בס"ד. ש"פ נשא, י"א סיון, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

נשא את ראש בני גרשון גם הם1. ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו במאמר דשנת תש"ד2 (ויהי בשלושים שנה3 ) בנוגע לסדר בכתובים אלו, בהמנין דמבן שלושים שנה ומעלה4, שהוא כסדר עבודתם, שתחילה נאמר בסוף פרשת במדבר5 נשא את ראש בני קהת, ואח"כ ממשיך בתחילת פרשתנו נשא את ראש בני גרשון גם הם, היינו, שסדרם הוא קהת גרשון ומררי, שסדר זה אינו כסדר לידתם, גרשון קהת ומררי, כפי שנימנו בפרשה תחילה בהמנין דמבן חודש ומעלה6, וצריך להבין, מפני מה נשתנה סדרם במנין השני ממנין הראשון [ולהעיר, ששאלה זו היא בתחילת פ' נשא דוקא, כי, בסוף פרשת במדבר נאמר רק הציווי בנוגע למנין בני קהת בלבד, ורק לאח"ז, בתחילת פרשת נשא, שנאמר נשא את ראש בני גרשון לאחרי נשא את ראש בני קהת, אזי מתעוררת השאלה שאין זה כסדר תולדותם]. ומוסיף, ובאמת הנה לא זו בלבד מה שבמנין השני בני גרשון הם השניים, אלא עוד זאת, שהם כמו טפלים לבני קהת בענין הנשיאות, דמקרא מלא דבר הכתוב נשא את ראש בני גרשון גם הם (כפירוש רש"י כמו שצויתיך על בני קהת), דמשמע שעיקר ענין הנשיאת ראש הוא בבני קהת, אלא דבני גרשון הנה גם הם נשא את ראש (והיינו, שלולי זאת יש קס"ד שאצל בני גרשון לא יהי' כלל הענין דנשיאת ראש, אע"פ שבסדר תולדותם קודם גרשון לקהת). ויש להוסיף בזה, מ"ש בהדרושים7 שהתורה היא נצחית, והיינו, שאע"פ שהציווי למנות הלוים והמנין בפועל הי' רק פעם א', בחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים8, הנה כיון שהתורה היא נצחית, ישנם הענינים כמו שהם ברוחניות באופן נצחי אצל כל אחד בכל זמן ובכל מקום. ומזה מובן, שגם בהקדמת קהת לגרשון (אע"פ שזה היפך סדר לידתם) יש הוראה נצחית בעבודתנו.

ב) והענין בזה9, שב' הסדרים הנ"ל הם ב' אופנים בדרכי העבודה. דהנה, יש דרך עבודה שהיא לפי סדר תולדותם של גרשון קהת ומררי, גרשון הו"ע גירושין, כמ"ש10 ויגרשהו וילך, שזהו"ע סור מרע11, שמרחיק ודוחה ומגרש ממנו את הרע. וכיון שעבודה זו היא עם המטה מטה ביותר, לכן נאמר גרשון בנו"ן פשוטה [וכמ"ש בספרי השמות שיש גרשום (במ"ם סופית) וגרשון (בנו"ן סופית)12, שהם ב' שמות שונים], להורות שנמשך ובא עד למטה בדברים פחותים ביותר, לגרשם ולדחותם כו'. וענין קהת, מלשון ולו יקהת עמים13, כפירוש רש"י אסיפת עמים, הו"ע בירור ניצוצי הקדושה שהם מפוזרים ומפורדים בין העמים14, שניצוצות אלו נמצאים למטה מטה, ומשם מוציאים ואוספים אותם, וכמ"ש15 אם יהי' נדחך בקצה השמים (הנה) משם יקבצך הוי' אלקיך ומשם יקחך (שזהו שמשיח יקבץ נדחי ישראל16 ), משם דייקא, כמבואר בלקו"ת17 שמקום ומשכן הקליפות נקרא שם כלומר עמוק מאד למטה, אך מיד כשנודע לו שישנו ניצוץ קדושה באותו מקום [שזה גופא שנודע לו מניצוץ זה הוא לפי שניצוץ זה שייך לנשמתו], ה"ה יורד לשם ומברר ומצרף ומזכך ומעלה אותו. וכללות אסיפת והעלאת הניצוצות דקדושה הו"ע דעשה טוב11, עשה דייקא, שמורה על ענין הכפי', כמו מעשין על הצדקה18 (כמבואר בחסידות19 בפירוש ענין המעשה), והיינו, שענין זה הוא באופן של עשי' וכפי', לפי שצריך להוריד עצמו לעבוד עם המטה כדי להעלות ניצוצות הקדושה שנמצאים שם. ולאחרי שישנם עניני העבודה דגרשון וקהת, שזוהי כללות העבודה דסור מרע ועשה טוב, אזי בא הענין דמררי, שהו"ע המרירות, לא עצבות ח"ו כי אם מרירות20, והיינו, שאע"פ שהענין דסור מרע ועשה טוב הוא אצלו בשלימות, ואפילו כדבעי לי' למעבד21, מ"מ הוא מתמרמר על זה שעוד לא הגיע לתכלית השלימות בעבודה, להיות מאוחד עם אורייתא וקוב"ה באופן דכולא חד22. ובכללות הרי זה סדר העבודה מלמטה למעלה, תחלה סור מרע ואח"כ עשה טוב כו'.

אך ישנו גם סדר העבודה במקדש, כולל גם משכן דאקרי מקדש23, שההתחלה היא בענין התורה, שזהו ענינו של המקדש, כמארז"ל24 משחרב ביהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, ועיקר המקדש הוא קדה"ק, שבו מונח הארון, ואין בארון רק שני הלוחות25, שזהו ענין התורה. וכאשר ההתחלה היא בתורה, אזי העבודה היא באופן דמלמעלה למטה, שזהו הסדר דקהת גרשון ומררי (כפי שנימנו לפי סדר עבודתם במשכן), כדאיתא במדרש26 לפי שהי' קהת טוען הארון ששם התורה, הקדימו הכתוב לגרשון, שבתחלה אמר נשא את ראש בני קהת, ואח"כ אומר נשא את ראש בני גרשון וגו', בשביל כבוד התורה כו'27.

ג) והנה כללות החילוק בין העבודה מלמטלמ"ע והעבודה מלמעלמ"ט הוא החילוק בין תפלה ותורה, וכמבואר בדרושי רשב"י (דרושי ל"ג בעומר28 ) שאותם הענינים שפעל חוני המעגל ע"י עבודת המטה, שהיא עבודת התפלה, תעניתים וצדקה כמסופר הפרטים במה שעשה29, הנה אותם הענינים פעל רשב"י ע"י התורה, כדאיתא בזהר30 זימנא חדא הוה צריכא עלמא למיטרא [והיינו, שישנו מציאות של עולם, והעולם הי' צריך למיטרא], אתו לקמי' דרשב"י, ואמר ביאור בתורה עה"פ31 הנה מה טוב ומה נעים, ותיכף ומיד ירדו גשמים.

אמנם בפרטיות יותר הנה גם בתורה גופא יש פרד"ס שבתורה, פשט רמז דרוש וסוד, שהם כנגד ד' עולמות אבי"ע32, ובכללות ישנו החילוק בין חיצוניות התורה (נגלה דתורה) לפנימיות התורה, כמארז"ל33 דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הויות דאביי ורבא, שהחילוק שביניהם, שחיצוניות התורה נמשכת מחיצוניות הכתר, ופנימיות התורה נמשכת מפנימיות הכתר. וזהו שפנימיות התורה הו"ע היחידה שבתורה34, שקשורה עם משיח, כידוע בענין החמשה שמות שנקראו לנשמה, נפש רוח נשמה חי' ויחידה35, שדוד הוא בחי' נפש, אליהו הוא בחי' רוח, משה רבינו הוא בחי' נשמה, אדה"ר הוא בחי' חי', ומשיח הוא בחי' יחידה36, שעל ידו יהי' גילוי פנימיות התורה לעתיד לבוא (לאחרי ההתחלה בזה בדורות אלו האחרונים, שאז מותר ומצוה לגלות זאת החכמה (כמ"ש האריז"ל)37, ועד לאופן דיפוצו מעינותיך חוצה, שאז קאתי מר38 ), שדוקא אז יהי' הגילוי דפנימיות הכתר39, לאחרי וע"י התגלותה בתורה (ככל הענינים שהתחלתם ע"י התורה) – פנימיות התורה, בחי' היחידה שבתורה, שעי"ז נמשכת ומתגלה גם בחי' היחידה של העולם, פנימיות הכתר.

וע"פ המבואר באוה"ת40 שקהת נושאי הארון העלו התורה (חו"ב דאצילות) לבחי' חו"ב דא"א, שהוא בחי' תחתונה שבמאציל (פנימיות הכתר), ולכן גדלה מעלתם על בני גרשון שענינם להעלות המדות דאצילות להמדות שבכתר (חיצוניות הכתר), יש לומר, שעיקר ענינו של קהת הוא פנימיות התורה, שנמשכת מבחי' פנימיות הכתר, ואילו ענינו של גרשון הוא חיצוניות התורה, שנמשכת מחיצוניות הכתר.

וזהו נשא את ראש בני גרשון גם הם (לאחרי שנאמר תחילה נשא את ראש בני קהת), שהם כמו טפלים לבני קהת, כי, עיקר ענין הנשיאת ראש היא אצל בני קהת, לפי שהעלו את התורה לבחי' פנימיות הכתר, ומ"מ נאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם, לפי שהעלו עכ"פ לבחי' חיצוניות הכתר40. וע"פ האמור לעיל שהענין דקהת וגרשון בתורה הוא פנימיות התורה ונגלה דתורה, יש לומר, שענין הנשיאת ראש בתורה אצל בני קהת שעיקרו בפנימיות התורה הוא ע"ד מ"ש רבינו הזקן באגה"ק41 (בנוגע ללימוד פנימיות התורה לעתיד לבוא) שאפשר וקרוב הדבר שידעו מפנימיות התורה כל גופי התורה הנגלית. ועי"ז נמשך הענין דנשא את ראש בני גרשון גם הם, שעיקרו בנגלה דתורה, שגם בנגלה דתורה יהי' ניכר פנימיות התורה. ומזה נמשך גם למטה מטה בענין דמררי, שהו"ע אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא42, שיתרון המתיקות הוא דוקא כשבאה מתוך המרירות, כמו יתרון האור מתוך החושך43.

ד) ויש לקשר זה בדא"פ עם משנת"ל44 בענין מ"ש בעשה"ד וידבר גו' לאמר45, הן לשון דיבור שהוא לשון קשה והן לשון אמירה שהיא לשון רכה46, וכן נזכרו שם אלקים ושם הוי', כמ"ש45 וידבר אלקים, וכתיב פנים בפנים דיבר הוי'47, וכן בהתחלת עשה"ד נאמר אנכי הוי' אלקיך48, ב' השמות דהוי' ואלקים. וטעם הדבר הוא, לפי שענין השלימות הוא בב' הקוין דוקא, וכמו למעלה, כהמאמר49 המובא בחסידות50 כשם שכחו בבלי גבול כמו"כ כחו בגבול, דאל"כ אתה מחסר שלימותו, והרי ענין השלימות קשור עם (או שהוא ב)העצמות, ששם הוא באופן דיכולת, כמבואר בדרושי היכולת51. וכמו"כ יש גם בתורה ב' קוין, כמ"ש52 מימינו אש דת למו, דהיינו בחי' ימין (חסד) ובחי' אש (גבורה), ושניהם יחד באופן דשלום. ולמעלה מזה הם ב' הבחי' שבענין השעשועים, שע שע53, שהם ב' תנועות והטיות הפכיים, מטי ולא מטי54. ובכללות, שהתורה היא חמדה גנוזה55, וניתנה למטה בארץ דוקא. וב' קוין ותנועות אלו ישנם גם בלימוד התורה ע"י האדם, החל מההקדמה ללימוד התורה, שישנו ענין דאמירת מילתא דבדיחותא, והענין דשפתותיו נוטפות מר56. וכן בהלימוד עצמו, שהתחלת הלימוד הוא באופן של ביטול, כמ"ש57 תען לשוני אמרתך, שהתורה היא אמרתך אלא שלשוני תען כעונה אחר האומר מה שהוא אומר, וכן הוא בפשטות הענינים, שהוא רק שומע מה שהרב אומר לו כו', ואח"כ צ"ל הלימוד באופן של יגיעה (שהרי לא יגעתי ומצאתי אל תאמין58 ), ועד לאופן שממית את עצמו עלי'59, והיינו, שצריך להכניס את עצמו בהענין ולרצות להבין כו', ולהתייגע בהבנת הענין עד מקום שידו מגעת, ובלשון רבינו הזקן60 : כפי יכולת השגתו (ומוסיף) ושרש נפשו למעלה, שאין זו תנועה של ביטול, אלא אדרבה, זוהי תנועה של התפשטות שכלו לאורך ורוחב ועומק כו' (כמבואר בכ"מ61 ). ונוסף על היגיעה בהבנת והשגת הסברות שבענין, שהרי התורה לא ניתנה חתוכה, אלא מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא62, הנה לאח"ז צ"ל גם היגיעה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא63, שתהי' הלכה כמותו64, שזוהי המעלה דמתון ומסיק לגבי חריף ומקשה65 (כמבואר בשערי אורה66 ובדרושים שלאח"ז67 ).

ה) וזהו נשא את ראש וגו', שהו"ע הנשיאות ראש כו' (כמבואר בלקו"ת68 ), ואח"כ ממשיכים ענין זה בלימוד התורה בהרחבה, ובאופן שהלימוד מביא לידי מעשה69, קיום המצוות בהידור, כולל גם הענין דבכל דרכיך דעהו70, ועד שיהי' באופן דראי' חושית, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.