וקנאו כו'. כך פסק הרב בית יוסף בש"עא, וחזר בו ממה שכתב בכסף משנהב, וגם רמ"א לא הגיה עליו כלום משמע דהכי ס"לג, וכן מצאתיד בדרכי משה, וגם הט"ז ומגן אברהם לא חלקו על הש"ע משמע דהכי סבירא להוה, וכן כתב המ"מו בשם המפרשים. ומ"ש החק יעקבז דראוי להחמיר כו' זה אינו, דלא שייך כאן חומרא כלל דהא קולא לזה היא חומרא לזה ומה ראית להחמיר על השוכר יותר מעל המשכיר. ואם כוונת החק יעקב כשאין המשכיר בעיר או שאינו רוצה לבדוק, בלאו הכי על השוכר לבדוק, כמשמעות הגמרא וכל הפוסקים וטוש"ע סעיף ב' וסעיף ג'. ואפילו אם נאמר דכשאין השוכר נכנס לדור בבית עד לאחר הפסח א"צ לבדוק, כשחל על המשכיר לבדוק ולא בדקו, מלבד שאין דבר זה מסתבר כלל מחמת כמה טעמים, אלא שאף אם יהיה כן אין לנו להחמיר נגד פסק הש"ע והסכמת רמ"א והט"ז ומ"א שלא חלקו על הש"ע. ובר מן כל דין קיי"ל בדברי סופרים הלך אחר המיקלח:
Footnotes
א.
סעיף א (כהר"ן א, ב ד"ה המשכיר בית לחבירו בי"ד) שהאיבעיא בגמרא מיירי כשקנאו בקנין.
ב.
פ"ב הי"ח (שהעיקר כפירוש התוס' ד, א ד"ה אם, דמיירי כשלא החזיק בקנין). וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רעז.
ג.
ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רצו.
ד.
אוצ"ל: משמע (ממה שלא השיג על הב"י שהביא את דעת הר"ן ואח"כ הביא את דעת התוס').
ה.
ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שיא.
ו.
פ"ב הי"ח.
ז.
סוף ס"ק ב.
ח.
ע"ז ז, א.

Start a Discussion