Chapter 30

1You shall make an altar for bringing incense up in smoke; you shall make it out of acacia wood.   אוְעָשִׂ֥יתָ מִזְבֵּ֖חַ מִקְטַ֣ר קְטֹ֑רֶת עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ:
for bringing incense up in smoke: Heb. מִקְטַר קְטֹרֶת, to raise smoke up on it, namely the smoke of incense.   מקטר קטרת: להעלות עליו קטור עשן סמים:
2It shall be one cubit long and one cubit wide, a square, and two cubits high; its horns shall be [one piece] with it.   באַמָּ֨ה אָרְכּ֜וֹ וְאַמָּ֤ה רָחְבּוֹ֙ רָב֣וּעַ יִֽהְיֶ֔ה וְאַמָּתַ֖יִם קֹֽמָת֑וֹ מִמֶּ֖נּוּ קַרְנֹתָֽיו:
3You shall overlay it with pure gold, its top, its walls all around, and its horns; and you shall make for it a golden crown all around.   גוְצִפִּיתָ֨ אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִֽירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב:
its top: This one [altar] had a top. The altar for burnt offerings [i.e., the copper altar], however, did not have a top, but the hollow space within it was filled with earth whenever they camped.   את גגו: זה היה לו גג, אבל מזבח העולה לא היה לו גג, אלא ממלאים חללו אדמה בכל חנייתן:
a golden crown: This symbolized the crown of the kehunah.   זר זהב: סימן הוא לכתר כהונה:
4You shall make two golden rings for it underneath its crown on its two corners, you shall make [them] on its two sides, so that it should serve as holders for poles with which to carry it.   דוּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב תַּֽעֲשֶׂה־לּ֣וֹ | מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו תַּֽעֲשֶׂ֖ה עַל־שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו וְהָיָה֙ לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֵֽמָּה:
its… corners: Heb. צַלְעֹתָיו. Here it is a term meaning corners, as the Targum [Onkelos] renders, [unlike in Exod. 25:12, 26:20, 26, 27, where צֶלַע means a side,] because it says [further in the verse]: “on its two sides,” [meaning] on its two corners that are on its two sides.   צלעותיו: כאן הוא לשון זויות, כתרגומו, לפי שנאמר על שני צדיו, על שתי זויותיו שבשני צדיו:
it should serve: Heb. וְהָיָה, lit., and it shall be [in the singular, referring to] the making of these rings.   והיה: מעשה הטבעות האלה:
as holders for the poles: The ring [itself] shall be a holder for a pole.   לבתים לבדים: לכל בית תהיה הטבעת לבד:
5You shall make the poles out of acacia wood and overlay them with gold.   הוְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב:
6And you shall place it in front of the dividing curtain, which is upon the Ark of Testimony, in front of the ark cover, which is upon the testimony, where I will arrange to meet with you.   ווְנָֽתַתָּ֤ה אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י הַפָּרֹ֔כֶת אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲרֹ֣ן הָֽעֵדֻ֑ת לִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת אֲשֶׁר֙ עַל־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָֽׁמָּה:
in front of the dividing curtain: Perhaps you will say [that the altar should be] removed or at a distance opposite the ark, either to the north or to the south. Therefore, the Torah says: “in front of the ark cover,” meaning directly opposite the ark on the outside [of the Holy of Holies]. -[from Baraitha Melecheth HaMishkan, ch. 4,]   לפני הפרכת: שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום, תלמוד לומר לפני הכפרת, מכוון כנגד הארון מבחוץ:
7Aaron shall make incense of spices go up in smoke upon it; every morning when he sets the lamps in order, he shall make it go up in smoke.   זוְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַֽהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵֽיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה:
when he sets… in order: Heb. בְּהֵיטִיבוֹ, a word referring to the cleaning of the cups of the menorah from the ashes of the wicks that burned at night. He would clean them every morning.   בהיטיבו: לשון נקוי הבזיכין של המנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה, והיה מטיבן בכל בקר ובקר:
the lamps: Heb. הַנֵּרֹת. luzes, lozes, luses, luces in Old French, [i.e.,] lamps. This is true of all נֵרוֹת mentioned in the context of the menorah, except where הַעִלָאָה, which is an expression of kindling, is mentioned.   הנרות: לוצי"ש בלעז [מנורות] וכן כל נרות האמורות במנורה, חוץ ממקום שנאמר שם העלאה, שהוא לשון הדלקה:
8And when Aaron kindles the lights in the afternoon, he shall make it go up in smoke, continual incense before the Lord for your generations.   חוּבְהַֽעֲלֹ֨ת אַֽהֲרֹ֧ן אֶת־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:
And when… kindles: Heb. וּבְהַעִלֹת, lit., and when… causes to ascend. When he will kindle them to cause their flame to ascend.   ובהעלות: כשידליקם להעלות להבתן:
he shall make it go up in smoke: Every day, one pras in the morning and [one] pras in the afternoon. -[from Ker. 6b]   יקטירנה: בכל יום פרס מקטיר שחרית ופרס מקטיר בין הערבים:
9You shall offer up on it no alien incense, burnt offering, or meal offering, and you shall pour no libation upon it.   טלֹא־תַֽעֲל֥וּ עָלָ֛יו קְטֹ֥רֶת זָרָ֖ה וְעֹלָ֣ה וּמִנְחָ֑ה וְנֵ֕סֶךְ לֹ֥א תִסְּכ֖וּ עָלָֽיו:
You shall offer up on it: On this [golden] altar.   לא תעלו עליו: על מזבח זה:
alien incense: Any donated incense; they are all alien except for this one. -[from Men. 50a, b]   קטרת זרה: שום קטורת של נדבה. כולן זרות לו חוץ מזו:
burnt offering, or meal offering: Neither burnt offerings nor meal offerings. A burnt offering is one of an animal or fowl. A meal offering is one of bread.   ועולה ומנחה: ולא עולה ומנחה, עולה של בהמה ועוף, ומנחה היא של מין לחם:
10But Aaron shall make atonement upon its horns once a year; with the blood of the sin offering of the atonements, once a year he shall effect atonement upon it for your generations; it is a holy of holies to the Lord.   יוְכִפֶּ֤ר אַֽהֲרֹן֙ עַל־קַרְנֹתָ֔יו אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַֽיהֹוָֽה:
But Aaron shall make atonement: [This refers to] applications of blood [on the horns of the altar].   וכפר אהרן: מתן דמים:
once a year: On Yom Kippur. This is what is stated in [parshath] “Acharei Moth” : “And he shall go out to the altar that is before the Lord and make atonement upon it” (Lev. 16:18).   אחת בשנה: ביום הכפורים, הוא שנאמר באחרי מות (ויקרא טז יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו:
the sin offering of the atonements: They are the bull and the kid of Yom Kippur, which atone for ritual contamination regarding the sanctuary and its holy things. -[from Shevuoth 2b]   חטאת הכפורים: הם פר ושעיר של יום הכפורים המכפרים על טומאת מקדש וקדשיו:
a holy of holies: Heb. קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים. The altar is sanctified for these things only, and for no other service.   קדש קדשים: המזבח מקודש לדברים הללו בלבד ולא לעבודת אחרת:
11The Lord spoke to Moses, saying:   יאוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
12"When you take the sum of the children of Israel according to their numbers, let each one give to the Lord an atonement for his soul when they are counted; then there will be no plague among them when they are counted.   יבכִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻֽדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַֽיהֹוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִֽהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם:
When you take: Heb. כִּי תִשָׂא. [This is] an expression of taking, as the Targum [Onkelos] renders. [I.e.,] when you wish to take the sum [total] of their numbers to know how many they are, do not count them by the head, but each one shall give a half-shekel, and you shall count the shekels. [Thereby] you will know their number.   כי תשא: לשון קבלה, כתרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם:
then there will be no plague among them: for the evil eye has power over numbered things, and pestilence comes upon them, as we find in David’s time (II Sam. 24).   ולא יהיה בהם נגף: שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד:
13This they shall give, everyone who goes through the counting: half a shekel according to the holy shekel. Twenty gerahs equal one shekel; half of [such] a shekel shall be an offering to the Lord.   יגזֶ֣ה | יִתְּנ֗וּ כָּל־הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַֽחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַֽחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
This they shall give: He [God] showed him [Moses] a sort of coin of fire weighing half a shekel, and He said to him, “Like this one they shall give.” -[from Tanchuma 9; Tanchuma Buber, Naso p. 35; Pesikta d’Rav Kahana 19a; Midrash Psalms 91:1; Yerushalmi, Shekalim 1:4]   זה יתנו: הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואומר לו כזה יתנו:
who goes through the counting: Heb. הָעֹבֵר עַל-הַפְקֻדִים. It is customary for those who count to pass the ones who have been counted one following another, and so [too the word יַעִבֹר in] “each one that passes under the rod” (Lev. 27:32), and so [the word תַּעִבֹרְנָה in] “flocks will again pass under the hands of one who counts them” (Jer. 33:13).   העבר על הפקודים: דרך המונין מעבירין את הנמנין זה אחר זה, וכן לשון (ויקרא כז לב) כל אשר יעבור תחת השבט, וכן (ירמיה לג יג) תעבורנה הצאן על ידי מונה:
half a shekel according to the holy shekel: By the weight of the shekel that I fixed for you [against which] to weigh the holy shekels, such as the shekels mentioned in the section dealing with personal evaluations (Lev. 27:1-8) and [in the section concerning] inherited fields (Lev. 27:16-21).   מחצית השקל בשקל הקודש: במשקל השקל שקצבתי לך לשקול בו שקלי הקדש, כגון שקלים האמורין בפרשת ערכין ושדה אחוזה:
Twenty gerahs equal one shekel: Now He explains to you how much it is.   עשרים גרה השקל: עכשיו פירש לך כמה הוא:
gerahs: Heb. גֵרָה, a word meaning a ma’ah [a small coin]. Likewise, “will come to prostrate himself before him for a silver piece (אִגוֹרַתכֶּסֶף) and a morsel of bread” (I Sam. 2:36).   גרה: לשון מעה, וכן בשמואל (בשמואל א' ב לו) יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם:
Twenty gerahs equal one shekel: for a whole shekel equals four zuzim, and the zuz was originally five ma’oth, but they came and added a sixth to it and raised it to six ma’oth of silver, and half of this shekel [of] which I have spoken to you [here in this verse], they shall give as an offering to the Lord.   עשרים גרה השקל: השקל השלם, שהשקל ארבעה זוזים, והזוז מתחלתו חמש מעות, אלא באו והוסיפו עליו שתות והעלוהו לשש מעה כסף, ומחצית השקל הזה, שאמרתי לך, יתנו תרומה לה':
14Everyone who goes through the counting, from the age of twenty and upward, shall give an offering to the Lord.   ידכֹּ֗ל הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהֹוָֽה:
from the age of twenty and upward: [The Torah] teaches you here that no one under twenty years old goes out [to serve] in the army or is counted among men.   מבן עשרים שנה ומעלה: למדך כאן, שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא ונמנה בכלל אנשים:
15The rich shall give no more, and the poor shall give no less than half a shekel, with which to give the offering to the Lord, to atone for your souls.   טוהֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִמַּֽחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם:
to atone for your souls: That they should not be struck by a plague because of the counting. Another explanation:   לכפר על נפשתיכם: שלא תנגפו על ידי המנין. דבר אחר לכפר על נפשותיכם, לפי שרמז להם כאן שלש תרומות, שנכתב כאן תרומת ה' שלוש פעמים אחת תרומת אדנים, שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל, ועלה למאת ככר, שנאמר (שמות לח כה) וכסף פקודי העדה מאת ככר, ומהם נעשו האדנים, שנאמר (שמות לח כז) ויהי מאת ככר הכסף וגו'. והשנית אף היא על ידי מנין שמנאן, משהוקם המשכן, הוא המנין האמור בתחלת חומש הפקודים (במדבר א א) באחד לחדש השני בשנה השנית, ונתנו כל אחד מחצית השקל, והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה, והושוו בהם עניים ועשירים, ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים. והשלישית היא תרומת המשכן, כמו שנאמר (שמות לה כד) כל מרים תרומת כסף ונחשת, ולא היתה יד כולם שוה בה, אלא איש איש מה שנדבו לבו:
to atone for your souls: [This was written] because [God] hinted to them [the Israelites] here [about] three offerings, because “an offering to the Lord” is written here three times. The first [represents] the offering [of silver] for the sockets [of the Mishkan], for he [Moses] counted them when they commenced with the donations for the Mishkan. Everyone gave a half-shekel, amounting to one hundred talents, as it is said: “And the silver of the community census was one hundred talents” (Exod. 38:25). The sockets were made from this, as it is said: “One hundred talents of the silver was [used to cast the sockets of the Mishkan and the sockets of the dividing curtain]” (Exod. 38:27). The second [offering mentioned here] was also [collected] through counting, for he [Moses] counted them after the Mishkan was erected. This is the counting mentioned in the beginning of the Book of Numbers: “on the first of the second month in the second year” (Num. 1:1). [For this offering] everyone gave a half-shekel, [the total of] which was [earmarked] for the purchase of communal sacrifices for every year. The rich and poor were equal in them [i.e., they gave equally in these two offerings]. Concerning that [second] offering, it is said: “to atone for your souls,” because the sacrifices are brought for the purpose of atonement. The third one [offering] is the offering for the Mishkan, as it is said: “Whoever set aside an offering of silver or copper” (Exod. 35:24). In this [offering] not everyone gave the same amount, but each one [gave] according to what his heart inspired him to give. -[from Shekalim 2b]  
16You shall take the silver of the atonements from the children of Israel and use it for the work of the Tent of Meeting; it shall be a remembrance for the children of Israel before the Lord, to atone for your souls."   טזוְלָֽקַחְתָּ֞ אֶת־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָֽתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם:
and use it for the work of the Tent of Meeting: [From this] you learn that they were commanded to count them at the beginning of the donation for the Mishkan after the incident of the calf. [They were commanded then] because a plague had befallen them, as it is said: “And the Lord plagued the people” (Exod. 32:35). This can be compared to a flock of sheep, treasured by its owner, which was stricken with pestilence. When it [the pestilence] was over, he [the owner] said to the shepherd, “Please count my sheep to know how many are left,” in order to make it known that he treasured it [the flock] (Tanchuma, Ki Thissa 9). It is, however, impossible to say that this counting [mentioned here] was the [same] one mentioned in the Book of Numbers, for in that one [counting] it says: “on the first of the second month” (Num. 1:1), and the Mishkan was erected on the first [day] of the first month, as it is said: On the day of the first month, on the first of the month, you shall erect, etc. (Exod. 40:2). The sockets were made from shekels realized from that counting, as it is said: “One hundred talents of the silver were used to cast, etc.” (Exod. 38:27). Thus you learn that they [the countings] were two-one at the beginning of their donation [to the Mishkan] after Yom Kippur in the first year [after the Exodus], and one in the second year in Iyar after the Mishkan had been erected. Now if you ask, how is it possible that in both of these countings the Israelites equaled six hundred three thousand, five hundred fifty? In the case of the silver of the community census, it says this number, and also in the Book of Numbers it says the same: “And all the counted ones were six hundred three thousand, five hundred fifty” (Num. 1:46). Were they [the countings] not in two [separate] years? It is impossible that in the first census there were none who were nineteen years old and consequently not counted, and by the second counting became twenty years old [and were counted]. The answer to this matter is that in the context of the ages of people, they were counted in the same year, but in the context of the Exodus they [the two dates] were two [separate] years, since [to figure the time] from the Exodus, we count from [the month of] Nissan, as we learned in [tractate] Rosh Hashanah (2b). In this context, the Mishkan was built in the first year [after the Exodus] and erected in the second year, for the new year started on the first of Nissan. People’s ages, however, are counted according to the number of years of the world, beginning with [the month of] Tishri. Thus, the two countings were [taken] in the same year. The first counting was in Tishri after Yom Kippur, when the Omnipresent was placated toward Israel to forgive them, and they were commanded concerning [building] the Mishkan. The second one [counting] was on the first of Iyar. -[from Num. Rabbah 1:10]   ונתת אתו על עבודת אהל מועד: למדת שנצטוה למנותם בתחלת נדבת המשכן אחר מעשה העגל, מפני שנכנס בהם מגפה, כמו שנאמר (שמות לב לה) ויגוף ה' את העם. משל לצאן החביבה על בעליה, שנפל בה דבר, ומשפסק אמר לו לרועה בבקשה ממך, מנה את צאני ודע כמה נותרו בהם, להודיע שהיא חביבה עליו. ואי אפשר לומר, שהמנין הזה הוא האמור בחומש הפקודים, שהרי נאמר בו (במדבר א א) באחד לחדש השני, והמשכן הוקם באחד לחודש הראשון, שנאמר (שמות מ ב) ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים וגו', ומהמנין הזה נעשו האדנים משקלים שלו, שנאמר (שמות לח כז) ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', הא למדת שתים היו אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה, ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן. ואם תאמר, וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים, שהרי בכסף פקודי העדה נאמר כן, ובחומש הפקודים אף בו נאמר כן (במדבר א מו) ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, והלא בשתי שנים היו, ואי אפשר שלא היו בשעת מנין הראשון בני תשע עשרה שנה שלא נמנו ובשנייה נעשו בני עשרים. תשובה לדבר, אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו, אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים, לפי שליציאת מצרים מונין מניסן, כמו ששנינו במסכת ראש השנה (ב ב), ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשנייה שנתחדשה שנה באחד בניסן, אבל שנות האנשים מנוין למנין שנות עולם המתחילין מתשרי, נמצאו שני המנינים בשנה אחת המנין הראשון היה בתשרי לאחר יום הכפורים, שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם, ונצטוו על המשכן, והשני באחד באייר:
for the work of the Tent of Meeting: These are the sockets made from it [i.e., from the silver of the atonements].   על עבודת אהל מועד: הן האדנים שנעשו בו:
17The Lord spoke to Moses, saying:   יזוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
18"You shall make a washstand of copper and its base of copper for washing, and you shall place it between the Tent of Meeting and the altar, and you shall put water therein.   יחוְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר נְח֛שֶׁת וְכַנּ֥וֹ נְח֖שֶׁת לְרָחְצָ֑ה וְנָֽתַתָּ֣ אֹת֗וֹ בֵּֽין־אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָֽתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָֽיִם:
a washstand: Like a sort of large caldron, which has faucets allowing water to pour out through their openings.   כיור: כמין דוד גדולה ולה דדים המריקים בפיהם מים:
and its base: Heb. וְכַנּוֹ, as the Targum [Onkelos] renders: וּבְסִיסֵיהּ, a seat prepared for the washstand.   וכנו: כתרגומו ובסיסיה, מושב מתוקן לכיור:
for washing: This refers back to the washstand.   לרחצה: מוסב על הכיור:
between… the altar: [This refers to] the altar for burnt offerings, about which it is written that it was in front of the entrance of the Mishkan of the Tent of Meeting. The washstand was drawn away slightly [from the entrance] and stood opposite the space between the altar and the Mishkan, but it did not intervene at all [between them], because it is said: “And he placed the altar for burnt offerings at the entrance of the Mishkan of the Tent of Meeting” (Exod. 40:29), implying that the altar was in front of the Tent of Meeting, but the washstand was not in front of the Tent of Meeting. How is that so? It [the washstand] was drawn away slightly to the south. So it is taught in Zev. (59a).   ובין המזבח: מזבח העולה שכתוב בו, שהוא לפני פתח משכן אהל מועד, והיה הכיור משוך קמעא ועומד כנגד אויר שבין המזבח והמשכן, ואינו מפסיק כלל בינתים, משום שנאמר (שמות מ כט) ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד, כלומר מזבח לפני אהל מועד ואין כיור לפני אהל מועד, הא כיצד, משוך קמעא כלפי הדרום, כך שנויה בזבחים (נט א):
19Aaron and his sons shall wash their hands and feet from it.   יטוְרָֽחֲצ֛וּ אַֽהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם:
their hands and feet: He [the kohen] would wash his hands and feet simultaneously. So we learned in Zev. (19b): How was the washing of the hands and the feet [performed]? [The kohen] would lay his right hand on his right foot and his left hand on his left foot and wash [in this manner].   את ידיהם ואת רגליהם: בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו, וכך שנינו בזבחים (יט ב) כיצד קדוש ידים ורגלים, מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית, וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית, ומקדש:
20When they enter the Tent of Meeting, they shall wash with water so that they will not die; or when they approach the altar to serve, to make a fire offering rise up in smoke to the Lord,   כבְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד יִרְחֲצוּ־מַ֖יִם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ לְשָׁרֵ֔ת לְהַקְטִ֥יר אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
When they enter the Tent of Meeting: to bring the incense up in smoke in the morning and in the afternoon, or to sprinkle some of the blood of the bull of the anointed Kohen [Gadol, who erred in his halachic decision and practiced according to that erroneous decision,] (Lev. 4:3-12) and the blood of the kids for [sin offerings for having engaged in] idolatry (Num. 15:22-26).   בבאם אל אהל מועד: להקטיר קטרת שחרית ובין הערבים, או להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי עבודה זרה:
so that they will not die: This implies that if they do not wash, they will die. For in the Torah [there] are stated implications, and from the negative implication you [can] understand the positive.   ולא ימותו: הא אם לא ירחצו ימותו, שבתורה נאמרו כללות, ומכלל לאו אתה שומע הן:
the altar: [I.e.,] the outer [altar], in which no entry to the Tent of Meeting is involved, only [entry] into the courtyard.   אל המזבח: החיצון, שאין כאן ביאת אהל מועד אלא בחצר:
21they shall wash their hands and feet so that they will not die; this shall be for them a perpetual statute, for him and for his descendants, for their generations."   כאוְרָֽחֲצ֛וּ יְדֵיהֶ֥ם וְרַגְלֵיהֶ֖ם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ וְהָֽיְתָ֨ה לָהֶ֧ם חָק־עוֹלָ֛ם ל֥וֹ וּלְזַרְע֖וֹ לְדֹֽרֹתָֽם:
so that they will not die: [This verse is written] to impose death upon one who serves on the altar when his hands and feet are not washed, for from the first death penalty (verse 20) we understand only [that death is imposed] upon one who enters the Temple.   ולא ימותו: לחייב מיתה על המשמש במזבח ואינו רחוץ ידים ורגלים, שהמיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס להיכל:
22The Lord spoke to Moses, saying:   כבוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
23"And you, take for yourself spices of the finest sort: of pure myrrh five hundred [shekel weights]; of fragrant cinnamon half of it two hundred and fifty [shekel weights]; of fragrant cane two hundred and fifty [shekel weights],   כגוְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֘ בְּשָׂמִ֣ים רֹאשׁ֒ מָר־דְּרוֹר֙ חֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת וְקִנְּמָן־בֶּ֥שֶׂם מַֽחֲצִית֖וֹ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם וּקְנֵה־בֹ֖שֶׂם חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתָֽיִם:
spices of the finest sort: Heb. בְּשָׂמִים רֹאשׁ, of high quality.   בשמים ראש: חשובים:
fragrant cinnamon: Since cinnamon is the bark of a tree, and there is one good type [of cinnamon] that has a fragrant bouquet and a good taste, and there is another that is merely like wood, it was necessary to state “fragrant cinnamon,” [meaning that the incense was to be made] of the good species.   וקנמן בשם: לפי שהקנמון קליפת עץ הוא, יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומר קנמן בשם, מן הטוב:
half of it two hundred and fifty [shekel weights]: Half of the amount to be brought shall be two hundred and fifty; thus altogether it is five hundred [shekel weights], like the amount of pure myrrh. If so, why was it stated in halves? This is a Scriptural decree to bring it in halves to add to it two overweights, because we do not weigh [the spices] exactly. So it was taught in Kereithoth (5a).   מחציתו חמשים ומאתים: מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים, נמצא כולו חמש מאות, כמו שיעור מר דרור, אם כן, למה נאמר בו חצאין, גזירת הכתוב היא להביאו לחצאין, להרבות בו שתי הכרעות, שאין שוקלין עין בעין, וכך שנויה בכריתות (דף ה א):
fragrant cane: Heb. וּקְנֵה-בֹשֶׂם, cane of spice. Since there are canes that are not of spice, it is necessary to specify: בֹשֶׂם   וקנה בשם: קנה של בשם לפי שיש קנים שאינן של בשם, הוצרך לומר בשם:
two hundred and fifty [shekel weights]: [This is] its total sum.   חמשים ומאתים: סך משקל כולו:
24and of cassia five hundred [shekel weights] according to the holy shekel, and one hin of olive oil.   כדוְקִדָּ֕ה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ וְשֶׁ֥מֶן זַ֖יִת הִֽין:
and of cassia: Heb. וְקִדָּה, the name of the root of an herb, and in the language of the Sages: קְצִיעָה, cassia. -[from Ker. 6a]   וקדה: שם שורש עשב, ובלשון חכמים קציעה:
hin: [The equivalent of] twelve logs. The Sages of Israel differ concerning it [i.e., how the oil was made]. Rabbi Meir says: They [whoever made the anointing oil] boiled the roots in it [the oil of the anointment]. Rabbi Judah said to him: But is it not so that it [the anointment oil] did not even suffice to anoint the roots [and thus they certainly couldn’t boil the spices in the oil]? Rather, they soaked them [the spices] in water so that they would not absorb the oil, and then poured the oil on them until they were impregnated with the scent, and [then] they wiped the oil off the roots. -[from Ker. 5a]   הין: שנים עשר לוגין, ונחלקו בו חכמי ישראל רבי מאיר אומר בו שלקו את העיקרין. אמר לו רבי יהודה והלא לסוך את העיקרין אינו סיפק, אלא שראום במים, שלא יבלעו את השמן, ואחר כך הציף עליהם השמן עד שקלט הריח וקפחו לשמן מעל העיקרין:
25You shall make this into an oil of holy anointment, a perfumed compound according to the art of a perfumer; it shall be an oil of holy anointment.   כהוְעָשִׂ֣יתָ אֹת֗וֹ שֶׁ֚מֶן מִשְׁחַת־קֹ֔דֶשׁ רֹ֥קַח מִרְקַ֖חַת מַֽעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑חַ שֶׁ֥מֶן מִשְׁחַת־קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶֽה:
a perfumed compound: Heb. רֹקַח מִרְקַחַת. רֹקַח is a noun, and the accent, which is on the first syllable, proves that. It is like רֶקַע רֶגַע, but it is not like “Who wrinkles (רֹגַע) the sea” (Isa. 51:15), or like “Who spread out (רֹקַע) the earth” (Isa. 42:5) [which are both verbs], because [in those instances] the accent is at the end of the word. Any substance mixed with another substance until one becomes impregnated from the other with either scent or taste is called מִרְקַחַת.   רקח מרקחת: רקח שם דבר הוא, והטעם מוכיח שהוא למעלה, והרי הוא כמו רקח, רגע, ואינו כמו (ישעיה נא טו) רגע הים, וכמו (ישעיהו מב ה) רקע הארץ, שהטעם למטה, וכל דבר המעורב בחבירו, עד שזה קופח מזה או ריח או טעם קרוי מרקחת:
a perfumed compound: Heb. רֹקַח מִרְקַחַת, a compound made through the skill of mixing.   רקח מרקחת: רקח העשוי על ידי אומנות ותערובות:
according to the art of a perfumer: Heb. רֹקֵחַ, the name of the craftsman in this field.   מעשה רוקח: שם האומן בדבר:
26And you shall anoint with it the Tent of Meeting and the Ark of Testimony,   כווּמָֽשַׁחְתָּ֥ ב֖וֹ אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֖ת אֲר֥וֹן הָֽעֵדֻֽת:
And you shall anoint with it: All anointments were in the shape of the Greek [letter] “chaff,” except those of the kings, which were like a sort of crown. -[from Ker. 5b]   ומשחת בו: כל המשיחות כמין כי יונית, חוץ משל מלכים שהן כמין נזר:
27the table and all its implements, the menorah and its implements, the altar of incense,   כזוְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֖ה וְאֶת־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת:
28the altar of the burnt offering and all its implements, the washstand and its base.   כחוְאֶת־מִזְבַּ֥ח הָֽעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ:
29And you shall sanctify them so that they become a holy of holies; whatever touches them shall become holy.   כטוְקִדַּשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהָי֖וּ קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֑ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ:
And you shall sanctify them: This anointment sanctifies them to be a holy of holies. And what is their sanctity? Whatever touches them shall become holy. [I.e.,] whatever is fit for [placement in] a service vessel, when it enters them [the vessels], it becomes intrinsically holy so that it becomes unfit [to be an offering] if it goes out [of its designated boundaries], if it stays [out] overnight, or if [it comes in contact with] a person who has immersed himself [from uncleanness] on that day, and it may not be redeemed to become ordinary [unsanctified] food. Something unfit for them [i.e., for the service vessels], however, they [the vessels] do not sanctify (Zev. 87a). This was taught as an explicit Mishnah concerning the altar [i.e., a Baraitha, Zev. 83b]: Since it is stated: “Whatever touches the altar will be holy” (Exod. 29:37), I understand it to mean whether it is fit or unfit. Therefore, [to clarify this,] the Torah states [that] lambs [are to be sacrificed upon the altar]. Because just as lambs are fit, so is anything else that is fit [sanctified if it comes in contact with the altar]. Every anointment of the Mishkan, the kohanim, and the kings is translated [by Onkelos] as an expression of greatness because there is no need to anoint them except in order to proclaim their greatness. So did the King [God] decree, that this [the anointment] is their initiation into greatness. Other anointments, however, such as anointed wafers, “and with the first oils they anoint themselves” (Amos 6:6), their Aramaic [translation] is the same as the Hebrew.   וקדשת אותם: משיחה זו מקדשתם להיות קדש קדשים, ומה היא קדושתם, כל הנוגע וגו', כל הראוי לכלי שרת משנכנס לתוכו קדוש קדושת הגוף ליפסל ביוצא ובלינה ובטבול יום, ואינו נפדה לצאת לחולין, אבל דבר שאינו ראוי להם אין מקדשין. ושנויה היא משנה שלימה אצל מזבח, מתוך שנאמר (שמות כט לז) כל הנוגע במזבח יקדש, שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, תלמוד לומר כבשים, מה כבשים ראויים אף כל ראוי. כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתורגם לשון רבוי, לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדולה, כי כן יסד המלך, שזה חנוך גדולתן, ושאר משיחות כגון (שמות כט ב) רקיקין משוחין, (עמוס ו ו) וראשית שמנים ימשחו, לשון ארמית בהן כלשון עברית:
30And with it you shall anoint Aaron and his sons and sanctify them to serve Me [as kohanim].   לוְאֶת־אַֽהֲרֹ֥ן וְאֶת־בָּנָ֖יו תִּמְשָׁ֑ח וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֥ן לִֽי:
31And to the children of Israel you shall speak, saying: 'This shall be oil of holy anointment to Me for your generations.   לאוְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ יִֽהְיֶ֥ה זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:
for your generations: From here our Rabbis deduced that it [the anointing oil made by Moses] will all remain in existence in the future. -[from Horioth 11b]   לדרתיכם: מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא:
This: Heb. זֶה. In gematria, this equals twelve logs. [ ז, ה, totaling 12.] -[from Horioth 11b]   זה: בגימטריה תריסר לוגין הוו:
32It shall not be poured upon human flesh, and according to its formula you shall not make anything like it. It is holy; it shall be holy to you.   לבעַל־בְּשַׂ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ כָּמֹ֑הוּ קֹ֣דֶשׁ ה֔וּא קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם:
It shall not be poured: Heb. לֹא יִיסָךְ. [This is spelled] with two “yud” s. It is an expression [in the form] of לֹא יִפְעַל, it shall not do, like, “and in order that it be good (יִיטַב) for you” (Deut. 5:16).   לא ייסך: בשני יודי"ן, לשון לא יפעל, כמו (דברים ה טו) למען ייטב לך:
It shall not be poured upon human flesh: from this very oil.   על בשר אדם לא ייסך: מן השמן הזה עצמו:
and according to its formula you shall not make anything like it: With the amount of its ingredients you shall not make another like it, but if one decreased or increased the ingredients according to the measure of a hin of oil, it is permitted. Also, the [oil] made according to the formula of this [oil]-the one who anoints himself [with it] is not liable, only the one who mixes it. -[from Ker. 5a]   ובמתכנתו לא תעשו כמהו: בסכום סמניו לא תעשו אחר כמוהו במשקל סמנין הללו לפי מדת הין שמן, אבל אם פחת או רבה סממנין לפי מדת הין שמן מותר, ואף העשוי במתכונתו של זה, אין הסך ממנו חייב אלא הרוקחו:
according to its formula: Heb. וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ, a word meaning a number, like “the number of (מַתְכֹּנֶת) bricks” (Exod. 5:8), and so, בְּמַתְכֻּנְךְתָּה, mentioned in reference to the incense (below, verse 37).   ובמתכנתו: לשון חשבון, כמו (שמות ה ח) מתכנת הלבנים, וכן במתכונתה של קטורת:
33Any person who compounds anything like it or puts any of it on an alien shall be cut off from his people.' "   לגאִ֚ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמֹ֔הוּ וַֽאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל־זָ֑ר וְנִכְרַ֖ת מֵֽעַמָּֽיו:
or puts any of it: Of that [oil] of [i.e., made by] Moses. [However, anyone who anoints himself with oil that was made copying the original anointing oil is not liable.] -[from Ker. 5a]   ואשר יתן ממנו: מאותו של משה:
on an alien: [I.e.,] which is not needed for the kehunah or the kingship.   על זר: שאינו צורך כהונה ומלכות:
34And the Lord said to Moses: "Take for yourself aromatics, [namely] balsam sap, onycha and galbanum, aromatics and pure frankincense; they shall be of equal weight.   לדוַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֶל־משֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף | וּשְׁחֵ֨לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִֽהְיֶֽה:
balsam sap: Heb. נָטָף. This is balm (צֳרִי), but since it is only the sap that drips (נוֹטֵף) from the balsam trees, it is called נָטָף (Ker. 6a), and in French, gomme, gum resin. The balm itself, however, is called triaca [in Old Provencal], theriac.   נטף: הוא צרי, ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ובלעז גומ"א, והצרי קורין לו תירייק"א:
onycha: Heb. וּשְׁחֵלֶת, a root of a spice, smooth and shiny as fingernails, and in the language of the Mishnah (Ker. 6a) it is called צִפֹּרֶן. This is what Onkelos renders as וְטוּפְרָא. [Both צִפֹּרֶן and טוּפְרָא mean “fingernail.”]   ושחלת: שורש בשם חלק ומצהיר כצפורן, ובלשון המשנה קרוי צפורן, וזהו שתרגם אונקלוס וטופרא:
and galbanum: A spice with a vile odor, called galbane [in Old French], galbanum. The Scripture counted it among the ingredients of the incense [in order] to teach us that we should not look askance at including Jewish transgressors with us when we assemble for fasting or prayer. [The Torah instructs us] that they should be counted with us. -[from Ker. 6b]   וחלבנה: בשם שריחו רע וקורין לו גלבנא, ומנאה הכתוב בין סמני הקטורת, ללמדנו, שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו:
aromatics: Heb. סַמִּים. Other [aromatics]. -[from Ker. 6b]   סמים: אחרים:
and pure frankincense: From here our Rabbis learned that eleven ingredients were told to Moses [when he was] at Sinai: the minimum of aromatics-two [since סַמִּים is written in the plural form]; balsam sap, onycha, and galbanum-three, equaling five; aromatics [written a second time]-to include again the number of these, equaling ten; and frankincense, totaling eleven. They are as follows: (1) balsam sap, (2) onycha, (3) galbanum, (4) frankincense, (5) myrrh, (6) cassia, (7) spikenard נֵרְדְּ) (שִׁבֹּלֶת, and (8) saffron, totaling eight, because שִׁבֹּלֶת and נֵרְדְּ are one, for spikenard נֵרְדְּ is like an ear [of grain] שִׁבֹּלֶת. [To continue:] (9) costus, (10) aromatic bark, and (11) cinnamon, thus totaling eleven. Borith carshina [mentioned further in the Baraitha, is not counted because it] does not go up in smoke, but they rub the onycha with it to whiten it so that it should be beautiful. -[from Ker. 6a]   ולבנה זכה: מכאן למדו רבותינו אחד עשר סמנין נאמרו לו למשה בסיני מיעוט סמים שנים, נטף ושחלת וחלבנה שלשה, הרי חמישה, סמים, לרבות עוד כמו אלו, הרי עשרה, ולבונה הרי אחד עשר ואלו הן הצרי והצפורן, החלבנה והלבונה, מור וקציעה, שבולת נרד וכרכם, הרי שמונה, שהשבולת ונרד אחד, שהנרד דומה לשבולת, הקושט והקילופה והקנמון הרי אחד עשר. בורית כרשינה אינו נקטר אלא בו שפין את הצפורן ללבנה שתהא נאה:
they shall be of equal weight: Heb. יִהְיֶה בַּד בְּבַד. These four [ingredients] mentioned here [explicitly] shall be equal, a weight for a weight. Like the weight of one, so shall be the weight of the other. So we learned (Ker. 6a): The balsam, the onycha, the galbanum, and the frankincense the weight of each was seventy manehs. The word בַּד appears to me to mean a unit; each one [i. e., the weight] shall be this one like that one.   בד בבד יהיה: אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל, כמשקלו של זה כך משקלו של זה, וכן שנינו (כריתות ו א) הצרי והצפורן, החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. ולשון בד נראה בעיני שהוא לשון יחיד, אחד באחד, יהיה זה כמו זה:
35And you shall make it into incense, a compound according to the art of the perfumer, well blended, pure, holy.   להוְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַֽעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ:
well blended: Heb. מְמֻלָח, as the Targum [Onkelos] renders: מְעָרֵב, mixed. He should mix their [the spices’] powder thoroughly, one with the other. Accordingly, I say that [the following] are similar to this: “And the sailors (הַמַּלָּחִים) were frightened” (Jonah 1:5); “your sailors (מַלָּחַיִךְ) and your mariners” (Ezek. 27:27). [Sailors are given this appellation] because they turn over the water with oars when they propel the ship, like a person who turns over beaten eggs with a spoon to blend them with water. And anything that a person wishes to blend thoroughly, he turns over with his finger or with a spoon.   ממלח: כתרגומו מעורב, שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה. ואומר אני שדומה לו (יונה א ה) וייראו המלחים, (יחזקאל כז כז) מלחיך וחובליך, על שם שמהפכין את המים במשוטות, כשמנהיגים את הספינה, כאדם המהפך בכף ביצים טרופות לערבן עם המים, וכל דבר שהאדם רוצה לערב יפה יפה, מהפכו באצבע או בבזך:
well blended, pure, holy: It shall be well blended; it shall be pure, and it shall be holy.   ממלח טהור קדש: ממולח יהיה וטהור יהיה וקדש יהיה:
36And you shall crush some of it very finely, and you shall set some of it before the testimony in the Tent of Meeting, where I will arrange meetings with you; it shall be to you a holy of holies.   לווְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּ֘נָּה֘ הָדֵק֒ וְנָֽתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָֽעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים תִּֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם:
and you shall set some of it: This is the daily incense, which is on the inner altar, which is in the Tent of Meeting.   ונתתה ממנה וגו': היא קטרת שבכל יום ויום שעל מזבח הפנימי, שהוא באהל מועד:
where I will arrange meetings with you: All appointments to speak that I will set up for you, I will set up for that place.   אשר אועד לך שמה: כל מועדי דבור שאקבע לך, אני קובעם לאותו מקום:
37And the incense that you make, you shall not make for yourselves according to its formula; it shall be holy to you for the Lord.   לזוְהַקְּטֹ֨רֶת֙ אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂ֔ה בְּמַ֨תְכֻּנְתָּ֔הּ לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם קֹ֛דֶשׁ תִּֽהְיֶ֥ה לְךָ֖ לַֽיהֹוָֽה:
according to its formula: According to the number of its ingredients.   במתכנתה: במנין סממניה:
it shall be holy to you for the Lord: That you shall not make it except for My Name.   קדש תהיה לך לה': שלא תעשנה אלא לשמי:
38Any person who makes anything like it, to smell it[s fragrance], shall be cut off from his people.   לחאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֥ה כָמ֖וֹהָ לְהָרִ֣יחַ בָּ֑הּ וְנִכְרַ֖ת מֵֽעַמָּֽיו:
to smell it[s fragrance]: But you may make it according to its formula of your own [ingredients] in order to deliver it to the community. -[from Ker. 5a]   להריח בה: אבל עושה אתה במתכונתה משלך כדי למוסרה לצבור: