It is a positive commandment to separate a portion that is raised up1 from the dough [and given] to a priest,2 as [Numbers 15:20] states: "Raise up the first of your dough, the challah,3 as an offering...." According to Scriptural Law, this first portion does not have a minimum measure. Instead, even if one set aside a portion the size of a barley corn, he has absolved the entire dough. When a person designates his entire dough as challah, his deeds are of no consequence unless he leaves a portion of it [for himself].4


מצות עשה להפריש תרומה מן העיסה לכהן שנאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה וראשית זו אין לה שיעור מן התורה אפילו הפריש כשעורה פטר את העיסה והעושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום עד שישייר מקצתו:


According to Rabbinic Law, one should separate one twenty-fourth of the dough, so that there will be a [significant] present for the priest. [This is derived from Deuteronomy 14:4 which] states: "Give him," i.e., give him something that is fit to be called a gift.

A baker who makes a dough to be sold in the market place should separate one forty-eighth. [The rationale is that] since his dough is larger,5 this measure contains [enough] to be a [significant] present.


ומדברי סופרים שמפרישין אחד מארבעה ועשרים מן העיסה כדי שיהיה בה כדי מתנה לכהן שנאמר תתן לו תן לו דבר הראוי ליתנו מתנה והנחתום העושה למכור בשוק מפריש אחד משמונה וארבעים לפי שעיסתו מרובה יש בשיעור זה כדי מתנה:


Even when a private person makes dough for [the wedding] celebration of his son, he should separate one twenty-fourth even though it is large, so as not to make a distinction in [the requirements of] a dough made by a private person.6 [Conversely,] when a baker makes a small dough, [he must separate only] one forty-eighth, so as not to make a distinction in [the requirements of] a dough made by a baker.


העושה עיסה למשתה בנו אף על פי שהוא מרובה מפריש אחד מעשרים וארבעה שלא לחלק בעיסת בעל הבית והנחתום שעשה עיסה קטנה אחד מארבעים ושמונה שלא לחלק בעיסת הנחתום:


If a dough became impure unknowingly or because of forces beyond one's control, one need not separate more than one forty-eighth.7 If he purposefully made it impure, he must separate a twenty-fourth, so that the sinner will not benefit.8

Impure challah is permitted to be used by a priest as kindling fuel like impure terumah.9


נטמאת העיסה בשוגג או באונס מפריש אחד מארבעים ושמונה ואם טמאה בזדון מפריש אחד מכ"ד כדי שלא יהיה חוטא נשכר וחלה טמאה [מותרת] (לכהן) להסקה כתרומה טמאה:


According to Scriptural law, we are only obligated to separate challah in Eretz Yisrael, as [Numbers 15:19] states: "When you partake of the bread of the land...," and only when the entire Jewish people are located there, as [ibid.:18] states: "When you enter," i.e., when you all enter and not only when a portion of you enter. For this reason, in the present era - and even in the era of Ezra10 in Eretz Yisrael - [the observance of] challah is only a Rabbinic decree, as we explained with regard to terumah.11


אין חייבין בחלה מן התורה אלא בא"י בלבד שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ וגו' ובזמן שכל ישראל שם שנאמר בבואכם ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם לפיכך חלה בזמן הזה אפילו בימי עזרא בארץ ישראל אינה אלא מדבריהם כמו שביארנו בתרומה:


When the produce of the Diaspora is brought to Eretz [Yisrael], challah must be separated from it.12 When produce from Eretz [Yisrael], are brought to the Diaspora, they are exempt.13 [This is derived from ibid.:] "to which I will bring you." [Implied is that in that land,] you are liable, whether for the produce of the land itself or for that of other lands.


פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה ופירות הארץ שיצאו חו"ל פטורין שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבין בין על פירות הארץ בין על פירות חו"ל:


Challah should also be separated in the Diaspora by Rabbinic decree so that the Jewish people will not forget the laws of challah. Challah from the Diaspora should not be brought to Eretz Yisrael, just as terumah14 and first fruits15 from there should not be brought [to Eretz Yisrael]. If one should bring [such challah], it should be left to the day before Pesach and burned16 like terumah.


מפרישין חלה בח"ל מדברי סופרים כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל ואין מביאין חלות חו"ל לארץ כשם שאין מביאין תרומה ובכורים משם ואם הביא מניחה עד ערב הפסח ותשרף בתרומה:


There are three different sets of laws that apply to challah in three different lands. In the entire area that was settled by those who returned from Babylonia until Kziv,17 one challah should be separated according to the appropriate measure18 and the priests may partake of it. In the remaining portions of Eretz Yisrael that were settled by the Jews who came out of Egypt, but not by those who returned from Babylonia - i.e., from Kziv until Amanah19 - two challot should be separated. One should be burnt and one should be eaten.

Why do we separate two challot there? Because the first challah is impure, because this land was not sanctified in the time of Ezra and the first sanctification was nullified after the Jews were exiled.20 [Nevertheless,] since [the land] is from Eretz Yisrael, a challah - one forty-eighth [of the dough] is separated and is burnt. A second challah is also separated and given to a priest to eat, so that people will not say that pure terumah should be burnt. For the first challah was burnt even though it did not contract impurity in a manner that was known to all.21 This second challah does not have a minimum measure. Instead, one may separate whatever he desires, because it is a Rabbinic ordinance.

In all of the lands from Amanah and beyond, whether in Syria22 or other lands, two challot should be separated: One is burnt so that people should not say we saw impure terumah being eaten23 and one is eaten so that the laws of challah will not be forgotten by the Jewish people. [Since] both of these are Rabbinic institutions, it is preferable to make the one that is eaten larger.24 Accordingly, there is no minimum measure for the one that is burnt. Even the slightest amount [is acceptable]. The one which is eaten should be one forty-eighth [of the dough]. It is permitted to be eaten by zavim and zavot25- and needless to say, other people who are ritually impure.26


שלשה דינין לחלה בשלש ארצות כל הארץ שהחזיקו בה עולי בבל עד כזיב מפרישין בה חלה אחת כשיעור והיא נאכלת לכהנים ושאר א"י שהחזיקו בה עולי מצרים ולא עולי בבל שהיא מכזיב ועד אמנה מפרישין בה שתי חלות האחת נשרפת והאחת נאכלת ומפני מה מפרישין בה שתי חלות מפני שהחלה הראשונה טמאה שהרי לא נתקדשה אותה הארץ בימי עזרא וקדושה ראשונה בטלה משגלו והואיל והיא א"י מפרישין בה חלה אחד מארבעים ושמונה ושורפין אותה ומפרישין חלה שנייה ונותנין אותה לכהן לאכלה כדי שלא יאמרו תרומה טהורה נשרפת שהרי נשרפה הראשונה אע"פ שלא נטמאה טומאה ידועה לכל וזו שנייה אין לה שיעור אלא כל שרוצה מפריש מפני שהיא מדבריהם וכל הארץ מאמנה ולחוץ בין בסוריא בין בשאר הארצות מפרישין שתי חלות אחת לשריפה כדי שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת ואחת לאכילה כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל והואיל וזו וזו מדבריהם מוטב לרבות בנאכלת לפיכך של שריפה אין לה שיעור אלא כל שהוא ושל אכילה אחד ממ"ח ומותרת לזבים ולזבות ואין צריך לומר לשאר טמאים:


In the present age when there is no pure dough,27 because of the impurity [imparted] by a human corpse,28 one challah - one forty-eighth [of the dough]29 - is separated in all Eretz Yisrael [in the present era]. [This applies even though] it is burnt, because it is impure, since the fundamental obligation to separate it is Scriptural.30 As was the law in previous ages, from Kziv to Amanah, a second challah is also separated for a priest to eat.31 There is no mimimum measure for it.


בזמן הזה שאין שם עיסה טהורה מפני טומאת המת מפרישין חלה אחת בכל א"י אחד ממ"ח ושורפין אותה מפני שהיא טמאה ויש לה שם מן התורה ומכזיב עד אמנה מפרישין שנייה לכהן לאכילה ואין לה שיעור כשהיה הדבר מקודם:


Although challah from the Diaspora is impure, since its fundamental requirement is a Rabbinic ordinance,32 it is forbidden to be eaten only by priests who are impure because of impurity that result from a physical condition.33 These include [priests] who had a seminal emission, zavim, zavot, niddot,34 women who give birth, and people afflicted by tzara'at.35 Others who are impure because they have been in contact with other sources of impurity, even those who are impure because of contact with a corpse, are permitted to partake of it.

Accordingly, if there was a priest who was a minor in the Diaspora - whether in Syria or in other lands - and one desired to separate [only] one challah, he could separate one forty-eighth of the dough. It could be eaten by a priest who is a minor who never had a seminal emission or a female from the priestly family who never menstruated. The person need not separate a second [challah].36


חלת חו"ל אף על פי שהיא טמאה הואיל ועיקר חיובה מדבריהם אינה אסורה באכילה אלא על כהן שטומאה יוצאה עליו מגופו והם בעלי קריין וזבים וזבות ונדות ויולדות ומצורעין אבל שאר הטמאים במגע שאר הטומאות אפילו טמאי מת מותרים לאכלה לפיכך אם היה שם כהן קטן בחוצה לארץ בין בסוריא בין בשאר ארצות ורצה להפריש חלה אחת מפריש אחד ממ"ח ונאכלת לקטן שעדיין לא ראה קרי או לקטנה שעדיין לא ראתה נדה וא"צ להפריש שנייה:


Similarly, if a priest who was an adult immersed himself [in a mikveh and thus purified himself from the impurity resulting from] the emission of semen or zivut may partake of this first challah. Then [the one who separated it] need not separate a second challah in the Diaspora. [This applies] even though the sun has not set [after he immersed himself]37 and although he remains ritual impure due to the impurity imparted by a corpse.38 Anyone who separates challah should recite the blessing: "[Blessed are You...] Who sanctified us with His commandments and commanded us to separate challah."39 [This applies both] in Eretz Yisrael and in the Diaspora.40 Just as one recites a blessing when [separating challah that] is ritually pure, he should recite a blessing when separating the impure.

Therefore a naked man should not separate challah, because he may not recite the blessing.41 A naked woman who is sitting with her entire genital area covered by the ground may separate challah and recite a blessing.42


וכן אם היה שם כהן גדול שטבל משכבת זרעו או מזיבתו אע"פ שלא העריב שמשו ואף על פי שהו' טמא מת ה"ז מותר לאכול החלה הראשונה ואינו צריך להפריש שנייה בחו"ל כל המפריש חלה מברך תחלה אקב"ו להפריש חלה בין בארץ בין בחו"ל וכשם שמברך על הטהורה כך מברך על הטמאה לפיכך אין האיש ערום מפריש חלה שאינו יכול לברך אבל האשה הערומה שישבה וכל פניה טוחות קרקע מברכת ומפרשת חלה:


A niddah and the like43 may recite a blessing and separate challah in the Diaspora. For she is not cautioned against touching the challah,44 only against partaking of it. If there is a priest who was a minor or [an adult] priest who immersed himself who is permitted to partake of it as we explained,45 he may partake of it, [eating] together with a non-priest at the same table. [The rationale is that] it is does not create a forbidden mixture,46 even if there are equal quantities of it and ordinary food.47 It may be given to an unlearned priest48 because [the woman] is impure because of the air of the Diaspora, and the prohibition against a priest actively seeking to receive his presents49 does not apply in this instance.

If a person desires to eat first and then separate the challah in the Diaspora, he is permitted, for the fundamental obligation is Rabbinic in origin.50


הנדה וכיוצא בה מברכת ומפרשת חלת חו"ל שאינה מוזהרת על מגעה אלא על אכילתה ואם היה שם כהן קטן או כהן שטבל שהיא מותרת לו לאכילה כמו שביארנו ה"ז מותר לאכלה עם הזר על שולחן אחד לפי שאינה מדמעת ואפילו נתערבה שוה בשוה ונותנין אותה לכהן ע"ה מפני שהיא טמאה באויר ארץ העמים [ואין בה משום כהן המסייע במתנותיו שהוא אסור ואם רצה לאכול תחלה] ואח"כ יפריש החלה בחוץ לארץ מותר שאין עיקרה אלא מדבריהם:


Challah is called terumah. Therefore it may only be separated from [dough] in the same location51 like terumah.52 And as an initial preference, one may not separate pure [dough as challah] for impure dough.53


החלה נקראת תרומה לפיכך אינה ניטלת אלא מן המוקף כתרומה ואינה ניטלת מן הטהור על הטמא לכתחלה:


All of those individuals concerning whom it was said they should not separate terumah and if they separate it, the separation is invalid,54 are governed by the same laws with regard to challah. In all situations concerning which it was said that terumah should not be separated from this type of produce for another,55 challah should also not be separated. Whoever may not partake of terumah,56 may not partake of challah. Whoever may partake of terumah57 may partake of challah.


וכל שאמרנו בתרומה לא יתרום ואם תרם אינה תרומה כך בחלה וכל שאמרנו בתרומה לא יתרום מזה על זה כך בחלה וכל שאינו אוכל תרומה אינו אוכל חלה וכל האוכל תרומה אוכל חלה:


A blind person and an intoxicated person58 may separate challah as an initial preference. For with regard to dough, there is no inferior or superior portions that he must distinguish and separate from the superior portion.59


הסומא והשכור מפרישין חלה לכתחלה שאין בעיסה רע ויפה כדי שיכוונו ויפרשו מן היפה: