Vows taken because of coercion,1 vows taken unintentionally,2 and vows involving exaggerations are permitted,3 as we explained with regard to oaths.4

If men of coercion or customs collectors made him take a vow, saying: "Take a vow to us that meat is forbidden to you if you possess something on which customs duty is due," should he take a vow and say: "Bread, meat, and wine are forbidden to me...", he is permitted [to partake of] all of them5 even though he added to what they asked him [to say].6 Similarly, if they asked him to take a vow [on the condition] that his wife not benefit and he took a vow [on the condition] that his wife, his children, and his brothers not benefit from him, they are all permitted. Similar laws apply in all analogous situations.


נדרי אונסין ונדרי שגגות ונדרי הבאי הרי אלו מותרים כדרך שבארנו בשבועות הרי שהדירוהו האנסין והמוכסין ואמרו לו נדור לנו שהבשר אסור עליך אם יש עמך דבר שחייב במכס ונדר ואמר הרי הפת והבשר והיין אסורין עלי הרי זה מותר בכל ואע"פ שהוסיף על מה שבקשו ממנו וכן אם בקשו ממנו שידור שלא תהנה אשתו לו ונדר שלא תהנה לו אשתו ובניו ואחיו כולן מותרין וכן כל כיוצא בזה:


In all vows of this type, he must have the intent at heart for something that is permitted,7 for example, that they be forbidden for him for that day alone or for that hour alone or the like. He may rely on the intent in his heart, since he is being compelled by forces beyond his control.8 Thus at the time he is taking the vow for them, his mouth and his heart are not in concord. [This is required,] as we explained with regard to vows.9


ובכל הנדרים האלו צריך שיתכוין בלבו לדבר המותר כגון שישים בלבו שיהיו אסורין עליו אותו היום בלבד או אותה שעה וכן כיוצא בזה וסומך על דברים שבלבו הואיל והוא אנוס ואינו יכול להוציא בשפתיו ונמצא בשעה שידור להן אין פיו ולבו שוין כמו שבארנו בשבועות:


Similarly, vows of encouragement are permitted.10 What does this imply? One administered a vow to a colleague to eat at his [home] and that colleague took a vow not to eat there, because he did not want to trouble him. Whether he eat or did not eat, they are both exempt.

Similarly, if a merchant took a vow that he would not sell an article for less than a sela and a purchaser took a vow that he would not buy it for more than a shekel,11 if they agree on three dinarim,12 they are both exempt.13 Similar laws apply in all analogous situations. [The rationale is that] neither of them made a definite conclusion in his heart. He took the vow only to encourage his colleague without making a definite conclusion in his heart.14


וכן נדרי זרוזין מותרין כיצד כגון שהדיר חבירו שיאכל אצלו ונדר זה שלא יאכל מפני שאינו רוצה להטריח עליו בין אכל בין לא אכל שניהן פטורין וכן המוכר שנדר שלא ימכור חפץ זה אלא בסלע והלוקח נדר שלא יקחנו אלא בשקל ורצו בשלשה דינרין שניהן פטורין וכן כל כיוצא בזה לפי שכל אחד מהם לא גמר בלבו ולא נדר אלא כדי לזרז את חבירו ולא גמר בלבו:


What is the source which teaches that it is forbidden for a person to take even these four types of vows which are permitted with the intent of nullifying them? It is written [Numbers 30:3): "He shall not desecrate his word," i.e., he should not make his word an inconsequential matter.


ומנין שאפילו ארבעה מיני נדרים אלו שהן מותרים שאסור לו לאדם להיות נודר בהן על מנת לבטלן תלמוד לומר לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין:


When a person took a vow and then [changed his mind and] regretted his vow, he may approach a sage and ask for its release. The laws pertaining to the release of vows are the same as those applying to the release of oaths.15 A vow can be released only by a distinguished sage or by three ordinary men in a place where there are no sages.16 The same wording is used to release a vow as is used to release an oath.17 Similarly, all of the other concepts that we explained with regard to oaths apply to vows in the same way as they apply to oaths.


מי שנדר וניחם על נדרו הרי זה נשאל לחכם ומתירו ודין היתר נדרים כדין היתר שבועות שאין מתיר אלא חכם מובהק או שלשה הדיוטות במקום שאין חכם ובלשון שמתירין השבועה מתירין הנדר וכן שאר הענינות שפירשנו בשבועות כולן בנדרים כדרך שהן בשבועות:


We do not release a vow until it takes effect, as is the law pertaining to an oath.18


ואין מתירין הנדר עד שיחול כשבועה:


Just as we may ask for the release of vows involving prohibitions and they are repealed, so, too, may we ask for the release of vows involving consecrated property and they are repealed.19 This applies both to [articles] consecrated for the upkeep of the Temple and [animals] consecrated to [be sacrificed] on the altar. When the holiness of a sacrifice is transferred from one animal to another, that holiness cannot be released.20


וכשם שנשאלים על נדרי האיסר ומתירין אותו כך נשאלים על נדרי הקדש ומתירין אותו בין נדרי קדשי בדק הבית בין קדשי מזבח ואין נשאלין על התמורה:


Just as a father or a husband can nullify [a woman's] vows involving prohibitions,21 so, too, they can nullify vows of consecration that resemble vows involving prohibitions.


וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר:


When a person takes a vow, a colleague hears and says, "And also me," a third person hears and says, "And also me,"22 if the first asks for the release of his vow and it is released, all the others are also released.23

If [the one who agreed to the vow] last asks for a release and it was granted, he alone is released and the others are still bound by the vow.24 If the second person asks for a release and it was granted, he and all those after him are released,25 but the first is still bound by the prohibition.


מי שנדר ושמע חבירו ואמר ואני ושמע שלישי ואמר ואני ונשאל הראשון על נדרו והותר הותרו כולן נשאל האחרון והותר האחרון מותר וכולן אסורין נשאל השני והותר השני ושל אחריו מותרין והראשון אסור:


Similar principles apply when one has attached many entities to a single vow, e.g., he took a vow [forbidding] bread and extended it to meat,26 if he asks for release of [the prohibition against] bread and it is granted, the [prohibition against] meat is also released.27 If he asks for release of [the prohibition against] meat and it is granted, the [prohibition against] bread is not released.28


וכן המתפיס דברים הרבה בנדר כגון שנדר על הפת והתפיס הבשר ונשאל על הפת והותר בה הותר הבשר נשאל על הבשר והותר בו לא הותר הפת:


When a person takes an oath or a vow saying: "I will not benefit from any one of you," if he asks for the release of his vow or oath concerning one of them and the release was granted, they are all released. [The rationale is that] when a vow is released in part, all of its [particulars] are also released.29

When a person says: "I will not benefit from this person, and from this person, and from this person," if [the prohibition against] the first is released, [the prohibitions against] all of them are released.30 If the prohibition against the last is released, that prohibition is released, but the others remain binding. If he said: "I will not benefit from this one; nor from this one; nor from this one," he must ask for a release for each one indidivually.31 Similar laws apply in all analogous situations.32


הנשבע או הנודר שאיני נהנה לכולכם ונשאל על נדרו או על שבועתו על אחד מהם והתירו הותרו כלם שהנדר שהותר מכללו הותר כולו אמר שאיני נהנה לזה ולזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן הותר אחרון האחרון מותר וכולן אסורין שאיני נהנה לזה לזה לזה צריכין פתח לכל אחד ואחד וכן כל כיוצא בזה:


When a person took a nazirite vow, a vow to bring a sacrifice, and an oath [forbidding himself from partaking of something], or he took a vow, but does not know concerning which of these he took the vow, one request for release [can release] all of them.33


נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה או שנדר ואין ידוע באי זה מהן נדר פתח אחד לכולן:


When a person takes a vow [not to benefit] from the people of a city and he ask for the release of that vow from the sage of that city34 or he took a vow [not to benefit] from the Jewish people and asks for the release of the vow from a Jewish sage,35 the vow is released.


הנודר מאנשי העיר ונשאל לחכם שבעיר או שנדר מישראל והרי הוא נשאל לחכם שבישראל הרי נדרו מותר:


If one says: "This produce is forbidden to me today if I go to this-and-this place tomorrow," he is forbidden to partake of them that day. [This is a] decree lest he go that place tomorrow.36 If he transgressed and partook of it that day and then undertook the journey on the morrow, he is liable for lashes.37 If he did not go, he is not liable for lashes.38


האומר פירות אלו אסורין עלי היום אם אלך למחר למקום פלוני הרי זה אסור לאכלם היום גזירה שמא ילך למחר לאותו מקום ואם עבר ואכלן היום והלך למחר לוקה ואם לא הלך אינו לוקה:


If one says: "This produce will be forbidden to me tomorrow if I go to this-and-this place today," he is permitted to go that place today and the produce will be forbidden for him tomorrow. Similar laws apply in all analogous situations. [The rationale is that] a person is careful about not violating a prohibition,39 but he is not careful in keeping a condition that will cause a permitted entity to become forbidden.40


אמר הרי הן אסורין למחר אם אלך היום למקום פלוני הרי זה מותר לילך היום לאותו המקום ויאסרו עליו אותן הפירות למחר וכן כל כיוצא בזה מפני שאדם זהיר בדבר האסור שלא לעשותו ואינו זהיר בתנאי שגורם לאסור דבר המותר:


When a person takes a vow to fast for ten days,41 whenever he desires and he was fasting one day and had [to interrupt the fast] for the sake of a mitzvah42 or to honor a person of stature, he may eat and repay [the fast] on another day. [The rationale is that] he did not specify the days [he would fast] when he took the vow initially.43

If he took a vow that he would fast today, but forgot and ate, he must continue to refrain from eating.44 If he took a vow to fast for a day or two and when he began to fast, forgot and ate, he forfeits his fast and is obligated to fast again.45


הנודר לצום עשרה ימים באי זה יום שירצה והיה מתענה ביום אחד מהם והוצרך לדבר מצוה או מפני כבוד אדם גדול הרי זה אוכל ופורע יום אחר שהרי לא קבע הימים בתחלת הנדר נדר שיצום היום ושכח ואכל משלים לצום נדר שיצום יום אחד או שנים וכשהתחיל לצום שכח ואכל אבד תעניתו וחייב לצום יום אחר: