Chapter 42

1For the conductor, a maskil of the sons of Korah.   אלַֽמְנַצֵּ֜חַ מַשְׂכִּ֥יל לִבְנֵי־קֹֽרַח:
of the sons of Korah: Assir, Elkanah, and Abiasaf. At first, they were in their father’s counsel, but at the time of the controversy they parted, and when all those around them were swallowed up, and the earth opened its mouth, their place was left within the mouth of the earth, as the matter that is stated (Num. 26:11): “But the sons of Korah did not die.” There they uttered a song, and there they composed these psalms. [Then] they ascended from there, and the holy spirit rested on them, whereupon they prophesied concerning the exiles, the destruction of the Temple, and the Davidic dynasty.   לבני קרח: אסיר ואלקנה ואביאסף הם היו תחלה בעצת אביהם ובשעת המחלוקת פרשו וכשנבלעו כל סביבותיה' ופתחה הארץ את פיה נשאר מקומם בתוך פי הארץ כענין שנאמר ובני קרח לא מתו ושם אמרו שירה ושם יסדו המזמורי' הללו ועלו משם ושרת' עליהם רוח הקודש ונתנבאו על הגליות ועל חרבן הבית ועל מלכות בית דוד:
2As a hart cries longingly for rivulets of water, so does my soul cry longingly to You, O God.   בכְּאַיָּ֗ל תַּֽעֲרֹ֥ג עַל־אֲפִיקֵי־מָ֑יִם כֵּ֚ן נַפְשִׁ֨י תַֽעֲרֹ֖ג אֵלֶ֣יךָ אֱלֹהִֽים:
As a hart cries longingly for rivulets: Heb. תערג. The expression of ערג applies to the voice of the hart as the expression of נהם, roaring, applies to a lion; שּׁקוק, growling, to a bear; געה, lowing, to oxen, and צפצוף chirping, to birds. [See Teshuvoth Dunash, p. 18.] Our Sages said: The hind is the most pious of the beasts. When the beasts are thirsty for water, they gather to her so that she should raise her eyes to heaven. And what does she do? She digs a pit and thrusts her antlers into it and lows. Thereupon, the Holy One, blessed be He, has compassion on her and the deep brings up water for her.   כאיל תערג על אפיקי מים: ל' ערג נופל על קול האיל כאשר יפול לשון נהם לארי ושקוק לדוב וגעה לשוורים, וצפצוף לעופות, אמרו רבותינו האילה הזאת חסידה שבחיות וכשהחיות צמאו' למים הם מתכנסות אליה שתתלה עיניה למרום ומה היא עושה חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה, והקב"ה מרחם עליה והתהום מעלה לה מים:
As a hart cries longingly: “As a hind cries longingly” is not stated, nor, “As a hart cries longingly (יערג) [in the masculine].” Only, “As a hart cries longingly.” Scripture speaks of [both] a male and a female. The male cries longingly for water, as we explained, and the female when she kneels to give birth, [because] her womb is narrow. [When] she cries out, the Holy One, blessed be He, is compassionate and prepares a serpent, which bites her on her birth canal, whereupon her womb opens. Menachem (p. 138) connects תערג with (Song 5:13): “His cheeks are like a bed of (כערוגת) spice,” but his view is impossible. Dunash (p. 18) too explained it as the sound of the hart.   כאיל תערוג: כאילת תערוג לא נאמר וכאיל יערוג לא נאמר אלא כאיל תערוג דבר הכתוב בזכר ובנקיב' הזכר עורג על עסק המי' כמו שפרשנו, הנקיבה כשהיא כורעת לילד והי' צועקת הקב"ה מרחם עליה, ומנחם חבר תערוג עם לחייו כערוגת הבשם אכן לא יתכנו דבריו, גם דונש פתר אותו לשון קול של איל (סא"א):
3My soul thirsts for God, for the living God; when will I come and appear before God?   גצָמְאָ֬ה נַפְשִׁ֨י | לֵֽאלֹהִים֘ לְאֵ֪ל֫ חָ֥י מָתַ֥י אָב֑וֹא וְ֜אֵֽרָאֶ֗ה פְּנֵ֣י אֱלֹהִֽים:
when will I come and appear before God?: to make the pilgrimages on the festivals. Here he prophesied concerning the destruction of the Temple. “Why are you downcast?” is stated here three times, corresponding to the three kingdoms destined to curtail the Temple service, and Israel will cry out and be redeemed: the kingdoms of Babylon, Greece, and Edom.   מתי אבא ואראה פני אלהי': לעלות לרגל ונתנבא כאן חורבן הבית ונאמר כאן מה תשתוחחי ג' פעמים כנגד שלש מלכיות העתידות לבטל עבודת המקדש וישראל צועקים ונגאלים מלכות בבל ויון ואדום:
My soul thirsts: The people of Israel say this in the Babylonian exile.   צמאה נפשי: כנסת ישראל אומרת כן בגלות בבל:
4My tears were my bread day and night when they say to me all day long, "Where is your God?"   דהָֽיְתָה־לִּ֬י דִמְעָתִ֣י לֶ֖חֶם יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה בֶּֽאֱמֹ֥ר אֵלַ֥י כָּל־הַ֜יּ֗וֹם אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:
My tears were my bread: From here we derive that distress satiates a person, and he does not seek to eat. Similarly, Scripture states regarding Hannah (I Sam. 1:7): “and she wept and did not eat.”   היתה לי דמעתי לחם: מכאן שהצרה משבעת את האדם ואינו מבקש לאכול וכן הוא אומר בחנה ותבכה ולא תאכל (שמואל א א׳:ז׳):
5These things I will remember, and I will pour out my soul [because of the pain which is] upon me, how I passed on with the throng; I walked slowly with them until the house of God with a joyful shouting and thanksgiving, a celebrating multitude.   האֵ֚לֶּה אֶזְכְּרָ֨ה | וְאֶשְׁפְּכָ֤ה עָלַ֨י | נַפְשִׁ֗י כִּ֚י אֶֽעֱבֹ֨ר | בַּסָּךְ֘ אֶדַּדֵּ֗ם עַד־בֵּ֥ית אֱלֹ֫הִ֥ים בְּקֽוֹל־רִנָּ֥ה וְ֜תוֹדָ֗ה הָ֘מ֥וֹן חוֹגֵֽג:
These things I will remember, etc., how I passed on with the throng: Pasoye in Old French. I remember this, and my soul pours out when I remember the festive pilgrimage, how I would pass on with the throngs of people and walk slowly with them until the House of God. סַךְ is an expression of a number. Another explanation: סַךְ is an expression of a human barrier. Another explanation: סַךְ is an expression of a covering and a booth, meaning covered wagons. סַךְ is an expression relating to צָב (Num. 7:3), “covered wagons” (עגלותצב). Covered like a booth, their name in the language of the Aggadah is סקפסטאות and אסקופיטי.   אלה אזכרה: כי אעבור בסך פשוויי"אה בלע"ז, את זאת אני זוכרת ונפשי משתפכת בזכרי עליית הרגלים שהייתי עוברת בגדודי בני אדם ומדדה עמהם עד בית אלהים. סך ל' חשבון סך בני אדם, ד"א סך לשון סכך וסוכה כלומר בעגלת צב שהיו מחופות כמין סוכה ושמן בלשון אגדה סקפסטאות ואסקופיטי:
I walked slowly with them: I walked slowly with them, as (Shab. 128b): “We may make calves and foals walk (מדדים),” and, “A woman may make her child walk (מדדה). This word serves in place of two words: אדדה עמהם, I walked with them, etay amut semble in Old French, to move together. Menachem (p. 62) associated it as an expression of affection (ידידות), as (Jer. 12:7): “I have delivered My soul’s beloved (ידידות) into the hand of her enemies.” But Dunash (p. 27) interpreted אדדם as an expression of silence (דממה), and likewise (above 37:7): “Wait (דום) for the Lord, etc.” Accordingly, the interpretation of אדדם is: “I will be dumb,” “and I was silent until I came to the House of God with shouts of joy,” as (above 39:2): “I will guard my mouth [as though with] a muzzle, etc.” and as (above 38:14): “But I am like a deaf man, I do not hear, and like a mute, etc.” דם is the radical of אדדם I would walk with them, as (Gen. 37:4): “And they could not speak with him in peace,” [equivalent to] לדבר עמו בשלום.   אדדם: אדדה עמהם כמו מדדים עגלים וסייחים והאשה מדדה את בנה ותיבה זו משמשת כשתי תיבות, אדדה עמהם אטוויי"אמוץ שנבל"א בלע"ז, ומנחם חברו לשון ידידות כמו נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה, ודונש פתר אדדם לשון דממה וכן דום לה' והתחולל לו ופתרון אדדם אאלם ואחריש עד אבא בית אלהים ברנה כמו אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי וכמו ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו ודם הוא שורש בתיבה אדדם אדדה עמהם כמו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית ל"ז) דבר עמו בשלום:
a celebrating multitude: who were going to celebrate, and on this the liturgical poet (in the morning service of Parashat Shekalim, in the Yotzer of [the prayer] “Ayleh Ezcherah”): “A vast celebrating multitude, flooding like a river.” According to the Midrash Aggadah (Mid. Ps. 42:4), it is Greek, because they call a pool of water “chogegin.”   המון חוגג: שהיו הולכים לחוג, ועל ככה יסד הפייט (בשחרית פ' שקלים ביוצר של אלה אזכרה ע"ש) עוצם המון חוגג ושוטף כנהר, ומ"א ל' יוני שקורין לבריכ' מים חוגגין:
6Why are you downcast, my soul, and why do you stir within me? Hope to God, for I will yet thank Him for the salvations of His presence.   ומַה־תִּֽשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י | נַפְשִׁי֘ וַתֶּֽהֱמִ֪י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵֽ֖אלֹהִים כִּי־ע֥וֹד אוֹדֶ֗נּוּ יְשׁוּע֥וֹת פָּנָֽיו:
are you downcast: Heb. תשתוחחי, an expression of (below 44:26): “For our soul is cast down (שחה) to the dust.” When שַּׁח is used in the reflexive (מתפעל), the “tav” separates the radicals in the manner of every word whose root begins with “shin.”   תשתוחחי: לשון כי שחה לעפר נפשנו (לקמן מ"ד) ושח כשהוא מדבר על מתפעל התי"ו חולקת את אותיו' שרשי התיבה כדרך כל תיבה שיסודה שי"ן בתחלת':
Hope: Wait and look forward to the redemption.   הוחילי: המתיני וצפי לגאולה:
7My God, my soul is downcast upon me; therefore, I will remember You from the land of Jordan and the peaks of Hermon, from the young mountain.   זאֱֽלֹהַ֗י עָלַי֘ נַפְשִׁ֪י תִשְׁתּ֫וֹחָ֥ח עַל־כֵּ֗ן אֶ֖זְכָּרְךָ מֵאֶ֣רֶץ יַרְדֵּ֑ן וְ֜חֶרְמוֹנִ֗ים מֵהַ֥ר מִצְעָֽר:
I will remember You from the land of Jordan: From what You did for us in the Jordan and the peaks of Hermon; after all the provocation with which we provoked You in Shittim, You dried the Jordan for us.   אזכרך מארץ ירדן: ממה שעשית לנו בירדן והרי חרמון אחר כל הכעס שהכעסנוך בשטי', הובשת לנו את הירדן:
from the young mountain: From Mount Sinai, which is younger than other mountains; after we provoked You there with the episode of the [Golden] Calf, You forgave our iniquities and went with us. All these I remember in my exile, when You have refrained from doing good for me, and Your decrees are being renewed one after the other.   מהר מצער: מהר סיני שהוא צעיר לשאר ההרים אחר שהכעסנוך בו במעשה העגל סלחת לעונינו והלכת עמנו, כל אלה אני זוכר' שמנעת מלהטיב לי וגזרותיך מתחדשות עלי זו אחר זו:
8Deep calls to deep to the sound of Your water channels; all Your breakers and waves passed over me.   חתְּהֽוֹם־אֶל־תְּה֣וֹם ק֖וֹרֵא לְק֣וֹל צִנּוֹרֶ֑יךָ כָּל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְ֜גַלֶּ֗יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ:
Deep calls to deep: One trouble calls the next one.   תהום אל תהום קורא: צרה קוראה לחברתה:
to the sound of Your water channels: (Tes canals in Old French, canaux in modern French) which spray retribution upon me like flooding waters, until all Your breakers and waves have passed over me.“Your breakers” is an expression of the waves of the sea, because the waves of the sea ascend, break, and fall.   לקול צנוריך: טישקנאל"ש בלע"ז, המקלחים עלי פורענות כמים שוטפים עד כי כל משבריך וגליך עלי עברו, משבריך לשון גלי ים על שהיה גליו עולים למעלה ומשתברים ונופלים:
9By day, may the Lord command His kindness, and at night, may His resting place be with me, a prayer to the God of my life.   טיוֹמָ֚ם | יְצַוֶּ֬ה יְהֹוָ֨ה | חַסְדּ֗וֹ וּ֖בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה עִמִּ֑י תְּ֜פִלָּ֗ה לְאֵ֣ל חַיָּֽי:
By day, may the Lord command His kindness: May the light of the redemption come, and may the Lord command His kindness to us.   יומם יצוה ה' חסדו: יבוא האור ויצוה ה' חסדו לנו:
and at night: In the darkness of the exile and the troubles.   ובלילה: בחשך הצרה:
may His resting place be with me: Heb. שירה. May His resting place be in our midst. שּׁירה is an expression of camping, as we translate (II Sam. 17:26): “And Israel encamped,” וּשְּׁרָא. I learned this from the Great Masorah, which associates this [word] with (I Kings 5:12): “And his songs (שירו) were a thousand and five,” in the “aleph-beth” of two words with different meanings (homonyms). This taught [me] that this is not an expression of song, but the Midrash Aggadah does interpret it as an expression of song, interpreting in this manner: Israel says to the Holy One, blessed be He: “We remember what You did for us in Egypt. You commanded us one commandment by day on the eve of the Passover, and we observed it, and at night, You redeemed us and we sang Hallel before You. But now we keep many commandments, yet You do not redeem us. Because of this, I will say to God, my Rock, ‘Why have You forgotten me?’”   שירה עמי: תהא חנייתו בתוכנו שיר' ל' חני' כדמתרגמי' ויחן ושרא, זו למדתי מתוך מסורת הגדולה שחבר את זה עם ויהי שירו חמש' ואלף (מ"א ד), באלפ"א בית"א של שתי תיבות החלוקים בפתרונן לימד שאין זה לשון שיר, ומדרש האגדה פותרו לשון שיר וכך הוא פותרו שכך ישראל אומרים להקב"ה זכרנו מה שעשית לנו במצרים מצוה אחת שצויתנו ביו' בערב פסח ושמרנוה ובלילה גאלתנו ושרנו לפניך את ההלל ועכשיו הרבה מצות אני שומרת ועל זאת אומרה לאל סלעי למה שכחתני וגו':
10I will say to God, my Rock, "Why have You forgotten me? Why should I walk in gloom under the oppression of the enemy?"   יאֽוֹמְרָ֚ה | לְאֵ֥ל סַלְעִי֘ לָמָ֪ה שְׁכַ֫חְתָּ֥נִי לָֽמָּה־קֹדֵ֥ר אֵ֜לֵ֗ךְ בְּלַ֣חַץ אוֹיֵֽב:
in gloom: Heb. קדר, an expression of blackness, as (Micah 3:6): “and… shall be darkened (וקדר) about them.”   קודר: לשון שחרות כמו וקדר עליהם (מיכ' ג'):
11With murder in my bones, my oppressors have reproached me by saying to me all day long, "Where is your God?"   יאבְּרֶ֚צַח | בְּֽעַצְמוֹתַ֗י חֵֽרְפ֥וּנִי צֽוֹרְרָ֑י בְּאָמְרָ֖ם אֵלַ֥י כָּל־הַ֜יּ֗וֹם אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:
With murder in my bones, my oppressors have reproached me: It seemed to me as though they were killing me, so confined within my bones was that with which my oppressors provoke and reproach me.   ברצח בעצמותי חרפוני צוררי: נדמה לי כאילו הורגים אותי כך עצור בעצמותי מה שצוררי מכעיסין ומחרפין אותי:
12Why are you downcast, my soul, and why do you stir within me? Hope to God, for I will yet thank Him for the salvations of my countenance and my God.   יבמַה־תִּֽשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י | נַפְשִׁי֘ וּמַה־תֶּֽהֱמִ֪י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵֽ֖אלֹהִים כִּי־ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ יְשׁוּעֹ֥ת פָּ֜נַ֗י וֵֽאלֹהָֽי:
my countenance and my God: The Holy One, the light of my countenance, my God, I still have hope in Him. Why, then, should you stir?   פני ואלהי: הקב"ה שהוא אור פני ואלהי עדיין יש לי בו תקוה ולמה תהמי: