שום אדם כו'. עיין בט"זא. ואף שיש לומר דאיסורא לא ניחא ליה דליקניב, מ"מ לדינא אין לנו לזוז מדבריו ז"ל, ובפרט שיש לקיים דין זה מטעם אחרג, ואין להאריך. ואין להקשות על הט"ז, דאם לא יסגור ויוכל אדם להכניס לשם א"כ ה"ל חצר שאינה משתמרת, ואינה קונה לו אלא א"כ עומד אצלה כדאמרינן בפ"ק דב"מד, די"ל כיון שאותו אדם מפקירו הוה ליה כדעת אחרת מקנה אותו, ולא בעי חצר משתמרת לדעת הנמוקי יוסף שםה, והובא בדרכי משה סי' רס"חו לפסק הלכה. ואף לדעת התוס' שםז, יש לומר דכאן הוה כמתנה כמ"ש הפרי חדש בסוף סי' תל"וח ע"ש. ולא העתקתי כן שם בפניםט, לפי ששם מיירי בנכרי, ובמה נקנית לו המתנה, הלא אין חצר לנכרי כמו שיתבאר בסי' תמ"חי ע"ש:
ס"ק א (שאם יכניסו לשם חמץ מה מועלת בדיקתו דהא ביתו זוכה לו כל חמץ שיהי' שם).
כדאמרינן ב"מ צו, ב. וראה גם לעיל סי' תלה קו"א ס"ק ב בהג"ה הה'.
אולי הכוונה, שאם אם לא יזכה ביתו בחמץ, עדיין יהי' חיוב בדיקה משום חשש תקלה שלא יבואו לאכלו, כדלעיל סי' תלא ס"ד וסי' תלה ס"ד.
יא, א.
(ח, סע"ב) ד"ה במתנה האיך, בדעת רש"י (שם יב, א ד"ה זרק) וגירסת רב יהודאי גאון. וכ"ה ברא"ש שם פ"א סל"ב.
ס"ק ב. הובא בסמ"ע שם ס"ק טז. ש"ך שם ס"ק ט. וראה קובץ מבית חיינו ח"ג ע' 26.
יב, א ד"ה ויצא (דבהפקר ליכא דעת אחרת מקנה).
שכיון שנכנס העכו"ם בביתו כו' הוה ליה כמי שנתנו לו במתנה (וקיים בזה מצות ביעור חמץ).
סוף סעיף כא (כשהביא דעת היש אומרים שאין הישראל מחוייב בבדיקה כיון שמצות תשביתו אינה חובת הגוף, לא כתב הטעם האמור בפר"ח שם, דהיינו כיון שהישראל קיים מצות תשביתו במה שנתנו במתנה לנכרי).
סוף סי"א.

Start a Discussion