל הערפל.

* * *

ד. בהמשך להאמור לעיל (במאמר22) אודות בחי' משה שבכל אחד מישראל, שהו"ע התורה, שמזה נמשך אל כל העם שבנפשו, שהו"ע כללות העבודה, כולל גם עבודת התפלה – ישנו גם ענינו של משה בשייכות לכללות ישראל (שהרי כל הענינים הם בדרך פרט ובדרך כלל23), שזהו ענינם של מוסדות התורה, הישיבות, שנקראים בשם "בית גדול"24, "מקום שמגדלין בו תורה"25, ומשם נמשך אור התורה בכל שאר עניני עבודת בנ"י, וגם "בית גדול" ד"מקום שמגדלין בו תפלה"25 צריך לקבל מה"מקום שמגדלין בו תורה", כי עיקר הגדלות הוא בענין התורה.

ובנוגע למוסדות שייסדו רבותינו נשיאינו – הנה "מקום שמגדלין בו תפלה" הם הבתי-כנסיות וה"שטיבלאַך" שיסד רבינו הזקן שבהם יתפללו ע"פ נוסח האריז"ל כפי שיסד רבינו הזקן26, כולל גם ע"י הכנת ההתבוננות קודם התפלה ובעת התפלה, ובאופן שיומשך ה"בכן" מעבודת התפלה גם לאחרי התפלה בהנהגת כל היום; ו"מקום שמגדלין בו תורה" הם ישיבות תומכי תמימים שנתייסדו ע"י כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ובנו ממלא מקומו כ"ק מו"ח אדמו"ר27, ששם לומדים תורה באופן ד"נגש אל הערפל"28, כנ"ל (במאמר29).

וכיון שמחר מתקיימת החגיגה השנתית של ישיבת תומכי תמימים30 (מקום שמגדלין בו תורה שממנו נמשך לכל ישראל, כנ"ל) – בודאי ישתתפו כולם בחגיגה, וההשתתפות תהי' באופן ד"נגש אל הערפל", והיינו, שלא להתחשב בחשבונות ומדידות והגבלות של השכל, אלא לסייע לישיבה ללא הגבלות, כפי שמתחייב מצד הרצון הפשוט שבנפש שלמעלה מטו"ד, ובמילא יהי' הענין ד"נגש אל הערפל" גם בפשטות – ליטול גם מהחסכונות הכמוסים (דוגמת ההעלם ד"ערפל") עבור הישיבה; ועי"ז יומשך שפע ברכה לכל המשתתפים בכל המצטרך להם, ובאופן של הרחבה.

ויה"ר שתהי' הרחבה בישיבות תומכי תמימים – "בית גדול" כפשוטו, הן אצל התלמידים והן אצל הרמי"ם, משפיעים ומלמדים, הרחבה ברוחניות והרחבה בגשמיות,

[ומה שאמרו רז"ל31 "כל המקיים את התורה מעוני כו'" – הרי ענין ה"עוני" יכול להתפרש (שלא כפשוטו, אלא) בנוגע להכיווץ דיראת שמים, כנ"ל (במאמר29) שלימוד התורה צריך להיות ביראת שמים ובביטול],

ועד שמזה נבוא ל"בית גדול" כפשוטו, דקאי על ביהמ"ק, שיתגלה בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

ה. נתבאר פירוש רש"י בסוף פרשתנו, "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך" – דלכאורה, מוטב הי' שלא לפרש הטעם32 "אשר לא תגלה ערותך", כיון שעפ"ז צ"ל האיסור ד"לא תעלה גו'" גם במעלות33 שהיו בכל המקדש34, ומזה מוכח שהטעם שבכתוב בא ללמד ענין חדש – "והרי דברים ק"ו, ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך (לכהנים כדי לעלות על המזבח (משא"כ בנוגע למעלות שלפני ההיכל)) לא תנהג בהם (אפילו) מנהג בזיון (בלבד, "קרוב לגילוי ערוה", דחשיב בזיון לכהנים), חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה" (שאין לנהוג בו מנהג בזיון, כיון שהבזיון הוא כלפי "יוצרך") – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חכ"א ע' 119 ואילך.

* * *

ו. הנקודה של פרשת השבוע היא – מתן תורה.

ואע"פ שהענין דמ"ת שבפ' יתרו אינו דומה ואינו מגיע לענין דמ"ת שבחג השבועות, וכידוע ביאור הצ"צ בזה35, ולכן יש דעות36 שקריאת עשה"ד שבפ' יתרו אינה צריכה להיות בטעם העליון (כמו בחג השבועות) – הרי גם ענינה ונקודתה של פ' יתרו הו"ע דמ"ת, והדין הוא – כפי שפוסק רבינו הזקן37 – שגם בפ' יתרו קורין עשה"ד בטעם העליון.

והנה אמרו חז"ל38 שבמ"ת "צפור לא צווח כו' שור לא געה", ומכל ד' רוחות היו שומעין את הדיבור "אנכי39 ה' אלקיך"40.

וענין זה מהוה הוראה בעבודת כל אחד מישראל,

– שהרי הענין דמ"ת ישנו תמיד, בכל דור ובכל יום, וכנוסח הברכה: "נותן התורה", לשון הוה41. וזהו א' הטעמים לכך שלאחרי "וידבר42 אלקים את כל הדברים האלה" כתיב "לאמר"43, דהיינו, לדורות הבאים, שמאז חוזר ונשנה הענין דמ"ת בכל הזמנים44, ולכן אמרו רז"ל45 "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן כו'" –

שהענין ד"אנכי הוי' אלקיך" צריך להיות נשמע (לא רק בחלק ה"מדבר" שבו, אלא) גם בחלק ה"חי" שבו: צפור, שור וכו', כפי שידע איניש בנפשי' שבזמנים מסויימים ומצד ענינים מסויימים אינו דומה (לא רק למלאכים, אלא) אפילו לבני אדם46... ואעפ"כ, הנה גם בזמנים וענינים אלו צריך להיות נשמע הענין ד"אנכי הוי' אלקיך" – שזהו תוכן הענין ד"בכל דרכיך דעהו"47, והיינו, ש"דרכיך" עצמם נעשים קדושה48.

וזהו גם א' הטעמים לכך שכ"ק מו"ח אדמו"ר רצה שהספרים יודפסו באופן של יופי והידור, אע"פ שזהו ענין חיצוני – כיון שגם ענינים גשמיים וחיצוניים צריכים לנצלם לקדושה.

ז. ענין זה קשור גם עם לימוד התניא ע"י הרדיו49 – כפי שנהוג כבר במשך חמש שנים, ועתה מתחילה השנה הששית – כי, כל הכחות הטבעיים, גם אלו שאחרים משתמשים בהם (בעיקר) עבור ענינים בלתי-רצויים, צריכים להיות מנוצלים לקדושה.

וכאשר מנצלים כח זה לקדושה, עי"ז שלומדים ברדיו תורה, וגם פנימיות התורה – הנה מלבד זאת שהעובדה שיש אחרים שמשתמשים בכח זה עבור ענינים בלתי-רצויים אינה פוגעת ח"ו בתורה, שהרי "אין דברי תורה מקבלין טומאה"45, אלא יתירה מזה – שהתורה פועלת ענין של טהרה, שהרי תורה נמשלה לאש45, ו"עיקר טבילותא בנורא"50.

ח. ויש לקשר זה עם הפרשה הבאה – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם":

א) "ואלה מוסיף על הראשונים"51 – שהענינים שבין אדם לחבירו אודותם מדובר בפ' משפטים, באים בהמשך ומיוסדים "על הראשונים", הענינים שבין אדם למקום עד ל"אנכי הוי' אלקיך" שבפ' יתרו – ע"ד האמור לעיל שממשיכים את הענין ד"אנכי הוי' אלקיך" גם בשכל אנושי.

ב) איתא בירושלמי52 ש"תשים" הוא מלשון "סימה" שפירושו "אוצר" – דקאי על פנימיות התורה. ומתאים גם עם פירוש רבינו הזקן53 ש"לפניהם" היינו "לפנימיותם", פנימיות הנשמה (כידוע שסתים דאורייתא קשור עם סתים דנשמה54); וביחד עם זה ישנו גם הפירוש ד"תשים לפניהם": "תשים" – "סדורה בפיהם"51, "לפניהם" – "להראות לו פנים"55, והיינו, שגם סתים דאורייתא ("תשים") שקשור עם סתים דנשמה ("לפניהם") צריך להיות באופן ד"סדורה בפיהם" ו"להראות לו פנים" – חיבור עליונים ותחתונים56.

אלא שזהו רק החיבור דסתים וגליא בקדושה, בדוגמת קרי"ס, וכאמור לעיל (ס"א) שאין זה מספיק, אלא צ"ל גם מלחמת עמלק – הפיכת הלעו"ז לקדושה, שעי"ז יהי' "השם שלם והכסא שלם"57.