1

When a person separates challah from flour, it is not challah.1 [The flour given] the priest is like stolen property in his possession2 and there is an obligation [to separate] challah from a dough [made from] the remainder [of the flour].3 If the flour set aside [mistakenly] as challah is an omer in measure4 and a dough was made from it, one must separate challah from it as [is necessary with regard to doughs made] from any ordinary flour.

א

המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן ושאר העיסה חייבת בחלה ואותו הקמח שהפריש לשם חלה אם יש בו עומר ועושהו עיסה ה"ז מפריש ממנו חלה כשאר כל קמח חולין:

2

When should challah be set aside? When one adds water and mixes the flour with the water, he should set aside [a portion as] challah from the first portion that is kneaded, as [indicated by Numbers 15:20:] "From the first of your dough."5

[The above applies] provided a measure of flour equal to an omer6 that has not become mixed with water does not remain in the kneading trough.7 If he stipulates: "This is challah for the dough, for the yeast, and for the flour that remains. When it all becomes one dough, the portion set aside will become sanctified as challah," it is permitted.8

ב

אימתי מפרישין חלה כשיתן את המים ויתערב הקמח במים מפריש החלה מתחלת דבר שנילוש שנאמר ראשית עריסותיכם והוא שלא ישאר שם בעריבה קמח שלא נתערב במים שיעור עומר ואם אמר ה"ז חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר ולכשתעשה כולה עיסה אחת תתקדש זו שבידו לשם חלה ה"ז מותר:

3

If the person left the dough [intact] until it was all kneaded and mixed together and separated [the challah] afterwards, [the delay] is of no consequence. If he does not separate challah while the mixture is a dough, but bakes the entire dough, he should separate [challah] from the loaf, as we explained.9

ג

הניח העיסה עד שלש הכל וערבה ואח"כ הפריש אין בכך כלום ואם לא הפריש החלה בצק אלא אפה הכל ה"ז מפריש מן הפת כמו שביארנו:

4

When does the obligation [to separate] challah from dough take effect? When the wheat [flour] was rolled into a ball and [all of] the flour becomes mixed with it or when the barley [flour] was made into a single mass and formed one block. One may snack from the dough until the wheat [flour] was rolled into a ball or the barley [flour] was made into a single mass.10 The laws pertaining to wheat [flour] pertain to spelt [flour] and those pertaining to barley [flour] pertain to oat and rye [flour].11

ד

מאימתי תתחייב העיסה בחלה משתגלגל בחטים ויתערב הקמח במים או שתטמטם בשעורים ותעשה כולה גוף אחד ואוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים והכוסמין כחטים ושבולת שועל והשיפון כשעורים:

5

Once the wheat [flour] was rolled into a ball or the barley [flour] was made into a single mass, one who partakes of it before challah was separated, he is liable for death [at the hand of heaven], because it is tevel.12 Therefore, if there is a Scriptural obligation [to separate] challah from the dough, a person who partakes of it is liable for lashes, as is anyone who partakes of tevel.13 If the obligation is Rabbinic in origin, [a person who partakes of the dough] is liable for stripes for rebellious conduct.

ה

נתגלגלה בחטים ונטמטמה בשעורים האוכל ממנה קודם הפרשת חלה חייב מיתה מפני שהיא טבל לפיכך אם היתה העיסה חייבת בחלה מן התורה האוכל ממנה לוקה ככל אוכל טבל ואם היתה חייבת מדבריהם מכין אותו מכת מרדות:

6

When a dough from ordinary flour becomes mixed with flour that is terumah14 before [all the flour] was rolled into a ball, it is exempt [from the obligation of challah].15 When it becomes mixed with it after it was rolled into a ball, there is an obligation [to separate challah].16

Similarly, if a person consecrates a dough or declares it ownerless17 before it was rolled into a ball and then redeemed it or took possession of it and rolled it into a ball - alternatively, he consecrated it or declared it ownerless after it was rolled into a ball18 - there is an obligation [to separate] challah.

ו

עיסה שנדמעה עד שלא תתגלגל פטורה משתגלגל חייבת וכן המקדיש עיסתו או המפקיר אותה קודם שנתגלגלה ופדאה או זכה בה ואחר כך גלגלה או הקדישה או הפקיר אותה אחר שנתגלגלה ופדאה או זכה בה הרי זו חייבת בחלה:

7

If he consecrated it before he rolled it and it was rolled in the possession of the Temple treasury and afterwards, he redeemed it, it is exempt. For at the time the obligation would have taken effect, [the dough] was exempt.19

ז

הקדישה קודם שתתגלגל ונתגלגלה ביד ההקדש ואח"כ פדאה פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה:

8

Similarly, if a gentile gave [flour] to a Jew to make a dough for him and then gave him [the dough] as a present. If he gave it to him [as a present] before it was rolled into a ball, he is liable.20 [If he gave it to him] after it was rolled into a ball, it is exempt.21

ח

וכן עכו"ם שנתן לישראל לעשות לו עיסה ונתנה לו במתנה עד שלא גלגלה חייבת ומשגלגלה פטורה:

9

[The following laws apply when] a convert joins the Jewish faith. If he had a dough that was rolled into a ball before he converted, it is exempt.22 If it was rolled afterwards, there is an obligation [to separate challah]. If there is a doubt [concerning the matter], there is an obligation, [because eating bread from which challah was not separated] is a transgression punishable by death [at the hand of heaven].23 If a non-priest [unknowingly] partook of this challah that was separated due to such a doubt or the like, he is not liable to add a fifth [when making restitution].24

ט

גר שנתגייר והיתה לו עיסה נתגלגלה עד שלא נתגייר פטורה ואם משנתגייר חייבת ואם ספק חייבת בחלה לפי שהוא עון מיתה וזר שאכל חלת ספק זו וכיוצא בה אין חייב עליה חומש:

10

When a question arises concerning the ritual purity of a dough before it was rolled together as a ball,25 he should prepare [the dough] in a state of ritual impurity.26 For it is permitted to make ordinary produce impure in Eretz Yisrael. The challah should then be burnt.27

If, after a dough was rolled into a ball, a doubtful situation arose concerning its ritual purity which, were it to be ascertained that it was definitely impure, would convey ritual impurity of Scriptural origin, its [preparation] should be completed in a state of ritual purity. [The rationale is that with regard to] any circumstance where impurity would be imparted to ordinary produce were one certain that it transpired, our Sages decreed that if there is a doubt that it transpired, a dough upon which the obligation to separate challah already fell should not intentionally be made impure, for that obligation has already taken effect.28 Instead, the challah [separated] is a tentative state; it is not eaten,29 nor is it burnt.30

י

עיסה שנולד בה ספק טומאה קודם שתתגלגל יעשנה בטומאה לפי שמותר לטמא חולין שבא"י ותשרף חלתה נולד לה אחר שנתגלגלה ספק טומאה שודאה מטמא את החולין מן התורה יגמרנה בטהרה שכל שודאה מטמא את החולין גזרו על ספיקו בחולין הטבולים לחלה שלא יטמאו אותן הואיל ונטבלו לחלה ותהיה החלה תלויה לא נאכלת ולא נשרפת:

11

As an initial preference, a person should not prepare his dough in a state of ritual impurity.31 Instead, he should be careful and endeavor to purify himself and his utensils so that he can separate challah in a state of ritual purity. If he is more than four mil32 from water [fit for an immersion],33 he should prepare [the dough] in a state of ritual impurity and separate impure challah.

יא

לא יעשה אדם עיסתו בטומאה לכתחלה אלא יזהר וישתדל ויטהר הוא וכליו כדי להפריש חלה טהורה היה בינו ובין המים יתר על ד' מילין יעשנה בטומאה ויפריש חלה טמאה:

12

A loaf to serve as challah34 should not be prepared in a state of ritual purity for a common person.35 A loaf of ordinary produce may, however, be made in ritual purity [for him].36

What is implied? A chaver37 may mix the dough and separate an appropriate measure of challah from it. He then places [the challah] in a utensil made from dung, stone, or clay, which do not contract ritual impurity.38 When the common person comes, he should take both of them, the dough and the challah. We tell him: "Be careful not to touch the challah, lest it become tevel again."39 Why is this allowed?40 So that the person making the dough could earn his livelihood.

יב

אין עושים חלת עם הארץ בטהרה אבל עושים עיסת חולין בטהרה כיצד מגבל העיסה זה החבר ומפריש ממנה כדי חלתה ומניחה בכלי גללים או כלי אבנים או בכלי אדמה שאין מקבלין טומאה וכשיבא עם הארץ נוטל את שתיהן את העיסה ואת החלה ואומרים לו הזהר שלא תגע בחלה שמא תחזור לטבלה ומפני מה התירו לו זה משום כדי חייו של גבל:

13

The wife of a chaver may sift and strain [flour] together with the wife of a common person.41 Once water has been mixed with the dough, however, she should not help her, because [the wife of the common person] makes her dough while ritually impure.42 Similarly, one should not kneaded or array dough with a baker who bakes his dough in a state of ritual impurity. [The rationale is that] one should not reinforce the hands of transgressors.43 One may, however, transport bread with him to a bakery.44

יג

אשת חבר מרקדת ובוררת עם אשת עם הארץ אבל משתטיל מים בעיסה לא תסייע אותה מפני שהיא עושה עיסתה בטומאה וכן הנחתום שעושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה אלא מוליכין עמו פת לפלטר:

14

When a person purchases bread from a baker who is a common person in Syria45 and [the baker] tells him: "I separated challah," [the purchaser] does not need to separate challah because of the doubt.46 Just as the entire Jewish people47 in Eretz Yisrael were not suspect [to ignore the separation of] the great terumah, so too, in Syria, they were not suspect [to ignore the separation of] challah.

יד

הלוקח מנחתום עם הארץ בסוריא ואמר לו הפרשתי חלה אינו צריך להפריש חלה מספק כשם שלא נחשדו כל ישראל בארץ על תרומה גדולה כך לא נחשדו בסוריא על החלה:

15

When a person purchases [bread] from a baker in the Diaspora, he must separate challah because of the doubt involved.48 If, however, he purchases from a private person49 - and needless to say, if he enjoys his hospitality - he is not required to separate challah because of the doubt.50

טו

הלוקח בח"ל מן הנחתום צריך להפריש חלה מספק אבל הלוקח מבעל הבית ואין צריך לומר המתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה מספק: