Whenever anyone brings the first fruits, it is necessary that a [peace] offering be brought, song [be recited], they be raised [up and down and to all four directions] and the person remain in Jerusalem overnight.1 The declaration, however, is not a universal requirement. There are some who are obligated to bring the first fruits, but who do not recite the declaration over them.


כל המביא בכורים טעון קרבן ושיר ותנופה ולינה אבל הוידוי אינו שוה בכל לפי שיש שחייבין להביא בכורים ואינן קורין עליהם:


The following must bring [the first fruits], but may not recite the declaration: a woman, a tumtum2 and an adrogynus3 - for there is a doubt whether they are considered as a female;4 none of these can say "[the land] which You gave me,"5 and similarly, a guardian, a servant, and an agent, because they cannot say "which You gave me."6


ואלו מביאין ולא קורין: האשה והטומטום והאנדרוגינוס לפי שהן ספק אשה ואינן יכולין לומר אשר נתת לי יי' וכן האפוטרופין והעבד והשליח לפי שאינן יכולין לומר אשר נתת לי יי':


A convert, by contrast, may bring the first fruits and make the declaration, for [Genesis 17:5] states with regard to Abraham: "I have made you a father to a multitude of nations." Implied is that he is the father of all those who enter under the shelter of the Divine presence.7 The oath that his descendants would inherit the land was given to Abraham first.8 Similarly, the priest and the Levites bring [first fruits] and make a declaration, because they have cities in which to dwell.9


הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ וכן כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש:


A person who purchases two trees in his colleague's field10 must bring [the first fruits], but may not recite the declaration.11 [The rationale is that] there is a doubt whether he has a right to the land [on which the trees stand] or not.

What should he do? He should first12 consecrate them to the Temple treasury13 for it is possible that they are ordinary produce14 and non-consecrated food is not brought into the Temple Courtyard.15 The priest then redeems them from the Temple treasury and partakes of them.

He must separate terumah and the tithes from them, because of the possibility that they are ordinary produce. He must give the tithes from them to the priests,16 because it is a possibility that they are first fruits and forbidden to non-priests. He should not bring them himself, but instead, send them via an agent17 so that [the fact] that the declaration [is not recited] will not prevent them from being eaten. For whenever a declaration concerning [first fruits] is not fit to be made because of a doubt concerning their status, [the fact that] a declaration [is not recited] prevents it [from being eaten].18


הקונה שני אילנות בתוך [שדה] של חבירו מביא ואינו קורא לפי שהדבר ספק אם יש לו קרקע או אין לו וכיצד עושה מקדיש אותם תחלה לבדק הבית מפני שהן ספק חולין ואין מכניסין חולין לעזרה והכהן פודה אותן מיד ההקדש ואחר כך אוכלן ומפריש מהן תרומה ומעשר מפני שהן ספק חולין ונותן המעשרות שלהן לכהנים שמא בכורים הם ואסורין לזרים ואינו מביא אותן בעצמו אלא משלחן ביד שליח כדי שלא תעכב אותן הקריאה מלאוכלן שכל שאינו ראוי לקריאה מפני הספק הקריאה מעכבת בו:


If one set aside his first fruits and then sold his field, he should bring them, but not make the declaration, because he cannot say: "[the land] which You gave me,"19 since it no longer belongs to him. The purchaser is not required to separate other first fruits, because the seller has already separated them.20 If, however, he does separate them, he should bring them, but not make the declaration.21 From another species [of produce], he should set aside the first fruits, bring them, and make the declaration.22


הפריש בכוריו ומכר שדהו מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נתת לי יי' שהרי אין לו והלוקח אינו חייב להפריש בכורים אחרים מאותו המין שכבר הפריש ממנו המוכר ואם הפריש מביא ואינו קורא אבל ממין אחר מפריש ומביא וקורא:


When a person sells [the right to harvest] the produce of his field, the purchaser should bring [the first fruits], but not make the declaration. [The rationale is that] the acquisition of the produce is not equivalent to the acquisition of [the land] itself.23 When, however, one brings first fruits from the property of his wife,24 he makes the declaration even though he does not own the actual land, as [implied by Deuteronomy 26:11]: "which God, your Lord, has given you and your household."25 Even if his wife dies after he has set aside [the first fruits] and he is in the midst of his journey [to Jerusalem], he should bring [the first fruits] and make the declaration.26


המוכר שדהו לפירות הלוקח מביא ואינו קורא שקנין פירות אינו כקנין הגוף אבל מביא אדם מנכסי אשתו בכורים וקורא אע"פ שאין לו גוף הקרקע שנאמר אשר נתן לך יי' אלהיך ולביתך אף על פי שמתה אשתו אחר שהפריש והוא בדרך מביא וקורא:


When a person sells his field or sells trees and the land around them in the era when the Jubilee year is observed,27 [the purchaser] should bring [the first fruits] and make the declaration in the first Jubilee.28 [The rationale is that] the seller has not taken for granted that the land will be returned to him.29 If, however, he sold it again in the second Jubilee, [the purchaser] should bring [the first fruits], but should not make the declaration. For he is certain that he will receive only the produce,30 and the acquisition of the produce is not equivalent to the acquisition of [the land] itself.31


המוכר שדהו או שמכר אילנות וקרקען בזמן שהיובל נוהג ה"ז מביא וקורא ביובל ראשון בלבד שעדיין לא סמכה דעתו של מוכר שתחזור לו הקרקע אבל אם חזר ומכרה ביובל שני ה"ז מביא ואינו קורא שהרי סמכה דעתו שאין לו אלא הפירות וקנין פירות אינו כקנין הגוף:


When a person set aside his first fruits and became mortally ill,32 the one who is fit to inherit his [estate] should bring the first fruits without making the declaration.33 When a person set aside his first fruits and sent them with an agent, but the agent died in the midst of the journey, even if the owner brought them, he should not make the delaration. [The rationale is that the phrase (Deuteronomy 26:2):] "And you shall take... and you shall bring" does not apply unless the taking and the bringing are as one.


הפריש בכורים וחלה והרי הוא מסוכן זה שראוי ליורשו מביא ואינו קורא הפריש בכוריו ושלחן ביד אחר ומת השליח בדרך אע"פ שחזר הוא והביאן אינו קורא שנאמר ולקחת ובאת עד שתהיה לקיחה והבאה כאחת:


When a person set aside his first fruits, but they were lost34 before they reached the Temple Mount and therefore he separated others instead of them,35 he should bring the second fruits, but should not make the declaration. [The rationale is that] he cannot say [that he is bringing] "the first fruits of the land," for those that he is bringing are not the first fruits. One is not liable for an additional fifth [for partaking of] the produce separated second, as [he would had he partaken of] the first fruits.36


הפריש בכוריו ואבדו קודם שיגיע להר הבית והפריש אחרים תחתיהן מביא השניים ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר את ראשית כל פרי האדמה לפי שאינן ראשית ואלו השניים אין חייבים עליהן חומש כבכורים:


When a person brings his first fruits and they become impure in the Temple Courtyard, he should spill out the basket there.37 He does not make the delaration.38


הביא בכוריו ונטמאו בעזרה נופצם שם ואינו קורא:


If a person brought his first fruits from one species and made the declaration and afterwards brings first fruits from another species, he should not make the declaration for them. [This is derived from the phrase (Deuteronomy 26:3):] "I am making a statement today." [Implied is that] he makes one statement and not two.


הביא בכוריו מאחד מן המינים וקרא וחזר והביא ביכורים ממין אחר אינו קורא עליהן שנאמר הגדתי היום פעם אחת בשנה הוא מגיד ולא שתים:


If a person separated his first fruits and then the spring [that served as his field's water supply]39 dried up or the tree [from which they were reaped] was cut down, he should bring them, but should not make the declaration. [The rationale is that] he is like someone who no longer possesses the land, because it has been ruined.40


הפריש בכוריו ויבש המעיין או שנקצץ האילן מביא ואינו קורא לפי שזה כמי שאין לו קרקע שהרי אבדה:


When a person brings his first fruits between Sukkot and Chanukah41- even if he set them aside before Sukkot - he should bring them without making the declaration, [as implied by Deuteronomy 26:11]: "You shall rejoice in all the good." [Implied is that] the declaration should be made only in a time of happiness, [i.e.,] between Shavuot and the end of Sukkot.42 All individuals other than these43 must bring their first fruits and make the declaration.


המביא בכורים מאחר חג הסכות ועד חנוכה אף על פי שהפרישן קודם החג מביא ואינו קורא שנאמר ושמחת בכל הטוב ואין קריאה אלא בשעת שמחה מחג השבועות עד סוף החג ושאר המביאין חוץ מאלו מביאין וקורין:


The first fruits, the terumot,44 challah, the principal and the fifth,45 and the presents given when slaughtering an animal46 are a priest's private property. He may use them to purchase servants, land, or a non-kosher animal. A debtor47 of his may collect them as payment for his debt and a woman may take them in lieu of the money due her by virtue of her ketubah. And they may be used to purchase a Torah scroll.48


הבכורים והתרומות והחלה והקרן והחומש ומתנות בהמה הם נכסי כהן יש לו לקנות מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וקונה בהן ספר תורה:


The first fruits and the terumot are forbidden to be eaten by non-priests. [Generally,] when the first fruits are mixed with ordinary produce, they are permitted if there is 101 times the original amount as is the law with regard to terumah.49 Nevertheless, if they become mixed with the same species50 of ordinary produce in Jerusalem, [the mixture] is forbidden even if the slightest amount of [the first fruits are mixed in] as [is the law regarding] the second tithe.51 [The rationale is that] since [they are located in Jerusalem,] the place where one partakes of them, they are considered like52 an entity that could become permitted.53 Although the first fruits are forbidden to non-priests even in Jerusalem, nevertheless, even the slightest presence of them in a mixture causes it to be forbidden.

Even if one sowed the first fruits after they were brought to Jerusalem,54 even the slightest amount of produce that grows from them causes a mixture to become forbidden.55 If, however, one sows the first fruits before they were brought to Jerusalem, the produce that grows from them is ordinary produce.56


אע"פ שהבכורים והתרומות אסור להאכל לזרים ואף על פי שהבכורים עולין באחד ומאה כתרומה אם נתערבו בחולין בירושלים אסורין בכל שהן במינם כמעשר שני מפני שהוא מקום אכילתן עשאום כדבר שיש לו מתירין ואע"פ שהבכורים אסורים לזרים אף בירושלים הרי הן אוסרין בכל שהן אפילו זרע הבכורים אחר שנכנסו לירושלים הרי הגידולין אסורין ואוסרין בכל שהן אם נתערבו בירושלים אבל הזורע בכורים קודם שיכנסו לירושלים הגידולין חולין:


How are the first fruits brought to Jerusalem? All of [the inhabitants of] the towns in a regional area57 gather in the central town of the regional area, so that they will not ascend to Jerusalem as individuals, for [Proverbs 14:28] teaches: "The glory of the King is among the multitude of people."58

They come and sleep in the city's thoroughfare, but they do not enter the homes lest they contract impurity because of being under the same shelter as a corpse.59 In the morning, the leader calls out: "Arise and let us ascend to Zion, to God our Lord."60 An ox with its horns glazed with gold leads the procession. A crown of olive [branches]61 are placed on its head, to publicize that the first fruits come from the seven species [for which Eretz Yisrael is praised]. A flute plays before them until they arrive close to Jerusalem. They walk the entire way and proclaim: "I rejoiced when it was told me: 'Let us go to the house of God.'

They would travel for only two thirds of the day.62 When they arrived close to Jerusalem they sent emissaries to notify the inhabitants of Jerusalem and they adorned their first fruits63 and beautified them. If they had [some] produce that was fresh and other produce that was dried, the fresh produce was placed on top.64 The leaders of the Israelites and of the priests65 and the Temple treasurers would go out from Jerusalem to greet them. [The size of the welcoming party] was proportionate to the number of people who come. If many people come, many go out to greet them; if few, few. When they have all entered the gates of Jerusalem, they begin declaring: "Our legs were standing in your gates, O Jerusalem" (ibid.).


כיצד מעלין את הבכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד כדי שלא יעלו יחידים שנאמר ברוב עם הדרת מלך ובאים ולנים ברחובה של עיר ולא יכנסו לבתים מפני אהל הטומאה ובשחר הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל יי' אלהינו והשור הולך לפניהם וקרניו מצופין זהב ועטרה של זית בראשו להודיע שהבכורים משבעת המינין והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעין קרוב לירושלים והם הולכין בכל הדרך וקורין שמחתי באומרים לי בית יי' נלך ולא היו מהלכין ביום אלא שתי ידות בלבד הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם שלוחין להודיע לאנשי ירושלים ועטרו את בכוריהם ופרכסו אותן ואם היה להם לח ויבש מראין את הלח מלמעלה והפחות והסגנים והגזברים יוצאין לקראתן מירושלים לפי הבאים הם יוצאין אם באו אנשים הרבה יוצאין לקראתן רבים ואם מעט מעט ומשיכנסו כולן בשערי ירושלים יתחילו לקרות עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים:


All of the artisans in Jerusalem would stand in honor of them66 and would greet them: "Our brethren, the inhabitants of so-and-so, you have come in peace." They proceed through Jerusalem while the flute is sounded until they reach the Temple Mount. When they reach the Temple Mount, each one should carry the first fruits on his shoulders67 and say: "Halleluyah. Praise God in His holiness" [Psalm 150:1] until [the conclusion of that psalm]: "May all the souls praise You." They proceed through the Temple Mount until they reach the Temple Courtyard. When they reach the Temple Courtyard, the Levites open with the song [Psalm 30]: "I will exalt You, for You have drawn me up..."68


כל בעלי אומניות שבירושלים עומדין מפניהם ושואלין בשלומן אחינו אנשי מקום פלוני בואכם בשלום והם מהלכין בתוך ירושלים והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעים להר הבית הגיעו להר הבית נוטל כל אחד ואחד סלו על כתיפו ואומרין הללויה הללו אל בקדשו וכו' עד כל הנשמה תהלל יה הללויה והם מהלכים בהר הבית וקוראין עד שמגיעין לעזרה הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך יי' כי דליתני וגו':