בס"ד. ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ה

(הנחה בלתי מוגה)

אתם נצבים היום כולכם וגו'1, ומבאר רבינו הזקן בלקוטי תורה ד"ה זה2, שפרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה3, ומרומז במלת היום, דקאי על ר"ה4, כי זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון5, שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם הראשון עד לפני הוי', (וכפי שממשיך בכתוב) ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך ועד שואב מימיך6, פרט הכתוב עשר מדריגות, כי, כל ישראל הם קומה אחת שלימה7, שנחלקת לעשר מדרגות, ובר"ה מתעלים כל המדרגות, אפילו מחוטב עציך עד שואב מימיך, שהם בחינות ומדרגות התחתונות. ולהעיר גם מדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר8 אודות פירוש רבינו הזקן, שחוטב עציך הוא מלשון עצה, שצריך לעקור (אויסהאַקן) את הרבות מחשבות בלב איש9 (העצות של היצה"ר), ושואב מימיך, שצריך לשאוב (אויסשעפּן) את המים שמצמיחים כל מיני תענוג10, שבפירוש זה מודגש יותר פחיתות המדריגה דחוטב עציך ושואב מימיך.

וממשיך בלקו"ת, שאף שישנם חילוקי המדרגות הנ"ל, מ"מ, נצבים היום כולכם, להיות לאחדים כאחד, כי זהו כלל גדול דכל דאתי מסטרא דקדושה הוא בבחי' נעוץ סופן בתחלתן11, מבלי אשר נמצא האדם ראש וסוף, והיינו, שיש בכל אחד ואחד בחי' ומדרגות מה שאין בחבירו, וכולם צריכין זה לזה, וכמשל האדם שהוא בעל קומה בראש ורגלים, שאף שרגלים הם סוף המדרגה ולמטה, והראש הוא העליון ומעולה ממנו, מ"מ, הרי בבחינה אחת יש יתרון ומעלה להרגלים, שצריך להלך בהם כו', וגם, כשאירע כובד בראש, מקיזין דם ברגלים ונרפא כו'. ויש לומר, שבזה שכשאירע כובד בראש מקיזין דם ברגלים ונרפא, מודגשת האחדות של הראש והרגל (שגם הראש צריך להרגל) באופן פנימי יותר מאשר האחדות שמתבטאת בענין ההליכה (שהראש צריך לרגלים בכדי להלך בהם), שהוא רק ענין חיצוני.

וממשיך לבאר, שזהו דרך כלל, אך דרך פרט איך הוא דרך היחוד כו', ביאר הכתוב אח"כ12 לעברך בברית, והענין, כמו למשל שני אוהבים שכורתים ברית ביניהם שלא תפסוק אהבתם כו', בל תמוט עולם ועד כו', לפי שבאו בברית והתקשרות כאילו נעשו לבשר אחד. וכמו שלא יוכל לפסוק אהבתו על עצמו כך לא יפסוק מעל חבירו. ולכן נקרא בלשון כריתת ברית, כמ"ש13 אשר כרתו את העגל ויעברו בין בתריו, כלומר, להיות שניהם עוברים בתוך גוף אחד להיות לאחדים. וככל המשל הזה עשה לנו ה' אלקינו, דכתיב14 הנה אנכי כורת ברית גו', כי ע"י י"ג מדות הרחמים שהמשיך משה רבינו ע"ה, נעשה כביכול כריתת ברית והתקשרות להקב"ה עם ישראל כו'.

ב) ויש לקשר זה עם המבואר במאמר ד"ה אתם נצבים באור התורה15 (שנמצא עתה בדפוס), שמלת נצבים הוא לשון נפעל, שזהו ענין שנעשה ע"י אחר [שעל זה מורה האות נ' דנצבים, וכמו החילוק בין כותב לנכתב, שכותב היינו שהוא עצמו כותב, ונכתב היינו ע"י אחר, וזהו גם החילוק בין עומד, שהוא מצד עצמו, לנצב, שהוא ע"י אחר], ומבאר16, שנמשך הכח על זה מלמעלה, וכמ"ש אח"כ17 למען הקים אותך היום לו לעם, והיינו, שענין הקימה אינו מצד עצמו, אלא נעשה מלמעלה (הקים אותך), והו"ע המשכת וגילוי י"ג מדה"ר, שזהו גילוי מלמעלה שאינו תלוי במעמדו ומצבו של האדם, כמובן מזה שהתחלת י"ג מדה"ר היא הוי' הוי'18, א' קודם שיחטא וא' לאחר שיחטא (כמ"ש התוס'19 בשם המדרש20), והיינו, שי"ג מדה"ר הם גם למי שחטא כו', והיינו לפי שזהו גילוי מלמעלה שאינו תלוי במעמדו ומצבו של האדם. וכיון שבחודש אלול מאירים י"ג מדה"ר21, הנה עי"ז נעשה בר"ה הענין דאתם נצבים היום כולכם גו'.

וממשיך באוה"ת22, שכל זה הוא לפי הפירוש שנצבים הוא לשון קימה ועמידה (אלא שבזה גופא הרי זו קימה ועמידה שנעשית מלמעלה). אך עוד יש פי' נצב לשון ראש וקצין, כמ"ש מלך אין באדום נצב מלך23, ונציב אחד אשר בארץ24, והוא ע"ד מ"ש25 כי אם ישראל יהי' שמך כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, דהיינו, שהוא שר ומושל על בחי' שם אלקים, שהוא בחי' צמצום והסתר פנים להיות גילוי עוה"ז ותענוגיו, והוא שר ומושל על בחי' זו, ע"י שכבר נתפשטה הנה"א מלבושים הצואים, ואתהפכא מחשוכא כו', מצד רצון הנה"א שהיא המושלת בקרבו, משא"כ בחי' יעקב, י' עקב26, שעדיין נה"א יורדת בעקב להתלבש בלבושי העוה"ז, אלא שהוא בבחי' אתכפיא, אבל אינו בחי' שר ומושל עדיין כו'. אכן בר"ה נאמר אתם נצבים היום, שכל נש"י יוכלו להגיע להיות בבחי' נצבים, דהיינו בחי' שר ומושל על נה"ב והגוף, כמו בחי' ישראל, והיינו, לפי שבר"ה מאיר הארה עליונה מאד למעלה מעלה מהארה המאירה בכל השנה כו'.

ג) וממשיך בכתוב17 למען הקים אותך היום להיות לו לעם והוא יהי' לך לאלקים, היינו27, שהמכוון מכל הנ"ל הוא שבנ"י יהיו בבחי' עם, שעי"ז יוכל להיות ענין המלכות של הקב"ה בר"ה, כמארז"ל28 אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות בר"ה כדי שתמליכוני עליכם, כי אין מלך בלא עם29, ולאחרי שהקב"ה נעשה מלך ישראל (שזהו"ע והוא יהי' לך לאלקים), אזי מבקשים בנ"י מלוך על העולם כולו כו' וידע כל פעול וכו'30. ולאחרי הענין דמלכיות צ"ל גם הענין דזכרונות, שיעלה זכרוניכם לפני לטובה28, והיינו, שענין המלכיות הוא המשכה מבחי' רוממות העצמות להיות בבחי' רוממות והתנשאות על עם, וכמבואר בהמשך שמח תשמח31 (שנדפס זה עתה), שעז"נ32 אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא, והיינו, שגם קודם שנתעורר ברצון כביכול להיות מלך על עם, יש כבר בחי' הרוממות וההתנשאות שמצד עצמו, ומבחי' זו ממשיכים בר"ה, שיתעורר להיות לו רצון למלוכה על עם, שעז"נ32 לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא, דהיינו כמו שנקרא מלך על עם, שמזה נתהוו ונבראו העולמות, ושמו נקרא עליהם כו', ולאח"ז צ"ל גם זכירה פרטית, והיינו, ע"י הזכרת עקידת יצחק, ובאופן שמברכים על זה בשם ומלכות33, שזה מורה34 על וודאות הענין כו'35.