When an impure person serves in the Temple,1 he desecrates his service and is liable for death at the hand of heaven for [performing] this service even if he did not tarry there,2 as [indicated by Leviticus 22:2]: "so that they draw back for the sanctified objects of the children of Israel and not desecrate My holy name." This is a warning for a person who serves while ritually impure.3

Further on,4 [ibid.:9] states: "They will die because of it, because they desecrated it." Just as in the latter instance, desecration makes one liable for death at the hands of heaven, so too, with regard to [offering sacrifices while impure, desecration] makes one liable for death at the hand of heaven. Lashes are given for [the violation of] all negative commandments punishable by death at the hand of heaven.5


טמא שעבד במקדש חילל עבודתו וחייב מיתה בידי שמים על עבודתו אף על פי שלא שהה שם שנאמר וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי ה"ז אזהרה לעובד בטומאה ולהלן הוא אומר ומתו בו כי יחללוהו מה חילול האמור [שם] חייב מיתה בידי שמים אף כאן מיתה בידי שמים וכל לאו שחייבין עליו מיתה בידי שמים לוקין עליו:


Although one who serves in a state of impurity is liable only for lashes in court, his priestly brethren6 would not bring him to the court. Instead, they would take him outside7 [the Temple]8 and split open his brain. They would not be rebuked for this.9


אע"פ שאם עבד בטומאה אינו חייב בבית דין אלא מלקות אחיו הכהנים לא היו מביאין אותו לבית דין אלא מוציאין אותו לחוץ ופוצעין את מוחו ואין ממחין עליהן בכך:


How is it possible for a priest to perform service without tarrying so that he will be liable only for death at the hand of heaven and not karet? For example, he contracted impurity in the Temple Courtyard10 and departed in the shortest way possible,11 but as he was leaving, he used a cylinder in his hand to turn over a limb [from a sacrifice] on the fire of the altar and thus hasten its consumption by the flames.12 [The rationale is that] any contribution to the Temple service13 is considered as equivalent to that service.


והיאך אפשר לו לעבוד ולא ישהה עד שלא יתחייב כרת אלא מיתה בידי שמים בלבד כגון שנטמא בעזרה ויצא בקצרה וביציאתו היה צנור בידו והפך בו אבר על האש במזבח וקירב שרפתו שכל קירוב עבודה הרי הוא כעבודה:


Similarly, if one who was impure immersed in the mikveh and then performed service before nightfall of that day,14 his service is invalid and he is liable for death at the hand of heaven, as [ibid 21:6] states: "They shall not desecrate the name of their God."15 According to the Oral Tradition, we learned that this is a warning to a person who [was impure, but] immersed himself that day who performs service [in the Temple], for he is still impure. [This is derived from ibid. 22:7]: "And the sun sets and he will become pure." Implied is that until then, he was not pure.16 A person whose atonement process was not completed17 who performs service [in the Temple] is exempt [from punishment]18 even though his service is invalid and it desecrates [the sacrifice].


וכן טמא שטבל ועבד קודם שיעריב שמשו עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא יחללו שם אלהיהם מפי השמועה למדו שזו אזהרה לטבול יום שעבד שעדיין טמא הוא שנאמר ובא השמש וטהר מכלל שעדיין לא טהר אבל מחוסר כיפורים שעבד אף על פי שעבודתו פסולה וחילל ה"ז פטור:


What is the source that teaches that such service is impure? [With regard to a woman impure due to childbirth, Leviticus 12:8] states: "And the priest shall atone for her and she shall become pure." Implied is that until now, she was not pure. The same applies to all others whose atonement process is not complete.19


ומניין שעבודתו פסולה שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שעדיין לא נגמרה טהרתה והוא הדין לכל מחוסרי כיפורים:


[The following laws apply if] a priest performed service and afterwards, it became known that he was impure. If the source of impurity was known,20 all of the sacrifices that he offered are invalid, for his work is defiled. If, however, he became impure due to the impurity [likened to] the depths,21 the forehead plate brings about appeasement and all the sacrifices he offered are accepted.22 Even if he became aware of the fact that he was impure before the blood was sprinkled on the altar and then he sprinkled the blood, it brings about appeasement. For the forehead plate brings about appeasement for the impurity [likened to] the depths even though he [transgresses] intentionally.23 We have already explained the impurity [likened to] the depths in Hilchot Nizirut.


כהן שעבד ואח"כ נודע שהיה טמא אם היא טומאה ידועה כל הקרבנות שהקריב פסולין שהרי עבודתו חולין ואם היא טומאת התהום הציץ מרצה וכל הקרבנות שהקריב נרצו ואפילו נודע לו שהוא טמא קודם שיזרוק הדם וזרק הורצה שהציץ מרצה על טומאת התהום אע"פ שהוא מזיד וכבר ביארנו טומאת התהום בנזירות:


Similarly, the forehead plate brings atonement if the objects being sacrificed are impure,24 as [Exodus 28:38] states: "And it shall be on the forehead of Aaron and Aaron will bear the sins of the sacred objects." It does not, however, bring about appeasement if the portions of the sacrifices that are eaten are impure or if the one [offering the sacrifice] is impure when he became impure because of a known source of impurity unless the impurity was superseded by a communal obligation,25 in which instance the forehead plate generates appeasement for it.


וכן הציץ מרצה על טומאת דברים הקרבין שנאמר והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אבל אינו מרצה על טומאת הנאכלין ולא על טומאת האדם שנטמא בטומאה ידועה אלא אם כן היתה הטומאה הדחויה בציבור שהציץ מרצה עליה:


The forehead plate does not bring about appeasement unless it is on the High Priest's forehead,26 as [the above verse] continues: "It will be on his forehead at all times, for appeasement before God."


ואין הציץ מרצה אלא בזמן שהוא על מצחו שנאמר והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני י"י:


[The offering of] any sacrifice that does not have a set time does not supersede [the observance of] the Sabbath27 or [the laws of] ritual impurity. [The rationale is that] if it is not sacrificed today, it will be sacrificed tomorrow or afterwards. [The offering of] any sacrifice that does have a set time, whether it be a communal offering or an individual offering,28 supersedes [the observance of] the Sabbath and [the laws of] ritual impurity. It does not supersede all types of ritual impurity, however, only those stemming from contact with a human corpse.29


כל קרבן שאין קבוע לו זמן אינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה שאם לא יקריב היום יקרב למחר ולמחרת מחר וכל קרבן שקבוע לו זמן בין קרבן ציבור בין קרבן יחיד דוחה את השבת ודוחה את הטומאה ולא כל הטומאות הוא דוחה אלא טומאת המת לבדה:


All30 of the communal sacrifices have a fixed time when they must be offered.31 Hence [offering them] supersedes [the observance of] the Sabbath and [the laws of] ritual impurity stemming from contact with a human corpse.


כל קרבנות הציבור קבוע זמנם לפיכך כולן דוחין את השבת ואת טומאת המת:


All of the sacrifices that were brought in a state of ritual impurity are not eaten.32 Instead, the elements of the sacrifice that are fit to be consumed by fire are offered on the fire [of the altar].33 The remaining portions that would [ordinarily] be eaten34 are burnt in the same manner35 as are other sacrifices that became impure.36


וכל קרבן מהן שקרב בטומאה אינו נאכל אלא מקטירין ממנו דברים הראויין להקטרה והשאר הראוי לאכילה נשרף כשאר קדשים שנטמאו:


What is meant by saying it supersedes [the laws of] ritual impurity? If the time when that sacrifice is to be offered arrives and the majority37 of the people offering it were impure due to contact with a human corpse,38 or the people at large were pure, but the priests offering it were impure39 due to contact with a human corpse, or both of these were pure, but the Temple utensils were impure due to contact with a human corpse, [the sacrifice] should be offered in a state of impurity. Both the impure and the pure should be involved in its offering together40 and enter the Temple Courtyard.41

Those who are impure because of other reasons, zavim, zavot, women in their menstrual state, those after childbirth, those who came in contact with the corpse of a teeming animal or large animal, or the like should not be involved [in the sacrifice] and should not enter the Temple Courtyard even though sacrifices are being offered in a state of impurity. If they transgressed and took part [in the sacrifice] or entered the Temple Courtyard, they are liable for karet for entering [the Courtyard]42 or death [at the hand of Heaven]43 for [carrying out] the service.44 For only the impurity stemming from contact with a human corpse was superseded [by the obligation to offer these sacrifices].


כיצד דוחה את הטומאה הגיע זמנו של אותו קרבן והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת או שהיו הקהל טהורים והיו הכהנים המקריבין טמאים למת או שהיו אלו ואלו טהורין והיו כלי השרת טמאים למת ה"ז יעשה בטומאה ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד ויכנסו כולן לעזרה אבל הטמאים בטומאה אחרת כגון זבין וזבות ונדות [ויולדות] וטמאי שרץ ונבלה וכיוצא בהן לא יתעסקו ולא יכנסו לעזרה ואף על פי שנעשה בטומאה ואם עברו ועשו או נכנסו לעזרה חייבין כרת על הביאה ומיתה על העבודה שלא נדחית אלא טומאת המת בלבד:


When a Paschal sacrifice45 is offered in a state of impurity and those who were impure due to contact with a human corpse pressed on and entered the Sanctuary, they are exempt even though they were only permitted to enter the Temple Courtyard.46 Since the charge [Numbers 5:3]: "Send them beyond the camp" does not apply to them, they are exempt.47


ופסח שבא בטומאה ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין אע"פ שלא הותרו אלא לעזרה הואיל ואין אני קורא בהם אל מחוץ למחנה תשלחום הרי אלו פטורין:


If a portion of the priests of the clan scheduled to serve in the Temple that day48 were impure and a portion were pure, even if the majority were impure due to contact with a human corpse, only those who are pure should offer the sacrifices.49 If all the priests of that clan were impure, the priests of another clan should be brought [to serve].50 If all the priests of that watch were impure due to contact with a human corpse, we look for [those of] another watch. If most of the priests who entered Jerusalem at a given time were impure, [the appropriate sacrifice] should be offered in a state of impurity.


היו מקצת בית אב טמאים ומקצתם טהורים אף על פי שרובן טמאי מת לא יקריבו אלא הטהורים היה כל בית האב טמאי מת יביאו בית אב אחר היתה כל המשמרה טמאי מת מחזירין על משמרה אחרת אם היו רוב הכהנים הנכנסין שם בירושלים בזמן הקבוע טמאין יעשו בטומאה:


Why do we search for a priest who is pure from another clan?51 Because [the prohibition against serving while] impure was not released entirely [in order to offer] the communal [sacrifices]. Instead, the prohibition is still standing, it is merely superseded temporarily, because of the pressing situation.52 We do not override any prohibitions that may be superseded except in a situation where there is no alternative. For this reason, the forehead plate is required to bring about appeasement.53


ומפני מה מחזירין על הטהור מבית אב אחר מפני שהטומאה לא הותרה בציבור אלא באיסורה עומדת ודחויה היא עתה מפני הדחק ואין דוחין כל דבר הנדחה אלא במקום שאי אפשר ומפני זה צריכה ציץ לרצות עליה:


What is the source that teaches that [the prohibitions against] ritual impurity are superseded [to bring] communal [offerings]? [Numbers 9:6] speaks of: "Men who were impure because a [deceased] human soul."54 According to the Oral Tradition, it was taught: Particular individuals are deferred to Pesach Sheni if they were impure. If, however, the community at large is impure due to contact with a human corpse, it is not deferred.55 Instead, [the prohibition against] ritual impurity is superseded and the Paschal sacrifice should be offered in a state of impurity. The same applies to every sacrifice that has a fixed time like the Paschal sacrifice:56 [the obligation to offer it] supersedes [the prohibition against] ritual impurity.


ומנין שטומאת מת דחויה בציבור שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם כך למדו מפי השמועה שאנשים יחידים הם שידחו לפסח שני אם היו טמאים אבל ציבור שהיו טמאי מת אינן נדחין אלא הטומאה תדחה ויעשו פסח בטומאה והוא הדין לכל קרבן שקבוע לו זמן כפסח שהוא דוחה את הטומאה:


This concept is explicitly stated in Scripture [II Chronicles 30:17-18]: "For a multitude of the congregation had not sanctified themselves and the Levites presided over the slaughter of the Paschal sacrifice for all who were not pure....57 For many of the people, may from Ephraim, Menasheh, Issachar, and Zevulon had not purified themselves."

What then is meant by the statement (ibid.): "They partook of the Paschal sacrifice not in accordance with what was written"?58 Because they made that year a leap year because of ritual impurity, as [ibid.:2-3] states: "And the king, his officers, and all the congregation in Jerusalem had conferred [and decided] to offer the Pesach... in the second month,59 because they were not able to offer it at its time because there were not enough priests who had sanctified themselves."60 As we explained already in Hilchot Kiddush HaChodeh,61 as an initial preference, we do not declare a leap year because of ritual impurity.62


והרי הדבר מפורש בכתובים שנאמר שם כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור [להקדיש לה'] כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו ומהו זה שנאמר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב מפני שעיברו אותה השנה מפני הטומאה שנאמר ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי וכבר ביארנו בקידוש החודש שאין מעברין את השנה לכתחלה מפני הטומאה:


There was another [difficulty] that year. King Chizkiya made the year a leap year on the thirtieth day of Adar which was fit to be Rosh Chodesh Nissan. Instead, he made it the thirtieth of Adar. The Sages did not agree with him, for a leap year should not be declared on this day, as we explained in [Hilchot] Kiddush HaChodesh.63

Because of these two matters which were not done as prescribed by Jewish Law, it was said: "They partook of the Paschal sacrifice not in accordance with what was written."[ Chizkiya] entreated for mercy for himself and for the Sages who concurred with his actions,64 as [ibid.:18] states: "For Yichezkiyahu prayed for them, saying: 'May God Who is good atone for those....' [ibid.:20] states: 'God heeded Yichezkiyahu and healed the people.'[ Implied is that] their sacrifice was accepted.


ועוד אחרת היתה שם באותה השנה שעיבר חזקיה המלך את השנה ביום שלשים של אדר שראוי להיות ראש חדש ניסן ועשה אותו החדש אדר שני ולא הודו לו חכמים שאין מעברין ביום זה כמו שביארנו בקידוש החדש ומפני דברים אלו שעשה שלא כהלכה נאמר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב וביקש רחמים על עצמו ועל החכמים שהסכימו על מעשיו שנאמר כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד ונאמר וישמע ה' אל יחזקיהו וירפא את העם שנרצה קרבנם: