בס"ד. שיחת ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ה.
בלתי מוגה
א. הביאור בפירוש רש"י ריש פרשתנו, "אם בחוקותי תלכו", "יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה", "ואת מצותי תשמרו, הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר1 ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" – שכיון שתלמוד תורה היא בכלל המצוות, עכצ"ל, ש"בחוקותי תלכו" קאי על פרט נוסף בלימוד התורה שגם בלעדו מקיימים מצות תלמוד תורה – "שתהיו עמלים בתורה"2. וכיון שהכתוב מקדים "בחוקותי תלכו" ל"מצוותי תשמרו", עכצ"ל, שגם העמל בתורה צ"ל על מנת לשמור ולקיים3.
ואין לפרש ש"בחוקותי" קאי על חוקים, ו"מצוותי" על משפטים, כמו בפסוק4 "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור .. מצוותי (דברים שאילו לא נכתבו ראויים הן להצטוות) חוקותי"* – כי, "מצוותי" פירושו ציוויי הקב"ה, וא"כ, רק קודם מ"ת, שאז לא הי' עדיין ציווי הקב"ה, יכולים לפרש ש"מצוותי" הם "דברים שאילו לא נכתבו ראויים הן להצטוות", משא"כ לאחרי מ"ת, קאי "מצוותי" על כל המצוות.
*) וכמו בסיום סדרה זו עצמה: "אלה המצוות אשר צוה ה' גו'", וע"פ פשט – קאי על פרשת ערכין, שלא כללם רש"י בענין החוקים (אחרי יח, ד).
הביאור בפנימיות הענינים: השייכות דעמל בתורה ל"חוקה" מלשון חקיקה, שבאה בעמל ויגיעה; והשייכות דעמל בתורה עם למעלה מהשכל – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ז ע' 313 ואילך.
* * *
ב. מאמר (כעין שיחה) ד"ה אם בחוקותי תלכו גו'.
(לאחרי המאמר, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:)
כל אלו שהשלימו את לימוד הלקו"ת דפרשת השבוע, וכן אלו שישלימו (בלי נדר) עד הבדלה – יאמרו "לחיים"5.
וכיון שזהו גם סיום כל ספר ויקרא – יהי' זה מתוך החלטה ללמוד ולסיים שאר הספרים שבלקו"ת (ע"ד נוסח ה"הדרן"), והלימוד יהי' לא באופן ד"חוקה חקקתי גזירה גזרתי"6, אלא – כסיום הלקו"ת7 – "בלב שלם ונפש חפיצה".
(ואח"כ אמר:)
בעמדנו בשבת מברכים חודש סיון, החודש דמתן-תורה, ינגנו ניגון הקשור עם תורה – הניגון "אין אדיר כה'".
[ניגנו הניגון "אין אדיר", וכ"ק אדמו"ר שליט"א עודד השירה בידיו הק' בשמחה רבה].
* * *
ג. הביאור בפירוש רש"י סוף פרשתנו, "לא יבקר וגו'", "לפי שנאמר8 וכל מבחר נדריכם יכול יהא בורר ומוציא את היפה, ת"ל לא יבקר בין טוב לרע, בין תם בין בעל מום חלה עליו קדושה, ולא שיקריב בעל מום, אלא יאכל בתורת מעשר, ואסור ליגזז וליעבד" – שממש"נ "בין טוב לרע", ולא בין רע לטוב, מוכח, ש"יבקר" אינו מלשון ביקורת בכל העדר (ששייך גם בעדר שאינו יפה), אלא מלשון בירור, לברר ולהוציא א' מתוך העשר – בורר ומוציא את היפה.
ועפ"ז צ"ל ש"בין טוב לרע" (דלכאורה מיותר, שהרי יבקר פירושו בורר ומוציא את היפה) בא לרבות ענין נוסף – ש"בין תם בין בעל מום חלה עליו קדושה" ("יהי' קודש"), ע"י פעולה חיובית של קדושה – ש"יאכל בתורת מעשר" (ויש בזה חידוש בהלכה – שצריך לכוין שאוכל לשם מעשר), ולא רק לאחר שחיטה, אלא גם מיד כשחלה הקדושה – ש"אסור ליגזז וליעבד".
ובפנימיות הענינים – שגם בעלת מום, כיון שחלה עלי' קדושה, נשארת הקדושה בגלוי גם לאח"ז. והוראה נוספת בכללות העבודה, שאף שסור מרע קודם לעשה טוב, הנה עיקר המכוון הוא עשה טוב, ולכן מקדים רש"י ש"יאכל בתורת מעשר", ואח"כ מוסיף ש"אסור ליגזז וליעבד", שזוהי ההכנה להמשכת הקדושה. ואף שזהו רק הכנה, צ"ל הזהירות לא רק בענינים עיקריים, עבודה בגוף הבהמה, אלא גם בענינים טפלים, גיזת השערות – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ב ע' 129 ואילך.
* * *
ד. דובר אודות סיום ספר ויקרא בדיני בכור ואח"כ דיני מעשר – שאע"פ שקדושת בכור (בחי' חכמה) היא נעלית יותר מקדושת מעשר (עשר כחות הגלויים), מ"מ, יש מעלה במעשר שבא ע"י עבודת האדם9 (משא"כ בכור, שקדוש מעצמו, מלמעלה); והכוונה היא להמשיך את האור שלמעלה בעבודה בעשר כחות הגלויים10, שאז ישנם ב' המעלות – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ז ע' 332 ואילך.
______ l ______
Start a Discussion