יש לחוש כו'. כן הבינוא הר"ןב וכל האחרונים בפירוש הירושלמיג, וכן פסקו הכל בוד והב"חה והעולת שבתו והמ"אז, וכ"כ בתשובה להרמב"ן בסי' קס"חח הביאה הב"י סימן תס"זט ע"ש שכתב ואפשר שיהיה צריך לבערוי כו'. ועיין במ"א סק"חיא.

והנה הר"ן דחה הירושלמי זה מהלכה, ואחריו נמשכו האליה זוטאיב והפרי חדשיג והחק יעקביד וכך כתב בדרכי משהטו. ועיין בר"ן הביאו הב"יטז שכתב הטעם לפי שעשאוהו כחמץ שנפלה עליו מפולת דסגי בביטול בעלמא עכ"ל, וכוונתו דאף דבדאורייתא אין לחלק בין תוך שלשים לקודם, מכל מקום כאן אין דאורייתא לפי שעשאוהו כחמץ שנפלה עליו מפולת שהוא מבוער לגמרי מן התורה לשיטת הר"ן, כמ"ש בסי' תל"גיז, אבל לשיטת סמ"קיח וסיעתו דאינו כמבוער מדאורייתא, אין לומר דאפילו הכי קודם ל' אוקמוהו אדאורייתא, דסגי בביטול אפילו לחמץ ידוע, דא"כ למה ליה להר"ן לפרש לפי שעשאוהו כו'יט, אלא ודאי דהעיקר כהמ"אכ דבדאורייתא אין לחלק בין תוך ל' לקודם אף לאחר שביטלו, וכמ"ש בפנים. וכיון דגבי מפולת קיי"לכא להחמיר כסמ"ק וסיעתו, הוא הדין והוא הטעם בנידון דידן.

ובפרט שדעת הטוש"ע בסימן תמ"ג סעיף ב'כב נראה כמסכים לדעת הב"ח ומ"א וסיעתם, שהרי לשיטת הר"ן מי שיש לו חמץ בפסח בעיר אחרת אינו עובר עליו מן התורה שהוא כמבוער אצלו. ודוחק גדול לומר דהטוש"ע מיירי כשיצא המפקיד מכאן בתוך ל', ומחויב לבערו שלא יעבור עליו המפקיד מדרבנן, שדרך הפוסקים האחרונים לפרש ולא לסתום כולי האיכג. ולהר"ן יש לומר דעובדא דיוחנן חקוקאהכד מיירי אף קודם ל', והצריכו למכרו כדי שלא יאסר בהנאה, דלאחר הפסח ודאי אסור אף שלא עבר עליו כלום אפי' מד"סכה, דלא עדיף ממי שהניח חמצו ברשות הרבים והפקירו קודם הפסח שהוא אסור בהנאה לאחר הפסח, כדאיתא בירושלמיכו לפי פירוש האמיתי של המ"אכז והפרי חדשכח וכמו שיתבאר בסי' תמ"חכט ע"ש. אבל דעת הטוש"ע והאחרונים בסימן תמ"גל נראה בעליל שמסכמת לדעת הירושלמילא והכל בו והב"ח והעולת שבת והמ"א.

ומכל מקום כיון דמידי דרבנן הוא, ודעת הטור וד"מ בסי' זה והר"ן ולבושלב ואלי' זוטא ופרי חדש וחק יעקב להקל, יש לסמוך על דבריהם בדיעבד, אפי' אין שם שעת הדחק, וכ"כ המ"א בסק"ח לענין אוצר, וה"ה למפרש ויוצא בשיירא, דכי הדדי נינהו בכל מילייהו כמשמעות הגמרא וכל הפוסקים: