It is a mitzvah to love and fear this glorious and awesome God, as [Deuteronomy 6:5] states: "And you shall love God, your Lord" and, as [Deuteronomy 6:13] states: "Fear God, your Lord."


האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ונאמר את ה' אלהיך תירא:


What is the path [to attain] love and fear of Him? When a person contemplates His wondrous and great deeds and creations and appreciates His infinite wisdom that surpasses all comparison, he will immediately love, praise, and glorify [Him], yearning with tremendous desire to know [God's] great name, as David stated: "My soul thirsts for the Lord, for the living God" [Psalms 42:3].

When he [continues] to reflect on these same matters, he will immediately recoil in awe and fear, appreciating how he is a tiny, lowly, and dark creature, standing with his flimsy, limited, wisdom before He who is of perfect knowledge, as David stated: "When I see Your heavens, the work of Your fingers... [I wonder] what is man that You should recall Him" [Psalms 8:4-5].

Based on these concepts, I will explain important principles regarding the deeds of the Master of the worlds to provide a foothold for a person of understanding to [develop] love for God, as our Sages said regarding love: "In this manner, you will recognize He who spoke and [thus,] brought the world into being."


והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם:


Everything which the Holy One, blessed be He, created within His world is divided into three categories. They include:

a) Creations which are a combination of matter and form. They are constantly coming into existence and ceasing to exist; for example, the bodies of man and beasts, plants, and metals.

b) Creations which are [also] a combination of matter and form, but do not change from body to body and from form to form as those in the first category. Rather, their form is permanently fixed in their matter, and they do not change as the others do; for example, the spheres and the stars [which revolve] in them. The matter [from which] they [are composed] differs from [a simple conception of] matter, and their form differs from [a simple conception of] form.

c) Creations which have form, but no matter at all; for example, the angels, for the angels do not possess bodies or corporeal being, but rather are forms which are separate from each other.


כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלשה חלקים מהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה והם הווים ונפסדים תמיד כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות ומהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים אלא צורתן קבועה לעולם בגולמם ואינן משתנין כמו אלו והם הגלגלים והכוכבים שבהן ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות ומהן ברואים צורה בלא גולם כלל והם המלאכים שהמלאכים אינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו:


What is meant by the prophets' statements that they saw an angel of fire or with wings? All these are prophetic visions and parables, as [Deuteronomy 4:24] states: "God, your Lord, is consuming fire," though He is not fire and [the description of Him in this manner] is only metaphoric. Similarly, [Psalms 104:4] states: "He makes His angels as winds...."


ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים הכל במראה הנבואה ודרך חידה לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים כמו שנאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ואינו אש אלא משל וכמו שנאמר עושה מלאכיו רוחות:


Since they possess no body, what separates the form [of the angels] from each other? Their existence is not alike. Rather each one is below the level of the other and exists by virtue of its influence, [in a progression of levels,] one above the other.

Everything exists by virtue of the influence of the Holy One, blessed be He, and His goodness. Solomon alluded to this [concept] in his wisdom, saying (Ecclesiastes 5:7): "Because above the one who is high there is a watcher [and there are others higher than them]."


ובמה יפרדו הצורות זו מזו והרי אינן גופין לפי שאינן שוין במציאותן אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו והוא מצוי מכחו זה למעלה מזה והכל נמצאים מכחו של הקדוש ברוך הוא וטובו וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר:


The expression "below the level of the other" does not refer to height in a spatial sense as [one might say], he is sitting higher than his colleague, [but rather, in regard to spiritual level]. For example, when speaking about two sages, one of whom is greater than the other, we say, "one is above the level of the other." Similarly, a cause is referred to as "above" the effect [it produces].


זה שאמרנו למטה ממעלתו של חבירו אינה מעלת מקום כמו אדם שיושב למעלה מחבירו אלא כמו שאומרין בשני חכמים שאחד גדול מחבירו בחכמה שהוא למעלה ממעלתו של זה וכמו שאומרין בעילה שהיא למעלה מן העלול:


The different names with which the angels are called reflect their [spiritual] levels. Thus, they are called:

1) The holy chayyot, who are above all the others;

2) the ofanim; 7) the elohim;

3) the er'elim; 8) the sons of the elohim;

4) the chashmalim; 9) the keruvim;

5) the serafim; 10) the ishim.

6) the mal'achim;

These ten names which are used to refer to the angels reflect their ten [different spiritual] levels. The level above which there is no higher level except that of God, blessed be He, is that of the form called chayyot. Therefore, the prophets state that they are below God's throne of glory.

The tenth [and lowest] level is that of the form called ishim. They are the angels who communicate with the prophets and are perceived by them in prophetic visions. Therefore, they are called ishim, (“men”), because their level is close to the level of human knowledge.


שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם הוא ולפיכך נקראים חיות הקדש והם למעלה מן הכל ואופנים ואראלים וחשמלים ושרפים ומלאכים ואלהים ובני אלהים וכרובים ואישים כל אלו עשרה השמות שנקראו בהן המלאכים על שם עשר מעלות שלהן הן ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא היא מעלת הצורה שנקראת חיות לפיכך נאמר בנבואה שהן תחת כסא הכבוד ומעלה עשירית היא מעלת הצורה שנקראת אישים והם המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה לפיכך נקראו אישים שמעלתם קרובה למעלת דעת בני אדם:


All these [spiritual] forms are alive. They recognize and know the Creator with very immense knowledge, each of the forms according to its level and not according to its greatness.

Even the highest level is unable to conceive of the true nature of the Creator as He [truly] is, since its intellectual capacity is too limited to know or to grasp [Him]. It does, however, comprehend and know more than the form which is below it.

This is true regarding each and every level, including the tenth level. This [level] also knows the Creator in a manner that surpasses the potential to know and comprehend [God possessed by] human beings made up of body and soul. None [of these levels] can know the Creator as He knows Himself.


וכל הצורות האלו חיים ומכירין את הבורא ויודעים אותו דעה גדולה עד למאד כל צורה וצורה לפי מעלתה לא לפי גודלה אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמתת הבורא כמו שהוא אלא דעתה קצרה להשיג ולידע אבל משגת ויודעת יותר ממה שמשגת ויודעת צורה שלמטה ממנה וכן כל מעלה ומעלה עד מעלה עשירית גם היא יודעת הבורא דעה שאין כח בני האדם המחוברים מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותה והכל אינן יודעין הבורא כמו שהוא יודע עצמו:


All existence, aside from the Creator - from the first form down to a small mosquito in the depths of the earth - came into being from the influence of His truth. Since He knows Himself and recognizes His greatness, beauty, and truth, He knows everything, and nothing is hidden from Him.


כל הנמצאים חוץ מן הבורא מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ הכל מכח אמתתו נמצאו ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גדולתו ותפארתו ואמתתו הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו:


The Holy One, blessed be He, recognizes His truth and knows it as it is. He does not know with a knowledge which is external to Him in the way that we know, for ourselves and our knowledge are not one. Rather, the Creator, may He be blessed, He, His knowledge, and His life are one from all sides and corners, in all manners of unity.

Were He to live as life is [usually conceived], or know with a knowledge that is external from Him, there would be many gods, Him, His life, and His knowledge. The matter is not so. Rather, He is one from all sides and corners, in all manners of unity. Thus, you could say, "He is the Knower, He is the Subject of Knowledge, and He is the Knowledge itself." All is one.

This matter is beyond the ability of our mouths to relate, [or our] ears to hear, nor is there [the capacity] within the heart of man to grasp it in its entirety. [In expression of this concept, Genesis 42:15] states: "chay (By the life) of Pharaoh" and [I Samuel 25:26] states "chay, (By the life) of your soul," but [I Samuel, ibid.] does not say: "chay, (By the life) of God" but chai Adonai, “As God lives.” [This shows] that the Creator and His life are not two, as are the lives of living beings or the lives of the angels.

Thus, He does not recognize and know the creations in terms of the creations as we know them, but rather He knows them in terms of Himself. Thus, since He knows Himself, He knows everything, for the existence of everything else is dependent on Him.


הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו היו שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו ואין הדבר כן אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו ולפיכך אומר חי פרעה וחי נפשך ואין אומר חי ה' אלא חי ה' שאין הבורא וחייו שנים כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים כמו שאנו יודעין אותם אלא מחמת עצמו ידעם לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו:


The concepts that we have mentioned about the subject matter in these two chapters are like a drop from the sea [when compared to] what is necessary to explain this matter. The explanation of all the fundamental principles of these two chapters is referred to as Ma'aseh Merkavah, (lit. “the work of [G‑d’s] chariot.”)


דברים אלו שאמרנו בענין זה בשני פרקים אלו כמו טיפה מן הים הם ממה שצריך לבאר בענין זה וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה:


The Sages of the early generations commanded that these matters should not be explained except to a single individual [at a time]. He should be a wise man, who can reach understanding with his [powers of] knowledge. In such an instance, he is given fundamental points, and an outline of the concepts is made known to him. He [is expected to continue to contemplate] until he reaches understanding with his powers of knowledge and knows the ultimate meaning and depth of the concept.

These concepts are extremely deep, and not every [person has] the knowledge necessary to appreciate them. In his wisdom, Solomon described them with the metaphor [Proverbs 27:26]: "Lambs for your clothing." [The root kevas - "lamb" - also has the meaning "hide."] Thus, our Sages interpreted this metaphor [to mean]: Matters which are the secrets of the world will be your clothing - i.e., they will be for you alone, and you should not discuss them in public.

Concerning them, [Proverbs 5:17] teaches: "They shall be for you and not for others with you." [Similarly, the Song of Songs 4:11] states: "Honey and milk will be under your tongue." The Sages of the early generations interpreted this [as a metaphor]: Subjects that are like honey and milk should be [kept] under your tongue.


צוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד והוא שיהיה חכם ומבין מדעתו ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים ומודיעין אותו שמץ מן הדבר והוא מבין מדעתו וידע סוף הדבר ועומקו ודברים אלו דברים עמוקים הם עד למאד ואין כל דעת ודעת ראויה לסובלן ועליהם אמר שלמה בחכמתו דרך משל כבשים ללבושך כך אמרו חכמים בפירוש משל זה דברים שהן כבשונו של עולם יהיו ללבושך כלומר לך לבדך ואל תדרוש אותם ברבים ועליהם אמר יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך ועליהם אמר דבש וחלב תחת לשונך כך פירשו חכמים הראשונים דברים שהן כדבש וחלב יהיו תחת לשונך: