1

A woman may partake of terumah until her bill of divorce reaches her hand or the hand of her agent whom she appointed to receive it.1

Whenever there is a doubt whether or not a woman was divorced, she may not partake of terumah.2 When a woman appoints an agent to receive her bill of divorce, she is forbidden to partake of terumah immediately.3 If she said: "Receive the bill of divorce for me in this-and-this place," she is not forbidden [to partake of terumah] until the agent reaches that place.4

If she sent an agent to bring her the bill of divorce, she may partake of terumah until the bill of divorce reaches her hand.5 When a person tells his wife: "This is your bill of divorce; [it is effective] one hour before my death"6 she is forbidden to partake of terumah immediately.7

א

האשה אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה או ליד שלוחה שעשתה לקבלה וכל שהיא ספק גרושה הרי זו לא תאכל:

האשה שעשתה שליח לקבל לה גיטה אסורה לאכול בתרומה מיד ואם אמרה קבל לי גיטי במקום פלוני אינה אסורה עד שיגיע שליח לאותו מקום שלחה שליח להביא לה גיטה אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה האומר לאשתו ה"ז גיטיך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד:

2

[The inhabitants of] a city under siege, [the voyagers on] a ship in danger of sinking at sea, and a suspect to be judged [for a crime worthy of capital punishment] are presumed to be alive.8 Needless to say, this applies to one who goes on a caravan journey.9

[In the following instances,] however: a city was captured by besieging forces, a ship was lost at sea, or a person was going out to be executed by a gentile court,10 a person dragged by a wild beast, one upon whom a landslide fell, or one carried away by a river, we regard the individuals with the stringencies appropriate to both the living and the dead.11 Therefore if among the women were the daughter of a priest married to an Israelite12 or the daughter of an Israelite married to a priest,13 they may not partake [of terumah].

If, however, a person was sentenced to death in a [Jewish] court and was taken to the place where he will be stoned,14 we presume that he is dead and his wife may not partake [of terumah].15

ב

עיר שהקיפוה כרקום וספינה המטרפת בים והיוצא לידון הרי אלו בחזקת קיימין ואין צריך לומר מפרש ויוצא בשיירא אבל עיר שכבשוה כרכום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג מבתי דיני עכו"ם ומי שגררתו חיה או נפלה עליו מפולת או שטפו נהר נותנין לו חומרי מתים וחומרי חיים לפיכך אם היו נשותיהן בת כהן לישראל או בת ישראל לכהן הרי אלו לא יאכלו אבל מי שנגמר דינו בב"ד והניחוהו בבית הסקילה ליהרג ה"ז בחזקת מת ולא תאכל אשתו:

3

If a woman left her husband while he was in his death throes in another country, she may not partake of terumah, whether she is the daughter of a priest married to an Israelite or the daughter of an Israelite married to a priest. [The rationale is that] most people in their death throes die.16

If one witness testifies that [a woman's husband] has died and one testifies that he has not died, she may not partake [of terumah].17

ג

הניחה בעלה גוסס במדינה אחרת בין שהיתה כהנת אשת ישראל או ישראלית אשת כהן לא תאכל שרוב גוססין למיתה אחד אומר מת ואחד אומר לא מת הרי זו לא תאכל:

4

[When a man is married to two wives and] one of the wives tells the other that their husband died, since [the other wife] cannot marry by virtue of this testimony,18 she may continue to partake of terumah19 on the presumption that her husband is alive until a person upon whose testimony is sufficient to enable her to marry testifies concerning her. [The same ruling applies] if such testimony is given by any of the five women whose testimony is not accepted if they say that her husband died.20

ד

אמרה לה צרתה או אחת מהחמש נשים שאינן נאמנות להעידה שמת בעלה הואיל ואינה נישאת על פיהן הרי זו אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה קיים עד שיעיד לה מי שהוא נאמן להשיאה על פיו:

5

When [a priest] frees his servant, from the time he transfers21 his bill of emancipation22 to him, he disqualifies him from partaking of terumah. Whenever a servant is given his freedom, but his bill of emancipation is withheld as will be explained in Hilchot Avadim,23 he is, nonetheless, forbidden to partake of terumah.

ה

המשחרר את עבדו משיזכה לו בגט שחרור פסלו מלאכול בתרומה וכל עבד שיצא לחירות ועדיין הוא מעוכב גט שחרור כמו שיתבאר בהלכות עבדים אע"פ כן הרי הוא אסור לאכול בתרומה:

6

There is a doubt [whether the transfer of the ownership of a servant is effective in the following situation]. A person composed a legal document transferring his property - which included servants - to another person. He [did not give the document to that person directly, but instead] gave it to another person on his behalf.24 The recipient [of the present] remained silent and afterwards, protested. There is a doubt whether his protests reflected his initial disposition25 and thus [the servants] have never left the initial domain or whether his protest after his initial silence is [interpreted as] a renunciation of his initial position.26 Therefore, [the servants] may not partake of terumah. [This applies] whether the second master27 was an Israelite and the first master, a priest or the first master was an Israelite and the second, a priest.28

ו

הכותב נכסיו לאחר וזכה לו על ידי אחר והיו בהן עבדים ושתק זה שנתנו לו ואחר כך צווח ה"ז ספק אם זה שצווח הוכיח סופו על תחילתו ועדיין לא יצאו מרשות ראשון או זה שצווח אחר ששתק חזר בו לפיכך אין אוכלין בתרומה בין שהיה רבו שני ישראל והראשון כהן בין שהיה רבו ראשון ישראל והשני כהן:

7

When an Israelite rents livestock from a priest, he may feed it terumah.29 When a priest rents livestock from an Israelite, although he is obligated to provide it with food, he may not feed it terumah, because it is not his financial acquisition.30

ז

ישראל ששכר בהמה מכהן מאכילה תרומה וכהן ששכר בהמת ישראל אף על פי שהוא חייב במזונותיה לא יאכילנה תרומה מפני שאינה קניין כספו:

8

When an Israelite receives a cow from a priest for the sake of fattening it and has it evaluated so that its increase in value will be split,31 he may not feed it terumah even though the priest has a share in its increase in value. If, by contrast, a priest receives a cow from an Israelite for the sake of fattening it and has it evaluated, he may feed it terumah. [The rationale is that] although the Israelite has a share in its increase in value, its body belongs to the priest, because he has [accepted responsibility] for its value.

ח

ישראל ששם פרה מכהן לפטמה ולהיות השבח ביניהן לא יאכילנה בתרומה אע"פ שיש לכהן חלק בשבחה אבל כהן ששם פרה מישראל לפטמה אף על פי שיש לישראל חלק בשבח הואיל וגופה לכהן שהרי שמה על עצמו ה"ז מאכילה תרומה:

9

When a cow belonging to an Israelite gives birth to its firstborn, the owner may feed it terumah, for the firstborn belongs to the priests.32 A person may store vetch33 that is terumah in his dovecote. He need not worry that his doves will come and eat it.34

ט

פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילו תרומה שהבכור לכהנים ואוצר אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו ואינו חושש שמא יבואו היונים שלו ויאכלו אותן:

10

It appears to me35 that if a priest sold his cow to an Israelite and took payment, he can no longer feed it terumah even though the purchaser has not drawn it into his domain as of yet. [The rationale is that] according to Scriptural Law, the transfer of money completes a transaction, as will be explained in Hilchot Mekach UMemcar.36 [Conversely,] if an Israelite sold a cow to a priest, he should not feed it terumah until he draws it into his domain37 even though he already made payment.

י

יראה לי שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אע"פ שעדיין לא משך הלוקח ה"ז אסור להאכילה תרומה שדין תורה מעות קונות כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר ואם מכר ישראל לכהן אף על פי שנתן הדמים לא תאכל בתרומה עד שימשוך: