ומשה נגש אל הערפל, ש"פ יתרו, כ"ף שבט, ה'תשכ"ה

בס"ד. ש"פ יתרו, כ"ף שבט, ה'תשכ"ה

(הנחה בלתי מוגה)

ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים1, ופירש רש"י, לפנים משלש מחיצות, חושך ענן וערפל, שנאמר2 וההר בוער באש עד לב השמים חושך ענן וערפל, ערפל הוא עב הענן וכו'. ומביא הצ"צ3 בהגהותיו למאמר אדמו"ר הזקן ד"ה זה (שלא נדפס עדיין, והתקוה שיודפס בקרוב)4, שבספר עמק המלך5 כתב שערפל (שהוא חושך יותר מחושך סתם, וכנ"ל שהוא עב הענן) הוא עולם העשי' [ועפ"ז י"ל, שחשך ענן וערפל הם ג' עולמות בי"ע6, והיינו, שעולם הבריאה נק' בשם חושך, כמ"ש7 בורא חושך, ועולם היצירה נק' בשם ענן8, ועולם העשי' נק' בשם ערפל], וזהו ומשה נגש אל הערפל, שהוא עוה"ז, אשר שם האלקים, פי' שעולם העשי' נעשה בסוד אלקים (עכ"ל). ועל זה כותב הצ"צ, שמ"ש שערפל הוא עולם העשי', וא"כ, החושך העב שלו הוא לגריעותא, לא משמע כן ממ"ש9 הוי' אמר לשכון בערפל. ומביא גם דברי הגמרא במסכת חגיגה10, ערבות שבו צדק משפט וצדקה וכו', וכסא הכבוד מלך א-ל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות כו', וחשך וענן וערפל מקיפין אותו, שנאמר11 ישת חשך סתרו סביבותיו גו'. (ופריך) ומי איכא חשוכא קמי שמיא, והכתיב12 הוא גלי עמיקתא גו' ונהורא עמי' שרי (ומשני) לא קשיא, הא בבתי גואי, הא בבתי בראי, ופירש רש"י, בבתי גואי ונהורא עמי' שרא. ומבאר הצ"צ, שענין החושך בבתי בראי קאי על בחי' הכתר שנקרא ישת חושך סתרו, כי כתרא עלאה אוכמא הוא לגבי אוא"ס13. ועפ"ז מבאר שג' הבחי' חושך ענן וערפל הם כתר (חושך) וחכמה (ענן) ובינה (ערפל). ופי' ומשה נגש אל הערפל הו"ע עליית התפארת (בחינתו של משה) בבינה (ערפל), ומ"ש אשר שם האלקים, היינו לפי שהתגלות עתיק הוא בבינה14. ומדייק במאמר15, דצריך להבין מ"ש ומשה נגש אל הערפל, שמייחד ענין זה למשה דוקא, הלא אז (במ"ת) הי' התגלות אלקות גדולה (התגלות העצמות) לכל ישראל. וגם צריך להבין מ"ש אשר שם האלקים, שם אלקים דוקא (אף שישנם שמות נעלים יותר משם אלקים, ועד לשם הוי', שהוא שם העצם כו'16), הלא בהר סיני נגלה כזקן מלא רחמים17.

ב) וממשיך במאמר15, שתחילה צריך להקדים מהו הענין דמתן תורה, דלכאורה, הלא האבות קיימו כל התורה קודם שניתנה18. ובהגהת הצ"צ19, שמעלת אברהם היתה גדולה מאד, שהיתה עבודתו בבחי' רצוא ושוב, הלוך ונסוע גו'20, ולכן ניתנה לו התורה, רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, שהן בחי' רצוא ושוב21, וזוהי שטה א', שאברהם זכה לבחי' רצוא ושוב מצד שורש נשמתו, וכל אדם יוכל להגיע לבחי' רצוא ושוב ע"י התורה. ושטה ב', שההמשכות דאברהם היו (בעיקר) בעולמות העליונים, וכדי להיות המשכת אוא"ס גם למטה, הרי זה ע"י מתן תורה. ומובן, שמ"ש בשטה הב', אינו שולל אלא מוסיף על מ"ש בשטה א', והיינו, שענין זה גופא שלאחרי מ"ת יש ביכולת להמשיך אוא"ס למטה (כשטה הב'), הרי זה ענין שנאמר ושייך לכל אדם. ומוסיף בהגהת הצ"צ, ויש שטה ג', ע"ד מ"ש22 וארא אל אברהם בא-ל שד-י (אבל) ושמי הוי' לא נודעתי להם, כי זה נמשך רק ע"י התומ"צ, והיינו, שהאבות המשיכו מבחי' חג"ת, היינו, שם הוי' כפי שמלובש בשם אלקים, שמש בתוך המגן כו'23, אבל ושמי הוי', היינו, שמש הוי'23, בחי' אוא"ס המלובש בחכמה, שנק' אמת, להיות גילוי כפי שכולא קמי' כלא חשיב ממש, מוציא חמה מנרתקה24, זהו הנמשך ע"י התורה כו'. ובמק"א25 מבואר, שהאבות המשיכו רק מעולם האצילות, ואילו ע"י מ"ת נמשך מבחי' שלמעלה מהשתלשלות, בחי' כי לא אדם26 כו'. וכמבואר גם במאמר זה27, שעיקר ענין מ"ת הוא להמשיך בבחי' התורה שנק' אדם מא"ס ב"ה ממש. וזהו גם מה שענין התורה הוא גילוי רצון העליון ממש, שזהו בחי' רצון הפשוט שלמעלה מהשכל, וע"ד שמצינו בנוגע לר' עקיבא שהקב"ה אמר שתוק כך עלה במחשבה28, והרי אצל ר' עקיבא הי' ענין שהוא היפך השכל (כפי שהקשה משה וכי זו תורה וזו שכרה28), והיינו, שזהו"ע שאינו מושג כלל בשכל כו'29. וזהו החידוש דמ"ת, שגם ענין שלמעלה מהשכל לגמרי, נמשך למטה בשכל האדם כו'. ומובן, שהחידוש דמ"ת לפי שטה הג' כולל גם ב' השטות שלפנ"ז, והיינו, שלאחרי מ"ת נמשכת הבחי' שלמעלה מהשתלשלות (כשטה הג') ע"י כל אדם (כשטה הא'), ובאופן שנמשך גם למטה (כשטה הב').

ג) וממשיך במאמר30, אך מהיכן יזכה לזה האדם, שבאמת הוא השפל שבכל הבריות, כדאיתא בגמרא31 מפני מה נברא אדם בערב שבת, שאם תזוח דעתו עליו, אומר לו, יתוש קדמך במעשה בראשית (היינו, שאפילו יתוש שמכניס ואינו מוציא32, שהוא קליפה היותר תחתונה כו'33, קודמת לאדם כו'). אך הענין הוא, שמי שהוא במדריגה תחתונה יכול לעלות יותר, והיינו לפי שיש לו שורש גבוה יותר, שלכן יכול לירד למדריגה תחתונה כזו כו'. ועוד זאת, שזהו מצד גודל המעלה שבבירור ההעלם דלמטה, כמבואר במאמר34 בפירוש הכתוב35 ולכבודי בראתיו גו', שכבודי הוא לשון מלבוש (כמארז"ל36 ר' יוחנן קארי למאנא מכבדותא), שהוא דבר המעלים, והיינו, שהקב"ה מלביש את עצמו בתוך העולמות, עולם לשון העלם37, וזוהי תכלית כוונת הבריאה, כמארז"ל38 כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, היינו, כדי שתהי' העבודה לברר את ההעלם ולהמשיך גילוי אלקות למטה.

ועפ"ז יש להוסיף ולתווך את שני הפירושים בענין הערפל אשר שם האלקים, הפירוש שערפל קאי על עולם העשי' (שנעשה בסוד אלקים, שזהו תכלית ההעלם שמצד שם אלקים), והפירוש שערפל קאי על בחי' ישת חושך סתרו (כנ"ל ס"א), כי, ע"י בירור ההעלם דעוה"ז מגיעים לבחי' העלם העצמי39 (וזהו אשר שם האלקים, ששם אלקים קאי על בחי' העלם העצמי40).

ד) והנה ע"פ האמור לעיל, יש לומר, שגם הענין דנגש אל הערפל אשר שם האלקים (שמההעלם הכי עליון, בחי' ישת חושך סתרו, נמשך עד להעלם היותר תחתון שבעוה"ז) שייך לכל אדם. ואף שהכתוב מחלק בין כל העם למשה, כמ"ש ויעמוד העם מרחוק ומשה (לבדו) נגש אל הערפל גו', הנה גם כל העם שייך לבחי' הערפל. ובהקדים, שהמעמד ומצב דויעמוד העם מרחוק גופא מורה שיש להם שייכות עם הבחי' שנמצאים בריחוק מקום ממנה, כי, אילו לא היו שייכים כלל לבחי' זו, לא הי' נופל עליהם אפילו הלשון של עמידה מרחוק. ועוד זאת, דמשמעות לשון הכתוב ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש אל הערפל, היא, שבתחילה הנה גם משה עמד יחד עם כל בנ"י מרחוק, ולאח"ז נגש משה אל הערפל, ושאר העם נשארו על עמדם. ומזה מובן, ש"מרחוק" הוא מקום כזה שממנו נגש משה אל הערפל. והיינו, שלא זו בלבד שגם הבחי' דמרחוק כשלעצמה שייכת לבחי' הערפל, אלא עוד זאת, שהיא גם הכנה שממנה באים לבחי' הערפל. ועוד והוא העיקר, שעי"ז שמשה נגש אל הערפל, המשיך בחי' זו לכל בנ"י, גם לאלו שהם בבחי' עם (מלשון עוממות41). וכמובן גם מהמבואר בתניא42 בנוגע לענין היראה, שכיון שלגבי משה מילתא זוטרתי היא43, הרי זה נעשה ענין ששייך ונוגע לכל בנ"י, כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משרע"ה כו', ועוד זאת, שבכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משרע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור, עיני העדה, ללמד דעת את העם כו'.

ה) והענין בזה, דהנה, משה ענינו תורה, שהרי משה44 קיבל תורה כו' ומסרה כו' לכל בנ"י, ועד שהתורה נקראת על שמו, כמ"ש45 זכרו תורת משה עבדי46. וכמו"כ בחי' משה שבכאו"א מישראל הו"ע לימוד התורה. וע"י בחי' משה שבנפשו נמשך אור התורה גם בבחי' העם שבנפשו (כשם שממשה רבינו נמשך בכל בנ"י, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך47), והיינו, שלימוד התורה נותן כח וחיות בכל עניני העבודה, הן בעבודת התפלה [דאף שתפלה קודמת לתורה, וכמאמר אבא בנימין שתהא תפלתי סמוכה למטתי48, הנה גם ענין זה גופא שתפלה קודמת לתורה, ה"ז נלקח מהתורה, שהתורה מורה שצ"ל ענין התפלה בכלל, וגם פרטי הענינים בנוגע לאופן התפלה], הן בקיום המצוות, ועד לעבודה דבכל דרכיך דעהו49. ובזה צריך להיות הענין דמשה נגש אל הערפל, שגם הבחי' דערפל, ישת חושך סתרו, שהו"ע הרצון פשוט שלמעלה מהשגה, יומשך בלימוד התורה בהבנה והשגה. וזהו כללות הענין דלימוד פנימיות התורה, תורת החסידות, שגם הענינים דרזין ורזין דרזין שלמעלה מהשגה, צריכים לבוא בלימוד באופן של הבנה והשגה, וכדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע50, שלימוד תורת החסידות צריך להיות כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה. וזהו גם כללות הענין שלימוד התורה צ"ל ביראת שמים51, ולא רק בלימוד תושב"כ, שבה מודגש ענין הקדושה כו' יותר מאשר ענין ההבנה וההשגה, אלא גם בתושבע"פ, שעיקרה הו"ע ההבנה וההשגה (כידוע ההפרש בין מקרא וקבלה למשנה ותלמוד52), הנה הגם שהבנה והשגה קשורה עם תנועה של התפשטות, ואילו יראת שמים פועלת תנועה של כיווץ (היפך ההתפשטות), מ"מ, צ"ל לימוד בהבנה והשגה ויראת שמים שניהם יחד, ולא זו בלבד שהכיווץ שמצד היראה לא יפריע להבנה והשגה, אלא אדרבה, שע"י היראת שמים יתוסף בהבנה והשגה גופא. וזהו ומשה נגש אל הערפל, שגם בחי' ערפל, רצון פשוט שלמעלה מהשכל, נמשך למשה, בלימוד התורה, כולל גם תושבע"פ. וזהו גם מה שמצינו הענין דשתוק כך עלה במחשבה בשייכות לר' עקיבא (כנ"ל ס"ב), דהנה אמרו רז"ל53 כולהו אליבא דרבי עקיבא, היינו, שר' עקיבא הוא מקור תושבע"פ, שעיקרה הבנה והשגה. ואילו בענין דשתוק כך עלה במחשבה מתבטא רצון הפשוט שאין לו מקום בשכל, ועד שהשכל טוען שזהו היפך השכל (זו תורה וזו שכרה). והיינו שגם בהבנה והשגה בלימוד תושבע"פ צריך להמשיך בחי' הרצון הפשוט שלמעלה מטו"ד.